כל אחד יכול לטעון ש"התקשורת שמאלנית", אבל רק ד"ר אבי גור יכול לנסח זאת כך:
BIR = [(2.17 + 1.5)/2-1] 100 = (3.67/2-1)100 = 83.5%
הנוסחה שלעיל מייצגת את מידת ההטיה הפוליטית של "ידיעות אחרונות" לטובת השמאל בימי ממשלת נתניהו הראשונה. הנתון הקובע מופיע בסופה – בשנים 1996–1999 היה "ידיעות אחרונות" מוטה לטובת השמאל ב-83.5%.
נוסחה זו היא אחת מני רבות הכלולות בספר "התקשורת ותהליך אוסלו – כיצד ניסתה התקשורת להשפיע על דעת הקהל לתמוך בתהליך 'השלום' השנוי במחלוקת", ספר שיצא לאחרונה בהוצאת אופיר-ביכורים ומתבסס על עבודת הדוקטורט של גור, שאושרה כבר בשנת 2007.
במחקרו בחן גור את מידת ההטיה בשישה אמצעי תקשורת מרכזיים (העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ערוץ 2 והערוץ הראשון, גלי-צה"ל ורשת ב') לאורך מעט יותר מעשור: ממועד כניסת הרשות הפלסטינית לשטחי עזה ויריחו, במאי 1994, ועד להתגבשות תוכנית הנסיגה מעזה, כעשור מאוחר יותר. מסקנתו חותכת: כל אמצעי התקשורת שבדק היו מוטים לטובת עמדות השמאל בשיעור ניכר, וזאת אף שהם מתיימרים לפנות לכלל האוכלוסייה בישראל.
ד"ר אבי גור ועטיפת ספרו, "התקשורת ותהליך אוסלו"
אל עבודת הדוקטורט בתקשורת, שנעשתה במסגרת לימודיו באוניברסיטת בר-אילן, הגיע גור ללא רקע קודם בחקר העיתונות. הוא שירת בצבא קבע עד שפרש בדרגת תת-אלוף מתפקיד ראש חטיבת הלוגיסטיקה במטה הכללי, ולאחר כמה שנים במגזר העסקי חיפש "לעשות לנפשו", כפי שהוא מגדיר זאת.
"מה שגרם לי להיכנס לתחום התקשורת זה הניגוד שקיים בין הציבור לבין חוקרי התקשורת הוותיקים והתקשורת עצמה", מסביר גור בראיון ל"עין השביעית". לדבריו, בעוד שבציבור הרחב רווחת התפיסה שהתקשורת שמאלנית, כשעיין במחקרים שבוצעו על-ידי חוקרי תקשורת ישראלים גילה כי שוב ושוב עלתה המסקנה שהתקשורת הוגנת ואובייקטיבית. "אמרתי לעצמי, יש פה ניגוד גדול, ונראה מה אני יכול לחדש".
המחקר מתבסס על החידוש העיקרי של גור, או כפי שהוא מנסח זאת בספרו: "פיתוח ויישום מסגרת אנליטית חדשה לניתוח הטיה בתקשורת". גור פיתח ויישם נוסחה מתימטית, היודעת לחלץ את מידת ההטיה של כלי תקשורת, תוכנית מסוימת או אף מנחה ספציפי. לצורך מחקרו מיין גור אלפי מאמרי דעה בעיתונות המודפסת ועשרות אלפי כותבים ומרואיינים שהופיעו בתקשורת האלקטרונית (38,887 אישים, 124,879 דקות שידור ו-8,324 מאמרי דעות).
לאחר חלוקה של מאמרים ומרואיינים למחנות פוליטיים על סמך עמדתם ביחס לתהליך אוסלו, בדק גור את מידת הנוכחות של כל מחנה ומחנה בכלי התקשורת השונים: מספר מאמרי הדעה המביעים את עמדות המחנה, מספר המרואיינים המזוהים עם המחנה, ומשך הזמן שהם מקבלים כדי להביע את דעתם.
גור כלל במחקרו תוכניות אקטואליה מגוונות, מיומני הבוקר בערוצי הרדיו, עבור בתוכניות אירוח אקטואליות דוגמת "חמש עם רפי רשף" או "פופוליטיקה", וכלה בתוכנית הסאטירה "חרצופים" ששודרה בערוץ 2 (את המשתתפים בה ניתח על-פי יחס הפוך, מי שמופיע פחות – מרוויח).
גור מצא כי לאורך כל "עשור אוסלו" היה "ידיעות אחרונות" כלי התקשורת המוטה ביותר לטובת השמאל, עם הטיה משוקללת בשיעור של 78.8% (כלומר, נטייה של 78.8% מקו ה"אמצע" הפוליטי ששירטט גור). אחריו ברשימה רשת ב' של קול-ישראל, שהיתה מוטה בשיעור משוקלל של 74.5%, ואחריהן, בסדר יורד, ערוץ 2 עם 70% הטיה, הערוץ הראשון עם 55%, גלי-צה"ל עם 43.5% ו"מעריב", שאף הוא היה מוטה לטובת השמאל, אך במידה של 34% בלבד.
זאת ועוד, גור מצא תנודה ברורה בכלי התקשורת הציבוריים (הערוץ הראשון ורשת ב'), שהובילו את ההטיה שמאלה בתקופות ממשלות השמאל, אך ירדו במידת ההטיה בזמן תקופות ממשלות הימין. גור מייחס זאת לתלותם בממשלה.
שאלה טובה וקשה
אף שגור ציפה, לדבריו, למצוא הטיה שמאלית בכלי התקשורת, הרי שהופתע מעוצמתה. "במיוחד הפתיע אותי עיתון 'ידיעות אחרונות'", אומר גור, "כי בעיני הוא נתפס כעיתון כמעט מאוזן – בתקופה ההיא, לא בימינו – והסתבר שהוא בעל ההטיה הגדולה מכולם. בתחושה שלי, חשבתי שההטיות הגדולות ביותר יהיו ברשת ב' ובערוץ הראשון".
משום שהם כפופים לרשות השידור?
"גם בגלל זה, אבל לא רק. כלי תקשורת מסחריים כמו ערוץ 2 או העיתונים תלויים במפרסמים ובדעת הקהל, לא כמו השידור הציבורי, שתלוי בשלטון. לכן ציפיתי מהם ליותר איזון, אבל הסתבר לדוגמה שערוץ 2 היה יותר מוטה מערוץ 1".
גור מסביר את הפער בין התפלגות העמדות הפוליטיות בציבור הרחב ובין הנטייה שמאלה של כלי תקשורת הפונים לאותו ציבור בכך שאותם כלי תקשורת פונים, גם, ללקוח נוסף: בעלי החברות הגדולות, שהם המפרסמים הגדולים במשק. לדעתו של גור, אצל קבוצה זו קיימת הטיה פוליטית דומה לזו שבכלי התקשורת.
"להערכתי", אומר גור, "בעלי הגופים האלה נוטים יותר לכיוון מרכז ושמאלה מאשר מרכז וימינה, ולכן אין חשש לערוץ מסחרי כשקיימת בו הטיה. עובדה היא שההטיה מתקיימת, ואף אחד לא אומר שבגללה לא יפרסם בערוץ". לצד הסבר זה מוסיף גור כי בשל העובדה שכל כלי התקשורת בתקופת מחקרו היו מוטים לאותו צד מבחינה פוליטית, לא היתה למפרסמים אלטרנטיבה משמעותית.
בכל זאת, בעשור שאתה בחנת, "ידיעות אחרונות" הגדיל את הפער מול "מעריב". איך זה מסתדר עם הממצאים שלפיהם "מעריב" היה פחות מוטה שמאלה?
"זו שאלה טובה, וקשה. כדי לענות עליה צריך לבדוק מעבר לנתונים היבשים ולהיכנס לתחום הפסיכואנליזה של הציבור הרחב. המחקר שלי לא בדק סיבות, הוא בדק עובדות".
מאפיין בולט במחקרו של גור הוא בחירתו לבחון את מידת ההטיה בכלי התקשורת על-פי הפרשנות ולא על פי הדיווחים החדשותיים עצמם. גור בחן, כאמור, מאמרי דעה בעיתונות המודפסת ומרואיינים בתוכניות אקטואליה בעיתונות האלקטרונית. הוא נמנע מלבדוק, למשל, את נוסח כותרות העיתונים ותוכן הידיעות המרכזיות במהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה.
לדבריו, בחירתו נבעה מכך שביקש לבדוק פרמטרים שנמצאים בשליטה בלעדית של אמצעי התקשורת ונותרים עקביים לאורך זמן ארוך. נוסח כותרות ודיווחים חדשותיים, הוא אומר, ניתן לבדוק לתקופות קצרות יותר, סביב מערכת בחירות אחת או בעת מבצע צבאי, ולא כשבוחנים תהליך שנמשך למעלה מעשור.
בתשובה לשאלה אם קורא העיתונים אינו מושפע מכותרות העיתון יותר מאשר מהעמדות המובעות במדורי הדעה, ואם המאזין לרדיו והצופה בטלוויזיה לא מושפע יותר מהדיווחים החדשותיים מאשר מהפרשנות ומהראיונות הפוליטיים, אומר גור כי במהלך מחקרו שוחח הן עם עורכי מדורי דעות בעיתונות המודפסת והן עם מגישי תוכניות אקטואליה בעיתונות האלקטרונית ושמע מהם כי לדעתם, מחקר כשלו אכן יכול להצביע על הטיה בכלי התקשורת.
עבור חוקרי תקשורת ישראלים בעלי דעה שמאלית, שעשויים לבטל את תוצאות מחקרו של גור על סמך התמקדותו בפרשנות ולא בדיווחים עצמם, ניתן להזכיר כי טענה מרכזית נגד שידורי רשת החדשות פוקס בארה"ב מכוונת לא לניסוח ידיעות המופיעות במהדורות החדשות של הרשת, אלא למסרים המועברים בתוכניות האקטואליה ובדברי הפרשנות שעוטפות את מהדורות החדשות. שם, כמובן, הטענה היא להטיה ימנית.