הפגנה של עובדי ערוץ 10 נגד סגירתו, 2.2.09 (צילום: לירון אלמוג)
נאמר זאת כבר בתחילה: יש דרך להציל את ערוץ 10 ואת חברת הבת שלו, חדשות 10. את חבל ההצלה הזה יכול להושיט הציבור הרחב בישראל, לחברה ולעצמו באופן ישיר, ובלא תיווך פוליטיקאים, בעלי הון ושאר סוכני חרש. ככל שניתן לעשות בישראל טלוויזיה שתצדיק את עצמה מבחינה מסחרית וככל שהציבור מוכן לשים את כספו ועיניו באותו מקום שבו נמצא כרגע בעיקר הפה שלו (או של חלקו), הרי שהפתרון מונח מעבר לפינה.
במציאות העיתונאית והטלוויזיונית הישראלית, שבה מסתובבים בינינו אבלים וחפויי ראש לא מעט מאנשי התעשייה הזאת, יהיה זה מעשה נכון מאין כמותו לעודד בעלות מפוזרת וסחירה בספקי תוכן בפלטפורמות השונות, בין אם בטלוויזיה, ברדיו או אפילו בספקי תוכן אינטרנטי.
כך יהפוך הציבור הרחב לבעל המניות בספק השידורים. נכון יהיה לתמרץ פתרונות אלו גם בחקיקה מתאימה. פתרונות מבניים אלו יביאו להפחתת החשש מהשפעות לא הוגנות על שידורי תוכן המועברים לציבור בישראל – תוך מתן מענה מתאים לשאלת יציבות הבעלות וחוסן הגוף המשדר.
יש בהם גם מימד שיווקי חשוב: הצופים שיהפכו בן-לילה לבעלי מניות או בעלי חוב (כמחזיקי אג"ח) יפתחו הזדהות יתרה עם הערוץ ממבחר סיבות ויגבירו את שיעור הצפייה בו, בין אם משום שירצו בעליית ערכה של השקעתם ובין אם משום שיחושו תחושת שייכות, בעלות והזדהות גדולות יותר עם המוצר המשודר. לא רק משקיעים פרטיים יוכלו לתרום כך להצלת הערוץ, גם משקיעים מוסדיים יוכלו לממש את עקרונות האחריות החברתית העודפת שלהם ותוך סיכון נמוך יחסית, שכן אחוז האחזקות בחברה הציבורית יוגבל ממילא לשיעורים מזעריים לכל מחזיק.
נדמה כי רק מעטים יוכלו לחלוק על כך שמטרותיה המרכזיות של ישות המספקת תוכן ובמיוחד תוכן חדשותי לציבור צריכות להיות עצמאות ואמינות מקצועית, עמידה הולמת בסטנדרטים עיתונאיים וצרכניים והיותה חלק ממערך תחרותי בשוק התוכן. דווקא משום כך, בולטת בהעדרה התייחסות קוהרנטית המביאה בחשבון את שלושת הערכים האלה בדיון על הבעלות על ספקי השידור, ובמיוחד על חברות החדשות.
כדי לשמר ערכים אלה, קיימים מודלים אחרים מלבד אלה המוצעים על-ידי בעלי העניין השונים, ויש בהם כדי לתת תשובה הולמת למכלול הבעיות ובלי לפגוע במוצר המופק, בחוסנו או בתחרותיות שבו.
גם במישור התחרותי והמגוון העומד לרשות צרכני התוכן, ניתן יהיה להשיג תכלית חשובה זו באופן אחר מהמוצע על-ידי המעורבים השונים – בין אם בעלי המניות ובין אם הפוליטיקאים. כך ניתן לחשוב על מודלים המוציאים את הבעלות על חברות החדשות באופן מוחלט מידי הזכיינים, אך משמרים את התמיכה הכלכלית של הזכיינים בהן על-ידי חיובם בנטל התקציבי הנחוץ לקיום הפעילות החדשותית, מעבר למה שיפיקו גופים עצמאיים אלה בזכות עצמם. אפשרות נוספת היא תמרוץ קבוצות ניהוליות מקצועיות לשמש גרעיני ניהול בתאגידים הנשלטים במלואם על-ידי הציבור, תוך פיזור אחזקות מנדטורי – גם בחברות החדשות, אך גם בספקי השידורים כולם.
על אף הקשיים הרוחביים המאפיינים את תעשיית הטלוויזיה והתוכן בכלל, ניתן להעלות על הדעת פעילות חדשותית וקיום שידורים כלליים לציבור במסגרות נטולות בעל שליטה והמתקיימות מסחרית בזכות עצמן.
עוד ניתן לחשוב על מודלים המאפשרים בעלות הונית בלבד לבעלי שליטה, בלא יכולת לשלוט בניהול החברה ובזהות מנהליה. קו מחשבה זה משתלב גם בכיווני פעולה אפשריים אחרים האמורים להוביל שוק מדיה חופשי ותחרותי בישראל. שאלות של "בעלות נקייה" וחפה מאינטרסים אחרים העלולים להשפיע על טיב המוצר המשודר והייחודי מצטרפות לתהיות על אודות הסדרים רווחים אחרים בשוק התקשורת והמדיה שמידת השפעתם על התוכן המסופק לציבור גדולה, אך לוטה בערפל של חוסר שקיפות ופיקוח. הסדרים כאלה, שיש לטפל גם בהפיכתם לשקופים וגלויים יותר, הם הסדרי המימון של גופי תקשורת, וגם בהקשר זה דרושה חקיקה מפורשת.
תחרות אמיתית בין ספקי השידורים השונים לא תושפע רק ממבנה הבעלות בהם; הסרת חסמים נלווים ותיקון עיוותים צריכים להתלוות לדיון במישור התחרותי. עניין אחד ברור כבר כעת: שאלת היציבות והמימון יכולה לבוא על פתרונה בדרכים מגוונות, שלא יגבילו את מידת התחרות בשוק ולא יכפו הר כגיגית את רצון הבעלים, המנסה לקדם עניינים אחרים שעל סדר יומו.
שילובו של הציבור בניתוב ההון הדרוש, תוך מתן תחושת הזדהות ומקצועיות רבות יותר, יכול ליצור מציאות מוצלחת יותר מזו השוררת כיום.
עו"ד אלעד מן הוא יועץ משפטי של הצלחה, התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת. בן ציון ציטרין הוא ראש תחום תקשורת ומדיה בהצלחה