כמו תמיד, מאחורי החזות המנומנמת של רוממה גועשים היצרים. כך לפחות עולה מכנס בנושא השידור הציבורי שנערך אתמול (שני) במכון הישראלי לדמוקרטיה בהנחיית כרמית גיא, חברת מערכת "העין השביעית".

יו"ר רשות השידור, משה גביש, תקף בחריפות את העובדים, והם מצדם העלו האשמות חמורות הנוגעות לפוליטיזציה של הרשות. "אנחנו לא נחליט לגבי עתידו של השידור הציבורי", אמר ירון דקל, מבכירי השדרים ברשות, "כי ההחלטה כבר נפלה. הציבור החליט שאין לו עניין בשידור הציבורי הזה כמו שהוא, וזה רק עניין של זמן עד שפוליטיקאים פופוליסטים יחליטו על הפסקת גביית האגרה, ויקבלו הרבה מאוד טוקבקים של תמיכה".

הכנס "האם אפשר להציל את השידור הציבורי?", שהתקיים בעקבות פנייה של אגודת העיתונאים, עסק ברפורמה ברשות השידור הנידונה בימים אלו בוועדת הכלכלה של הכנסת, וקיבל משנה תוקף בעקבות סכסוך העבודה שהוכרז באותו יום על-ידי אגודת העיתונאים של הרשות. "זהו רגע של אמת לשידור הציבורי", אמרה גיא, "עוד אחד בשורה ארוכה של רגעי אמת". ואכן, הרפורמה הנוכחית היא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של ניסיונות להבריא את הרשות: אחרי ועדת לבני, ועדת צוקרמן, דו"ח ורדי, דו"ח גרניט ועוד ועדות ודו"חות.

שורש הבעיה: העובדים. או ההנהלה

מהי הבעיה האקוטית של רשות השידור? לפי גביש, אלה העובדים. "יש היום ברשות 1,900 עובדים. 60% מכספי האגרה הולכים לתשלומי משכורות", הוא אומר. "נוסיף על זה הוצאות אחרות, ואנחנו מגיעים למצב שאין כסף". לדבריו, זאת הסיבה לכך שהערוץ הראשון מפגר אחרי הערוצים המסחריים בעשרים שנה, וזאת אף שתקציבו, 750 מיליון שקל בשנה, אינו נופל מתקציבי הערוצים המתחרים. "אין שום סיבה שרשת ג' תעלה יותר מאשר רדיו אזורי", הוא אומר, וטוען כי עובדי רשות השידור מרמים ומשקרים. "אין סיבה שבערוץ 1 יתחילו לעבוד בחמש אחרי הצהריים וירשמו שעות משמונה בבוקר. לא ייתכן שאנחנו יוצאים היום לשדרות לצלם, 12 איש בשלושה כלי רכב. לא יכול להיות שיהיו לנו משמרות שבנאדם אחד עובד וכל היתר רק רשומים".

"השידור הציבורי חייב להיות גם כלכלי", הוא מסכם, "כמו כל גוף ציבורי. בתקציב של 750 מיליון אפשר לעשות שידורים איכותיים, אבל לא במצבת כוח-האדם שקיימת היום".

אחיה גינוסר, יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים, חולק על היו"ר גביש. "750 מיליון שקל הם מעות במונחים של רשתות שידור ציבוריות", הוא אומר. "הרשתות הציבוריות המצליחות ביותר באירופה, הנצפות ביותר והמאוזנות ביותר, בכולן יש הרבה יותר עובדים, גם באופן יחסי וגם באופן מוחלט. אני לא רוצה לומר שצריך להגדיל את מספר העובדים ברשות השידור, אבל הדיבור על הרפורמה ברשות נובע מהמשבר הכלכלי שבו היא נתונה".

והמשבר הכלכלי והמקצועי, לטענת נציג העובדים, לא נובע מעודף כוח-אדם, אלא מהפחתת האגרה: "בשנת 2003, כשהאגרה היתה גבוהה ב-40% מהיום, היא היתה מהנמוכות בתבל. בשנת 2003 התחילה הפחתת האגרה, וההפחתה בתקציב הורידה את הרייטינג. בשנת 2003 ערוץ 1 היה הרבה מעל ערוץ 10. היינו מקום שני, מקום לא רע". הרפורמה, לדבריו, מתרכזת בעיקר ב"הפחתה דרמטית במספר העובדים של רשות השידור", למרות נכונותם של הוועדים לנהל משא-ומתן על הסכמי עבודה חדשים ו"לתת להנהלה לנהל".

אבל הבוטים ביותר היו העובדים עצמם, עיתונאי השידור הציבורי, ובעיקר דקל, שתקף בחריפות את אופן ניהול הרשות. "השידור הציבורי", אומר דקל, "גם הרדיו וגם הטלוויזיה, לא השתחרר באמת משנים של פוליטיזציה, למרות שהוא אוהב להכריז על זה. היו"ר או המנכ"ל לא מרימים טלפון לעורכים ומגישים ואומרים להם לשמור על חבר-כנסת כזה או אחר, אבל רשות השידור לא השתחררה מהפוליטיקאים בשום פנים ואופן.

"ב-6 בספטמבר, על-פי מקורות זרים, התבצעה פעולה בסוריה. ראש הממשלה נשא נאום פוליטי בבנייני האומה בירושלים. כל הערוצים עברו לשדר את הנאום, אבל כעבור דקותיים, כשהתברר שהוא לא מתכוון להגיד כלום, הפסיקו. רק ערוץ 1 נשאר ארבעים דקות להעביר את נאומו החי של ראש הממשלה. 'פראבדה' לא היה עושה זאת טוב יותר. שירות חינם, שערורייתי, שלא יעלה על הדעת. אני ישבתי והתביישתי.

"דוגמה נוספת: אני לא זוכר אם היתה לאחרונה ברדיו או בטלוויזיה ביקורת על ראש הממשלה, על שר הביטחון, נשיא המדינה או יו"ר הכנסת. מה תפקידו של השידור, בעיני, כעיתונאי? להתסיס, לבקר, להביא דעה אחרת, לאתגר את המחשבה.

"דוגמה שלישית: מתי למדתי שלרשות השידור יש כסף כשהיא רוצה? כשרשות השידור החליטה לצרף חמישה אנשים לנסיעה די הזויה של ראש הממשלה. העלות: 25 אלף דולר. וזה כשבאותו זמן קיבלתי הנחיה לא להפיק יותר כתבות חדשותיות כי זה עולה כסף. תוצרת עיתונאית - לא, אבל מסעו של ראש הממשלה - בהחלט כן. בשיחה פרטית, לא איתי, אמר ראש הממשלה כשנשאל על הסיקור ברשות השידור: הם בעדי. אם זה מה שהוא חושב, אז יש לנו בעיה בשידור הציבורי".

אורן טוקטלי, לשעבר מנכ"ל הוועדה הישראלית למדרוג, הביא דוגמה נוספת: "ביום שישי האחרון בבוקר נפלט לסגן שר הביטחון ביטוי אומלל ביחס למה שנעשה לפלסטינים: 'שואה'. אני שמעתי בשידור הציבורי ברשת ב' ביום שבת ראיון בן 11 דקות עם סגן שר הביטחון; אף שאלה אחת על הנושא הזה. זה כישלון" (שקלאר המתין בסבלנות שעה ארוכה עד שקיבל את רשות הדיבור, והגיב באומרו: "אתמול במשך חצי שעה תקפו את אולמרט בצורה חריפה").

ואם בכך לא די, טוען דקל כי "אנשים בלתי ראויים לתפקידיהם מבחינה עיתונאית או ניהולית ממשיכים בתפקידיהם מתוך ציפייה שהרפורמה תתבצע. בינתיים, עולם כמנהגו נוהג ואני לא חושב שכדי להחליף עורך לא מתאים של תוכנית מסוימת צריך להמתין לפיטוריהם של מאות עובדים. כתב שלא עושה את מלאכתו נאמנה, הוא צריך לחכות לרפורמה כדי שיוחלט שהוא לא מתאים? קורים דברים לא טובים לאורך חודשים. השלטון לא נפרד מרשות השידור. הצעת החוק היא בעיני בלוף אחד גדול".

לפחות אנחנו לא ערוץ 2

ביקורת הוטחה בערוץ הראשון גם מצד היוצרים, כאשר הבמאי ניר טויב, נציג איגוד היוצרים, מחה על צנזורה, לדבריו, בערוץ. "באתי לתת עדות אישית מאחורי הקלעים של יוצר שחופש היצירה שלו מצונזר על-ידי מנכ"ל רשות השידור", פתח את דבריו. "אם לא הייתי מממן מכיסי את הסרט על מלחמת לבנון", אמר טויב, "הוא לא היה מגיע לקו הסיום. הסדרה 'אשמה ותהילה', הסוקרת את ההיסטוריה של ישראל, מתוכננת להיות מוקרנת במהלך שנת השישים, אך מעוכבת בתירוץ שלא נמצא תקציב. אם זה היה תלוי במנכ"ל, אז גם לא יימצא לה. בתוך הניוון שפשה בגוף הזה הצלחנו ליצור, ואנו נענשים על כך שיש לנו עצמאות מחשבתית". תגובת שקלאר: "ועדת המכרזים בשלב זה אמרה לא, וניר צריך לדעת לקבל לא, ולא רק כן".

לכולם היה ברור מיהו הרע המוחלט: הערוצים המסחריים. "ערוץ 2 עוסק בהסחת דעת", אמר טויב. "'הישרדות' היא סוג של פורנוגרפיה וקרב גלדיאטורים מהזן הנמוך ביותר. החדשות מידרדרות, כי גם בערוצים המסחריים אין מנכ"ל קבוע לחדשות", אמר ד"ר יובל קרניאל. "השידור הציבורי כבר הרבה זמן לא מעניין את המדינה", אמר שקלאר, "כי כל מה שנוגע לקולקטיב פחות מעניין. פרי ביאושים של חברה שאימצה את מודל האינדיבידואל כחזות הכל. הדגש היום הוא על הבידור. עוסקים במעניין ולא בחשוב".

יצחק לבני, חבר ועדת דינור (ולפניה ועדת לבני), שגיבשה את הרפורמה, ומי שפוטר לאחרונה ממשרת יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2 (לטענתו, על רקע התנגדותו להתערבות בעלי ההון במינוי המנכ"ל) התפייט: "הצורך בערוץ ציבורי בעל ערך לא רק שלא פחת, אני מרגיש רעב גדול מאוד. כמי שעבר בשנים האחרונות בערוץ 2, העבודה שם רק הגבירה לי את הרעב הזה. מעולם לא היתה צפיפות כזו של 'הישרדות' ו'ריאליטי', בוודאי בהשוואה למצב לפני המכרז. מה, כל חיינו כך נבזבז על הבידור הזה כשטלוויזיה, כמו כל דבר בעל ערך, היא מפגש עם עצמנו? בידור נועד להבריח אותנו, לבדר אותנו מעצמנו. הרעב לדבר בעל ערך - קיים, אחרת מרגישים שהמצב שטוח, מימי, דליל. אלה החיים שאנחנו רוצים לחיות?".

גם היו"ר גביש הכריז כי "הפריפריה צריכה להיות אצלנו. אני מקווה שבשנה הבאה, אם הרשות עדיין תתקיים, כל העסק יעבור אלינו ולא יהיה בכבלים. לא תחרות ב'הישרדות' וב'כוכב נולד', כי לא על זה אנחנו צריכים להוציא את הכסף" (זאת אף שבמזכר פנימי שהוציא לאחרונה טען כי הערוץ הראשון צריך להפיק תוכניות ריאליטי, כפי שחשף אסף כרמל ב"הארץ").

ונקנח בקביעתו של פרופ' ירון אזרחי: "אם מישהו רוצה לחשוב איך בונים שידור ציבורי לציבור שאיבד את היכולת להבחין בין פאקט לפיקשן, זה אתגר עצום".