רביב דרוקר, ערוץ 10, אתר נענע10 וחברת החדשות של הערוץ יפצו את ראובן סומך בעשרות אלפי שקלים בשל הוצאת לשון הרע, כך פסקה אתמול השופטת ד"ר איריס רבינוביץ-ברון מבית-משפט השלום בנתניה.

בשלהי 2007 שודרה בתוכנית ליל שישי של הערוץ כתבה מאת אריאל מרגלית ושלי טפיירו על ראובן סומך וחברת האבטחה שלו, סומך-אבטחה בע"מ. סומך, שוטר לשעבר, הוצג בכתבה כמי שהועבר מתפקידו כרכז מודיעין במשטרת ישראל על רקע חשש כי נוצר קשר בינו ובין גורמים עברייניים. לאחר סיום שירותו במשטרה הקים חברת אבטחה וסיפק, בין היתר, שירותים לעסקיו של העבריין פרנסואה אבוטבול, מהלך שהוגדר בכתבה כ"חצייה של הקווים".

רביב דרוקר (צילום: משה שי)

בעקבות הכתבה הגיש סומך, באמצעות עו"ד אופיר יצחקי, תביעה בדרישה לפיצוי של חצי מיליון שקל בשל הוצאת לשון הרע. לטענתו, הכתבה כללה שקרים, השפילה אותו וגרמה לו נזק ניכר. נוסף לפיצוי דרש סומך שידור תיקון. הנתבעים, שיוצגו על-ידי עו"ד שרון קליינמן-סופר, טענו כי הכתבה התבססה על עבודה עיתונאית רצינית, כללה דברי אמת ללא לשון הרע והיתה הוגנת כלפי סומך.

השופטת רבינוביץ-ברון מצאה כי הכתבה אכן כללה דברי לשון הרע כלפי סומך, אך ברובה חוסה תחת הגנות החוק. יש בה עניין ציבורי, קבעה, ורובה כוללת דברי אמת. מהעדויות שהוצגו בפניה עולה כי סומך אכן נתן שירותי אבטחה לעסקיו של אבוטבול וכי סיקור החשדות שהועלו נגדו בעודו משרת במשטרה היה מאוזן.

יחד עם זאת מצאה השופטת כי בכל הנוגע לאופן הצגת נסיבות הפסקת שירותו של סומך במשטרה, הוצג מצג שווא כאילו סומך הודח ונזרק מהמשטרה, בעוד שבפועל הוא פרש, גם אם לא ברצון. "בפתיח לכתבה נאמר על-ידי מר רביב דרוקר כי התובע נזרק מהמשטרה. אף בכתבה עצמה זה הרושם המתקבל", מציינת השופטת רבינוביץ-ברון ובהמשך קובעת שהנתבעים "לא הוכיחו כי התובע פוטר".

לסומך, כך קובעת השופטת, "הראו את הדרך החוצה" מהמשטרה, אך אין הדבר זהה להדחה וזריקה מהשירות. "אינני סבורה שההבדל הינו סמנטי בלבד", היא כותבת. "ישנו הבדל 'איכותי' במצב הדברים, שכן לא בקלות ניתן להפסיק את שירותו של שוטר ותיק במשטרה".

השופטת קובעת עוד כי לא יכולה לעמוד לנתבעים במקרה זה הגנת תום הלב, שכן זו מחייבת נקיטת אמצעים סבירים כדי להימנע מפרסום אי-אמת. "מר רביב דרוקר הקריא את הפתיח שבו נאמר על-ידיו כי התובע נזרק מהמשטרה", נכתב בפסק הדין. "לו היה נוקט אמצעי פשוט של בדיקה עם מר מרגלית או הגב' טפירו ובמידת הצורך אף עם התובע, היה באפשרותו לברר בדבר נסיבות הפרישה של התובע במאמץ מינימלי".

לפי השופטת רבינוביץ-ברון, "הביטוי המהווה לשון הרע נאמר בפתיח. אינני סבורה כי הכתבה כשלעצמה, ללא הפתיח, מקימה אחריות בנזיקין כלפי התובע". משום כך מצאה כי לדרוקר אחריות בגין נזיקין הפרסום, יחד עם חברת החדשות של ערוץ 10, הערוץ עצמו ואתר נענע10, שבו הופיעה הכתבה יחד עם הפתיח. יוצרי הכתבה, טפירו ומרגלית, אינם אחראים לפתיח ועל כן לא נמצאו אחראים בנזיקין.

על-פי פרוטוקול הדיונים, דרוקר העיד בבית-המשפט כי הוא הכין את הפתיח ביום שידור הכתבה על סמך צפייה בה וחיפוש באינטרנט על אודות סומך. "לא זוכר שהיתה לי התלבטות לגבי הפתיח או שהרגשתי לא בטוח", העיד. "[...] אני זוכר שכשכתבתי את הפתיח הבנתי וחשבתי ואני עדיין חושב שהוא נזרק מהמשטרה".

עוד ציין דרוקר כי הכתבה על סומך לא היתה כתבת תחקיר שלילית, אלא "כתבה דוקומנטרית שהאדם רוצה אותה. הוא איפשר למצלמות שלנו לבוא איתו, סיפורו על העובדה שהמשטרה בפועל זרקה אותו בעיני לא היה מוכחש ולא היה שנוי במחלוקת [...] זה דבר נדיר שאותו אדם שאתה מצלם ומביא את דבריו בסוף תובע אותך. למעשה, זו פעם ראשונה שאני נתקל בזה".

"החובה להימנע מפגיעה בשמו הטוב של אדם מוטלת על עיתונאים גם כאשר הכתבה נעשית בשיתוף פעולה עם האדם הטוען לאחר מכן לפגיעה", קבעה השופטת רבינוביץ-ברון בפסק הדין. "אין טענה כי התובע אישר את נוסח הפתיח. כפי שפורט לעיל, לא היתה כל מניעה לדווח באופן מדויק לגבי נסיבות סיום שירותו של התובע במשטרה". יחד עם זאת, השופטת הדגישה בפסק דינה כי "הכתבה בעיקרה איננה נגועה בלשון הרע".

בהתחשב בכל השיקולים פסקה השופטת כי יש לפצות את סומך ב-45 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עורכי-דין בסך 7,500 שקל. עוד הורתה לנתבעים לפרסם בתוך 30 יום "פרסום מתקן ביחס לנסיבות סיום שירותו של התובע במשטרה או לחלופין את תוצאות פסק הדין, וזאת, ככל שניתן, באותו אופן בו נעשה בשעתו הפרסום".

ת"א 4477-08