לאחרונה נטלתי חלק בכנס שערך ארגון אג'נדה בסוגיות של תקשורת ודמוקרטיה. מניתוח הרכב הקהל, כפי שבא לידי ביטוי בהערות שנשמעו מפעם לפעם, אני מסופק אם שיכנעתי מישהו בעמדותי, ובכל זאת נראה היה לי שהצלחתי להבהיר אותן היטב. כך, לפחות, סברתי עד שקראתי את הביקורת של עוזי בנזימן ב"עין השביעית".

בנזימן עצמו אמנם לא נכח באירוע, אבל תקציר מדברי שם, בעיקר סביב ביקורת שמתחתי על פרופ' מרדכי קרמניצר, הספיק לו כדי לנתח את תפיסת העולם העיתונאית שלי באופן מרתק. אני חייב להודות שעם חלק ניכר מהעמדות שלי, כפי שהציג אותן בנזימן במאמרו, עשיתי היכרות ראשונה אצלו. בנזימן ניסח את תפיסותי כך שיהיו נוחות לו, ואז היכה בהן ובי בשבט ביקורתו.

נדמה לי שכבר קראתי בעבר כמה וכמה ביקורות של עוזי בנזימן על קולגות. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הוא נהג להתייחס אליהם, באופן טבעי, כ"עיתונאים". לי הוא בחר להדביק את הכינוי "כותב ימין", ולפיכך אאמץ גם אני את הגישה הזו שלו ואכנה אותו כאן "פובליציסט שמאל". בשורות הבאות אראה כי הכינוי הזה לא עושה לו עוול גדול מדי.

"בעיקר עירער ליבסקינד", כתב בנזימן, "על תפיסתו של קרמניצר שלרוב אין זכות לרמוס את זכויות המיעוט. העיתונאי טען שהרוב קובע, שעל התקשורת לבטא את רצון הרוב ועמדותיו, וקבל על כך שהתקשורת הישראלית אינה עומדת בחובה זו, אלא נותנת ביטוי בעיקר לעמדות המיעוט". נדמה לי שלמעט סימני הפיסוק, בנזימן לא הצליח לפגוע בכלום.

לא עירערתי על תפיסתו של קרמניצר שלרוב אין זכות לרמוס את המיעוט. טענתי ואני מוסיף לטעון שמדינת ישראל רשמה פטנט ייחודי, בהיותה המדינה המערבית היחידה שאני מכיר שבה המיעוט רומס את זכויותיו של הרוב. אמרתי שחבורה קטנה של עיתונאים, המחזיקה בעמדות שמאל קיצוניות ואשר תפיסות העולם שלה ניגפות בבחירות פעם אחר פעם, קובעת כאן את סדר היום, כשקולו של הרוב אינו נשמע.

חשבתי שכמי שעורך את "העין השביעית" העניין הזה מטריד את בנזימן. התבדיתי. מעולם לא טענתי שעל התקשורת לבטא את עמדות הרוב. יצאתי נגד סתימת פיו של הרוב. אמרתי שהפער בין מה שחושב כאן הציבור ובין הקו שמובילה התקשורת הוא בלתי נסבל. לא אמרתי שהתקשורת נותנת ביטוי בעיקר לעמדות המיעוט, אמרתי שהיא מביאה לידי ביטוי אותן ורק אותן.

יכולתי לעבור טענה אחר טענה, אולם כיוון שכאמור, הטענות שאיתן מתמודד בנזימן אינן הטענות שלי, אוותר על כך. לפיכך אתייחס רק לאמירה מדהימה אחת שלו, שלפיה "תפקידה החיוני של התקשורת לקרוא תיגר על הגרסאות הרשמיות, לשמור על זכויות המיעוט ולהתריע מפני עמדות לא לגיטימיות [...] לעודד את הציבור לגבש דעה עצמאית, להיות מורה דרך בתקופות דמדומים".

לקרוא תיגר על הגרסאות הרשמיות? לשמור על זכויות המיעוט? אולי תוכל לספר לי, מר בנזימן, מתי בדיוק קראת תיגר על גרסה רשמית? מתי הגנת על זכויות מיעוט שאיננו ערבי? בימי אוסלו העליזים, כשנחילים של דם נשפכו גם באחריותה של תקשורת שהלכה, כמוך, אחרי נטיית לבה הפוליטי, בלי לשאול שום שאלה? או אולי היה זה ערב ההתנתקות, כשהגרסה הרשמית של שרון הבטיחה שיהיה פה טוב אם רק נהרוס לעשרת אלפים איש את הבית?

ואולי בכלל כשלעגת, במאמר שפירסמת, ל"ייסורי העקירה של המתפנים" והעלית תהייה אם הם אינם "מיצג מבוים", אולי שם ראית את עצמך "שומר על זכויות המיעוט"? ואולי תזכיר לי מה היתה עמדתך כשממשלות ישראל שיחררו בעסקות שונות ומשונות אלפי מחבלים ששבו לטבוח בנו? איפה קראת שם תיגר על הגרסה הרשמית?

"הגנת זכויות המיעוט" היא מפלטו של מי שמבקש לעטר את קורות החיים שלו בדרך לפרס סוקולוב. בפועל כשלת בה, אתה ורוב העיתונות הישראלית, פעם אחר פעם. במשך עשרות שנים בחרת, כמו רוב עמיתיך, להתחבר לשלטון בכל פעם שהמיעוט שנרמס לא התאים לכם פוליטית.

הנה, אני מציע לך תרגיל מחשבתי קטן: אם רוב הציבור התנגד להסכמי אוסלו, האם לא נראה לך שהחתימה עליו היתה מעשה אנטי-דמוקרטי? ואם הציבור תמך בו, אולי תוכל לנקוב עבורי בשם של עיתונאי אחד שהתייצב אז לצד המיעוט, כדי "לקרוא תיגר על הגרסה הרשמית"?

מה שמדאיג אותי, מר בנזימן, הן לא דעותיך. אני לא חושש מדעות. מטריד אותי, אצלך כמו אצל קרמניצר, הניתוק מהמציאות. אני שואל את עצמי, מאיזו פוזיציה בדיוק אתה מבקש לחנך אותי וללמד אותי מהי עיתונות ומהי דמוקרטיה?

מעמדה של מי שבמשך למעלה מ-40 שנה עבד בעיתון שלא הטיל מעולם שום ספק בשום גרסה שהתאימה למחנה הפוליטי שלו? ואולי תסביר לי איך מעודדים את הציבור "לגבש עמדה עצמאית" כשהמידע שמוסרים לו הוא מוטה פוליטית, עקום ושגוי? ומתי בדיוק סייע העיתון האחרון שלך, "הארץ", לזרימת מידע ודעות חופשיים, כאלה שיסייעו לציבור לבחון ולבחור עבור מי להצביע? במאמר הדעה השבועי של משה ארנס?

ואיזו תמונת מציאות מתקבלת במוחו של מי שקורא עיתונות שמקבלת כתורה למשה מסיני כל תלונה של פלסטיני ומסננת תלונה מקבילה של יהודי שגר בשכנות אליו? ואיך זה שחרף ההתנגדות הסוחפת של הציבור להקפאת הבנייה, כפי שזו באה לידי ביטוי בבחירות לכנסת ובכל הסקרים, לא שמעתי מעולם מראיין מציק לשר התורן, שנמצא על הקו, ומבקש ממנו הסבר להפניית העורף הזו לרצון הבוחר?

כתבת ש"תפקידה של התקשורת להיות מורה דרך בתקופת דמדומים". סלח לי על הבוטות, אבל מי בדיוק בחר בך להיות מורה הדרך שלו ובאיזו מערכת עיתון כאן מחליטים מתי היא תקופת דמדומים? וכמי שהדמוקרטיה חשובה לו, האם לא אכפת לך שזה כבר כמה מערכות בחירות שהעם מצביע בעד מדיניות אחת, והממשלה שהוא בחר בה מבצעת מדיניות הפוכה? האם תוכל להזכיר לי פעם אחת שלתקשורת, מגינת הדמוקרטיה, היה משהו להגיד בנדון? האם תאשים אותי שאני חושד בכשרים אם אטען שבעמדתך העיתונאית בסוגיות הללו יש הרבה יותר פוליטיקה מעיתונות?

קראתי בעניין גם את דבריך שלפיהם "חובתה של התקשורת היא לא רק להביא מידע, אלא גם להציג עמדה. זו חובה כפולה ומכופלת במצבים שבהם דעת הקהל נשלטת על-ידי שיח מתלהם, לא מוסרי ובסופו של יום גם אנטי-דמוקרטי". נדמה לי, אני חייב להודות, שכאן הבנתי לאשורה את תפיסת העולם העיתונאית/פוליטית שלך. בכל פעם שהעם (באמת נמאס כבר מהחבורה המעצבנת הזו) עושה את הבחירה הפוליטית ההפוכה מזו שלך, אתה מצפה מהעיתונות לצאת לפעולת קומנדו כדי לאזן אותו. שהרי אם הוא לא בחר בדרך שלך, יש להניח שהוא "מתלהם, לא מוסרי ואנטי-דמוקרטי". דמוקרטיה במיטבה.

אה, ועוד משהו אחד. האשמת אותי שאני בעד תקשורת פטריוטית. זה נכון. מודה. אני בכלל חובב גדול של פטריוטים ופטריוטיות. כל אחד והחולשה שלו. מה לעשות, אף אחד לא מושלם. אני בעד פקידי בנק פטריוטים, עובדי נמל פטריוטים וגם עיתונאים פטריוטים.

כתבתי פעם שלא מעט כלי תקשורת, שבעבר נהגו להתייחס אל חיילי צה"ל כאל "כוחותינו" ו"חיילינו", הפכו בשנים האחרונות לעיתונאים מהאו"ם. העיתון שאתה עבדת בו שנים ארוכות, לדוגמה, נגמל מהפטריוטיות הזו. את המלחמה שלנו מול האויב הוא מסקר בערך כמו העיתונות ההולנדית, לעתים גרוע ממנה. אתה ודאי מתגאה בתפיסה הזו. אני לא.

אני, כדי לדאוג שתהיה לי כאן מדינה נקייה, טובה והגונה, מותח ביקורת על צה"ל ומפקדיו היכן שצריך. אבל גם כשאני עושה את זה אני אף פעם לא שוכח מאיזה צד אני. וכשברדיו מדווחים על חייל צה"ל שנהרג ברצועה יחד עם תושב מקומי, כואב לי יותר על החייל. הוא אחי. הנה, יש לך כבר נושא לעוד מאמר.

קלמן ליבסקינד הוא עיתונאי "מעריב"