המיקום הכי טוב בקדימה-צורן
יד נשית אוחזת ארנק פתוח שממנו פורחים לאוויר בתים עשויים שטרות כסף. זה הדימוי שמוצג על פני שער המוסף "נדל"ן 2011", מוסף פרסומי שצורף הבוקר לגליון "מעריב".
"איך הגיעו המחירים לרמתם הנוכחית, האם צפויה רמה דומה בכל הארץ – ומה עשוי להוריד אותם. זוהי מטרת המוסף שלפניך – להתעמק בכלל המושגים הנכללים תחת ההגדרה הגדולה והרחבה, 'נדל"ן'. המחירים אולי לא יירדו בעקבותיו, אבל לפחות ניתן יהיה להבין טוב יותר מה קורה כאן", נכתב בסיום "מאמר המערכת" שפותח את המוסף הפרסומי.
האמת מעט שונה, כמובן. מטרת המוסף היא למכור מודעות, ובעיקר מודעות נדל"ן: מגורי יוקרה במצליח, מגדל בטיילת בת-ים, פרויקט בנווה-מרום, קוטג'ים איכותיים ביוקנעם, מתחם חדש בשרון, המיקום הכי טוב בקדימה-צורן. אלה רק כמה מהסיסמאות שמעטרות את המודעות שבמוסף, לצד מודעות לבנקים המעניקים משכנתאות בתנאים שלא כדאי לפספס. מטרת הטקסטים שמתפרסמים בין המודעות אינה לגרום לקורא להבין טוב יותר את שוק הנדל"ן המקומי, אלא למנוע מצב רוח שעלול לפגום בהחלטתו לרכוש דירה.
"אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ו/או הפרסומים", מצוין בתחתית תיבת הקרדיטים – התנערות מאחריות כנה מעט יותר מהרגיל בעיתון ישראלי. בעשורים האחרונים ליוותה העיתונות המסחרית את מהלכי ההפרטה הדרמטיים במשק בתרועות עידוד. המחיר שמשלמים על כך כיום כל העשירונים פרט לעליון מחולל בשבועות האחרונים מחאות צרכניות. כלי התקשורת שאינם נאמנים עד עיוורון לראש הממשלה מלווים כעת את המחאה בתרועות עידוד. על האחריות שלהם עצמם, אף מלה.
כמו ב-1982
בין 20 ל-30 אלף מפגינים צעדו אתמול במחאה על מחירי הדיור (ויוקר המחיה בכלל), כך עולה מהכותרות הראשיות של עיתוני הבוקר. העיתונים נחלקים בין אלה התומכים באופן גורף במפגינים ("ידיעות אחרונות", "הארץ"), עיתון אחד שמביא זו לצד זו תמיכה והסתייגות ("מעריב"), ועיתון אחד שמנסה להכיל את המחאה עד כמה שניתן ("ישראל היום").
"לא מהפכה, אף שפה ושם נישאו קריאות כאלה, אלא יותר הפגנה מסוג שטרם היה פה", כותב יגאל סרנה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "הפגנה שצוברת אהדה תוך כדי התבגרות. שסופגת בדרך לא צעקות בוז, אלא קריאות תמיכה וחיבה". הכותרת הראשית של עיתון זה קוראת: "נלחמים על הבית". רענן שקד מצרף לכפולה הפותחת רשימה משלו שבה הוא כותב: "מחירי הדיור הם רק תירוץ: ההפגנה הזו היא על מיאוס. ההפגנה הזו היא של מי שלא מוכנים יותר לשמש טרמפולינה אנושית עבור כלל עלוקות החברה הישראלית".
"זו היתה ההפגנה הלא מאורגנת הכי מאורגנת שאפשר", כותב בן כספית ב"מעריב", מתחת לכותרת הראשית "הפגנת ה-30,000". טורו מתפרסם במלואו בכפולה הפותחת של העיתון, תחת הכותרת "המלחמה של כולנו". "ההפגנה אמש יכולה להיות אירוע מכונן", כותב כספית, "והיא גם יכולה להתפוגג ולהיעלם תוך כמה שבועות. זה תלוי מה יקרה עכשיו, מי יוביל, ולאן".
בהמשך טורו מבצבץ ההקשר הפוליטי השחוק (קדימה נגד הליכוד, שתי מפלגות בעלות תפיסת עולם כלכלית דומה). כספית מספר משום מה על נוכחותו של הרמטכ"ל בעבר והפוליטיקאי בהווה דן (דני) חלוץ. "באחת הפינות, לא רחוק מהכניסה לקאמרי, מצטנע וכמעט לא נראה, זיהיתי אזרח מוכר. דני חלוץ שמו. 'כן', הודה חלוץ מאוחר יותר, 'הייתי שם. באתי כהורה וגם כצופה, והתרגשתי. זה היה פשוט אירוע מרגש'. הפעם האחרונה שבה היה בתוך מאסה כזו של אנשים, אמר חלוץ, אירעה בשנת 1982, בהפגנה גדולה של הימין בעד אריק שרון".
מתחת לטורו של כספית כותב אראל סג"ל על "דמגוגיה ריקה מתוכן". "אין חולק ששוק הדיור בישראל דורש רפורמה מקיפה ותיקונים, וברור שהנטל על מעמד הביניים כבד ולא פרופורציונלי, אבל בדיון אמיתי צריכים להיות הוגנים. ממשלת נתניהו פעלה בתחום החברתי באופן מעורר כבוד, ואת זה לא אומר הדיוט כמוני, אלא סבר פלוצקר מהעיתון המתחרה", כותב סג"ל. "[...] כשמנהיגת המחאה דפני ליף, בחורה בת 25, במקור מכפר-שמריהו, עורכת סרטים עבור הקרן לישראל החדשה, רוצה דירה במחיר שפוי במרכז תל-אביב בתזמון מדהים עם פעילים בארגוני שמאל, אני חושד בניצול ציני של מצוקה לקידום רעיונות אחרים".
בשער "הארץ", תחת הכותרת הראשית "רבבות צעדו בתל-אביב וקראו לנתניהו להתפטר מתפקידו", משווה גדעון לוי את ההפגנה שהתקיימה אתמול להפגנת המונים שנערכה בשנת 1982. לא הפגנת הימין למען אריאל שרון שבה נכח בזמנו דן חלוץ, אלא "הפגנת ה-400 אלף" של השמאל, שנערכה בעקבות הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. "יום אחד אולי עוד יישאלו ישראלים על-ידי ילדיהם: איפה אתם הייתם בליל ה-23 ביולי (2011)? חלקם יתביישו אז להגיד: צפינו ב'כוכב נולד' בערוץ 2. אחרים יאמרו אז בגאווה: היינו ברחובות. [...] נדמה לי שההמונים מחו כנגד משהו עמוק יותר משכר הדירה שעליהם לשלם – הם מחו כנגד שכר החיים בארץ הזאת", כותב לוי.
"די ברור לכולם באוהלים שנתניהו משקשק", כותב רועי צ'יקי ארד באותו עיתון. "זה התחיל בשער 'ישראל היום', העיתון הקרוב לראש הממשלה, שבו נרמז כאילו אלדד יניב ותנועת השמאל-הלאומי עומדים מאחורי ההפגנה, בגלל האוהלים שהם תרמו. ביום שישי ניסה יניב, עו"ד הטייקונים לשעבר ועושה דברם, לבוש כובע טיפה מרופט, לדבר במעגל הנואמים ולייעץ מנסיונו. הקהל לא נתן לו והוא נאלץ לרדת פעמיים מבויש. 'אתה זה מה שאנחנו נלחמים נגדו', צעק מישהו לאלדד יניב המבויש. לא ככה נראה אדם שעומד מאחורי מחאה. אם הסיפור הזה, שמראה שאין קשר בין המוחים לבין השמאל-הלאומי, יגיע לשער של 'ישראל היום' הבוקר, אני מוכן לחבוש את הכובע של אלדד יניב יום שלם".
השוואת סיקור המחאה בשערי הטבלואידים בישראל (עיצוב: ליאור צור)
הסיפור על יניב לא מגיע לשער "ישראל היום". בראש השער מופיעה הכותרת "כ-20 אלף הפגינו; רה"מ: אציג פתרונות". כותרת המשנה מנוסחת כך: "המפגינים: 'דורשים דיור בר-השגה בחקיקה – ומיד'. נתניהו: 'אני לוקח אחריות'. יציג השבוע צעדים להבטחת דיור לחיילים משוחררים, סטודנטים וזוגות צעירים".
הדיווח ב"ישראל היום" [דן לביא ויהודה שלזינגר] סביר ביחס לדיווחים קודמים של עיתון זה על מחאת הדיור, אף כי הוא אינו כולל ולו אזכור אחד לקריאות המפורשות בהפגנה להתפטרות ראש ממשלת ישראל. מה שבעיקר בולט ב"ישראל היום" הוא הנפח המצומצם שניתן לסיקור המחאה. רק חלק מהכפולה הפותחת מוקדש לדיווח על ההפגנה, ללא שום טור נלווה. לא בעד ולא נגד. לשם השוואה, לטבח האכזרי של עשרות נערים בנורבגיה מקדיש העיתון כחמישה עמודים (לא כולל מודעות). הימים הקרובים יעידו אם מדובר בטקטיקה חדשה של העיתון – התעלמות מהמחאה (עד כמה שניתן) במקום התפלמסות עימה.
במקום טור פרשנות על ההפגנה אתמול מצורפת לדיווח ידיעת תגובה [שלמה צזנה, מתי טוכפלד וזאב קליין] המוקדשת להבטחות הממשלה לטפל במצוקת המוחים. "ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להציע כבר מחרתיים פתרונות למשבר הדיור בישראל", נכתב בפתחה, לפני ציטוט מדברים שאמר נתניהו "לשריו הבכירים": "נציג סדרה של פתרונות ומעשים, שיהוו מענה לרכישת דירה לזוגות צעירים, לחיילים משוחררים ולסטודנטים".
בהמשך נכתב כי נתניהו מפנה אצבע מאשימה אל עבר אריאל שרון ומבטיח "להילחם בביורוקרטיה". כמו כן מצוטטים גורמים בלשכתו שמבטיחים כי לאחר הצגת התוכנית של ראש הממשלה, "כוחות השוק יעשו את שלהם". עוד בידיעה, ציטוטים מרגיעים מפי שר האוצר ושר הרווחה.
עשירית הכוס המתמלאת
"משבר חוסר אמון שורר בימים האחרונים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר יובל שטייניץ", דיווחה בשבוע שעבר לילך ויסמן ב"גלובס". אחת הסיבות למשבר, כך דווח, היתה הימנעותו של שר האוצר מהענקת ראיונות לתקשורת על מחאת הדיור.
הבוקר מתפרסם ראיון מקיף עם שטייניץ ב"כלכליסט". לא בטוח שזה יספיק. "בכירים בליכוד לנתניהו: להחליף את שטייניץ", נכתב בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות". יובל קרני מדווח כי על-פי "גורם בלשכת ראש הממשלה", כמה שרים האיצו בנתניהו להחליף את שר האוצר. בין השמות שהועלו למילוי התפקיד: שר הרווחה משה כחלון, שר החינוך גדעון סער ושר התחבורה ישראל כץ.
הראיון עם שטייניץ מספק ל"כלכליסט" את הכותרת הראשית – "אנשים לא רואים את חצי הכוס המלאה", ציטוט מפי שר האוצר. המדפדף ב"כלכליסט", עוד לפני שהוא מגיע לקריאת הראיון עם שטייניץ, נתקל בכפולה הפותחת של העיתון ברשימה מאת אמנון אטד, שמנסה להסביר, "אם הכל כל-כך טוב, אז למה כל-כך רע?".
"התאוששות המשק שיפרה אמנם את המצב הכלכלי, אבל כמעט כל השיפור נפל בחלקו של אותו חלק קטן מהאוכלוסייה שנמצא בראש הפירמידה", כותב אטד. "כל אלה שנמצאים מתחתיו בסולם ההכנסות פשוט דרכו במקום, ובמקרה של מעמד הביניים – גם נאלצו לראות כיצד מצבם הכלכלי הולך ונעשה רע מיום ליום".
שוקולד צ'יפ
לא כל הנוצרים טרוריסטים, אבל כל הטרוריסטים נוצרים. סליחה, הכוונה היתה שתמיד יכול להיות מקרה קיצון שאינו משליך על הרוב המכריע של הנוצרים, שחיים את חייהם בשלווה גמורה.
אנדרס ברינג ברייוויק, בן 32, חשוד כי רצח במהלך סוף-השבוע כ-100 בני-אדם בנורבגיה, כולם מזוהים עם מפלגת השלטון במדינה. שבעה נהרגו בהתפוצצות מכונית ליד בניין ממשל באוסלו, רוב הקורבנות נהרגו באי אוטויה, שם התקיים מחנה קיץ של צעירי מפלגת השלטון. ברייוויק הגיע לאי במדי שוטר והחל לירות לכל עבר. העיתונים מדווחים בהרחבה על מי שהוא כנראה טרוריסט נוצרי-פונדמנטליסטי ניאו-נאצי ועל מעשיו המזוויעים.
"עדי הראייה סיפרו שהיורה נע ברחבי אי הנופש הקטן והמיוער וירה בצעירים, בני 18-14, שנמלטו בבהלה. לפי דיווחים, בין 600 ל-700 בני-אדם היו על האי. רבים ניסו למצוא מחסה בבניינים, ברחו ליער או קפצו למים וניסו לשחות ליבשה – מרחק של 500 מ'", מדווחת ב"הארץ" דנה הרמן מפריז.
"הנערים ניסו להימלט, אבל ברייוויק לא הניח להם. הוא רדף אחריהם ברחבי האי, גם אחרי אלה שניסו להימלט בשחייה, והמשיך לטבוח בהם באין מפריע. חלק מהנערים ניצלו כיוון שהעמידו פני מתים. רק כעבור 90 דקות הגיעו כוחות משטרה למקום, ועצרו אותו מבלי שהתנגד", מדווח ב"מעריב" לירן לוטקר מנורבגיה.
סיסיל וולד, שליחת הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים של נורבגיה למזרח התיכון, ביקרה באי אוטויה זמן קצר לפני הטבח. בשיחה עם "הארץ" [אבי שרף והגר מזרחי] מספרת וולד: "אנחנו חיים במציאות של 'גלידה וניל', כי לא תוקפים פה אף פעם, ופתאום, יום למחרת הרצאה במקום השקט ביותר – משהו כזה קורה".
ב"ידיעות אחרונות" מדווח יגאל רום מאוסלו כי יום לפני הטבח באי אוטויה עסקו משתתפי מחנה הקיץ בשאלת החרם נגד ישראל. הכתבת וולד לקחה חלק ברב-שיח בנושא, שבו השתתף גם שר החוץ הנורבגי. "כמה צעירים סיפרו שכאשר הופיע הרוצח לבוש כשוטר והחל לירות, הם חשבו תחילה כי מדובר במשחק סימולציה, שנועד להמחיש את 'זוועות הכיבוש הישראלי'", כותב רום.
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמדווח הבוקר על כך שהחשוד ברצח הגדיר את עצמו כפרו-ישראלי והביע תמיכה בישראל. העיתונים האחרים מתארים אותו כימני קיצוני, שמרן, לכל היותר ניאו-נאצי ו"אנטי-מוסלמי". בכל זאת, לא נעים.
ב"ישראל היום", לעומת זאת, כותב דן מרגלית כי "בכל אומה יש מטורף כזה, שמניעיו אינם מובנים עד תומם אפילו לו עצמו". בהמשך טורו קובע מרגלית נחרצות כי "לטבח באיי יוטויה אין קשר לישראל. גם לא למזרח התיכון. קנאי ימני התנכל לתנועת הנוער של מפלגת השלטון הסוציאליסטי".
עוד כותרות
עמרי מניב מדווח ב"מעריב" כי בישיבה של ועד ראשי האוניברסיטאות שהתקיימה ביום חמישי שעבר הוחלט לאמץ את הרעיונות של ח"כ אלכס מילר, לפני שיהפכו לחוקים. "גורמים שהורשעו בהסתה לאלימות, בגזענות או בפעילות נגד קיומה של מדינת ישראל לא יופיעו באוניברסיטאות", מדווח מניב על ההחלטות שגובשו בישיבה. "כמו כן, בסיום כל טקס רשמי יושמע המנון המדינה".
"אני שמח על כך שהאוניברסיטאות קיבלו החלטה ברוח הצעות החוק שהגשתי", מצוטט ח"כ מילר, שאומר כי בעקבות ההחלטות הוא מתכוון להסיר את הצעות החוק שהגיש.
ביום רביעי דווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי איל הנדל"ן (והבעלים של "גלובס") אליעזר פישמן רכש אגרות חוב של חברת טאו במיליוני שקלים. "אני מאמין באילן בן-דב ועשיתי עסקה טובה", צוטט פישמן, ונכתב כי "חוגים בשוק ההון העריכו אתמול שרכישות אלה עשויות להשפיע על המתכונת הסופית של הסדר החוב של טאו".
הבוקר מדווח גולן חזני ב"כלכליסט" על כיוון ההשפעה. לפי חזני, יורם טורבוביץ' ופישמן יקימו "חזית אחת במאבק להחזר החוב של טאו". "בניגוד לחששות בשוק", כותב חזני, "שלפיהם פישמן ירכך את העמדות מול מי שהיה עד לא מכבר שותפו לעסקים, ככל הנראה פישמן מתכנן יחד עם טורבוביץ' מאבק קשה נגד בן-דב". פישמן מצוטט כאומר: "הייתי במצבים דומים, אבל לא חיכיתי שיהיו בעיות ותמיד פתרתי אותן קודם. אף פעם לא עלתה בראשי מחשבה להגיע להסדר. [...] לקחתי אחריות. הבנקים באו והציעו לי ללכת להסדר, אבל לא הלכתי. חינכתי את הילדים שלי שאיפה שלוקחים – מחזירים".
"היום: סוף חקירת הנגד של אולמרט", נכתב מעל ידיעה קצרה מאת ניר חסון ב"הארץ". בתחילת החודש נמתחה כאן ביקורת על "ידיעות אחרונות", שחדל לסקר באופן יומיומי את משפט אולמרט, דווקא כשהחל שלב החקירה הנגדית. מאז גם עיתונים אחרים חדלו לספק לקוראיהם דיווח יומיומי מהמשפט.