ד"ר עו"ד רונן ברגמן, 40, החל לכתוב בעיתון "העולם הזה" כשהיה בן 15, וכבר אז התמקד במערכת הביטחון. לאחר שירותו הצבאי הצטרף ל"הארץ", שם עבד עד שנת 2000, אז עבר ל"ידיעות אחרונות". בשנתיים האחרונות הוא כותב באופן קבוע גם ב"ניו-יורק טיימס" וב"דר שפיגל", ובימים אלה הוא כותב את ספרו השביעי. במסגרת עבודתו התעמת לא אחת עם הצנזורה וגורמים אחרים במערכת הביטחון שניסו להצר את צעדיו.

רונן ברגמן, נובמבר 2011 (צילום: מתניה טאוסיג)

רונן ברגמן, נובמבר 2011 (צילום: מתניה טאוסיג)

את החלטת היועץ המשפטי לממשלה שפורסמה היום, להגיש כתב אישום נגד עיתונאי "הארץ" אורי בלאו בגין עבירה של החזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך (בלי כוונה לפגוע בבטחון המדינה), מגדיר ברגמן "יום שחור לחופש העיתונות". לדבריו, "זו החלטה שיהיו לה עוד השלכות ואפקט ארוך זמן על היכולת של התקשורת לסקר ללא מורא וללא משוא פנים את המערכות השלטוניות. אלה מסוג ההחלטות, כמו ההחלטה לסגור את עיתון 'חדשות' בפרשת קו 300, כמו המלחמה של הממסד האמריקאי בפרשת דניאל אלסברג ומסמכי הפנטגון, שבפרספקטיבה של זמן, גם הממסד מתבונן אחורה בתימהון ולא מבין איך היה יכול לקבל את ההחלטה".

ההחלטה מפתיעה אותך?

"אין ולא היה לי ספק שיום אחד ההתנגשות בין חופש העיתונות לחוסר רצונם של גורמי הביטחון שיסקרו אותם באופן חופשי תביא לתוצאה כזו. זה קרה כעת עם אורי בלאו, ואני חושב שזו רק ההתחלה. ביסוד ההתנגשות הזו, שמתחילה בערך בשנת 2000, נמצא הניסיון לרסן את התקשורת שלא באמצעות הצנזורה. פסק דין שניצר הביא לליברליזציה של הצנזורה לאורך סוף שנות ה-80 ושנות ה-90. מערכת הביטחון, שלא יכלה להילחם בהוראת בית-המשפט העליון, יצרה נתיב אחר. במקום לנסות להילחם בטקסט, הם נלחמים בעיתונאי".

איך יכולה ההחלטה להשפיע על עיתונאים המכסים את התחום?

"מעמידים לדין עיתונאי שלא גרם נזק לבטחון המדינה, שביצע את תפקידו, שלא היתה לו דרך אחרת לבצע את תפקידו אלא באופן שבו ביצע אותו. נניח שהיה הסכם עם השב"כ או הפרקליטות שלא עמד בו. מה בין זה לבין העבירה? תעמידו לדין על זה שלא עמד בהסכם. העבירה שבגינה מעמידים אותו לדין היא עבירה שלא היתה לו ברירה אלא לבצע, שאין לכולנו ברירה אלא לבצע.

"אורי קיבל מידע, ופירסם אותו כפוף להוראות הצנזורה. זהו. החוק במדינת ישראל, אותו סעיף שבגינו עכשיו מעמידים אותו לדין, לא נאכף באופן מסורתי ואינו מאפשר עבודה עיתונאית. לפי החוק, אם אקח עכשיו פיסת נייר ואכתוב עליה 'לישראל יש נשק גרעיני' בלי להוסיף 'על-פי פרסומים זרים' ואשים בכיס, אפשר להעמיד גם אותי לדין על העבירה הזו".

ברגמן מספר כי בעבר שוחח עם גורמי ביטחון בכירים וביקש לשמוע מהם אם יש להם פתרון לשאלה, כיצד ניתן לסקר את תחום המודיעין ומערכת הביטחון בלי לעבור על החוק במדינת ישראל. "התשובה היתה, 'אין פיתרון'", הוא אומר.

תשנה כעת את דרכיך? תפסיק לעבוד? תתייעץ עם עורך-דין?

"לא, אני לא הולך לשנות שום דבר. זו עבודתנו. בשביל זה אנחנו כאן. ההיסטוריה תשפוט את מנגנוני החושך".

כלומר, אתה מקבל את טענת הפרקליטות שבלאו הועמד לדין בשל המקרה החריג?

"בכלל לא. הם אמנם אומרים שזה מקרה חריג, אבל מה שקרה מהנקודה שבה הוגדר המקרה כחריג רק הוכיח את הטענה שלי שברבות הימים יישכח לגמרי שהיו פה נסיבות חריגות ויתחילו להשתמש באמצעים שבהם נהגו כלפי בלאו גם כלפי אחרים. לדוגמה, בפרשת כתיבת הספר 'הבור', גבי אשכנזי פנה ליועץ המשפטי לממשלה ולראש השב"כ ודרש לנהוג כלפי כפי שנהגו כלפי אורי בלאו. וזו רק דוגמה אחת. אני לא חושב שבכל מצב יעמידו לדין עיתונאי שעבר את העבירה הזו, אבל בכל מקום שעיתונאי יעצבן מישהו, יעשו את זה".

הזכרת קודם את פרשת קו 300 ומסמכי הפנטגון. יכול להיות שלפנינו איזושהי תנועת מטוטלת? שבעקבות זעזוע מהמקרה תשתנה המגמה?

"המטריד הוא שאף אחד כאן לא מניד עפעף אל מול פגיעה כה קשה בדמוקרטיה. הבעיה המרכזית היא לא בארגוני הסוד והסתר וגם לא בפרקליטות, אני חושב שהבעיה נמצאת בציבור. לא אכפת לו. כל הדיבורים האלה פשוט לא מעניינים אותו כלל".

אתה נותר פסימי.

"אני מאוד פסימי. היות שנפלה בחלקי הזכות לעסוק בנושאים האלה, אני מתאר לעצמי שיום אחד זה יתהפך עלי, שוב, אבל הפעם יהיה להם את התקדים של הפרשה הזו. אין לי ספק שביום מן הימים, היות שכבר קרה שעיתונאי נאלץ להימלט מישראל, לעבור בדיקות פוליגרף ולמסור את כל הארכיון שלו לגריסה, ינסו להשתמש בכלים האלה נגדי".