מתוך האתר של סם ווג (צילום מסך)

על מה אתם מדברים כשאתם מדברים על "מירוץ צמוד"? צרכן התקשורת מתאר לעצמו אולי דבוקת סוסים צמודים זה לזה, כאשר עד לשניות האחרונות של המירוץ כל אחד מהם יכול לשעוט קדימה ולזכות. זה הדימוי שאפשר היה לשאוב מהעיסוק האינטנסיבי של התקשורת הישראלית בבחירות בארצות-הברית. בימים שלפני הבחירות הסבירו הפרשנים את השיטה המוזרה שעל-פיה בוחרים את האדם החשוב בעולם, הדגישו את חשיבותן של המדינות המתנדנדות, ה-swing states (שבארצות-הברית מכונות כבר battleground states), וחזרו שוב ושוב על כך שהקרב "צמוד", "שקול" ולא ניתן לחיזוי. אפילו בבוקר שלמחרת הבחירות (בטרם נודעו התוצאות) נכתב ב"הארץ" על "אחת ממערכות הבחירות הצמודות בהיסטוריה של ארה"ב".

כדי לחזק את הרושם הזה, חזרו הכתבים והזכירו את הנדנדות בסקרים הארציים בנוגע לסך הקולות (popular vote). אלא שסך הקולות הוא נתון מעניין, אך לא כזה המשפיע על תוצאות הבחירות. לעומת זאת, כותבים שהשתמשו במודלים סטטיסטיים לניתוח הסקרים במדינות שבהן מוכרעות הבחירות הראו כי המירוץ רחוק מלהיות שקול. לאחר שנודעו התוצאות, התבררו תחזיותיהם כמדויקות מאוד.

מבין החזאים הללו בלט נייט סילבר, שבבלוג "538" (מספרם הכולל של האלקטורים) פירסם באופן קבוע תחזית באשר לתוצאות הבחירות וגם אחוזי הסתברות לזכייה של כל אחד מן המועמדים, בהתבסס על מודל מתימטי הלוקח בחשבון את כל הסקרים ונתונים אחרים (כלכליים, למשל). סילבר החל את הקריירה שלו בעיסוק בסטטיסטיקות מתחום הספורט. חודש לפני הבחירות סיפק דימוי מעולם הפוטבול ביחס לסיכוייו של אובמה לזכות. אם נתרגם את הדימוי לזה של עולם הכדורגל, הרי שסילבר אמר כי מצבו של אובמה משול לזה של קבוצה המובילה בשני שערים באמצע המחצית השנייה.

האם משמעות הדברים היא כי לקבוצה השנייה אין סיכוי לזכות? לא. האם ניתן לומר שהקרב "צמוד" או "שקול" ? לא ולא. בהתקרב יום הבחירות סילבר ידע כבר לומר כי הסיכוי היחיד לכך שרומני יזכה הוא קריסה כל מתודת הסקרים. סילבר העריך כי לתסריט כזה סבירות של 16%. ביום הבחירות כבר העריך את סיכוייו של אובמה לזכות ביותר מ-90%. בגלל הבולטות של סילבר (הבלוג שלו מתפרסם באתר ה"ניו-יורק טיימס"), הוא זכה למתקפות מאנשי מחנה רומני, שניסו למצוא פרצות במתודה שלו. פולמוס זה הוזכר ביום ראשון על-ידי חמי שלו ב"הארץ", שכתב כי ניצחון של רומני יהיה "יום הכיפורים של הסקרים". אלא שגם "הארץ" לא התחשב תמיד בניתוחי הסקרים הללו בדיווחיו השוטפים.

סילבר לא היה לבד. למעשה תחזיותיו היו אף יותר שמרניות מאלו שלו חזאים אחרים. למשל, אלו של סם וונג. וונג, מדען מוח מפרינסטון, פירסם באתר המתפרסם בכתובת האינטרנט של האוניברסיטה תחזית סטטיסטית באשר לתוצאות הבחירות כמה פעמים ביום במשך כל מערכת הבחירות, וזאת רק על סמך צירוף תוצאות כל הסקרים במדינות (כאשר הצירוף יוצר בפועל מדגם הרבה יותר גדול). במשך כל התקופה, גם לאחר הנפילה של אובמה בעימות הראשון, צפה וונג ניצחון אלקטורלי לאובמה (גם אם לא יזכה במירב הקולות).

באוקטובר המודל המתימטי של וונג כבר חזה שלאובמה 90% סיכוי לזכות בבחירות, והאחוזים הלכו ועלו עד ליום הבחירות, כשההסתברות כבר עלתה ל-99%(!). וונג גם פירסם מאמר שבו השווה את השיטות השונות המשמשות את האתרים המבצעים אגרגציה של כלל הסקרים. מי שבדק את התחזית הסופית של וונג בנוגע לתוצאות במדינות השונות גילה שהוא פגע בול בכולן (באשר לפלורידה קבע כי התוצאה יכולה להיות לכל כיוון).

אלא שהתקשורת הישראלית וגם חלק מן האמריקאית (ולא רק כלי תקשורת עם הטיה ימנית ברורה) נשארו תקועות בנראטיב "הקרב הצמוד", "too close to call". מדוע? משתי סיבות עיקריות. קודם כל, כדי להגביר את המתח. בחירות שהתוצאה שלהן ידועה מראש הן משעממות, לא מוכרות עיתונים ולא מניבות רייטינג לשידורים מיוחדים.

אך מעבר לכך, החנונים היושבים בביתם וחוזים את תוצאות הבחירות על-פי מודלים מתימטיים הם סיכון מקצועי עבור הפרשנים הפוליטיים הקלאסיים. אלו אמורים "להרגיש את השטח", להבין את רחשי הלב של "האזרח מהרחוב", להבחין ב"מומנטום" ושאר מושגים הלקוחים מעולם הספרות ולא מעולם הידע. מול סילבר והניתוח הטכני שלו, איזה מקום יש יש לכתב המבקר בכנסי בחירות ומבחין ב"התלהבות המידבקת" של התומכים במועמד זה או אחר? האם החזאים המתימטיים ישנו את פני מקצוע הפרשנות הפוליטית ויתפסו את מקומם של הפרשנים המסורתיים? אולי אז, אותם פרשנים יתחילו לעסוק בתכנים משמעותיים ובנושאים העומדים על הפרק, ולא רק במירוץ הסוסים.