בשביל מה לפיד פה?
מאמר שנושא באתר "גלובס" את הכותרת "הקפיטליזם של זהבה גלאון" התפרסם אתמול, במדור הדעות של העיתון, תחת הכותרת "קפיטליזם נוסח גלאון". כתב "גלובס" לענייני תעסוקה, שי ניב, האשים את גלאון ב"ניאו-ליברליזם מהול בפופוליזם זול", בעקבות ביקורתה הכללית של מנהיגת מרצ על הוועדים הגדולים בישראל.
"אולי היא לא מבינה ששמאל זה לא רק לדבר על הכיבוש, שמאל זה גם אידיאולוגיה כלכלית-חברתית שבאופן מסורתי נשענת ומעודדת איגודים מקצועיים ועבודה מאורגנת", הוסיף. "[...] אפשר לנחש כי קמפיין ההסתה נגד הוועדים שמובילה גלאון נובע במידה רבה מהצורך לתקוף את יריבתה למחנה, יו"רית מפלגת העבודה שלי יחימוביץ'. נשאלת השאלה אם מי שמנהל קמפיין פוליטי על גבם של עובדים ראוי להיות מנהיג, ועוד כזה של מפלגת שמאל. אני חושש שלא".
מאמר שנושא באתר "הארץ" את הכותרת "הדורסנות של יחימוביץ'" התפרסם הבוקר במדור הדעות של העיתון תחת הכותרת "הקפיטליזם של יחימוביץ'". "בדחיית הטיפול בנושא הפלסטיני ליום שאחרי, או לשנים שאחרי, או אחרי המלחמה הבאה על חלוקת הארץ, יחימוביץ' מתנהלת כאחרון הקפיטליסטים שהיא מבקרת", כותבת רחל נאמן. "היא מוכנה להמשיך להיות שותפה בתאגיד ההתנחלות בגדה, תאגיד הגוזל מהפלסטינים את חירותם ואת אדמתם, את הונם והמים שלהם. אין היא רואה כל סתירה בין ישיבתה בתאגיד זה, כאחת מבעלי המניות, ועוד מעט כאחת מבעלות השליטה, אם תיכנס לממשלה, לבין פעילותה למען חברה שוויונית יותר, הומנית יותר".
מה ניתן ללמוד משני המאמרים מעבר לעובדה שבימים אלה מתנהלת מערכת בחירות? שהתיבה "קפיטליזם" הפכה לשם גנאי, לפחות עבור ציבור מסוים (לדעת כותבים מסוימים).
לילך ויסמן דיווחה אתמול ב"גלובס" כי "הסיוט הגדול של שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד מתממש". לפי ויסמן, השתלטות סדר היום הבטחוני על השיח הציבורי, בעקבות ההסלמה בחזית עם עזה, פוגמת בתוכניות הפוליטיות של מפלגת העבודה ויש-עתיד.
"בעוד לפיד קיווה שהצגתן של שתי הצעירות האלמוניות, עו"ד קארין אלהרר וד"ר עדי קול, תשפר במעט את תדמית הרשימה לאחר הביקורת שנמתחה עליה עם הצגתו של יו"ר מזרחי-טפחות יעקב פרי בשבוע שעבר, הפכה ההסלמה בדרום את אירוע הצגת שתי הפעילות החברתיות ללא רלבנטי", כתבה ויסמן, ודיווחה על קשייו של לפיד להתייחס לסוגיות הבטחוניות בראיון רדיופוני לגלי-צה"ל ("אני לא מעודד את ארץ ישראל לעשות דברים דרמטיים", אמר).
מתי טוכפלד, כתב המפלגות של "ישראל היום", חתום על ידיעה דומה להפליא, שמתפרסמת הבוקר בעמודי החדשות של העיתון. גם הוא מציין את השתלטות סדר היום הבטחוני, גם הוא מדווח על הפגיעה בקמפיינים של יחימוביץ' ולפיד, גם הוא מציין את קשייו של לפיד בראיון הרדיופוני.
דווקא שתי הידיעות הללו צריכות לעודד את לפיד. עולה מהן שיש מי שמתייחס ברצינות לטענה כי מפלגתו מקדמת אג'נדה חברתית.
במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" מזכירה מיה סלע ראיון אחר שקיים אתמול לפיד, בתוכנית "חיידק פוליטי" המשודרת בערוץ הכנסת. המראיינת, נחמה דואק, טענה שהחברה הישראלית נפרדה לשבטים-שבטים ושאלה את לפיד אם הוא "חושב שנצליח לדבר במושגים של אנחנו ולא של אני". לפי סלע, לפיד ענה כך: "אני, בשביל זה אני פה".
טענות שאינן ניתנות לבדיקה
הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ בוחן את מקום פציעתם של פועלים זרים מירי פלסטינים (צילום: שי וגנר, דובר צה"ל)
סדר היום הבטחוני אכן משתלט על הדיון הציבורי, או לפחות התקשורתי, וזאת בעקבות ההסלמה בחזית העזתית והשמדת מפעל נשק בסודאן. "ירי מסיבי לדרום; בסודאן מאשימים שצה"ל תקף מפעל נשק שיועד לחמאס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", מעל מאמר מאת אבי יששכרוף ועמוס הראל, המספק את המידע וההקשר לאירועים הבטחוניים האחרונים.
"נראה ששיתוף הפעולה הצבאי בין סודאן לאיראן ייאלץ להיבחן מחדש בחרטום", הם כותבים בעקבות פיצוץ מפעל הנשק בבירה הסודאנית. בשער העיתון, על רקע תצלום של להבות המפעל הבוער, מתפרסמת מפה המשרטטת את המסלול שבו טסו, לכאורה, מטוסי צה"ל מבסיסם בישראל ועד לבירת סודאן. משום מה, מדינות קרן אפריקה (אריתריאה, ג'יבוטי, אתיופיה וסומליה) נמחקו בדרכן מהגלובוס אל שער "הארץ", בעוד שמדינת זאיר דווקא שרדה את המעבר, כך שליבשת אפריקה נוצר גבול מזרחי חדש, דומה במעט למקורי, אך לא זהה.
אולי המחיקה נובעת מרצון לשמור יותר שטח בעמוד השער לתצלום להבות המפעל הבוער. מכל מקום, התוצאה היא מפה שעלולה לבלבל כל מי שבוחן בעיון את הכתוב ב"הארץ" ומודע למבנה הגיאוגרפי של היבשת האפריקאית (כלומר, מיעוט שבמיעוט).
מפת אפריקה כפי שהופיעה בשער "הארץ"
אשר לעזה, לפי יששכרוף והראל, "השינוי המשמעותי ביותר שנרשם בשטח בשבועות האחרונים הוא המעורבות הפעילה של חמאס עצמו בירי לעבר ישראל. [...] חמאס שינה את מדיניות הפעולה שלו נגד ישראל. לא רק שהוא משגר רקטות, אלא שהוא גם ממהר לקבל על כך אחריות. נראה שהארגון חושש כעת פחות מתגובת ישראל. הסברה הרווחת בהנהגתו היא שישראל בתקופת בחירות, ולכן תימנע מתגובה קשה מדי ברצועה".
הסברה של יששכרוף והראל שונה: דווקא בשל תקופת הבחירות עלול הסטטוס-קוו, ששרר בגבול בין ישראל לעזה לאורך כל תקופת נתניהו, להתמוטט. "ראש ממשלה שרץ לבחירה מחודשת יתקשה שלא לפעול ביתר קשיחות", כותבים השניים.
אגב, שני בני-אדם נפצעו אתמול קשה מפגיעת רקטה בשטח ישראל. השניים הם פועלים זרים אזרחי תאילנד. ב"הארץ" האזכור הראשון שלהם הוא בפסקה השלישית של הידיעה הראשית בעמוד השער, לא בכותרת הראשית או בכותרת המשנה. ב"מעריב" מוזכרים שני הפצועים קשה לראשונה בפסקה החמישית של הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת, בלי התייחסות בשער. גם ב"ידיעות אחרונות" השניים לא מוזכרים בשער, באחת הכותרת או כותרות המשנה. הם מופיעים לראשונה בפסקה השנייה של הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת. קוראי "ישראל היום" ייאלצו לקרוא את העיתון בעיון עד הפסקה השלישית של ידיעה בעמ' 7 כדי ללמוד על כך שאתמול נפצעו קשה שני פועלים זרים מפגיעת רקטה עזתית.
אגב נוסף, חיל האוויר הישראלי תקף אתמול ברצועת עזה. בלב דיווח מאת יניר יגנה וגילי כהן ב"הארץ" מוזכר כי ארבעה בני-אדם נהרגו ושמונה נפצעו. בין ההרוגים שני פעילי חמאס ופעיל ועדות ההתנגדות. לא מובהר מי הם הפצועים. ב"מעריב" מדווחים אחיקם משה דוד ואורי בינדר על ארבעה הרוגים בלבד בעזה, בלא פצועים. לפי דיווחם, כל ההרוגים היו חלק מחוליות שיגור רקטות וטילים לישראל. ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים בציון כי מתחילת השבוע נהרגו עשרה מחבלים. ב"ישראל היום" אין ידיעה חדשותית המדווחת על תקיפות חיל האוויר הישראלי בעזה, אבל נמצא מקום לצטט את התקיפה המילולית של שני מנהיגי המדינה ("לא ישראל בחרה בהסלמה, אבל אם הירי יימשך, אנחנו ערוכים לפעולה הרבה יותר נרחבת והרבה יותר עמוקה", אמר נתניהו. "חמאס יקבל את עונשו על מה שקורה, לא נאפשר להפר את אורח החיים הנורמליים בדרום", אמר ברק).
הלווייתו שלו לוחם פלסטיני, אתמול בעזה (צילום: עבד רחים ח'טיב)
התקיפה בסודאן מובלטת ב"ישראל היום" על חשבון דיווח על הרקטות בדרום (כותרת ראשית וכפולה פותחת לנושא הראשון, כותרת משנית ועמודים פנימיים לאחר). הכותרת בשער שעוסקת ב-80 הרקטות שנורו אמש מעזה לישראל מנוסחת כך: "אחרי המטחים: יורחב המיגון בדרום". למעשה מספר הרקטות כלל אינו מצוין בעמוד השער, וגם לא בכותרת או בכותרת המשנה של ידיעה בעמ' 5 (במקום זה נעשה שימוש בביטוי "גשם של רקטות"). הדגש הוא על הבטחת ראש הממשלה למגן את כל הבתים ביישובים הסמוכים לעזה, הבטחה המכונה על-ידי לילך שובל ושלמה צזנה "בשורה". כבכל יום אחר, גם היום משתדל העיתון שמשרת את לשכת ראש הממשלה לעודד את ארץ ישראל, כלשונו של יו"ר יש-עתיד.
"לכאורה אפשר להטיח בממשלה כי ההודעות של נתניהו וברק ואבי דיכטר על מיגון עוד 1,700 בתים בעוטף עזה הן חלק ממערכת הבחירות, שנכנסה כבר להילוך ראשון", כותב דן מרגלית לקראת סופו של עוד טור שמרוב שיקול דעת אינו אומר דבר. "זו טענה שאינה ניתנת לבדיקה, איש באמונתו או בחוסר אמונו יחיה".
ב"ידיעות אחרונות" בולט חוסר האמונה. "אבטחת בחירות", נכתב בכותרת המרכזית בכפולה הפותחת, ואילו בכותרת המשנה מצוטטים תושבי דרום המדינה, ששואלים: "למה היינו צריכים לחכות לבחירות?". כל התוכן המערכתי בעמ' 3 תפוס על-ידי תצלום [חיים הורנשטיין] ודיווח [מתן צורי] על הפגנת ילדים "מאולתרת" שהתקיימה אתמול "באחד הקיבוצים באזור עוטף עזה".
בדיווח נוסף, על ביקור ראש הממשלה ושר הביטחון בסוללת כיפת-ברזל, מציינים יוסי יהושוע ואודי עציון כי "בצבא לא אהבו את העובדה שבתקופת הבחירות הגיעו רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק להצטלם ליד סוללת כיפת-ברזל משל היה זה היירוט המבצעי הראשון שלהם, ואף דאגו לכך שבתמונות יופיעו גם חיילות. באופן חריג לביקור של רה"מ, לא התלווה אליו הרמטכ"ל בני גנץ, לא סגנו יאיר נווה, לא אלוף פיקוד הדרום טל רוסו וגם לא מפקד חיל האוויר אמיר אשל. נתניהו נאלץ להסתפק במפקד מערך ההגנה האווירי, תא"ל שחק שוחט".
תצלום של נתניהו, ברק ומפעילת סוללת כיפת-ברזל מתפרסם ב"ידיעות אחרונות", אך הכיתוב מדגיש כי "הרמטכ"ל לא התלווה". תצלום דומה מתפרסם ב"מעריב" מעל הכותרת "כיפת בחירות". ב"ישראל היום" תצלום של ראש הממשלה, שר הביטחון והחיילת משתלב באופן מושלם בדיווח על התחייבות הממשלה למגן את אזרחיה, בלי כל שמץ של צרימה או ביקורת. ב"הארץ" הצליחו להימנע מלפרסם תצלום דומה.
הישג עיתונאי
על אף ש-80 רקטות נורו אתמול מעזה לשטח ישראל, וחרף העובדה שמפעל נשק סודאני הושמד בפעולה המיוחסת לחיל האוויר הישראלי, בראש שער "ידיעות אחרונות" מתעדכנים הקוראים על מצבו של סרן שילון ("סרן זיו"), שעמד גם אתמול במרכז הכותרת הראשית של העיתון. תזכורת: מדובר בחייל שנפצע שלשום במהלך פעילות מבצעית בגבול עם עזה. אתמול הורתה מדינת "ידיעות אחרונות" לאזרחיה להצילו.
נראה שההוראה יושמה. הבוקר מתפרסם בראש שער "ידיעות אחרונות" תצלום של זיו, שוכב במיטת בית-החולים כשעינו פקוחה ומביטה היישר לעדשת המצלמה. הציטוט שליד מכריז: "אני בסדר". חברתו עדי נראית בתצלום מניחה יד על ראשו ומלטפת אותו. זהו תצלום בלעדי, שאינו מתפרסם באף עיתון אחר הבוקר. הקרדיט לתצלום ניתן ליניב שילון, ובכיתוב התצלום מוסבר שהפצוע ביקש מאחיו לפרסמו כדי שחייליו יראו ששרד את הפגיעה. עבור טבלואיד שמבכר את הסיפור האישי על פני הכללי, את האנושי והרגשי על פני האינפורמטיבי, זהו הישג עיתונאי של ממש.
ב"מעריב" מדווח על גבורתו והתאוששותו של סרן שילון בתחתית עמ' 4. ב"ישראל היום" מדווח על כך בעמ' 9, עם כותרת משנה המסתיימת בציטוט מדברי ראש הממשלה לאמו של הפצוע ("כל העם מחבק את בנך"). ב"הארץ" לא מדווח על שיפור במצבו של סרן זיו שילון.
בשולי החדשות
א. בראש עמ' 6 של "גלובס" דיווח אמש אדריאן פילוט על דו"ח חדש של הפורום הכלכלי העולמי, ולפיו ישראל הידרדרה למקום ה-56 בדירוג המדינות שבהן יש פערים בין גברים לנשים. לשם השוואה, בשנת 2009 דורגה ישראל במקום ה-45, וב-2006 הגיעה למקום ה-35. "ישראל איבדה מקומות, למרות שהיא ממשיכה להשתפר ובגלל השיפור היחסי של מדינות אחרות", מצוטט משפט מהדו"ח.
ב. תומר אביטל מדווח הבוקר ב"כלכליסט" כי הממשלה גיבשה קריטריונים חדשים שלפיהם עמותות שבראשן עומד אדם ששכרו יותר מ-48 אלף שקל יספגו קיצוץ בתמיכה הממשלתית. בידיעה מצוין לדוגמה שעלות שכרו של סגן יו"ר עמותת נפש-בנפש, ארגון המקבל תמיכה של 20 מיליון שקל בשנה מהמדינה, עמדה בשנה האחרונה על 959 אלף שקל. לא מצוין שמו של האיש.
ג. אתמול ציין בועז ביסמוט ב"ישראל היום" כי נשיא ארה"ב ברק אובמה טען בעימות השלישי מול המועמד הרפובליקאי מיט רומני ש"בצבא ארה"ב כבר אין פרשים וגם אין כידונים". "חבל רק שהמפקד העליון של הצבא לא ביקר לפני העימות בבסיס של לוחמי מארינס", כתב ביסמוט. "סוסים אמנם לא היה רואה שם, אך היה עליו להיזהר שלא להידקר באחד הכידונים שעדיין מוצמדים לרובים". אובמה לא טען שאין כידונים, אלא שיש פחות כידונים מבעבר. הבוקר מבהיר כתב העיתון בארה"ב יוני הרש כי גם טענה זו, ככל הנראה, שגויה. לצבא ארה"ב כ-600 אלף כידונים, ואילו במהלך מלחמת העולם הראשונה שירתו בו רק 450 אלף חיילים. המירוץ לנשיאות, אגב, עדיין צמוד.
9 בסולם ריכטר
"קשה לראות כיצד בתקופה קריטית של מערכת בחירות, המידע המופיע על רבים מעמודי החדשות ובאתרי החדשות האמריקאיים מגונן באופן שיטתי על מועמד אחד ומשחיר באופן שיטתי את פני המועמד האחר", כותב ארי שביט במדור הדעות של "הארץ". "קשה לראות כיצד מנחה של עימות טלוויזיה גורלי מטה את הכף באופן ברור ומכוון נגד אחד משני המועמדים. קשה לראות כיצד נשיא הבנק הפדרלי מרשה לעצמו להתערב במערכת הבחירות באמצעות הרחבה מוניטרית מפוקפקת. קשה לראות כיצד למען הנאורות מקריבים שוב ושוב את ההגינות".
שביט מבקר את האופן המוטה שבו מרבית התקשורת האמריקאית מסקרת את המירוץ לנשיאות, אבל בהמשך מזכיר גם את היחס המאוד לא שוויוני שהעניקה התקשורת בישראל למועמדים בבחירות בדור האחרון. "מערכת הבחירות של 2013", מסכם שביט, "תאפשר לתקשורת הישראלית ללמוד מהכשל האמריקאי של 2012 ומהכשלים הישראליים של 1999, 2006 ,2009 ו-1996. הגיע הזמן להוכיח שדווקא אצלנו המתאגרפים מתאגרפים על רצפה ישרה".
רצפה ישרה היא מטרה נעלה, בוודאי בזירת אגרוף, אך קשה להשיגה בתקופה שבה האדמה רועדת, על אחת כמה וכמה בבניין שנבנה מלכתחילה על יסודות עקומים. העיתון הנפוץ ביותר בישראל מתפקד כל השנה כשופר תעמולה של לשכת ראש הממשלה ותורם לריסוק ענף תקשורת הדפוס בישראל; זרוע אחת של לשכת ראש הממשלה חודרת לעומק השידור הציבורי ועושה בו כבשלה; זרוע אחרת מחזיקה בחבל התלייה של ערוץ 10 וחברת החדשות שלו; זרוע שלישית של השלטון בוחשת בגלי-צה"ל; רביעית בטלוויזיה החינוכית; חמישית מחטיפה סטירות לבן כספית, סתם בשביל הכיף; שישית משתמשת, כך נרמז בעיתונים, במנכ"ל רשות השידור כדי להדליף ידיעות לעיתון כווייתי.
טובה צימוקי מדווחת בתחתית עמ' 14 של "ידיעות אחרונות" כי ח"כ איתן כבל דורש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין וממבקר המדינה יוסף שפירא לחקור את הטענה שהעלה בשבוע שעבר נחום ברנע, ולפיה מנהל לשכת ראש הממשלה לשעבר, נתן אשל, העביר באמצעות מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם הדלפות נגד שרים ואישים בלשכה לעיתון "אל-ג'רידה", הרואה אור בכוויית.
שמועות ורמזים
במדור הדעות של "הארץ" כותב יוסי קליין על אישים המוגנים מפני ביקורת תקשורתית, כך שגם אם עיתונאים שמעו על אודותיהם "סיפורי זימה" על "יצרים, איומים, תאי שירותים במועדונים אפלים", דבר מכל זה לא יגיע לידיעת הציבור.
"מפת החברויות של בעלי עיתונים ובעלי כוח ושררה היא מסועפת ומרנינת לב. קשרי הידידות שלהם חוצים גילאים ומפלגות", כותב קליין. "האהבה פורחת: שלדון אוהב את ביבי ונמרודי אהב את קצב. מוזס מ'ידיעות' אוהב את אולמרט וגם את ליברמן. איך יודעים העיתונאים על מי אסור למתוח ביקורת? מוזס היה עם אולמרט בגן? שירת עם ליברמן בטירונות? שמעם של קשרי הידידות הולך מקצה העיתון ועד קצהו. אין עיתונאי שלא שמע ואין עיתונאי שלא יודע: על חברים לא כותבים".
מיד בהמשך מציין קליין כי איש הציבור "הידידותי מכולם הוא שר החינוך גדעון סער". לדבריו, "בסיס החברות שלו רחב ומוצק. הוא חבר של 'ידיעות', ידיד של 'מעריב' ובן-בית ב'ישראל היום'. אי-אפשר לכתוב עליו מלה רעה כי עיתונאים מכבדים את אהבותיהם של הבוסים. שר החינוך יכול לעשות מה שבראש שלו, אבל ביקורת אפשר למתוח עליו רק במידה".
האם קליין רומז ששמע מעיתונאים "סיפורי זימה" על "יצרים, איומים, תאי שירותים במועדונים אפלים" הנוגעים לשר החינוך גדעון סער? אם כך הדבר, יש להביא זאת באופן גלוי לידיעת הציבור (לאחר בדיקה עיתונאית מקיפה ואחראית, כמובן). המידע חשוב במיוחד בימים אלה של טרם בחירות. לפי מערכת החברויות של שר החינוך שקליין מתאר בטורו, יש אפילו עיתון אחד שבו ניתן לפרסם את המידע בלא חשש – "הארץ".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי שלמה בן-צבי, שאמור להשלים בקרוב את רכישת "מעריב", יהיה העורך הזמני של העיתון, עד למציאת עורך קבוע. בין המועמדים לתפקיד – קלמן ליבסקינד, בן-דרור ימיני ושי גולדן.
מתי גולן הקדיש אמש את טורו הקבוע ב"גלובס" לביקורת על דברים שאמר מו"ל "הארץ" עמוס שוקן בראיון לגלי-צה"ל. גולן מצטט את שוקן, שאמר ביחס להסכם הקיבוצי של עובדי "מעריב" כי מנסיונו, הסכם שכזה "מונע שאיפה להצטיין". גולן טוען מנגד כי לא רק מצבם של עיתונאי "הארץ" כיום, בעידן החוזים האישיים, גרוע בהרבה ממצבם בתקופת החוזה הקיבוצי, גם מצבו של העיתון בכללותו.
ראש מערכת החדשות ב"מעריב", יואב ריבק (לשעבר עובד "הארץ"), צייץ אתמול לכיוונו של שוקן כך: "עמוס שוקן שלום אם תרצה אשמח להביא לך עותק של ההסכם הקיבוצי של עיתונאי הניו יורק טיימס אני לא חושב שאפשר לטעון שהוא מונע מהם לשאוף למצוינות". שוקן, שהצטרף לאחרונה לרשת החברתית טוויטר, השיב: "יואב, לא 'הסכם קיבוצי' בהכרח הבעיה, אלא מה שכתוב בו. הטיימס נפרד בשנים האחרונות מקרוב לחמישית מן העיתונאים, בתוך ההסכם הקיבוצי", וכן: "הבעיה של עיתונאי מעריב ושל מעריב לא היתה, לדעתי, קיומו או העדרו של הסכם קיבוצי, אלא הפער בין ההכנסות להוצאות בעיתון".
שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי רון לאודר הזרים בשבוע האחרון 5 מיליון שקל לערוץ 10.
מידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר" עולה כי כאשר זכיינית טלוויזיה מסחרית מודיעה על קיצוץ של 10% בשכר כל עובדיה, אין הכוונה לקיצוץ גם בשכרם של בעלי השכר הגבוה ביותר, הטאלנטים. לפי הידיעה הבוקר של טוקר, בשבוע שעבר הודיעה זכיינית ערוץ 2 רשת על קיצוץ כללי של 10% בשכר כל עובדיה, ואילו השבוע הודיעה הזכיינית לסוכני הטאלנטים שלה כי גם הם ייאלצו לעבור קיצוץ בשכר בשיעור של 10%. שמותיהם של 22 טאלנטים מוזכרים בידיעה. לא מפורט כמה כסף חסכה הזכיינית מקיצוץ עשירית משכר כל עובדיה, וכמה כסף חסכה מקיצוץ בשכרם של המיעוט המועדף.
ב"הארץ" מתפרסמת מודעה שלפיה ארכיון העיתון מחפש את בעלי הזכויות על תצלומיו של הצלם אליהו קמינר, שפעל בארץ בשנות ה-50 וה-60. כל היודע על כך דבר מתבקש לפנות לנירית בכתובת niritm@haaretz.co.il.