יאיר לפיד, 2.11.09 (צילום: "העין השביעית")

רעים, בני ישראל, בני ארצי, הקשיבו, את האדונים באתי לקבור, לא לשבח...

יאיר לפיד ממשיך להכחיש כי גמר אומר לרוץ לכנסת בבחירות הבאות, אך דומה כי בכל הקשור לתעוזה, הצליח לגייס מנה המספיקה למפלגה שלמה.

באופן חריג, מרבית שער "ידיעות אחרונות" הבוקר וכל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשות לרשימה מאת לפיד. תחת הכותרת "מרד העבדים" משרטט הכותב תמונה עגומה של מעמד הביניים ההולך ונשחק במדינת ישראל. באופן כמעט בלתי נתפס, לפיד משייך את עצמו למעמד זה.

הרשימה נפתחת בדרמטיות. "אחי העבדים", פונה לפיד לקוראיו. לפי לפיד, רבים מקרב העובדים במדינת ישראל הם למעשה עבדים, שכן "עבדות היא מצב שבו אתה עובד ומישהו אחר מרוויח". מי מרוויח? "מישהו מסודר, שחוקי המשחק נכתבו בשבילו".

"הכבלים על ידיכם שקופים, השלשלאות על רגליכם בלתי נראות, אבל הן עדיין פוצעות אתכם", מסביר לפיד לאחיו העבדים. "אתם עבדים למשכנתא, עבדים לשכר הדירה, עבדים למחירי המזון, עבדים למחירי הדלק. [...] איש אינו מצליף בנו בשוטים בשדות הכותנה, אבל גם לא צריך, אנחנו כבולים אל האדמה הזו לא פחות.

"אנחנו לא סוציאליסטים, אחַי העבדים", הוא מבהיר למען הסר ספק, "אבל אנו יודעים לזהות אי-צדק כשאנו רואים אותו. מעמד הביניים הישראלי משלם על מי שמתחתיו, וזה בסדר, ועל מי שמעליו, וזה מאוד לא בסדר".

לפי לפיד, "כשאתה עבד, כולם הופכים להיות אדוניך. כולם, כולל הפקידה בחברת החשמל שמרוויחה פי שישה מפקידה בתפקיד זהה במחלקה האונקולוגית בבית-החולים, כולל המתנחל שקיבל כביש עד הבית, כולל האנשים שמוציאים שבעה מיליון שקלים על חתונה בעודם מבקשים הסדר חובות מהמוסדיים".

לפיד צודק חלקית. רוב העובדים בישראל הם אכן עבדים (ויש כבר מי שפועל לבטל את הנזק שנובע מהדמיון בין שתי המלים), אבל לא כל העובדים עבדים. אם נכונות ההערכות כי לפיד מרוויח כמה עשרות אלפי שקלים בחודש מהגשת "אולפן שישי" ועוד כמה עשרות אלפי שקלים בחודש מכתיבה ל"ידיעות אחרונות", קשה לראות בו עבד של ממש.

לכל היותר, לפיד הוא מה שמלקולם X כינה "House Negro". להבדיל מהעבד שקוטף כותנה בשדות, ה"האוס ניגרו" חי ועובד כמשרת נאמן באחוזת אדונו. הוא אמנם עבד, אבל עבד מבוית, שנהנה מתנאי מחיה סבירים. שינוי יסודי של מערך הכוחות בחברה לאו דווקא יפעל לטובתו.

דיור למשתכן

"הסופרטנקר יכלול גם בניית דירות להשכרה", מכריזה כותרת המופיעה בראש עמ' 9 של "ישראל היום". זאב קליין מדווח כי "חוק הווד"לים, תוכנית הסופרטנקר, אושר אתמול בוועדות הכנסת לקריאה שנייה ושלישית", ומתאר את ההחלטה כחלק ממכלול של רפורמות שנועדו לשפר את שוק הדיור בישראל. על-פי דיווחו, הסופרטנקר יכלול "גם דיור להשכרה לטווח ארוך של עשר שנים לפחות והעדפה לבניית דירות קטנות של עד 75 מ"ר", והוא "מצטרף לשתי רפורמות גדולות שאושרו השבוע בקריאה ראשונה: הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל להאצת שיווק קרקעות לבנייה והפטור ממס שבח על מכירת דירות ריקות".

ברם, קליין מציין כי לרפורמה שאושרה אתמול לא הוכנסו סעיפים הנוגעים למה שמכונה "דיור בר-השגה" (ביטוי אומלל, שנובע ממנו כאילו נועד להפוך את הדיור בישראל לבר-השגה. אנשי לשכת נתניהו חייבים למצוא ביטוי חלופי. הצעה: "דיור חינם לעצלנים על חשבונכם").

"נתניהו מיהר לברך על אישור החוק ואמר כי 'מדובר בחוק נוסף שנועד לספק פתרון למצוקת הדיור בישראל'", מדווח קליין. ח"כ שאמה-הכהן, שעמד בראש הוועדה המאשרת, מצוטט כאומר: "לא בטוח שמפגיני האוהלים יבינו את משמעות הבשורה של חוק הווד"לים עבורם, אך אין לי ספק ששוק הדיור יבין ויגיב מהר".

תחזיתו של שאמה-הכהן מתבררת כנכוחה. "המפגינים מאוכזבים מהממשלה: 'עושים ספינים ולא פותרים בעיות'", לשון כותרת המתפרסמת בראש עמ' 3 של "הארץ". אילן ליאור, גילי כהן, יהונתן ליס, צבי זרחיה, ליאור דטל ויניר יגנה מדווחים ממתחמי המחאה ברחבי הארץ. ג'קי חורי מדווח על צעיר ערבי בשם מוחמד אבו-אלהיג'א שהקים אוהל מחאה בכניסה ליישובו טמרה.

"הפתרון של נתניהו למחאה: 5,000 דירות – בעיקר לחרדים", מבהירה הכותרת הראשית של "דה-מרקר". מירב ארלוזורוב, צבי זרחיה ואריק מירובסקי מסבירים כי נתניהו ושר השיכון אריאל אטיאס צפויים להציע לציבור אלפי דירות מסובסדות, במסלול המכונה "דיור למשתכן", אך לא כולם יוכלו ליהנות מהם. "מאחר שמדובר בדירות מוזלות", נכתב, "הרי שהמדינה קובעת את הקריטריונים לזכאות לרכישת דירות".

"אין למחאה הזאת השפעה של ממש על הפופולריות של נתניהו, של שרי הממשלה או של הליכוד", מצוטט בידיעה ב"הארץ", מאת יהונתן ליס, אדם המוגדר כ" גורם פוליטי בכיר בליכוד". הבכיר מעלה את השאלה: "מי זכר בבחירות האחרונות את מחאת חולי הסרטן שטילטלה את המדינה כמה חודשים קודם לכן?".

אם הבכיר בליכוד צודק, הסיקור המוטה עד כדי גיחוך שהעניק "ישראל היום" למחאת האוהלים בימים האחרונים מיותר. "אם-תרצו פרשו ממאהל המחאה", מדווח הבוקר מתי טוכפלד בעיתון זה, וזאת משום ש"השמאל הרדיקלי והקרן-החדשה השתלטו על המחאה".

עוד עבדים

לצד ידיעות על מאבק הדיור מקדישים הבוקר העיתונים שטח נרחב לסיקור שביתת הרופאים. אתמול איימו המתמחים לפרוש מהמשא-ומתן בשל אי-שביעות רצון מההסכם המתגבש בין ההסתדרות הרפואית לאוצר. ב"הארץ" מראיין דן אבן את אחד המתמחים, ד"ר יונה וייסבוך, שאומר לו: "ראינו שבשורה התחתונה אין כאן בשורות, ואז פרץ המרד. במצגת נאמר כי הרופאים יקבלו תוספת של 650 תקנים לחמש שנים, ומדובר בתוספת שלא תשנה את המצב הנוכחי. אנחנו צריכים אלף תקנים מחר".

"ישראל היום" מעניק למאבק המתמחים את הכותרת הראשית ("מרד הרופאים המתמחים"). זיוה מוגרבי-קובני מדווחת על אירועי יום אתמול במשא-ומתן, ואילו רן רזניק מספק טור פרשנות המביע הזדהות עם מצוקת המתמחים. "לפי טיוטת ההסכם המתגבש, נראה ששוב נשכחו הרופאים הזוטרים והמתמחים, שנושאים על גבם את העבודה בבתי-החולים בישראל", הוא כותב.

ד"ר אריאל מרגוליס, רופא מתמחה מבית-החולים מאיר בכפר-סבא, חתום על טור המתפרסם ב"מעריב". "אנשים לא מבינים עד כמה [המצב] חמור", כותב מרגוליס. "רופאים נוטשים את המקצוע, חולים מחכים שבועות בתור, תנאי האשפוז מחפירים. [...] ואנחנו? אנחנו מרגישים כמו עבדים".

הבוקר מדווח כי המשא-ומתן, שהיה לכאורה על סף סיכום חיובי, פוצץ.

טייקון לטייקון – טייקון

"בן-דב לא עושה טובה, שיכניס יד אל הכיס", מצוטט בשער "גלובס" דוד ברוך, מנכ"ל אקסלנס, שנכנס אתמול לתפקידו של רועי ורמוס ויצא פומבית נגד הטייקון שמבקש להימנע מהחזר חובותיו. עירן פאר ריאיין אותו ושמע ממנו כי הצעתו של בן-דב להסדר חובותיה של חברת טאו "לא מתקבלת על הדעת".

"מערכת היחסים עם בן-דב יותר רחבה, והוא צריך להביא בחשבון שייגבה ממנו מחיר משמעותי. שיחזור ויביא הצעה אמיתית", אומר ברוך. "בן-דב מציע לנו תספורת של 60% באמירה שזה יותר טוב מאפס. זה משפט שאפשר להגיד אם יש לך חברה אחת, אבל לא כשאתה מקיים מערכת יחסים יציבה עם שוק ההון. זה עלול לחזור אליו כבומרנג".

הכבוד והיקר לברוך (בכלל נראה שהזעם על הטייקונים מתחיל לחלחל מעיתוני הכלכלה למנהלי הגופים המוסדיים. רחלי בינדמן מדווחת ב"כלכליסט" כי פסגות, מגדל, אלטשולר ודש-איפקס החליטו שלא להשתתף בגיוס אגרות החוב שתערוך קבוצת דלק ביום חמישי הקרוב). עם זאת, פאר מציין כי בית-ההשקעות אקסלנס מחזיק באג"ח של טאו בסך 7 מיליון שקל, סכום קטן יחסית.

לגבי בן-דב עצמו, פאר מדווח כי מקורביו אומרים שהוא חש "לחוץ מאוד, מוטרד ופגוע מהמתקפה התקשורתית נגדו", וכי אתמול החליף את משרדו של זמיר דחב"ש במשרד יחסי-הציבור של שירי עדן ואלי קמיר. נאחל הצלחה לכל היחצנים, יהיו אדוניהם אשר יהיו.

לאנשי משרד עדן וקמיר מזומנת משימה קשה. הכפולה הפותחת במוסף "השוק" של "כלכליסט" מוקדשת לניתוח שעורך אורי טל-טנא להסדר החוב שהציע בן-דב. הכותרת "אין סיבה להיות פרטנר של בן-דב בהסדר". כותרת המשנה: "בעלי האג"ח של טאו רק יפסידו מהסדר החוב הנוכחי: הם יוותרו על חוב של 250 מיליון שקל, יאבדו כמעט 70% מהשקעתם הראשונית, ולאחר העברת המניות מסאני לטאו, הם גם יצטרכו לשלם יותר דמי ניהול לאילן בן־דב".

במוסף "עסקים" של "מעריב", לעומת זאת, מדווח איתן טפירו כי איל הנדל"ן אליעזר פישמן רכש בשבועות האחרונים אגרות חוב של חברת טאו בהיקף של מיליוני שקלים, וזאת באמצעות חברות פרטיות שבבעלותו. "אני מאמין באילן בן-דב ועשיתי עסקה טובה", מצוטט פישמן. טפירו מדווח כי "חוגים בשוק ההון העריכו אתמול שרכישות אלה עשויות להשפיע על המתכונת הסופית של הסדר החוב של טאו".

איכה תגיע הגיגית לחוף?

"150 חיילי קומנדו השתלטו על הכראמה", לשון הכותרת בשער "הארץ" לדיווח מאת עמירה הס, כתבת העיתון שהיתה על הספינה ("גיגית", כהגדרתה) שניסתה להגיע לעזה ונעצרה בלב ים.

"שבע סירות הקומנדו התקרבו למרחק כמה מטרים, משני עברי היאכטה נשלפו תותחי המים היישר אל הסיפון", מתארת הס את רגע ההשתלטות. "סירות הגומי התקרבו, אנשי הצוות החלו לרדת רטובים מהסיפון העליון, והמנוע דמם. חיילים במסכות השחורות ועם נשק מכוון הורו לכולם להיכנס לקבינה, 'לא נפגע בכם', אמר מישהו, 'אם תצייתו לנו'. הפעילים נדחקו לקבינה, והסיפון התמלא ברעולי הפנים, שהורו לפעילים לעלות אחד-אחד על סירות הגומי".

הס מדווחת כי עוד לפני ההשתלטות השליכו הפעילים למים את מרבית הטלפונים והמחשבים הניידים שהביאו עימם. לאחר שהועברו לסירות גומי על-ידי החיילים, מציינת הס, הוצעה להם שתייה. "מהסירות האחרות שקדו חיילים, רעולי פנים, לצלם כל אקט הומניטרי", היא כותבת.

תצלום אחד כזה [דובר צה"ל] מגיע לשערי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". נראה בו חייל (פניו טושטשו) מגיש פירות לפעילי השמאל. "בנחישות וברגישות", נכתב מעל התצלום בשער "ידיעות אחרונות". "המשט הסתיים בכיבוד", נכתב מעליו בשער "ישראל היום".

יוסי יהושוע, איתמר אייכנר ורוני שקד מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי אמצעי מיסוך מנעו מצוות אל-ג'זירה שהיה על סיפון הכראמה לשדר את רגעי ההשתלטות. בהמשך הדיווח מובאת עדותו של מרוואן דלאל, סוחר ברצועת עזה, שאומר: "אין היום מצוקה בעזה. יש לנו הכל. אנחנו זקוקים רק לחופש תנועה, ולכן המשטים פוגעים בנו".

בהמשך היום

הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת להצבעה שתתקיים היום בכנסת בעניין חקירת ארגוני השמאל ("ועדות החקירה לארגוני השמאל: הליכוד יכריע"). לפי דיווחם של אריק בנדר ואלי ברדנשטיין, רוב שרי הליכוד עתידים להצביע נגד, וחברי הקואליציה סבורים שלא יהיה רוב להצעה, בעוד אנשי האופוזיציה טוענים כי תהיה מלחמה על כל קול.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים צביקה ברוט ויובל קרני כי מסתמן רוב בכנסת נגד ההצעה, וכי חברי סיעת הליכוד הם שיכריעו בסופו של דבר לכאן או לכאן. יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי "מסתמן רוב דחוק להפלת ההצעה". ב"ישראל היום" מתפרסמת בראש עמ' 15 הכותרת "בקואליציה מעריכים: ועדות החקירה לשמאל לא יאושרו". דן מרגלית מוסיף טור פרשנות תחת הכותרת "נחוץ 'לא' מהדהד".

מערכת יחסים סימביוטית

השלכת צלחת עם קצף גילוח על איל התקשורת רופרט מרדוק, מאנשי העסקים המשפיעים בעולם, מסייעת להבטיח מקום של כבוד בדיווחי העיתונים לעדות שמסר אתמול, יחד עם בנו ג'יימס, בפני ועדת הפרלמנט הבריטי (את האירוע כולו ניתן לראות כאן. באתר זה ליוותה הגר שיזף את האירוע בלייב בלוגינג).

"ידיעות אחרונות" סוקר את האירוע על פני כל כפולת האמצע של קונטרס החדשות. מחלקת הגרפיקה עיצבה שער-דמה של "ניוז אוף דה-וורלד", שכותרתו היא המשפט שאמר אתמול רופרט מרדוק, בערך. מרדוק אמר "This is the most humble day of my life", ב"ידיעות אחרונות" תירגמו זאת ל"היום המשפיל בחיי". גם ב"ישראל היום" זה התרגום שנבחר לדברי מרדוק.

לאורך כל הישיבה הציג מרדוק את עצמו כטיפש דיו כדי לא לדעת מה מתחולל בחברת הענק שבה הוא שולט, ויחד עם זאת כחכם דיו כדי להמשיך לנהל את החברה, כפי שהגדיר זאת העיתונאי אלכס הרד. אם לשפוט לפי ידה הנעלמה של הכלכלה החופשית, הטקטיקה עבדה בהצלחה: ערן אזרן מדווח ב"הארץ" כי מניית ניוז-קורפ זינקה אתמול בנאסד"ק בכ-6%.

ב"גלובס" משווה מתי גולן בין הצהובונים הבריטיים לישראליים ובין רופרט מרדוק לעופר נמרודי. "השוני הוא יותר בכמות מאשר באיכות", מציין גולן ביחס להשוואה הראשונה. ביחס לשנייה הוא כותב: "האזנות סתר, למשל, כבר היו אצלנו. הכוונה לבעלים של 'מעריב', עופר נמרודי, שהורשע פעמיים על עבירה זו (ועבירות נוספות), וריצה את עונשו בכלא. אלא שיש הבדל מעניין. אנשי העיתון האנגלי האזינו כדי להשיג ידיעות לעיתון. נמרודי האזין לעיתון המתחרה, 'ידיעות אחרונות' – וגם לעיתונאיו שלו. אבל אין הבדל לגבי המניע: כסף.

"מהשוואה זו עולה השוואה נוספת", ממשיך גולן, "שלחלוטין לא מחמיאה לנו. כבר עכשיו איבדו כמה מבכירי 'ניוז אוף דה-וורלד' את משרותיהם, והם חשודים ונחקרים בעבירות פליליות. ברור מאליו לכולם, כולל החשודים, שאת הקריירה העיתונאית הם סיימו. אצלנו זה כלל לא ברור. לאחר שיצא מהכלא, חזר נמרודי לנהל ולערוך את העיתון שלו, גם אם לא נשא בתואר העורך. לתפקידי המפתח בעיתון הוא מינה עיתונאים ששירתו אותו במהלך הפרשה, כתבו למענו ותקפו את הפרקליטות בשמו ולמענו".

במדור הדעות של "הארץ" משווה אנשיל פפר בין שערוריית "ניוז אוף דה-וורלד" לנעשה בעיתונות הישראלית מזווית שונה. "לא רק בבריטניה יכולה תשלובת מדיה להגיע לרמת מונופול, שבה כתביו זוכים מדי יום לידיעות בלעדיות, לאו דווקא בזכות כישוריהם העיתונאיים", כותב פפר. "גם בישראל של היום מקיימים ראש ממשלה ובעל עיתון מערכת יחסים סימביוטית. [...] במשק הישראלי הצפוף, בעל הון המקים או קונה לו כלי תקשורת רוכש לעצמו באופן מיידי נגישות והעדפה שישמשו את עסקיו האחרים. ההשקעות הגדולות בתקשורת הישראלית מבורכות ומספקות משאבים מוגדלים להשקעה בעבודה עיתונאית, פיתוח פלטפורמות דיגיטליות והעלאת משכורות. הן גם מכריחות אותנו ללמוד היטב את הלקח הבריטי".

חוק איסור צילום

אבי כהן מדווח ב"ישראל היום" כי נסגר תיק אונס נגד עיתונאי. לפי דיווחו, "בית-משפט השלום בתל-אביב התיר לפרסם אתמול כי בחודש מרץ השנה עצרה משטרת מחוז תל-אביב עיתונאי בחשד למעשה סדום ומעשה אונס בבחורה שהכיר דרך הפייסבוק. תיק החקירה נגדו נסגר על-ידי הפרקליטות מחוסר ראיות מספיקות".

צמוד לידיעה זו מדווח גדעון אלון כי מליאת הכנסת אישרה אתמול בקריאה סופית את החוק האוסר צילום של נפגעי עבירות מין לשם פרסום בכלי התקשורת. ב"הארץ" מדווחת גילי איזיקוביץ: "לפי התיקון, אסור יהיה לצלם להתחקות אחר המתלונן ולהטרידו, ואילו פרסום הצילום יתאפשר בהסכמת המתלונן בלבד. התיקון לחוק, שאושר אמש בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, אוסר גם מקרים של טשטוש פניו של נפגע ומתלונן".

זהו חוק חריג, כיוון שהוא אוסר על צילום ולא על פרסום. מוטב היה לו עיתונאים היו נמנעים על דעת עצמם מלהטריד מתלוננים ונפגעים מעבירות מין. במציאות, זה לא המצב. אל הדיונים בעניינו של העיתונאי הנחשד באונס הגיע צלם וידיאו שכיוון את עדשת מצלמתו אל המתלוננת ללא הפסקה, מחוץ לאולם בית-המשפט, ובתוכו (כל עוד השופט לא היה שם, כמובן). כשהמתלוננת ניסתה להתרחק במורד מסדרון בית-המשפט, הצלם עקב אחריה וצילם. קבוצת נשים שבאה עם המתלוננת נעמדה בינה ובין הצלם, בניסיון לשמש חיץ, לא תמיד בהצלחה.

(עוד) ענייני תקשורת

ב"גלובס" מדווחים רון שטיין ורועי ברק כי "מעריב" התלונן במשטרה לאחר בשבועות האחרונים נחשפו טפסים של קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות שעליהם זויפו לכאורה חתימותיהם של עובדי העיתון.

עוד ב"גלובס", דיווח מאת רועי ברק ולפיו הכנסת תדון היום בטענות לפוליטיזציה של רשות השידור.

ב"מעריב" מדווח נועם שרביט על הצעת חוק ממשלתית חדשה "שתסמיך את בית-המשפט להורות לספקיות האינטרנט או לבעלי האתרים לחשוף את זהותו של גולש שפירסם לשון הרע באינטרנט, פגע בפרטיות או הפר זכויות יוצרים, וזאת כדי שהנפגע יוכל להגיש נגדו תביעה".

בשער מוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח יהודה שרוני כי יצחק תשובה החליט להתמודד במכרז על ערוץ החדשות.