בכנס אילת האחרון זכה אבי בליזובסקי בפרס למצוינות בעיתונות דיגיטלית מאת אגודת העיתונאים תל-אביב וחברת גוגל. בליזובסקי קיבל את הפרס (במשותף עם הבלוגרית טל שניידר) עבור פעילותו באתר "הידען", המוקדש לדיווח על נושאים מדעיים וטכנולוגיים. בליזובסקי (51), בוגר הטכניון בכלכלה וניהול, הקים את האתר, הזוכה להערכה רבה, בשנת 1997, והוא מפעיל אותו מאז במפגן נדיר של מחויבות ושל איכות. הוא נשוי ואב לשניים, ומתגורר בתל-אביב.

אבי בליזובסקי (רשיון צילום: נחלת הכלל)

"הידען", מספר בליזובסקי, נולד במקרה. למעשה, בתחילת הדרך היה אתר "הידען" מחסן. "בימים הראשונים של האינטרנט הלכתי מתוך סקרנות ללמוד HTML והבנתי שזה לא מסובך להקים אתר. באותם ימים הייתי כתב ההייטק של 'הארץ'. עבדתי במדור הכלכלי אצל נחמיה שטרסלר, אבל בנוסף איכשהו נודע לדייוויד לנדאו, שהיה אז עורך חלק ב', שאני אוהב עתידנות ומדע בדיוני, והוא הציע לי לכתוב מדור עתידנות. מהר מאוד המדור הפך לקבוע, ואפילו היה לו ספין-אוף של מדור חלל נפרד. באותם ימים העריכו את עיתונות המדע יותר מאשר היום".

בבעלות "הארץ" היה אז פורטל בשם IOL (שמוזג לאחר שנים עם וואלה ונעלם מן העולם), ובליזובסקי העלה אליו את ארכיון האתר למשמרת. "ההעלאה לאינטרנט נעשתה פשוט במקום להדביק במחברת בארכיון הפרטי שלי". אבל בניגוד לארכיון פרטי, באינטרנט היו קוראים, ומנהלי הפורטל החליטו להפוך את האתר של בליזובסקי לערוץ המדע של IOL.

אחרי המיזוג עם וואלה עבר האתר לשירותי אחסון עצמאיים, בליזובסקי התמודד עם קשיים טכניים, וב-2005 הכיר במסגרת הפעילות שלו בוויקיפדיה את רמי יושבייב, שהכיר לו מצדו את קהילת וורדפרס, "ומאז האתר פורח", מסכם בליזובסקי.

"הידען" עוסק בעיקר בחדשות משדה המחקר ("ודיווחים על משימות חלל"), התופסות את חלק הארי של הכתבות והמאמרים. "את שאר המשאבים אני מקדיש למה שהיום קוראים לו 'ספקנות' – מתן מענה למכחישי מדע מכל הסוגים", מספר בליזובסקי. "בתחילת הדרך היו אלה חובבי עב"מים ואסטרולוגיה, היום יש פריחה של כיתות בחסות דתית או סתם של בעלי אינטרסים, שלכל אחת מהן יש משהו נגד לפחות אחד מענפי המדע.

"הנפוצים ביותר הם כמובן מכחישי האבולוציה, שמתרגמים את ההבלים של מכון דיסקברי ומתעלמים מההסברים המדעיים, וכמובן בשנים האחרונות – מכחישי התחממות כדור הארץ. ב-2004 פוקס-ניוז שידרו כתבה מקיפה על סכנת ההתחממות, אבל לאחר שהאחים קוך התחילו לפזר כספים בנושא, פוקס שינו את עמדתם לרעה. עמותה שממומנת על-ידי האחים בעלי אימפריית הנפט הודיעה לפני כשנה שאף פוליטיקאי רפובליקאי לא ייבחר אם יתמוך באנרגיה ירוקה, והם אחראים להידרדרות של השיח בנושאים האלה בארה"ב ומשם בכל העולם".

נושאים אחרים שבליזובסקי מטפל בהם הם "התנגדות בלתי רציונלית לחיסונים, התנגדות לתרופות פסיכיאטריות כדוגמת ריטלין, ולעומת זאת קבלה של פרקטיקות רפואה אלטרנטיביות שכמה מהן, כגון ההומיאופתיה, אפילו מזיקות. בכל התחומים הללו ורבים נוספים אני מקפיד להביא את העמדה המדעית – ללא ה'איזונים והבלמים' שיש באתרים ישראליים אחרים כדוגמת ynet".

כמה גולשים מגיעים ל"הידען"? אתה ודאי מקבל מהם תגובות ומעורב בדיונים המתקיימים בין הגולשים באתר. אילו נושאים זוכים לתשומת הלב הרבה ביותר ומעוררים דיונים?

"נכון לעכשיו יש כ-10,000 דפים נצפים ביום, מכ-80 אלף משתמשים ייחודיים בחודש. מנגנון התגובות הוא אחד המעניינים באתר, ויש מי שנכנסים לכתבות רק בגלל שרשור התגובות. התגובות הן כר נרחב לוויכוחים, אם כי במרבית המקרים מדובר בוויכוחים עקרים משום שאיש מהמכחישים לא שינה את דעתו. נושאי הדיון הם בעיקר בתחומים כגון אבולוציה והתחממות כדור הארץ. פעם תפסתי התכתבות באתר הקונספירציות 'אמת אחרת', שקוראת לאנשים להציף את 'הידען' בתגובות בכל כתבה שבה אנחנו מתנגדים לתיאוריית קונספירציה זו או אחרת. למזלי יש מספר גולשים שיש להם את הזמן והסבלנות לענות לכל הבל כזה באריכות ובפירוט. לא שזה עוזר, כי אותם גולשים מביעים את דעתם בתגובה לכתבה חדשה כאילו לא קיבלו תשובה מעולם".

מי הם הכותבים ב"הידען"? כיצד אתה מגייס כותבים חדשים?

"כמה מהכותבים הגיעו אלי בעצמם, כדוגמת ד"ר אסף רוזנטל וד"ר משה נחמני, שעוזר לי להבין סוגיות קשות בתחום הכימיה והננוטכנולוגיה. אחרים, ובהם למשל ד"ר רועי צזנה, הכרתי מפעילויות שונות. לפחות עשרה מהכותבים הם בעלי תואר שלישי, אבל זה בהחלט לא מחייב, יש גם כותבים אוטודידקטים. כל הכותבים ב'הידען' עובדים בהתנדבות".

ל"הידען" יש מודל עסקי? האתר מצליח לקיים את עצמו מבחינה כלכלית?

"ההכנסות מגיעות מפרסום, אבל לא בטוח שזה מודל כל-כך מוצלח. אנחנו צריכים להתחרות על תשומת הלב של גופים כמו אוניברסיטאות או מוזיאוני ידע שמפנים את כלל התקציבים שלהם לכלי תקשורת מהשדרה המרכזית, כמו גלי-צה"ל. היה מי שאמר לי שפרסום אינו המודל הנכון לאתר כזה, ועדיף להפוך לעמותה ולקבל תרומות. עד כה פסלתי את האפשרות הזו, כי יוצא שאני אקבל כספים שאחרת היו מגיעים לצדקה. אבל כנראה שאין ברירה אחרת, מה גם שחינוך מדעי הוא תחום שבו יש פעילות פילנתרופית בלי קשר לתחומים אחרים".

מה הן תוכניותיך לעתיד מבחינת "הידען"? היכן אתה רואה את האתר בעוד עשר שנים?

"התוכנית היא להמשיך, לפחות במשרה חלקית. יש לי כמה לקוחות מחוץ לאתר, כדוגמת 'אנשים ומחשבים' ואתר Chiportal, של תעשיית השבבים בישראל. אם זה יתאפשר, אז במשרה מלאה – אז אוכל להגיע ליותר כנסים ולראיין יותר מדענים בינלאומיים שמגיעים לארץ, וגם מדענים ישראלים. כרגע אני מגביל את עצמי, בלית ברירה".

מדוע בעצם חשוב להביא לידיעת הציבור חדשות בנושאי מדע? והאם בכלל ניתן להסביר סוגיות מורכבות – כמו מכניקת הקוונטים או תורת המשחקים – לציבור הרחב? האם ניסיון כזה לא נועד מראש לכישלון?

"כי מדע זה כיף. לפתור חידה מחידות היקום או גוף האדם זה תמיד מרתק. למשל, ברגע הראשון ששמעתי על תאי גזע מושרים, הבנתי שזה משהו ששווה נובל ושישנה את החיים, אם כי ייקח עוד זמן לפתח את היישומים. מדובר בתאים בוגרים, לרוב תאי עור שעוברים תהליך שהופך אותם בחזרה לתאי גזע, שאותם אפשר להפוך לתאים אחרים בגוף של אותו חולה – למשל תאי לב או איברים פנימיים אחרים. מה שקראו פעם 'ארנק מעור הקונה'. חדשות מהסוג הזה חשובות יותר מעוד חברה שהנפיקה או אפילו מפוליטיקאי שלא החליט אם לרוץ בבחירות המתקרבות.

"באשר להסבר סוגיות מורכבות, זה כבר תלוי בסוגיה ובכותב, ולכן יש באתר כתבות ברמות פירוט שונות מבחינת הציבור הרחב שמגיע אליהן במקרה מגוגל. אפשר לפשט כל דבר, עשינו את זה למשל כאשר שני חוקרים זכו בפרס נובל לפיזיקה על בנייה מעשית של נקודות קוונטיות, ונעזרנו בחומרים של ועדת פרס נובל. במרבית המקרים הסוגיה של ההפשטה לא נידונה לכישלון, אם כי ברור שלא משנה כמה תפשט, יהיו כאלה שיפחדו מעצם המלה 'קוונטים', לדוגמה, ולא ינסו אפילו לקרוא. אבל למזלי אין לי את שיקולי הרייטינג שיש ל-ynet".

כיצד היית מאפיין את תפקודם של כלי התקשורת המרכזיים – העיתונות הכתובה והמשודרת – בכיסוי סוגיות מדעיות? איזה ציון היית נותן לתקשורת הישראלית בנושא זה?

"יש כתבי מדע טובים – דודי גולדמן ב'ידיעות', איתי נבו בקול-ישראל, ועד לאחרונה גם אסף שטול-טראורינג ב'הארץ'. אבל מופיעות ידיעות מדעיות גם מהסוכנויות, ושם הטיב שלהן תלוי במתרגם ובעורך האקראיים, ואפילו באתר 'הארץ' מצאתי שפלוטו הוא כוכב (כלומר שמש, ולא 'כוכב לכת'). תופעה מעצבנת נוספת היא שערוצי המדע כדוגמת אלו שב-ynet וב-nrg ממעטים להתעדכן. בעת קבלת הפרס הכנתי נאום שלא ניתן לי לשאתו, שבו נרמז בהומור על יכולתם הדלה של אמצעי התקשורת האחרים לדווח על ענייני מדע, על הצורך שלהם לאזן ועל הערוצים הירוקים, שגם הם מתעדכנים בקושי, הנותנים ביטוי למכחישי ההתחממות הגלובלית כמו ד"ר גבי אביטל או מנחם בן ולגורמים המתנגדים התנגדות בלתי רציונלית לניסויים בבעלי-חיים".

אתה ודאי עוקב אחר עיתונות המדע הפופולרית בעולם הרחב. היכן עומדת עיתונות המדע הישראלית בהשוואה לנעשה בעולם?

"במקום לא רע. אי-אפשר כמובן להשוות את העושר, אבל לדעתי ממילא ימיהם של כתבי-העת הייעודיים, וכואב לי על כך, ספורים, כמו שקורה לכל עיתונות הדפוס. כך 'סיינטיפיק אמריקן' נרכש על-ידי 'נייצ'ר' ו'פופולר סיינס' כותב גם על גדג'טים ומכוניות כדי לשרוד. הלוואי שהנס הזה יימשך ושהמגזינים – שכולם אגב משתפים איתי פעולה ומאפשרים לי לפרסם כתבות שלהם – ימשיכו להתקיים".

לאור המגמות המתרחשות בעיתונות הישראלית והמשברים הפוקדים אותה, איזה עתיד צפוי, לדעתך, לתקשורת המדע בישראל?

"כפי שאמרתי, תקשורת המדע הרגילה היא זן נכחד. לעומת זאת, באינטרנט ובחוץ יש המון פעילות, למשל מצד גופים חדשים כדוגמת 'מדע על הבר' וקהילת הספקנים בכלל, שמריצה פודקסטים ואמצעי ניו-מדיה. גם הבלוגרים מהקבוצה הזו מאפשרים לי להשתמש במאמרים שלהם, כך שיש סינרגיה בין 'הידען' לכל הקהילות הללו. עם זאת, כיוון שאין לתחום הזה מודל עסקי, קשה לי לראות עוד מישהו שמעדיף לכתוב אלא אם כן הוא עובד במשרה מלאה במקום עבודה אחר, וכותב כתחביב. המקרה שלי, שבו נתקעתי בלי משרה מלאה כתוצאה מסיבות שונות שאינן קשורות בטיב עבודתי – בשנים האחרונות התווסף לכך המשבר הכלכלי והמשבר בעיתונות – לא אמור להיות הכלל".

מה היו כשלונותיה הגדולים ביותר של העיתונות הישראלית בכיסוי של סוגיות מדעיות בשנים האחרונות?

"היו המון, וכמה מהם עלו בכנסים של האגודה הישראלית למדע בתקשורת. אבל אתן דוגמה אחת להתנהלות הזו, שמלמדת גם על היחס למדע וגם על המקצוענות בכלל של אמצעי תקשורת ההמונים: בחדשות ערוץ 2 ו-10 הופיעו לפני כשנה ידיעות על כך שעורך-דין ידוע שמטפל בבעיה של אב לתאומים שהיכה אותם ואחד מהם נפטר עומד להביא מומחית עולמית מאוסטרליה שתסביר שהסימנים שהיו על הילד נבעו מחיסונים שקיבל.

"העיתונאים פירסמו את הדברים הללו בלי בדיקה, ואפילו קיימו ראיונות סקייפ עם ה'מומחית' בלי שיבינו בכלל את הרקע. באוסטרליה, כמו במדינות דוברות אנגלית אחרות, קיימת תנועה של התנגדות לחיסונים ותליית כל דבר רע שקורה לכל תינוק בחיסונים שקיבל. אותה אשה, גיאולוגית בגמלאות, החליטה שהידע המדעי שלה מספיק כדי לקרוא מאמרים בתחום החיסון ולמצוא דברים אחרים ממה שמצאו בהם החוקרים המקוריים.

"אם היו מגגלים את שמה הם היו מוצאים סרטון של התוכנית '60 דקות' בגרסתה האוסטרלית, שממנה עולה כי אותה אשה אשמה במות תינוקות כתוצאה ממגפת שעלת שנוצרה בשל התנגדות הורים לחיסונים. ובכלל, ממתי עורך-דין הוא מקור לידע מדעי? בעיקרון, מדע צריך להיות הבסיס לכל תהליך של קבלת החלטות, ולא תחום כיסוי שולי שנדחף לאיזה גטו, במקרה הטוב".