אגודת העיתונאים בירושלים הוקמה בחודש יוני 1933 תחת השם "התאגדות העיתונאים בישראל – ירושלים" בעת שטרם גובשו בארץ כללי בסיס להעסקתם של עיתונאים ועורכים, ולמעשה היתה האיגוד המקצועי הראשון בארץ בתחום התקשורת. כיום האגודה הירושלמית היא הבינונית מבין שלוש אגודות עיתונאים אזוריות (השתיים האחרות בתל-אביב ובחיפה) המרכיבות יחד את האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. לפיכך, כל עיתונאי החבר באגודת עיתונאים אזורית חבר גם באיגוד הארצי.

אגודות העיתונאים אמנם מאוחדות כולן תחת ארגון גג אחד, אך מבחינה משפטית מדובר בשלוש עמותות עצמאיות ונפרדות, שלפי תקנון האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל אף רשאיות להחליט על פרישה מהאיגוד הארצי אם עולה בידן להחתים שליש עד שני שלישים מחברי האגודה על הצהרת פרישה מהאיגוד.

מטרותיה העיקריות של אגודת העיתונאים בירושלים כפי שנוסחו בתקנון הן:

• שיפור יכולותיהם המקצועיות של העיתונאים, טיפוח הכשרתם, חיזוק האתיקה המקצועית שלהם ושמירה על מעמדם בחברה.
• טיפוח חופש עיתונות, זכויות אדם וחירויות אזרח.

המוסד העליון של אגודת העיתונאים הוא האסיפה הכללית, המורכבת מכל חברי האגודה. האסיפה הכללית אחראית לבחירתה של נשיאות האגודה, המופקדת על ניהול האסיפה. האסיפה הכללית בוחרת אחת לשנתיים (או פחות) בבחירות חשאיות את מוסדות האגודה ובראשם הוועד, המנהל את ענייני האגודה ואחראי לייצוג ציבור העיתונאים, ובו לכל היותר 15 חברים.

בתפקיד יו"ר הוועד יכהן חבר האגודה שזכה למירב הקולות, אולם רק במידה והוא מועסק בכלי תקשורת על פי הסכם עבודה קיבוצי. כמו כן אסורה החברות בוועד על עיתונאים או אישי תקשורת העוסקים בתפקיד מינהלי (והתקנון מפרט: "בכלי תקשורת אלקטרוני - ממנהלי מחלקות ומעלה, למשל: מנכ"ל, מנהל מדיה, מנהל חטיבה, משנה למנכ"ל, עוזר למנכ"ל, יועץ למנכ"ל, סמנכ"ל. בעיתונות כתובה, למשל: עורך ראשי, עורך מוסף, עורך חדשות ראשי, מנהל סניף").

ועד אגודת העיתונאים אחראי על מוסדות האגודה השונים:

• ועדת אתיקה: מוסמכת לדון בכל תלונה לגבי עבירה על כללי האתיקה כפי שהוגדרו על ידי מועצת העיתונות, ומוסמכת על תביעת חברי אגודה שסרחו בבית דין חברים.
• בית דין חברים: תפקידו לשפוט חבר אגודה שיש חשד כי עבר על תקנון האגודה או על כללי האתיקה. בית הדין יכול גם לברר תביעות של מוסדות ואנשים שאינם חברי אגודה נגד חבר אגודה ונגד האגודה, ואף רשאי לברר תביעות של חבר נגד מוסד או אדם שמחוץ לאגודה, אם יש לכך הסכמה של שני הצדדים.על חברי בית הדין נאסר למלא תפקיד ניהולי בכלי התקשורת המעסיק אותם.
• ועדת ביקורת: תפקידה לבקר את ההנהלה הכספית, המשקית והניהולית של האגודה.
• ועדת חברות: אחראית על סינון, אישור ודחיית בקשות ההצטרפות לאגודה. התקנון קובע כי בתפקידה של ועדת החברות לפעול לצירופם של כל העיתונאים העונים על תנאי הקבלה לאגודה.
• ועדת קרן הלוואות: אחראית על המקורות הכספיים שמהם ניתנות הלוואות לעיתונאים שהגיעו למצוקה כלכלית.
• ועדת בחירות: אחראית לפן המינהלי של הבחירות לוועד האגודה. חברי ועדת הבחירות אינם יכולים לכהן בוועד האגודה או להגיש את מועמדותם לבחירות לוועד.
• ועדת קרן שביתה: אחראית על פעילותה של קרן שמטרתה להבטיח כי שובתים לא ייפגעו כלכלית בשל החלטתם לצאת למאבק עובדים, וזאת באמצעות העברת כספים שישמשו כתחליף למשכורתם.

מלבד הוועדות, אגודת העיתונאים מחולקת לשלוש חטיבות מקצועיות – רדיו טלוויזיה ועיתונות כתובה, ופועלים במסגרתה גם תאים מקצועיים, שאליהם משתייכים עיתונאים לפי תחומי הסיקור והעיסוק שלהם. התאים המקצועיים כפופים לוועדה המקצועית ולהנהלת האגודה, ותפקידם לגבש נהלי עבודה וסיקור בכל אחד מהתחומים, ולארגן ימי עיון והעשרה בנושאים אלה.

לאגודת העיתונאים בירושלים יכול להצטרף כל עיתונאי בישראל מגיל 18 ומעלה כל עוד עיקר פרנסתו מקורו בעבודה עבור כלי תקשורת כלשהו שפעילותו אינה עומדת בסתירה לכללי האתיקה. באגודה לא יכול להיות חבר עיתונאי שעיקר פרנסתו מקורו בהוצאה לאור או בבעלות על כלי תקשורת כלשהו, או כזה המועסק במקביל ב"ענף שאינו הולם את מעמדו כעיתונאי" (לשון התקנון). בחודש ינואר 2007 הוכנסו שינויים בתקנון אגודת העיתונאים בירושלים, ובכללם כאלה המאפשרים לעיתונאי אתרי האינטרנט להצטרף לשורות האגודה.

עובדים בתחום התקשורת שאינם עיתונאים רשאים להצטרף ל"חטיבה המקצועית שליד אגודת העיתונאים" (להבדיל משלוש החטיבות המקצועיות של העיתונאים), והם נושאים בכל החובות והזכויות של חברי האגודה, אולם אינם זכאים להיות חברים באיגוד הארצי של עיתונאי ישראל או לבחור ולהיבחר למוסדות האגודה ולהשתתף בהצבעות באסיפה כללית. כתחליף מורשים חברי החטיבה המקצועית לבחור נציג אחד לוועד האגודה.

בשנות השמונים והתשעים, עם עלייתם של כלי תקשורת חדשים ובכללם עיתון "חדשות", המקומונים, הטלוויזיה המסחרית והכבלים ותחנות הרדיו האזוריות, חל כרסום בכוחן של אגודות העיתונאים, שכן כלי התקשורת החדשים החתימו את עובדיהם על חוזי העסקה אישיים (ולא קיבוציים, כפי שהיה נהוג עד אז), מה שהגביל את האפשרות לנהל מאבקי שכר שישפיעו באופן אוטומטי על כלל העובדים. בשנות התשעים החלו גם כלי התקשורת הוותיקים יותר לאמץ את שיטת החוזים האישיים, והאגודות נחלשו אף יותר.

כיום מזוהה אגודת העיתונאים בירושלים בעיקר עם עובדי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור, המהווים רוב מקרב חבריה (ובהתאם, 10 מתוך 13 חברי הוועד המכהנים כיום מועסקים ב"קול ישראל" או בטלוויזיה הציבורית), ולפיכך נוטה האגודה להיאבק ולעסוק בעיקר בנושאים הקשורים לשידור הציבורי. כך למשל היתה האגודה הירושלמית אחראית לפריצת שביתת עובדי רשות השידור ב-1987 (שביתה שהביאה לקרע בינה ובין האגודה בתל אביבית, שסירבה להשבית כאות הזדהות את פעילות העיתונים), ודאגה להיאבק בתוכניות לקיצוץ והפרטת השידור הציבורי.

בחודש מרץ 2003 הכריזה אגודת העיתונאים בירושלים על סכסוך עבודה ברשות השידור, בעקבות כוונתו של מנכ"ל הרשות דאז, יוסף בראל, לבצע קיצוצים נרחבים בתקציב, להפחית את האגרה ולהפריט את רשות השידור. לצורך המאבק בתוכנית אף שכרה אגודת העיתונאים את שירותיו של משרד יחסי ציבור, שבהודעה מטעמו אף הצהיר כי יעסוק בשתדלנות בממשלה ובכנסת. בשנתיים שעברו מאז פרוץ המאבק נגד בראל ועד הדחתו בידי הממשלה בחודש מאי 2005 האשימה אגודת העיתונאים את מנכ"ל רשות השידור בפוליטיזציה של השידורים, במינוי מקורבים, בהדחת עיתונאים מסיבות שאינן מקצועיות ובתיעוד מסולף של מהלכי התייעלות שכביכול ביצע.

יושבי ראש לדורותיהם

יצחק אלון

איתן אלמוג

משה פרידמן

ורד ברמן

ירון אנוש

דני זקן