"ישראל ניצחה את הונג-קונג ואת נורבגיה, הניבה תשואת יתר ושיגשגה תוך שהיא נלחמת בארגוני טרור מדרום, מצפון ומאוימת על-ידי מעצמה כמעט-גרעינית ממזרח, נהנית מהבעת אמון של שועי עולם, כלכלתה מנווטת בבטחה בידי כלכלנים בעלי שם עולמי, הצרכנים מבזבזים כאילו אין מחר, החדשנות שלה מציתה את הדמיון ופועלים בה מוחות מהמבריקים בעולם".
לא, זו לא כתבה על ישראל בשבועון "LIFE" והשנה לא 1967. האמירות לעיל שזורות לאורכה ולרוחבה של סקירה שפירסמה ביום שני חברת המידע הפיננסי רבת-המוניטין בלומברג. הסקירה בעלת אופי חדשותי, וכולה שיר הלל לכלכלת ישראל בכלל ולבורסה לניירות ערך בתל-אביב בפרט. כך למשל היא מכתירה את ישראל כ"מקלט הבטוח ביותר להשקעה" מבין החלופות המקבילות בעשור האחרון. זאת, למרות הסיכון התמידי למלחמה. הקביעה הזו מגובה בהערכה אנליטית כמקובל ובתרגום חופשי:
"מדד התשואה נטולת הסיכון של בלומברג מראה כי מדד המעו"ף (ת"א 25) הניב בעשור האחרון תשואה של 7.6% [...], הגבוהה מבין 24 מדדים במדינות מפותחות אחרות". בהמשך נכתב כי הכלכלה הישראלית צמחה אשתקד בקצב מהיר כפליים מזו של ארה"ב וכי הביצועים הטובים של הבורסה נרשמו חרף העימותים שהיו עם חיזבאללה, חמאס ועכשיו גם הרעה שאולי תיפתח ממזרח, עם איראן.
מנכ"לית הבורסה בתל-אביב אסתר לבנון מקבלת את פניו של יו"ר בלומברג פיטר גראוור בטקס פתיחת המסחר היומי, אתמול (צילום מסך: יחצנות)
מוזכרת גם הבעת האמון בכלכלה הישראלית ("המנווטת על-ידי סטנלי פישר") מצד משקיע מסדר גודל של וורן באפט. לימודי ליבה, כן או לא? חריקות במערכת החינוך? בריחת המוחות? הנה הציטוט של באפט: "אם אתה מחפש נפט במזרח התיכון דלג על ישראל, אם אתה מחפש מוחות, בחר לעצור דווקא בה". זה לא נגמר בכך, שכן "העליות עשויות להימשך בשנה הקרובה", כאשר חברות כמו אפל ו-IBM נערכות לרכישות אפשריות של חברות סטארט-אפ ישראליות (כפי שכבר עשו השנה).
בהמשך הולך ומתרחב הלב, כשמצוטט המשקיע הכוכב (והתורם הגדול לישראל) מייקל שטיינהרדט, האומר ש"ישראל היא מקום מלהיב להשקעה [...] היא תמיד מוקפת אויבים, תמיד על סף הכחדה, ובה בעת מתרחבת ומשגשגת". עוד נקבע כי מדד המניות הישראלי אמנם מפגר אחרי הנורבגי, אך פחות תנודתי ממנו ולא חשוף למחירי הנפט (עדיין לא). כאמור, מהסקירה לא נפקד המותג הבינלאומי סטנלי פישר, שקנה עבורנו המון-המון מט"ח (יש שיאמרו הרבה יותר מדי), בלם את התחזקות השקל ועזר לייצוא. מי שלא יודע, ילמד כי הוא האיש ש"סייע להחזיר את המשק לצמיחה אחרי המיתון הגלובלי".
גם האזרחים בישראל מרוצים מאוד, אחרת קשה להסביר את העובדה ש"הצריכה הפרטית ב-2010 היתה המהירה ביותר בחמש שנים". אפילו H&M זיהו את ההתלהבות הצרכנית ופתחו "לפחות שמונה סניפים מקומיים". מאז קרו כמה דברים בהקשרים של צרכנות ויוקר המחיה, אבל בלומברג לא מתקטננים.
הכתבה נמשכת בהשוואות מול מדדים אחרים, מכולן תל-אביב יוצאת טוב מאוד; דווקא במה שנוגע ל-2012 בחרו בבלומברג שלא לערוך השוואה בינלאומית וציינו שאחרי ה"ראלי" של ינואר, תל-אביב מציגה "את פתיחת השנה הטובה ביותר שלה מאז 1997". השוואה בינלאומית היתה פחות מחמיאה, שכן ברבעון האחרון וגם מתחילת השנה תל-אביב מפגרת בהרבה אחרי וול-סטריט ואפילו אחרי אירופה, אותה יבשת עמוסת חובות וצרות.
סקירת הרגישויות הגיאו-פוליטיות משוחה בציטוטים מרגיעים נוסח "ייקח הרבה יותר ממבצע צבאי כדי לשתק את הבורסה הישראלית [...] מאז 1973 כל העימותים היו מצומצמים יחסית בהיקפם". אפשר לישון בשקט. לא שבענו מחמאות? הנה עוד אחת: "לחברות ישראליות רבות דריסת רגל גלובלית", והן הניבו תשואת דיבידנד גבוהה ממתחרותיהן בשווקים מפותחים. תחרות קשה בסלולר? בסקירה הזו החברות הסלולריות הן "המנוע" לדיבידנדים האלה.
ממקום מושבה בניו-יורק, הכתבת-אנליסטית טל ברק-חריף מרעיפה גם תשבחות מקרו-כלכליות על המשק שזכה בהעלאת דירוג האשראי, הבנקים שנהנים מהון עצמי גדול, ולסיכום, עוד קצת שמן על ראשו של פישר: "אחד הנגידים הטובים ביותר בעולם".
מה באשר לגידול האדיר באי-שוויון, הריכוזיות העסקית, יחסי העבודה הנעכרים במגזר הציבורי והפרטי, העוני הפושה בקרב ילדים ולא פוסח על אנשים עובדים, או המחאות החברתיות-צרכניות של הקיץ האחרון, הגדולות שהיו אי-פעם בישראל? אלה לא מצאו את ביטוים בסקירה, משל היו פחות רלבנטיים למשקיעים.
מה באשר לסיכון הפיסקלי של הבור-בלי-תחתית המכונה "תקציב הביטחון"? התחזיות השחורות ל-2012? מחזורי המסחר המצחיקים בתל-אביב? איכשהו גם ההיבטים השליליים האלה לא מצאו את דרכם לכתבה.
כצפוי, את הסקירה המעטירה של בלומברג הזדרזו לצטט באתרי האינטרנט של "גלובס", "ביזפורטל" ו"דה-מרקר". כפי שיובהר להלן, דווקא מהאחרון אפשר היה לצפות לנימה קצת יותר מסויגת. גם נתניהו מיהר לתרגם את הסקירה להון פוליטי. הגם שמה שהיה בעשור האחרון בבורסה הוא לא בהכרח מה שיהיה, ועל אף שבנקודת זמן אחרת ובבחירת מדד יחס אחר ביצועי הבורסה התל-אביבית יכולים להיראות הרבה פחות מחמיאים, הרי שערכן של סקירות מחמיאות מסוג זה לא יסולא בפז.
נראה שהבורסה לניירות ערך, עסק פרטי שהעמלות שלו תלויות בנפח ההשקעות בבורסה, היתה מוכנה לשלם הרבה מאוד תמורת הערכה נדיבה כל-כך לביצועי המדד המוביל שלה. ודאי וודאי בתקופה הנוכחית, שבה מחזורי המסחר הצטמקו לפחות למחצית מהיקפם בשנים האחרונות (הרבה מתחת למיליארד שקל ביום), וודאי וודאי בבמה כמו בלומברג.
בלומברג הוא עדיין עוף מוזר בעידן הנוכחי, שכן לצד אתר האינטרנט שלו, החשוף לכל מי שמחובר לרשת, שירותי החדשות והנתונים הפיננסיים של החברה פרושים במסופי מחשב בכל העולם כשירות בלעדי ללקוחות משלמים בלבד. המסוף הייחודי נותן ציטוט עדכני והיסטורי לכל ניירות ערך עלי אדמות, ובמקביל גם חדשות וסקירות מסביב לשעון כל ימות השבוע. הלקוחות המשלמים זוכים בראשוניות, כך שיוכלו להיחשף לכמה מהתכנים במסוף לפני שהם משוגרים לאינטרנט החופשי.
למרות פעילותו באקלים המלוכלך ומנוגד העניינים של מחלקות המחקר הפיננסיות, בלומברג ודאי מחויב להרמת חומה גבוהה בין המחלקה המסחרית לזו של התוכן. על כן קשה להאמין שמאחורי הסקירה – הגם שחד-צדדית – עומדים שיקולים זרים.
ייתכן מאוד שברק-חריף משיחה לפי תומה, לא שמה לב למחאה החברתית, בחרה בתום לב להתעלם מהצליעה והפיגור של הבורסה בשנה הנוכחית, וככלל, קמה בבוקר והחליטה לחשוב חיובי, לפרגן לישראל like אחד גדול. אלא שאם אלה פני הדברים, עולה שאלת העיתוי והחשש שמא הכתבה הזו, שנראה כאילו הבורסה עצמה לא היתה מנפקת טובה ממנה, לא נולדה בחלל ריק: בצוק העתים, כאמור, הבורסה התל-אביבית מנסה עכשיו לבלום את המגמה המטרידה של ההתכווצות בפעילותה, כפי שמשתקף במחזורי המסחר הקטנים. למעשה באחרונה, לצורך זה ממש, עבר סכום כסף נכבד מקופת הבורסה בתל-אביב לזו של בלומברג.
לפני כשבוע חשף אסא ששון ב"דה-מרקר" (אותו אתר שציטט גם את הסקירה המחמיאה) כי הבורסה לניירות ערך שילמה לבלומברג מיליון דולר תמורת קמפיין פרסומי-שיווקי. תמורת הסכום הנדיב במונחים מקומיים, ערוץ הטלוויזיה של בלומברג החל לפרסם שקופית מדדים של הבורסה מתל-אביב שבע פעמים ביום למשך שנה. ששון הוסיף כי בעקבות החוזה, בלומברג מיקמה מצלמה במרכז המבקרים של הבורסה בתל-אביב וריאיינה דמויות מפתח במשק הישראלי. עובדות אלו לא הוזכרו בשולי הסקירה הכל-כך חיובית שפורסמה השבוע בבלומברג.
זאת ועוד: השבוע הגיע לתל-אביב יו"ר בלומברג, פיטר גראוור. במסגרת מאמצי שיווק המסופים של החברה, הוא פתח הבוקר את המסחר בבורסה, נפגש עם לקוחות, גורמי ממשל ואף עם הנגיד פישר. לסקירה הנלהבת של בלומברג יש אם כן רקע כפול, שיכול להצדיק לפחות גילוי נאות: חוזה פרסום של החברה עם הבורסה מצד אחד, ומסע שיווק של היו"ר ללקוחות נוספים מצד אחר.
בראיון שפורסם עימו הבוקר ב"כלכליסט" אמר גראוור כי "מעולם לא פנה אלי אדם או גוף וביקר כתבה זו או אחרת שפירסמנו". ובכן, תמיד יש פעם ראשונה. פנייה לדובר בלומברג באירופה, בשאלה אם לא היה מקום לגילוי נאות בסקירה, העלתה את התגובה הלקונית הבאה: "אנו עומדים מאחורי הדיווח שלנו". באשר להתקשרות עם הבורסה בתל-אביב, הדובר ציין כי היא בתוקף זה כמה חודשים, אז גם הוכרז עליה באופן רשמי.
בינתיים, למרות המחמאות מצד האורחים מחו"ל, ערב המלחמה שמתרגשת או לא עם איראן, המשקיעים המוסדיים הגדולים מתל-אביב בוחרים דווקא להצביע ברגליים ולברוח: בתקופה האחרונה הם מסיטים בהדרגה חלק גדל והולך מהשקעותיהם מתל-אביב החוצה לשווקי חו"ל. אותם משקיעים מקומיים גדולים לא נולדו אתמול; המתוחכמים שבהם עלולים לפרש ברכות נגועות כקללות אותנטיות. נראה כי לפני מאמצי התקשורת השיווקית מול הזרים, מוטב לייצר יחסי אמינות עם המקומיים.