הדפסת עיתון בבית-הדפוס של "הארץ", נובמבר 2009 (צילום: יעקב נחומי)
קראתי ושמעתי ביממה האחרונה דעות רבות בגנות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להעמיד לדין את אורי בלאו על החזקת חומר סודי רב בפרשת ענת קם, ובהן של דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, ושל העיתונאים עוזי בנזימן ורונן ברגמן, שאף כינה בראיון לאורן פרסיקו ב"העין השביעית" את המחליטים על כתב האישום נגד בלאו "מנגנוני חושך".
אני מבקש לחלוק על הכותבים ולטעון שהחלטתו של וינשטיין אינה רק מוצדקת כשלעצמה, אלא גם תחזק את חופש העיתונות בישראל ותגן עליו מפני מי שמנצלים אותו לעשיית מעשים שלא ייעשו, תוך המחשה עד כמה חמקמק המושג "שלטון החוק" ועד כמה סלקטיבי השימוש בו.
לתקשורת הישראלית, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, יש תפקיד חשוב ביותר, המעוגן בספרות המחקרית בתחום התקשורת והעיתונות; לחיות ביחסי יריבות עם הממסד הפוליטי והבטחוני, לחשוף את מחדליהם ולנהוג בהם בחשדנות, כראוי לישויות תאבות כוח ושררה, המבקשות לפעול בעוצמה גדולה ככל האפשר, תוך ניסיון לתת דין-וחשבון מועט ככל הניתן לחברה האזרחית.
ואולם, העיתונות אינה פועלת בחלל ריק. ללא לגיטימציה מהציבור, שאת האינטרסים שלו היא חייבת לשרת, התקשורת אינה יכולה לתפקד. בלאו החזיק בניגוד לחוק כמות עצומה של מסמכים סודיים, ברח לחו"ל כאשר ידע שהוא נדרש לחקירה, משל היה אחרון העבריינים המסוקרים במדור הפלילים של עיתונו, והפר סיכום עם שלטונות אכיפת החוק להחזרת המסמכים. בכך גילה חוסר אחריות כלפי הציבור שהוא אמור לשרת ופגע קשות באמון הציבור בעיתונות ובמניעיה.
החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לא רק שאינה פוגעת בחופש העיתונות, היא מנסה להחזיר לעיתונות בישראל מעט מהצניעות ומהיושר שהעיתונות עצמה דורשת מנבחרי הציבור ומפקידיו, שאת מעלליהם היא חושפת יום-יום. במדינה מתוקנת באמת, המבקשת להשתמש כראוי במושגים חופש העיתונות, אחריות חברתית ואתיקה עיתונאית, היה וינשטיין מורה גם על חקירה לגילוי האנשים שהבריחו את בלאו לחו"ל ומימנו את שהייתו שם, ומעמיד גם אותם לדין – בגין שיבוש הליכי חקירה.
ועוד מלה קטנה בשולי פרשה זו – ואחרות. במבחן התוצאה נחשפו בשנים האחרונות שני מקורות עיתונאיים בפרשות חשובות שפורסמו בעיתון "הארץ": ענת קם, המקור של אורי בלאו, ועו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', המקור של ברוך קרא בפרשת סיריל קרן. לדן מרגלית, חושף פרשת הדולרים של לאה רבין ב"הארץ", ולבוב וודוורד וקארל ברנסטיין, חושפי פרשת "ווטרגייט", זה לא קרה. מקורותיהם חשפו עצמם מבחירה שנים רבות אחרי שהפרשות התפוצצו בקול רעש גדול. העיתון לאנשים חושבים מוזמן לתת דין-וחשבון לעצמו ולציבור גם בנושא זה.
חיים פרנקל היה הכתב הצבאי של סוכנות הידיעות עתי"ם