היו זמנים

המדור ההיסטורי של "ישראל היום", "היו זמנים", מוקדש הבוקר לאירוע שהתרחש אתמול לפני עשור, ב-22 במרץ 2004. תחת הכותרת "החשבון נסגר" מזכיר העיתון לקוראיו את הימים שבהם צה"ל התנקש במנהיג תנועת חמאס אחמד יאסין. השיח', כך נכתב, חוסל בשל אחריותו לרציחתם של אלפי ישראל בפיגועים.

"חיסול פצצה מתקתקת" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר, ללמדנו כי לא הרבה השתנה בעשור האחרון מבחינת יחסי מדינת ישראל עם שכנותיה, למעט, אולי, מידת הבכירות של הגורמים העוינים שעימם נפתחים ונסגרים החשבונות. "לוחמי הימ"מ חיסלו בג'נין פעיל חמאס שתיכנן לבצע פיגוע גדול", נכתב בכותרת המשנה.

ידיעה קצרה, מאת לילך שובל, דניאל סיריוטי ואילן גטניו, מוקדשת לתקרית בג'נין שבה חוסל פעיל חמאס חמזה אבו-אלהיג'א. מסגור הידיעה (שמשום מה לא נכללה בידיעון היומי שמשגר העיתון לקוראיו) מדגיש את ההצדקה המוסרית והמבצעית לפעולה במידה כזו שברור כי בעיני עורכי העיתון עלול להתעורר ספק ואותו יש להשקיט.

הידיעה נפתחת במשפט המרגיע "המעצר הפך לחיסול שמנע פיגוע גדול", והיא מופיעה תחת כותרת המדגישה כי הפלסטיני ההרוג "היה פצצה מתקתקת" (קרי: בן-מוות). בגוף הידיעה מיוחסת הטענה להיותו של אל-היג'א "פצצה מתקתקת" ל"קצין בכיר באגודת איו"ש". בכותרת הידיעה מקפיד העיתון להציב את הטענה בין מרכאות, ללמדנו כי מדובר בגרסה, לא מאומתת, של בעל עניין בפרשה. משום מה, ההסתייגויות הללו נעדרות דווקא מעמוד השער ומהכותרת הראשית של העיתון, שנחשפים להרבה יותר עיניים. כותרת המשנה לידיעה נפתחת בתיבה "כוחותינו".

תמונת המציאות המתקבלת מקריאת העיתון הנפוץ בישראל צרה ומוגבלת. מעט מאוד מידע נכלל בידיעה, ובכל זאת אפשר להבין ממנה כי אחרי שכוחותיו של העיתון "ישראל היום" כיתרו את הבית שבו הסתתר המבוקש, החלו חילופי יריות בין הצדדים. "במהלך הפעולה נורה צרור מתוך הבית לעבר הכוחות הפורצים", נכתב. "בשלב מסוים יצא המחבל אל מחוץ לבית וירה לעבר הכוחות, תוך שהוא פוצע שני לוחמי ימ"מ. הכוח השיב אש והרג את המחבל [...] במקביל החלו חילופי אש גם עם כוחות צה"ל במעגל החיצוני. הכוחות ירו למוות בשני חמושים".

בטור פרשנות נלווה, מאת יואב לימור, מוסיף הפרשן הצבאי כי "מותו [של אל-היג'א] הצית הפרות סדר נרחבות במחנה הפליטים, שכללו הפעלת מטענים וחילופי אש שמהם נהרגו עוד שני פלשתינים".

נשים אבלות בהלוויית פלסטינים בג'נין, 22.3.14 (צילום: עיסאם רימאווי)

קוראי "ידיעות אחרונות" לומדים יותר, אך לא הרבה יותר, על מה שאירע בג'נין. יוסי יהושוע מדווח: "לאחר שווידאו כי אין אזרחים בתוך הבית, החלו הכוחות לירות פנימה טילי נ"ט. כעבר זמן קצר יצא אל-היג'א מהבית תוך שהוא יורה לעבר הכוח. מהירי נפצעו קל שני לוחמי ימ"מ. הם השיבו באש לעבר המחבל והרגו אותו. בחילופי האש נהרגו עוד שני מחבלים: יזן ג'בארין (23), פעיל בגדודי חללי אל-אקצה, ומוחמד אבו-זינה (27), איש הג'יהאד-האסאלמי. שלושה פלסטינים נעצרו".

לפי יהושוע, לאחר שהמבוקש החל לירות על הכוחות הישראליים שכיתרו אותו, נשלח כלב תקיפה לתוך המבנה. אלהיג'א, כך מדווח, הרג את הכלב ו"מאוחר יותר הורה מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תת-אלוף תמיר ידעי, לחלץ את גופת הכלב, כדי למנוע מחמאס הישג תודעתי". בטרמינולוגיה של "ידיעות אחרונות", כפי שהיא עולה מכותרת המשנה לידיעה, ניכר ההבדל בין היחס לכלב לבין היחס לערבים. האחרונים נהרגו, הראשון "שילם בחייו" (בעבר היה מקרה שבו כלב ציוני לוחם זכה מהעיתון לכבוד גדול עוד יותר).

קריאה ב"הארץ" כמו מגלה יקום מקביל שבו התרחשה פעולה דומה, ובכל זאת שונה מהותית מזו המתוארת ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות". בשונה מהעיתונים האחרים, במקרה של "הארץ" לצד הגרסה הצה"לית הרשמית ניתן ביטוי גם לגרסת תושבי מחנה הפליטים ג'נין. גרסה זו אף מובלטת במסגור הידיעה.

לפי הדיווח מאת גילי כהן, ג'קי חורי ועמירה הס, תושבי מחנה הפליטים טוענים כי אלהיג'א יצא מהבית שבו התבצר כשנגמרה לו התחמושת וכי החיילים שכיתרו אותו "ירו בו ברגליו, ואז התקרבו וירו בו בראשו מטווח קצר". במלים אחרות, הוצאה להורג של אדם לא חמוש.

עוד נכתב בידיעה של "הארץ" כי תושב האזור העיד ששני ההרוגים האחרים בפעולה, אבו-זינה וג'בארין, נורו על-ידי צלפים בעת שנשאו את גופתו של אלהיג'א אל מחוץ לאזור התקרית, וכבר הגיעו למרחק של כ-150 מטר מהבית. הם כלל לא היו חמושים כשנורו, נטען מפי התושב. במלים אחרות, שוב הוצאה להורג של אנשים לא חמושים.

בכותרת המשנה של "הארץ" תושב זה, שנותר בעילום שם, הופך ל"תושבים", ריבוי המקנה תחושה של הצלבת המידע והגברת האמינות של העדות. באחד הלידים לידיעה נכתב כי "לטענת עדי ראייה, שני ההרוגים הנוספים נורו בידי צלף כשפינו את גופת אבו-אלהיג'א", אף שבגוף הידיעה מוזכר תושב אחד בלבד ולא כתוב במפורש שהיה עד ראייה לאירוע (אפשר ששמע על כך מעדי ראייה והעביר את הסיפור הלאה, לכתבי "הארץ"). כמו כן נטען בידיעה כי נוסף להרוגים נפצעו בסך-הכל 15 פלסטינים.

הבית שבו התבצר חמזה אבו-אלהיג'א לאחר שכוחות ישראל עזבו את המקום, 22.3.14 (צילום: עיסאם רימאווי)

בתחתית עמ' 4 של "הארץ" נמצא מקום לפרסום טור פרשנות מאת עמוס הראל, המספק את הגרסה הצה"לית וכותב בין היתר:

אנשי הימ"מ נשלחו לג'נין בשל התרעה מודיעינית על כך שאבו-אלהיג'א מבקש לבצע פיגוע בתוך זמן קצר. לטענת המודיעין, היה זה פיגוע ירי נגד חיילים או מתנחלים, וכשהתברר שבכוונתו לפעול, הוחלט לעוצרו מיד. אבל המבוקש, שהיה חמוש ברובה אם-16, הגיב באש כשהתקרבו הלוחמים לבית שבו הסתתר, ובהמשך הצטרפו אליו פעילים נוספים באזור, שפתחו בירי והשליכו מטעני חבלה על הכוחות. אחד משני ההרוגים האחרים בתקרית הוא פעיל מוכר בג'יהאד-האסלאמי. קצין בכיר בצה"ל טען כי החיילים והשוטרים נקטו ריסון בירי וכי 'היינו יכולים להרוג גם 15 אנשים במחנה הלילה, מבלי להפר את הנחיות הפתיחה באש'".

במעלה העמוד, במקום בולט יותר לעין הקורא, מתפרסם טור מאת גדעון לוי, שנפגש עם אבו-אלהיג'א לפני כשבועיים, במסגרת מדורו "אזור הדמדומים". לוי מספק זווית ראייה מקורית: המבוקש הפלסטיני כבן-אדם.

מעל תצלום (אלכס ליבק) של אבו-אלהיג'א יושב ומחייך, נושא על רגליו ילדה קטנה, נזכר לוי במפגש שקיים עימו. "חמזה לא התנהג כמבוקש נרדף. הוא שהה בבית משפחתו בשעות היום, התנהג בנינוחות, לא היה חמוש ולא גילה כל סימני עצבנות האופייניים למבוקשים במנוסתם בהם פגשתי במשך השנים", כותב לוי. "[...] הוא סיפר שלפני כמה שבועות טילפן אליו איש שב"כ, 'שלום' כינויו, ואמר לו: 'בקרוב אבוא לקחת אותך. אנחנו צריכים לסגור את הסיפור בינינו'".

עדכון: הרפז, בניהו, אשכנזי

עם שחרורם ממעצר אזרו דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו ועוזרו לשעבר של הרמטכ"ל לשעבר ארז וינר את כוחותיהם, וכעת הם משיבים מלחמה. "ידיעות אחרונות", העיתון שהשמיט את אחד החשדות נגד השניים, משתף פעולה בשמחה.

עו"ד ציון אמיר, פרקליטו של אבי בניהו, משוחח עם עיתונאים, 20.3.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')

כל עמ' 10 מוקדש לסיקור הפרשה מנקודת מבטו של מחנה אשכנזי. הידיעה המרכזית (ירון דורון וטובה צימוקי) מספקת את גרסת וינר העכשווית, בתיווכו של עורך-דינו עודד סבוראי. "בימים האחרונים החלו גורמים משפטיים בכירים למתוח ביקורת על צוות החקירה בפרשת הרפז בשל החלטתם לעצור את בניהו ווינר", נכתב בשולי הדיווח.

ידיעה אחרת בעמוד, מאת ירון דורון, מספקת את גרסת גבי אשכנזי. "תחקרו אותי", נכתב מפיו בכותרת הידיעה, לצד תצלום מוצלח של הרמטכ"ל לשעבר. "הוא מעוניין להיחקר, אין לו מה להסתיר", מצוטטים מקורביו.

ב"ישראל היום" מחביאים את תגובת מחנה אשכנזי בתוך ידיעה (איציק סבן) על המשך החקירה. "אין צדדים בחקירה. יש חקירה והיא מתורגמת להיבטים פליליים. אנחנו לא עובדים לפי מחנות", מצוטט "מקור משטרתי". התצלום של אשכנזי המלווה ידיעה זו אינו מוצלח ביותר.

ב"הארץ" מתפרסמים שני מאמרים מאת אמיר אורן, המצדדים בטענת וינר ובניהו כי מעצרם התקשורתי היה שגוי. מהראשון עולה, מבעד לסבך המילולי שאורן טווה, כי לדעתו המשטרה לא נהגה כשורה כשעצרה את השניים והביאה אותם להארכת מעצר מול צלמי התקשורת.

המאמר השני, הארוך יותר, נושא בגרסת הדפוס את הכותרת "מעצר וינר ובניהו: אכיפה שרירותית ובררנית", אך תוכנו עשיר בהרבה וכולל, בין היתר, סיסמה פרסומית קליטה למסע ציבורי שנועד לסייע בבחירה בין שני סוגים של אריזות חלב; פרפרזה על שמותיהם של תכנוני הקרב של צה"ל בלבנון בשנת 2006; את המשפט "לשיטתם של החוקרים, עד כה, אמור רוזובסקי לשבת ביציע באצטדיון סנטיאגו ברנבאו ולצפות רק במסי ולא ברונאלדו, או להפך – עניין של טעם הוא אם מדובר בליאונל-גבריאל אשכנזי ובכריסטיאנו ברק, או שמא השמות הוצלבו"; וכן תזכורת לכך שחנה ארנדט, שטבעה את המונח "הבנאליות של הרוע", אינה חשודה בפרשת הרפז.

לקראת ביקורת על נתניהו

"נשחרר אסירים אם המו"מ יוארך", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בין מרכאות. "גורמים מדיניים שיגרו בסוף-השבוע מסר חד-משמעי: אם האמריקאים לא יבטיחו את הארכת המו"מ בשנה נוספת, לא ישוחרר מהכלא אפילו אסיר אחד נוסף", מדווח איתמר אייכנר בכפולה הפותחת.

מדיווחו עולה עוד כי הפלסטינים דורשים לשחרר 14 ערבים-ישראלים, אולם ראש הממשלה בנימין נתניהו חושש כי מהלך כזה יביא עליו ביקורת מצד שרי ממשלתו. לצד הידיעה מפורטים האסירים שהפלסטינים דורשים את שחרורם והפשעים שביצעו. כמו בסיבובי שחרורים קודמים, נראה כי "ידיעות אחרונות" ינצל ככל הניתן את הביקורת על ראש הממשלה (מימין) במקרה שיוחלט על שחרור הרוצחים.

"זה מאוד נחמד ש'דיעות אחרונות' מפרסם היום מה שכתבנו ב-nrg בשבוע שעבר על הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים", צייץ הבוקר אריאל כהנא, שהיה אחד החתומים על הידיעה שראתה אור באתר של "מעריב" ביום שלישי שעבר, תחת הכותרת "בלי הארכת המו"מ, לא תהיה פעימה רביעית". "מסכים איתך – זה מביך", צייץ בתגובה כתב "הארץ" ברק רביד, וסיפק קישורים לדיווחים דומים של עיתונו, גלי-צה"ל ורשת ב'. "צודק אריאל, רק שכחת לציין ששעות רבות לפני nrg זה פורסם בקולי"ש", דייק הכתב המדיני של קול-ישראל, רונן פולק.

הבהרה להבהרה

תחת הכותרת "הבהרה" נכתב היום בעמ' 11 של "ישראל היום" כך: "כתבה שפורסמה לפני כשבוע על מערכות מחשוב ברכב תיארה כיצד אפשר לגלות מידע על התנהגותו של הנהג. בניגוד לרושם שעלול להתקבל מהכתבה, לחברת סטארהום אין קשר לעובדות שנחשפו בכתבה, ואין לה קשר ליצרני הרכב. החברה עוסקת בשירותי 'נדידה' למאות מפעילים סלולריים ברחבי העולם".

כיאה לעיתון שמבטיח מדי בוקר "לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן", מעמיד "ישראל היום" את הדברים על דיוקם. ואולם, בהבהרה לא מצוין תאריך הפרסום המקורי או שמו של הכותב, כך שהנסתר נותר עדיין רב על הגלוי. נדמה כי ה"הבהרה" הבוקר נועדה לחברה המסחרית שהוזכרה בכתבה יותר מאשר לקוראים שעלולים היו לקבל ממנה רושם שגוי.

איתור הכתבה במנוע החיפוש הפנימי של "ישראל היום" מלמד כיצד היה עלול להתקבל ממנה הרושם השגוי. בכותרת המשנה לכתבה, מאת אילן גטניו, נכתב: "חברה ישראלית חושפת: בכלי הרכב משולבים כרטיסי סים המשדרים מידע מהמחשבים". בגוף הכתבה נכתב: "יצרני רכב מובילים שילבו ברכביהם כרטיס SIM סלולרי, המאפשר להם להתקשר אל הרכב ולשאוב ממנו מידע [...] את העובדה המעניינת הזו חשפה החברה הישראלית Starhome [...] בחברה גילו כי נוסף על כרטיסי הסים של חברות הסלולר המקומיות ושל מפעילי סלולר בחו"ל, מגיעים לישראל משלוחים גדולים של כרטיסי סים בתוך המכוניות, ואלו מופעלים מפעם לפעם, כנראה כאשר היצרנים בודקים באמצעותם מה מצב הרכב".

דוברת צה"ל

בראש שער "הארץ" ועל פני כל עמוד שלום מתפרסם דיווח מאת חיים לוינסון על "רשימת שיאני הפנסיות בצה"ל". לפי דיווחו, דובר צה"ל פירסם את רשימת 100 מקבלי הפנסיה התקציבית הגבוהה ביותר בין יוצאי צבא, וזאת "במענה לבקשת 'הארץ'".

בראש שער "ישראל היום" ועל פני כל הכפולה הפותחת מתפרסם דיווח מאת לילך שובל באותו הנושא. בדיווחה נסמכת שובל על "נתונים שהגיעו לידי 'ישראל היום'", אולם לא מובהר כיצד הגיעו הנתונים לידי העיתון. אולי מישהו במערכת "ישראל היום" גלש לאתר דובר צה"ל, שם פורסמו הנתונים אמש ("לאחר בקשות של גופים שונים", נכתב באתר הצבאי). השוואה בין הטקסט שפירסמה שובל ב"ישראל היום" לטקסט שפורסם באתר דובר צה"ל מגלה דמיון רב.

ב"הארץ" מודגשת העלות הגבוהה. "שיאן הפנסיה התקציבית בצה"ל: 63 אלף שקלים בחודש החל מגיל 54", נכתב בכותרת שבשער העיתון. "השנה ישולמו לגמלאים 6.8 מיליארד שקל", נכתב בכותרת המשנה לידיעה שבעמ' 3, לצד אילוסטרציה גרפית לזהות 30 מקבלי הקצבה החודשית הגבוהה ביותר.

ב"ישראל היום" התמונה מאוזנת הרבה יותר, כפי שבוודאי היו רוצים להציגה בדובר צה"ל, לו היה הדבר תלוי בהם. המספר הראשון שמוזכר בשער העיתון הוא דווקא עלות הפנסיה הממוצעת (10,774 שקל בחודש), רק אחר-כך מוזכרת הגמלה הגבוהה ביותר (63,686 שקל). גם עלות הגמלה הנמוכה ביותר (1,297 שקל) מצאה את דרכה לשער "ישראל היום".

"מכיוון שהשכר הממוצע בצה"ל, הנשען לא מעט על כוח אדם צעיר, הוא הנמוך ביותר במשק – 12,681 שקל – בעלי דרגות נגד יכולים להשתכר כמה אלפי שקלים בלבד, ומכאן נגזרת גם הפנסיה הנמוכה שלהם", כותב לוינסון ב"הארץ". "הפנסיה הנמוכה ביותר, 1,297 שקל, משולמת לתומך לחימה שיצא לפנסיה בגיל 40. מהנתונים לא ברור עבור כמה שנות שירות משולמת לו הגמלה, וייתכן שמדובר במי שעזב את הצבא לתקופה מסוימת בעת שירותו ובפועל שירת מספר שנים מועט".

ב"ישראל היום", וגם באתר צה"ל, אין הסבר דומה.

המסגור המיטיב של "ישראל היום" עם צה"ל נמשך בכפולה הפותחת. במקום 30 מקבלי הפנסיה הגבוהה ביותר, בוחר עיתון זה לספק טבלה של עשרת מקבלי הגמלה הגבוהה לצד טבלה עם עשרת מקבלי הגמלה הנמוכה. גרף נפרד מדגיש את עליית הגיל הממוצע של הפרישה מצה"ל לאורך השנים האחרונות, כמו גרף שפורסם באתר צה"ל. הפרסום ב"ישראל היום" נראה כפרסום נגד, מטעם הצבא, שנועד להפחית את הנזק מהפרסום ב"הארץ". רק בעומק הטקסט של שובל, בלא כל הבלטה, ניתן מקום גם לביקורת.

בשולי "ישראל היום"

"ביזיון בצפת: זוהמה באנדרטה לזכר חללי צה"ל"; "מחלוקת ביהדות ארה"ב: למה ביקרו סטודנטים מהרווארד בקבר ערפאת?"; "תחפושת במחלוקת" – אדם הגיע למסיבת תחפושות בתל-אביב כשהוא מחופש לאיש חיזבאללה, ואחר הניף את דגל לבנון.

ענייני תקשורת

כתבי "כלכליסט" מנתחים את תוכניות העבודה שהציגו משרדי הממשלה השונים לשנת 2014. בין היתר מוזכר כי תוכנית העבודה של משרד התקשורת לשנה הקרובה אינה כוללת את פירוק רשות השידור והקמתה מחדש.

צבי בראל מדווח בשער "הארץ" כי ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תקף את רשת טוויטר, ובית-המשפט של המדינה הורה לחסום אותה, אולם הגולשים מצאו דרכים לעקוף את החסימה. מהציטוט של ארדואן עולה כי ראש ממשלת טורקיה השתמש במ"ם הביטול כשדיבר על טוויטר ואמר "טוויטר, מווטיר", וזאת בניגוד לעברית, שבה נהוג לעשות שימוש בשי"ן לצורך זה ("טוויטר, שוויטר", לדוגמה).

מיכאל רוכוורגר מדווח ב"דה-מרקר" כי אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", מבקש להגדיל את נזילותו כדי לפרוע חובות פרטיים.

"ידיעות אחרונות" מקדיש עמוד שלם בקונטרס החדשות שלו לקידום מיזם פרסומי המשותף לעיתון, לאתר ynet ולחברת אוסם ("שולחן משפחתי"). העמוד חוגג את הצטרפותם של "המנכ"לים המובילים במשק" ליוזמה. בין החברות המשתפות פעולה: סיסקו ישראל, קפה-קפה, קבוצת פז ותשלובת ד"ר פישר.