ב-1948, עם הקמת קול-ישראל והלאמת תשתית הרדיו המנדטורי, החל הרדיו הישראלי לשדר, לצד התוכניות בעברית ובערבית, גם תכנים באנגלית, צרפתית, יידיש ולאדינו. השידורים נקלטו בתחומי המדינה ושודרו גם בגלים קצרים שנקלטו בחלקים שונים של העולם. מטרת השידורים היתה לחזק את הקשר שבין יהודי העולם למדינת ישראל ולעודד את ההגירה היהודית ארצה, כמו גם לענות על צורכיהם של המהגרים היהודים שאינם שולטים בעברית.
במרץ 1950 החלו באופן רשמי שידורי תחנת קול-ציון-לגולה, שמומנה מתקציב הממשלה והסוכנות-היהודית ונוהלה על ידי קול-ישראל. עם השנים החלה התחנה לשדר בשפות נוספות: ספרדית (1952), הונגרית (1953), רומנית (1953), רוסית (1958), גיאורגית (1970), בוכרית (1975), טיגרית (1985), אמהרית (1985) וטאטית (1986). ב-1960 עברה התחנה לחזקתה הבלעדית של קול-ישראל, וב-1965, לאחר שנחקק חוק רשות השידור, שינתה קול-ציון-לגולה את שמה ל"שידורי קול-ישראל לחו"ל" והחלה לפעול כחטיבה עצמאית ברשות השידור (לעתים כונתה התחנה רשת ה').
ב-1991, בשיאו של גל העלייה ממדינות ברית-המועצות לשעבר, הוקמה תחנת רק"ע (רדיו-קליטת-עלייה), ששידרה תכנים לימודיים ותוכניות אקטואליה ברוסית ובאמהרית ויועדה לעולים החדשים. חמש שנים לאחר מכן, ב-1996, אוחדו שידורי רק"ע ושידורי קול-ישראל ברוסית לחו"ל.
בספטמבר 1992 מינו שרת התקשורת דאז שולמית אלוני ושר המשפטים דאז דוד ליבאי ועדה ציבורית לבדיקת רשות השידור, בראשותו של מנכ"ל רשות השידור לשעבר יצחק לבני. באוגוסט 1993 הגישה ועדת לבני-ליבאי-אלוני את המלצותיה, אולם שליש מחברי הוועדה הסתייגו מהן והגישו חוות דעת שונות. בין היתר המליץ דו"ח לבני כי שידורי קול-ישראל לחו"ל לא ימומנו מתקציבה השוטף של רשות השידור, ואף הדגיש כי אין לקיים שידורים אלה כשידורי תעמולה או הסברה, אלא לפי העקרונות והכללים העיתונאיים של יתר גופי השידור הציבורי. בסופו של דבר בחרו אלוני וליבאי שלא להגיש את הדו"ח לממשלה, ומסקנותיו לא יושמו.
ביוני 2003, בעקבות ידיעות על כוונת הממשלה לקצץ 220 מיליון שקל מתקציב רשות השידור בשנים 2004–2006, הודיע מנכ"ל הרשות דאז, יוסף בראל, כי בכוונת הרשות לצמצם עלויות באמצעות איחודן של חמש תחנות רדיו ציבוריות: רשת א', כל-המוזיקה, רשת מורשת ורק"ע (רדיו קליטת עלייה). ב-2004, לקראת יישומה של תוכנית בראל, עתרו ועדי העיתונאים של רשות השידור בירושלים ובתל-אביב לבית-הדין לעבודה בירושלים בטענה שהמהלך יביא לפיטורים נרחבים ולפגיעה בזכויותיהם של העובדים. באוגוסט 2004 קבע בית-המשפט כי איחוד הרשתות יתבצע רק לאחר משא-ומתן בין ההנהלה לעובדי הרשות באשר לתנאי ההעסקה עם איחוד התחנות. ב-25 באוגוסט 2004, לאחר משא-ומתן שארך כשלושה שבועות, הגיעו הוועדים ומנהל קול-ישראל, יוני בן-מנחם, להסכמה שלפיה עובדים לא יפוטרו ושכרם לא ייפגע. ההסכם קיבל את אישורו של בית-הדין לעבודה, וב-2005 אוחדו שידורי רק"ע עם שידורי קול-ישראל לחו"ל. בעקבות הקיצוץ בתקציב רשות השידור הופסקו השידורים לחו"ל באמצעות גלים קצרים, ומאז ניתן לקלוט את שידורי קול-ישראל המיועדים לאוכלוסיות יהודיות בחו"ל באמצעות האינטרנט בלבד. השידורים לאוכלוסיית העולים החדשים נמשכו כסדרם.
את שידורי רק"ע ניתן לקלוט בתדרים הבאים:
הגליל העליון: 94.4FM
חיפה: 88.5FM, 93.7FM
ירושלים: 88.2FM
תל-אביב: 88.2FM, 101.3FM
באר-שבע: 107.3FM
רק"ע ב"העין השביעית"
"רקוויאם לרשת א'", מאת אלי שי, גיליון מס' 53