סחריר (ספין, סבסוב): טכניקה מניפולטיבית של מסירת מידע ותדרוך עיתונאים, המיועדת להשפיע על צורת הצגת המידע בתקשורת, באופן שישרת את מטרותיו של מוסר המידע. הפעלת הספין מתבססת על ההנחה שעובדות אינן מדברות בעד עצמן, וניתן להציגן בדרכים שונות כדי להשפיע על הדרך שבה יצטיירו. המומחים לסחריר מכונים בעגה הפוליטית-תקשורתית "ספין דוקטורס".(יחיאל לימור, חנה אדוני ורפי מן, "לקסיקון לתקשורת")
* * *
"בוקר אור חברים, אנחנו במתקפת הסברה. לא לנוח על זרי דפנה, ולא להישאר מתחת לפוך. טקבקו 'גבעות' מתחת לכל כתבה ודעה בעיתונות. בסוף הכתבה הזו מופיע מספר הטלפון של עוזר השרה לבנת. המומחים למיסוי בינינו, נא להתקשר... אם זה לא יעזור, אני מציע לקחת את ג'יבריל רג'וב כשותף ב'גבעות', לייצא את הנפט לרשות הפלסטינית במחיר של דולר לחבית, ואז לייבא אותו בחזרה לארץ!! ממש כמו מימן".(מתוך: "גבעות-עולם – פורום המשקיעים")
בסוף החודש שעבר אישרה הממשלה את המלצות ועדת ששינסקי לבחינת מדיניות המיסוי של חברות גז ונפט בישראל, בתום שמונה חודשים של מאבק נוקב שטרם הגיע לסיומו. לצד הגורמים המרכזיים שברור היה כי ישתתפו במערכה – הממשלה, הכנסת וחברות האנרגיה – הופיעו כמה גיבורי משנה, צפויים פחות.
פרופ' איתן ששינסקי (מימין) ושר האוצר יובל שטייניץ. 10.11.10 (צילום: יואב ארי דודקביץ')
שלוש התארגנויות, שונות מאוד באופיין, קמו כ"תגובה ציבורית" למהלך: "פורום פעולה אזרחית"; קמפיין שעלה בשמו של ארגון הימין "הפורום למען ארץ ישראל"; והתארגנות של בעלי יחידות השתתפות פרטיים בחברות גז ונפט (תחת הכינוי "המשקיעים הקטנים"). חרף הבדלים מהותיים ביניהן, שלושתן נחשדו כספין – התארגנות פיקטיבית שנועדה לספק כסות ציבורית לאחד מן הכוחות הפוליטיים או הכלכליים הגדולים המעורבים במאבק על גובה התמלוגים.
את התשתית לספקות הללו הניחה אחת ההתארגנויות עצמה, בקמפיין חסר רגליים שעלה ושכך כעבור זמן קצר (ועל כך בהמשך), אך תרם להם גם המאבק הכללי העז סביב המלצות ששינסקי, שצבע את הזירה בשחור-לבן: טייקונים מול אזרחים, משרתי אינטרס מול נטולי אינטרס, קומוניסטים מול תאבי בצע, והעמיד את הסוגיה המונחת על כפות המאזניים כחורגת בהרבה ממבחן משילות שגרתי.
"ממש קשה להפריז בחשיבותן של תגליות הגז לעתידנו, ליכולתנו להמשיך ולממן את הגנתנו, וליכולתנו לדאוג לחינוך ולהשכלה ברמות גבוהות", אמר שר האוצר יובל שטייניץ בהזדמנות אחת, טענה שלפחות לדעת שני פרשנים כלכליים בכירים, מקיימת קשר רופף עם המציאות. בהזדמנות אחרת הכריז כי "אישור ההמלצות יוכיח כי המנגנון של הון ושלטון לא יגבר על האינטרסים של מדינת ישראל", ביטוי לטענות על מכבש אינטרסים שהפעילו המשקיעים הגדולים.
יצחק תשובה בישיבת ועדת הכלכלה, 5.10.10 (צילום: ליאור מזרחי)
כוחו הממשי של אותו מכבש נותר עמום. כמה מן הדיווחים על לחצים או ניגודי עניינים היו מפורשים, אך רבים אחרים הסתירו יותר משגילו: כך למשל יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ כרמל שאמה-הכהן, שטען כי נרמז לו שלא יתמנה לתפקיד בשל תמיכתו בהמלצות הוועדה, או פרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי של שר האוצר, שאמר למוסף "כלכליסט": "הגיעו אלי שליחים, שאם היית יודע מי הם היית מתעלף, אנשי ציבור מוכרים מאוד, שעל פניו אין להם שום קשר לגז". השניים לא העלו בדעתם לציין מי הם הרומזים או השליחים.
נטיעת רמזים שימשה גם את יועצי התקשורת שניצבו בצד האחר של המתרס, ונשמעה מפיהם של חברי-כנסת שהתנגדו להמלצות ועדת ששינסקי. כך למשל שאל מוטי מורל במסיבת עיתונאים של "המשקיעים הקטנים", "את מי שלי יחימוביץ' משרתת?", כשהוא מכוון ליוסי מימן, יבואן הגז ממצרים, שהוזכר על-ידי המתנגדים להמלצות כמי שיהיה לכאורה המוטב העיקרי של הטלת מגבלות על רווחי הגז מישראל; ואילו ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ישראל-ביתנו) דיברה על "גורמים המנסים לתמרן את דעת הקהל" וקראה לבדוק קשר בינם ובין "פעילות חתרנית נגד המדינה".
על רקע זה פורשה הסתייגותו של שר התשתיות עוזי לנדאו מההמלצות כ"כניעה ללחצים"; יוחס ניגוד עניינים ליו"ר הוועדה, פרופ' איתן ששינסקי; מגוון של "מושכים בחוטים" נחשבו למניעים את ההתארגנויות מתוך הציבור, והשיח הציבורי על תגליות הגז נמהל בערפל של ספק.
מי מפעיל את "פורום פעולה אזרחית"?
היו"ר כרמל שאמה: תמר שחורי, הפורום לפעולה אזרחית, בבקשה.
תמר שחורי: תודה. שאלו פה את מי אנחנו מייצגים – – –
היו"ר כרמל שאמה: שאלו מי מממן אתכם.
תמר שחורי: או מי מממן אותנו. זה לא עלה פה, זה עלה במקומות אחרים.
היו"ר כרמל שאמה: שאלו אותי כבר איזה 20 פעם מתחילת הישיבה.
ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ': אני באמת רוצה לדעת מי מממן את הקמפיין.(פרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה, 4.1)
פורום פעולה אזרחית היה ההתארגנות הציבורית הראשונה שקמה במסגרת המאבק על המלצות ששינסקי. מייסדיו הם הרב וחבר-הכנסת לשעבר מיכאל מלכיאור ורון ורבר, אסטרטג פוליטי, בעבר מנהל מטה ההסברה של מפלגת העבודה וכיום יועץ תקשורת לממשלות ולמפלגות הפועלות באירופה. פעילות הפורום התמקדה בהחתמה על עצומה להעלאת תמלוגי הגז, הפעלת אתר אינטרנט, קיום כנסים והפגנות מול משרד ראש הממשלה ומשכן הכנסת – בצד פעילות לובינג בכנסת עצמה.
"החלטנו להתארגן משום שנדרכנו", אומר ורבר, "ועשינו זאת בהתנדבות מוחלטת. לנגד עינינו המציאות השתנתה: מול חופי ישראל התגלו מאגרי גז עצומים השייכים לציבור. זו הזדמנות היסטורית לאמץ מקורות כספיים בני קיימא למימון מפנה חברתי דרמטי – ולנו, כאזרחים, אסור לוותר. לא היינו שם, כציבור, כאשר הפריטו את ים המלח, את מחצבי הנגב ואת מי המעיינות. גם בשנת 2002, כשממשלת שרון החליטה לשנות את מדיניות המיסוי הארכאית בענף הנפט והגז, והמהלך נחסם בוועדת הכלכלה במעמד חמישה ח"כים מול 24 מנהלים ולוביסטים של תאגידי הגז – הציבור לא היה שם. החלטנו שאסור שזה יקרה שוב".
רון ורבר (צילום: יוסי קרמר)
הקמפיין שהוביל הפורום, תחת הסיסמה "הגז שייך לציבור: 20% לברוני הגז – 80% לאזרחים", קרא "לבנות מרווחי הגז חברה צודקת". לפי נתוני הפורום, על העצומה שהופצה חתמו יותר מ-22 אלף איש ומספר פעילי השטח הגיע לכ-7,000. נוסף לאלה, אומר ורבר, "גייסנו כלכלנים ומומחים בתחומי האנרגיה והמשפט, כולם מתנדבים, למדנו את הנושא והכנו ניירות עמדה שהוגשו לוועדת ששינסקי. עשינו עבודת כנסת מאוד רצינית, שבמסגרתה הוקמה השדולה הפרלמנטרית להעלאת חלקו של הציבור ברווחי הגז".
כשבוע לאחר שעלה האתר לאוויר, קם לו קמפיין נגדי – מטעם "הפורום למען ארץ ישראל". במודעות שפורסמו בעיתונים ועל גבי שלטי חוצות הוצגו אנשי "פורום פעולה אזרחית", ולצדם ששינסקי, כבובות חוטים המופעלות בידי הקרן החדשה לישראל, אשר "לוחמת למען הגז הערבי" ומשתמשת בהליך כלכלי לשירות מטרותיה הפוליטיות. לזמן מה נראה היה כי הטענות קנו להן אחיזה בכנסת.
בהמשך הקמפיין נגוז והועלו ספקות לגבי יוזמיו האמיתיים, אך דימוי בובות החוטים הוסיף להתקיים; שאלות על המממנים והמפעילים של "פורום פעולה אזרחית" שבו ועלו. "הטענות על המשאבים העצומים שלנו אינן נשענות על מציאות", טוען ורבר, "חלקן מתייחסות לפעולות שעלותן מגוחכת: גידרנו את אחד הכנסים שערכנו ביריעות יוטה, בשווי שמונה-תשעה שקלים למטר, וזו נחשבה הוכחה לכיסים עמוקים".
הפגנה של "הפורום לפעולה אזרחית" (צילום: יוסי קרמר)
"הקבוצה המייסדת של הפורום מורכבת מאזרחים מן השורה, מכל שכבות העם, ובהם גם רבים ממעמד ביניים האמיד פחות והאמיד יותר", אומר ורבר. "את הסכום הראשוני, של כ-80 אלף שקל, השקיעו כמה חברים, מתוך הנחה שאם המאבק יצבור תאוצה, נקים עמותה. זו הוקמה ואספה תרומות בסך 80 אלף דולר".
הסכום הקטן יחסית הספיק לקיום פעולות הפורום, לפי ורבר, משום שאופי הפעילות היה כזה שלא דרש משאבים גדולים. "ניהלנו קמפיין 'רזה', בלי פרסום קנוי, בלי באנרים בפורטלים ובלי מודעות בעיתונים. עיקר המאמץ שלנו מתרכז ביצירת קשר ישיר עם מה שיותר אזרחים בשטח, בקהילה – כי רק כך אפשר לבנות מחאה אזרחית אמיתית ולחץ ציבורי אפקטיבי".
מהו מקור התרומות? "תורמים יהודים, שאינם מעורבים בעסקים בארץ אלא רק בפילנתרופיה", אומר ורבר. "אין לנו כל קשר, ישיר או עקיף, לשום גורם עסקי או אחר הפועל בישראל, ובוודאי לא לגורמים בעלי עניין בענף האנרגיה. ההתארגנות שלנו עצמאית לחלוטין".
מי הפעיל את "הפורום למען ארץ ישראל"?
קמפיין "הגז הערבי" יוחס, כאמור, ל"פורום למען ארץ ישראל" – תא סטודנטים מבר-אילן שהיה עד אז אנונימי כמעט לגמרי, והפגין קפיצה כלכלית מרשימה מהפעלת בלוג צנוע – להפצת מודעות בשווי מוערך של שני מיליון שקל. בתשובה לשאלות על מקורות המימון שהפנו עיתונאים למארגני הקמפיין, נטען כי הוא "מבוסס על תרומות מיהודים חובבי ציון, שאינם מעוניינים להזדהות".
הסטת המאבק הכלכלי לקרקע פוליטית עוררה ספקות רבים באשר לזהות האמיתית של העומדים מאחורי הקמפיין. כך חשף "כלכליסט" את עלותן הגבוהה של המודעות, ו"דה-מרקר" פירסם התנערות בדיעבד מן הקמפיין מצדו של יו"ר "הפורום למען ארץ ישראל", רנן שוורצמן, שאמר: "אנחנו לא חתומים על המודעות, זה לא עבר דרכי ואין לי מושג מי פירסם אותן".
משה קלוגהפט, איש יחסי-הציבור שהוצג כהוגה הקמפיין, הדף את הנסיונות לעמוד על מקורותיו הפיננסיים וסירב לענות על שאלות בעניין הזה. כיום מופיעות המודעות באתר "רק ישראלי – מאבק כחול לבן – מטה מאבק נגד הגז הערבי", שעודכן לאחרונה בחודש אוגוסט. קמפיין וידיאו ויראלי באותו נושא נעלם כלעומת שבא. "הקרן החדשה לישראל" הגישה תלונה למשטרה בעקבות פרסום המודעות, אך זו נסגרה כעבור כמה חודשים.
אחת המודעות בגנות הקרן החדשה לישראל, ועדת ששינסקי ו"הפורום לפעולה אזרחית"
רמיזות על כך שחברות הגז, ובראשן קבוצת דלק שבבעלות יצחק תשובה, הן העומדות למעשה מאחורי הקמפיין פוזרו בתקשורת במגוון צורות. כך, למשל, "מעריב" תהה, "האם הקמפיין משרת את הקבוצה או פוגע בה?" ("תשובה עשה טעות"), תוך הדגשת התגובות הרפות שנמסרו מטעמה ואשר לא כללו התנערות חד-משמעית מן הקמפיין. בתשובה לשאלת "העין השביעית", הכחיש יחצן חברות הגז, רונן צור, כי היה מעורב בהכנת הקמפיין.
באתר "הפורום לפעולה אזרחית" מופיעה התייחסות למודעות קמפיין "הגז הערבי" תחת הכותרת "שקר העדפת הגז המצרי", אולם קמפיין נגדי לא הועלה. "ההחלטה לא להגיב לא היתה אינטואיטיבית", אומר על כך ורבר, שהוצג במודעות כאחת מ"בובות החוטים". "כשראיתי את המודעות, חשבתי שאני מתפוצץ. אתה רואה מודעה כזו, ולא יודע מה לעשות עם עצמך. הקמפיין ניסה לצייר את המאבק על ההמלצות כעניין פוליטי של ימין ושמאל, ואם היינו מתייחסים אליו, הוא אכן היה הופך לכזה. לא רצינו לשחק לידיהם של העומדים מאחוריו, ובנוסף לכך עסקנו אז באינטנסיביות בקמפיין שלנו. היות שאין לנו משאבים מיותרים, החלטנו לא לנהל שתי מלחמות, אלא לדבוק בתוכנית המקורית.
"בסופו של דבר, אני חושב שהמודעות שירתו אותנו", אומר ורבר, "שכן הן קוממו הרבה מאוד אנשים – מימין ומשמאל. שבועות אחדים לאחר פרסומן, השתתפו ח"כ אריה אלדד מהאיחוד-הלאומי וח"כ זבולון אורלב מהבית-היהודי בכנסים שקיימנו, לצד ח"כ דב חנין מחדש וח"כ ניצן הורוביץ ממרצ. יו"ר מועצת-יש"ע, דני דיין, יצא גם הוא בגילוי דעת התומך במטרות המאבק".
מימין: ח"כ אריה אלדד והיחצן רונן צור (צילומים: ליאור מזרחי ויחצנים)
"הקמפיין היה ניסיון ללכד את המתנגדים להמלצות ששינסקי סביב נשק יום הדין – תמיכה לכאורה בערבים", אומר ח"כ אריה אלדד. "אני הצטרפתי לשדולה הפרלמנטרית להעלאת חלקו של הציבור בתמלוגי הגז כחסיד העיקרון שלפיו ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, כולל מה שמצוי בתוכה ומול חופיה, ולמעט כמה טוקבקיסטים שטענו שהפכתי שמאלני, אני חושב שאני עדיין מקובל כאיש ימין. חרף הניסיון לצייר את המלצות ששינסקי כעניין פוליטי של ימין ושמאל, הן חצו מפלגות – גם באיחוד-הלאומי, וגם במפלגת המרכז קדימה".
"ייתכן שקמפיינים כאלה הם אפקטיביים במערכות בחירות שהן קצרות טווח", מסכם ורבר, "אך בנושאים הנמתחים על פני זמן, כמו הדיונים בהמלצות ששינסקי – הם לא מחזיקים מים. אנשי חברות הגז עשו משגה אסטרטגי וירו לעצמם ברגל, לא באקדח אלא בתותח".
כך או כך, ספקות התעוררו שוב, עם הופעתה של ההתארגנות הבאה.