עיקרי הפסיקה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 11793/05
תאריך הישיבה: י"א בטבת התשס"ו (11.1.06)
בפני: כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת: חברת החדשות הישראלית בע"מ
נ ג ד
המשיבים: 1. מדינת ישראל
2. ליאור דקל
3. פלונית
4. חדשות 10 בע"מ
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו בתפ"ח 1017/02 שניתנה על-ידי כבוד השופטות: ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב ות' שפירא
הדיון נסב אודות דרישת המערערת, חברת החדשות, לפרסם קלטות המתעדות את מפגשיו של המשיב 2, שהורשע בעבירות אינוס, עם חוקרת פרטית, קלטות שהביאו, בסופו של דבר לזיכויו מחמת הספק לבקשת המדינה ומבלי שביהמ"ש נימק את ההחלטה. לטענת המערערת, האינטרס הציבורי בפרסום גובר על פרטיותה של המתלוננת שזהותה וקולה יטושטשו. עיקר הדיון נסב אודות השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בהחלטה האם להתיר את פרסום הקלטות.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בחלקו ופסק (מפי השופטת ארבל) כי:
העיקרון לפיו על ההליך המשפטי להתנהל בפומבי הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט בישראל. שלושה רציונלים מרכזיים עומדים מאחורי עיקרון זה: זכות הציבור לדעת; תרומתו לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסוף ההליך; ואמון הציבור ברשויות הציבור.
לעיקרון פומביות הדיון שני היבטים: ניהול המשפט גופו בדלתיים פתוחות, כך שכל מי שחפץ יוכל להיות נוכח באולם בית המשפט; ובעיקר - היתר לפרסם ברבים את תוכן ההליכים. ניתן לפגוע בעיקרון פומביות הדיון רק באמצעות הוראה מפורשת בחוק או על-ידי הוראת בימ"ש שניתנה על-פי חוק. כאשר מתבקש ביהמ"ש לפגוע בעיקרון פומביות הדיון, עליו לבחון שתי שאלות: האם מתקיימת עילה העשויה לכאורה להוות בסיס לבקשה; והאם השיקולים השונים מצדיקים את הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון. בבואו לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו, על ביהמ"ש לפרש את היוצאים מן הכלל לעיקרון פומביות הדיון בדרך של צמצום, ולעולם תיטה הכף אל עבר התרת הפרסום. במסגרת שיקול הדעת של ביהמ"ש האם להתיר פרסום דבר הנוגע לדיון שהתנהל בדלתיים סגורות, יתחשב הוא, בין היתר, באיזון שנעשה במשפט האזרחי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין חופש הביטוי והעיתונות וזכות הציבור לדעת.
בנסיבות העניין, המונח "דבר" שבסעיף 70(א) לחוק בתיהמ"ש רחב דיו כדי לכלול את הקלטות, שכן גם אם לא נצפו על-ידי בימ"ש קמא שזיכה את המשיב 2, הן עמדו ביסוד בקשת הפרקליטות לזכותו, עליה ביסס ביהמ"ש את פסק דינו המזכה. כמו כן, העובדה כי המתלוננת אמרה לחוקרת הפרטית דברים הסותרים את עדותה בביהמ"ש הובאה בפני בימ"ש קמא עובר לפסק הדין המזכה. זאת ועוד: אם ייקבע שפרסום חומר מהותי הנוגע ישירות להליך אינו נכלל תחת ההגדרה של פרט אודות הדיון שהתנהל בדלתיים סגורות, תסוכל במקרים רבים תכלית הסעיף, בכך שיתאפשר פרסום פרטים על המשפט באופן עקיף.
פרסום דברים שנאמרו מפיו של אדם עשוי לפגוע בשמו הטוב. הסיבה לכך היא שלעיתים אדם מתוודה באוזני חברו על מעשיו, או מספר לו דברי אמת המציגים אותו באור שלילי, מתוך הנחה כי הדברים לא יזכו לתפוצה רחבה יותר, מה שניתן לכנות כ"סוד השיח". בעצם הוצאתם של הדברים לאוזני צדדים אשר הנפגע לא היה מעוניין כי יגיעו אליהם, טמונה הפגיעה האפשרית בכבודו. עם זאת, נראה כי עוצמתה של פגיעה שכזאת פחותה מעוצמת אמירת דברי שקר על אדם, או אף הבאת דבריו בצורה מעוותת: אדם שגילה לאחר פרטים אישיים על עצמו, גם אם מצפה הוא שפרטים אלו יישארו עם השומע, הרי איבד הוא את השליטה לגביהם, ואין הוא יכול להיות בטוח לאלו אוזניים יגיעו; ומכל מקום, תקבל פגיעה זו משקל נמוך יותר באיזונה אל מול הזכויות והאינטרסים העומדים כנגדה.
ביהמ"ש העליון פסק כי יש לפרסם את הקלטות משיקולים של זכות הציבור לדעת (כחלק מעקרון פומביות הדיון וחופש הביטוי) והעניין הציבורי שבפרסום; הרתעת מתלוננות משיבוש הליכי משפט ומאמירת שקר באולם בית המשפט; והאינטרס של המשיב 2 לנסות לטהר את שמו. הודגש כי הפרסום המבוקש אינו כולל פרטים מזהים של המתלוננת, ובכך שומר במידה רבה על האנונימיות שלה, על כבודה ועל צנעת הפרט שלה. לא קיים הבדל של ממש בין פרסום הקלטות לבין פרסום התמלילים בלבד. עם זאת, יש לאפשר למתלוננת ולמדינה זכות עיון בקלטות בטרם ישודרו, על מנת למנוע הוצאת דברים מהקשרם.
ביהמ"ש העליון פסל קטעים שונים מהקלטת שפרסומם פוגע בדרגה גבוהה בענייניה האינטימיים של המתלוננת ובצנעת הפרט שלה, מבלי שקיים אינטרס ציבורי המצדיק את הפגיעה, וכן קטעים שמעוותים את התמונה הכוללת, כפי שמשתקפת מצפייה בקלטות כולן ושעלולים לפגוע בשמה הטוב של המתלוננת באופן שאינו מצדיק את סיפוקו של העניין הציבורי בפרסום.
ביהמ"ש העליון ציין כי בהתערבות זו בשיקולי אמצעי התקשורת יש פגיעה באוטונומיה שלהם, אך אין להתעלם מכך שהם לא נהנים רק מזכויות, אלא אף נושאים בחובות. בפרט כאשר מדובר בחברת חדשות, והפרסום האמור מתבקש מכוח העניין הציבורי שבו. זכות הציבור לדעת, העומדת מאחורי התרת הפרסום, דורשת פרסום מלא, אשר רק בו יהא כדי לתרום לשיח הציבורי ולחשיפת האמת.
בשם המערערת: עו"ד נ' ישגב
בשם המשיבה 1: עו"ד ז' אריאלי
בשם המשיב 2: עו"ד ר' דרחי
בשם המשיבה 3: עו"ד ד' פוגץ'
בשם המשיבה 4: עו"ד ר' מאיר-רפה