החולשה והנבזות
"השנים שהייתי יותר פובליציסט היו דלות ביצירה שירית. היום לא הייתי רוצה להשקיע את עצמי בזה", אומר המשורר ארז ביטון לכרמית ספיר-ויץ במסגרת ראיון המתפרסם במוסף "המגזין" של "מעריב" לרגל צאת ספרו החדש "נופים חבושי עיניים". "זה לא חשוב?", שואלת ספיר-ויץ על הפובליציסטיקה, וביטון משיב: "זה חשוב, אבל אני באמת מרגיש שחבל על הזמן. הזמן הוא ערך מאוד חשוב. הוא מוקצב והוא לא מעיין אינסופי. פובליציסטיקה היא משהו יותר חיצוני, שבא מהראש בעיקר".
במוסף "גלריה" של "הארץ" משוחח אלי אליהו עם המשורר יעקב ביטון לרגל צאת ספרו החדש "מחברות התבוסה". הראיון נפתח במלים: "אתה יודע כמה השפה ריקה. אנשים מודים שהשפה ריקה, אבל מתפרנסים מזה טוב מאוד. אי-אפשר להורות על שום דבר בחוץ בעזרת השפה, אבל יש החולשה והנבזות לספר משהו ולהתייחס אליו כנתון מוחשי, יציב, בטוח. מה אנחנו יודעים על משהו בחוץ בעזרת המנגנון הפנימי שלנו, שטורף ומצווה את הכל מתוך תוהו פנימי?".
ובכל זאת, מנסים. להתפרנס הרי צריך.
אויב כלשהו
כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "מעריב", מוקדשות לנעשה במצרים, שם נהרגו במהלך סוף-השבוע כמה עשרות בני-אדם בעימותים בין תומכי הנשיא המודח מוחמד מורסי למתנגדיו.
"ב-48 השעות האחרונות, יותר ויותר אנשים מסתובבים בעיר עם מקלות", מדווח "שליח 'הארץ' לקהיר". "האווירה רותחת וכולם מנסים להגן על עצמם מאויב כלשהו. צעירים שהיו עד אתמול מפגינים הקימו מחסום באזורי ההפגנות. כל כיכר תחריר מוקפת במתרסים כאלה, ובהם עשרות נערים זועמים. כל אדם נבדק. כל רכב נפתח. מי שלא מציית, חובטים ברכבו. אין דבר יותר קל דעת מנערים מתודלקים באהבת מולדת".
שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet למצרים, אלדד בק, מדווח כי "כשקבוצות 'האחים' התקרבו ברגל לכיכר [תחריר], שבה כבר היו מכונסים רבבות, הם התחלקו לכמה צירי תנועה. בעוד כמה קבוצות ניסו לחדור לכיכר דרך הכניסות השונות אליה, המשיכה במפתיע קבוצה גדולה לעבר בניין הטלוויזיה והרדיו, המרוחק מהכיכר כמה מאות מטרים ונמצא תחת שליטת כוחות מיוחדים של הצבא מאז יום רביעי. גלים-גלים החלו 'האחים' לתקוף את אנשי כוחות הביטחון שהוצבו מסביב לבניין הטלוויזיה.
"[...] לא חלף הרבה זמן עד שבידי כמה מ'האחים' הופיע גם נשק חם, והם החלו יורים לכל עבר. [...] קרוב לשלוש שעות נמשכו קרבות הרחוב, עד שהופיעו טנקים של הצבא והתייצבו סמוך לבניין הטלוויזיה, כשהם מתקבלים בתרועות שמחה וריקודים של מתנגדי 'האחים'". בהמשך דיווחו מציין בק כי מאבטחי בית-המלון שבו הוא מתאכסן חסמו בשלב מסוים את הפתחים ומנעו ממנו לצאת לרחובות העיר. "לא נותר לי אלא לעלות לחדרי באחת הקומות העליונות של המלון ולהשקיף על אזורי הלחימה הבוערים שלמרגלותיו.
"מספר הרוגי ליל האלימות בין שישי לשבת בכל מצרים עומד על 45", הוא כותב. "הפצועים נאמדים במאות. שני המחנות הבהירו כי זו רק תחילת המערכה וקראו להתגייסות מלאה בשורותיהם. רוב עיתוני מצרים פירשו את האירועים הטרגיים כ'הכרזת מלחמה של האחים-המוסלמים נגד העם'. מה שבטוח, הקרב על עתידה של מצרים עדיין רחוק מהכרעה".
אמש, עם שוך המהומות, פגש על גדת הנילוס שליח "הארץ" לקהיר את ד"ר מג'די חוסיין, מומחה לאמנות. "האחים-המוסלמים יפגינו עוד שבוע ברחובות – וזהו. זה לא יימשך יותר מזה", ניבא באוזניו חוסיין. "הם היו חייבים להגיב ככה, להראות את המחאה שלהם. אבל הם קיבלו כאן מכה שהם לא יתאוששו ממנה מאה שנה. עוד שבועיים-שלושה המצב ישתפר, ועוד חצי שנה התיירים יחזרו".
אי-יציבות דמוקרטית
"מצרים סוערת, וטוב שכך", כותב סבר פלוצקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "[...] יציבות אנטי-דמוקרטית גרועה ומסוכנת בהרבה מאי-יציבות דמוקרטית [...] הקרב הגורלי בין פוליטיקה אזרחית לבין פוליטיקה דתית-קנאית על עתידו של העולם הערבי טרם הוכרע, אבל הוא לפחות מתנהל במלוא העוז".
"הקלות הבלתי נסבלת של הפרשנות האוטומטית בעקבות ההפיכה במצרים, שלפיה מדובר במאבק דיכוטומי בין חילונים לדתיים, הוא פשטני ועקר", טוען אראל סג"ל במדור הדעות של "מעריב". לדבריו, "באזור שלנו אין חילוניות ליברלית אתיאיסטית, אלוהים תמיד נוכח".
"ממשלה ללא האחים-המוסלמים היא מרשם להמשך המרי האזרחי מצד האחים-המוסלמים ושותפיהם. מכאן קצרה הדרך להתלקחות", מעריך צבי בראל ב"הארץ". "[...] אחת הסכנות שעומדת לפתחם היא שהממשל הזמני יחליט לחוקק חוק שיחזיר את ההיסטוריה לאחור וימנע את התמודדותן של מפלגות בעלות מצע דתי".
"למצרים דרוש מובארכ חדש", נכתב בכותרת טור פרשנות מאת עורך חדשות החוץ של "ישראל היום" בועז ביסמוט, שנותר הפעם בישראל (בגוף הטור הוא מסייג: "יותר ליברלי ופחות מושחת").
בסוף-השבוע האחרון נעדר קולו של יואב קרני מעמודי "גלובס". המתחזה לקרני באתר טוויטר מתנדב למלא את החסר: "נְשִׁימתו של איש לא נעֱתְקה למשמע מינויו של אלבראדעי לרֹאש ממשלת מצרים. הדיפּלומט בעל אלֶף הנאֱמנויות יגלֵּם בהצלחָה את תַפְקידוֹ החדָש. איש המִמְסָד הקשיש יתיימֵּר אֶל נכון לייצג את צְעירי הכּיכרות. אך הדַּעת מוֹסִיפה להיות לא נוחה מאופִי מִינוּיו".
אקסטרים
בכל העיתונים למעט "הארץ" מדווח על הביקורת בארה"ב (כולל ב"ניו-יורק טיימס") נגד הנשיא ברק אובמה ושר החוץ ג'ון קרי, שבילו את חופשת יום העצמאות האמריקאי שעה שמצרים סוערת. "חמושים בכפכפים" היא הכותרת לדיווח מאת אורלי אזולאי שמתפרסם בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של אובמה בכפכפים, בדרכו למשחק גולף, ותצלום נוסף של קרי לצד היאכטה שלו.
גם ב"מעריב" וב"ישראל היום" מדווח על הביקורת בכפולה השנייה של העיתון [צח יוקד ויוני הרש, בהתאמה], לצד תצלום של אובמה בכפכפים. ב"הארץ", לעומת זאת, לא נמצא מקום לדווח על הביקורת נגד נשיא ארה"ב ושר החוץ.
כמה עמודים אחרי ש"ישראל היום" מדווח על הביקורת בארה"ב נגד אובמה וקרי תחת הכותרת "בזמן שמצרים בוערת: אובמה בגולף, קרי ביאכטה", מוקדש כל חלקו העליון של עמוד בעיתון לדיווח על בילוי של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ורעייתו. הכתב המדיני שלמה צזנה פותח את דיווחו במלים: "'שבוע האקסטרים' של רה"מ בנימין נתניהו: נוגע בסלע קיומנו, מבלה בחיי הלילה של תל-אביב ומשכים קום לזריחה במצדה".
לידיעה נלווה תצלום [אנצ'ו גוש] שבו נראה נתניהו לצד רעייתו, גיל שפר ופיטר גרינברג, מנחה תוכנית התיירות שיזמה את הבילויים המשותפים, במהלך שיט בצפון. על העובדה שבו בזמן מצרים בוערת לא נכתב דבר בידיעה של צזנה.
אל תאמר עוד מלה
הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת ל"תעלומת הפיצוצים במחסני הנשק בעיר הסורית לטקייה". "תקיפה או תאונה במעוז האסטרטגי של אסד?", שואלת כותרת הגג. בכותרת המשנה מוזכר ש"בעבר נטען כי דרך נמל לטקייה הועברו חלקי הכור הגרעיני שהופצץ, על-פי פרסומים זרים, על-ידי ישראל". כותרת המשנה לידיעה, מאת אסף גבור ואחיקם משה דוד, מזכירה כי "גורם צבאי סורי הכחיש כי הסיבה לפיצוצים בעיר הנמל היא ירי טילים מספינות או ממטוסי חיל האוויר הישראלי".
אדם שקורא כל זאת ואינו מבין שישראל תקפה בסוריה את מחסני הנשק של אסד, או לכל הפחות תרמה מיכולותיה כדי לגרום למחסנים להתפוצץ, לוקה בהבנת הנקרא במידה כזו שגם הכותרת "ישראל תקפה את מחסני הנשק של אסד בלטקייה" לא היתה מבהירה עבורו את המסר. יש לקוות כי ב"מעריב" בטוחים שהרמיזות שלהם אכן מבוססות על עובדות.
העיתונים האחרים מספקים דיווח רומזני במידה משתנה. בראש שער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כותרת על "פיצוץ מסתורי במעוז של אסד". מעל דיווחו של רועי קייס מצוטט דיווח של אתר סורי שטען כי "ייתכן שהמקום נפגע על-ידי טילים של המורדים או על-ידי 'מטוסי אויב'". הידיעה מסתיימת בשורה "דובר צה"ל סירב להגיב". ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי ש"בלשכת שר הביטחון ציינו כי הם 'לומדים את הדיווחים'". טור פרשנות מאת יואב לימור אינו מפיג את המסתוריות, להפך. ב"הארץ" שומר עמוס הראל על זהירות יחסית. "ישראל לא הוזכרה בהקשר של התקרית ביום חמישי בלילה בלאטקייה", הוא כותב. "היא איננה מתערבת במתרחש בסוריה, אבל נותרת דרוכה".
הבנות
"דנקנר במאמץ אחרון להציע הסדר", נכתב בכפולה הפותחת של "ממון", לצד תצלום נאה של בעל השליטה באי.די.בי. רועי ברגמן ונווית זומר מדווחים כי דנקנר, כמו גם נציגות מחזיקי האג"ח, פעלו במהלך סוף-השבוע כדי שיוכלו להציג הבוקר בבית-המשפט מתווים להסדר החובות בקבוצה, וזאת על רקע נסיגתו של השותף לשעבר של דנקנר, הארגנטיני אדוארדו אלשטיין.
"בעלי האג"ח דורשים לחקור למה אלשטיין נסוג מהשקעה באי.די.בי", נכתב בכותרת הראשית של "דה -מרקר". לפי הדיווח של מיכאל רוכוורגר ושלי אפלברג, "בעוד דנקנר מחפש משקיעים חלופיים, מסתמן כי הוא יגיש לבית-המשפט את המתווה שסוכם עם אלשטיין, אך לא יצוינו בו שמות ספציפיים של משקיעים".
"כמעט לא חשוב מה תודיע אי.די.בי: העיקר שהיא תודיע משהו", טוען איתן אבריאל בטור פרשנות נלווה. "אז יוכלו נוחי דנקנר, מנהלי החברה וגדודי היועצים שלהם להיכנס לסיבוב נוסף של מגעים, ישיבות משא-ומתן, דיונים בבית-המשפט וכמובן ספינים בעיתונות - הכל כדי להישאר עוד כמה חודשים בתפקידים שלהם".
אבריאל מסמן שותפים נוספים לרצון של דנקנר "להמשיך ולרקוד", כפי שהוא מכנה זאת: הבנקאים שסיפקו לו אשראי; המוסדיים שהשקיעו הון בהנפקות אגרות החוב של החברה; היועצים הרבים שהתפרנסו ממנו; וכלי התקשורת שהגיעו עמו ל"הבנות".
"מישהו מבין מה קורה בסדרת המתח 'אי.די.בי בצרות?' אני הפסקתי להבין", כותב סבר פלוצקר, בפתח מדורו במוסף "ממון". "אני מתקשה להבדיל בין נציגות אג"ח לנאמנות אג"ח, בין בעלי אג"ח פרטיים ובין מחזיקי אג"ח מוסדיים, ובין כל אלה ובין אג"ח פיתוח לאג"ח אחזקות".
יש לקוות כי זהו ניסיון של פלוצקר להתלוצץ, להוריד את דרגת הבנתו לזו של קורא "ממון" מדומיין ולהעמיד פני בור כדי לעורר הזדהות. אחרת, המסקנה המתבקשת היא שהפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות" אינו ראוי לתפקידו. אם פלוצקר לא מבין את יחסי הכוחות במאבק על עתיד תאגיד הענק, הוא בוודאי לא יוכל להסביר אותם לקוראים. וזה, בסופו של דבר, תפקידו.
בהמשך המאמר פלוצקר דווקא מגלה הבנה. "דנקנר נמצא בהפסד בכל האופציות הסבירות", כותב הפרשן על מי שהגדיר לפני פחות משנה "הישראלי היפה". אם לא יגייס מיליארד שקל, יאבד את שליטתו בחברה, אולם אם יגייס, יצטרך לוותר בתמורה על השליטה, כותב פלוצקר.
"קשה להאמין שנוחי דנקנר ימשיך לשלוט באי.די.בי", הוא כותב בהמשך. "מבחינתו, חבל שלא שעה לעצות שניתנו לו כבר לפני שנה ויותר להעביר את מושכות הניהול לידי איש מקצוע חיצוני ולזוז הצדה. אבל אובדן השליטה שלו אינו הלקח הציבורי החשוב מהפרשה". בעוד שאבריאל כותב על בנקאים, מוסדיים, יועצים וכלי התקשורת, פלוצקר מפנה אצבע מאשימה למוסדיים בלבד. "אלמלא ההפקרות של המשקיעים המוסדיים, לא היתה כיום בעיה לחברות השליטה של אי.די.בי לפרוע את חובותיהן", הוא כותב.
הן ב"דה-מרקר" והן ב"כלכליסט" תמהים על הגיוס האחרון של 224 מיליון שקל בהנפקת אגרות חוב של חברת דסק"ש, מקבוצת אי.די.בי. "האם בזמן שבוצע גיוס האג"ח ביום חמישי ידעו בכירי אי.די.בי על הבעיות במשא-ומתן מול אלשטיין, ואם ידעו על כך, האם היה עליהם לדווח למשתתפי ההנפקה?", תוהה יניב רחימי ב"כלכליסט". "הממשל התאגידי הרופף בחברה איפשר חלוקה של מיליארדי שקלים בדיבידנדים כדי לממן הרפתקאות עסקיות ממונפות של חברות אחרות בקבוצת אי.די.בי", מזכיר רוכוורגר ב"דה-מרקר".
ב"ישראל היום" מתפרסם תצלום של דנקנר, שאינו מחמיא לו (יוסי זליגר).
הממלכתיות הישנה
"הניסיון המחודש לשרטט נארטיב ישראלי במסגרת תוכנית אירוח נראה כמו בדיחה עצובה, המבזה את כל משתתפיה, הבריאים והחולים", כותבת שיר זיו ב"ישראל היום", בביקורת על תוכניתו הישנה-חדשה של דן שילון, "המעגל". "אם פעם סיפור אנושי סנסציוני היה פורט על בלוטת הדמעות ועל המזומנים של הציבור, היום, כשכל מתמודד זוטר בריאליטי נידחת מתהדר בקרוב משפחה במצב סופני, אם לא פגר, קשה למצוא רחמים גם לקורבן המשבצת של שילון.
"[...] שילון הוא כנראה הפרעת הקשב התקשורתית הגדולה ביותר שהיתה כאן. הוא לא מסוגל להתרכז בשום אורח יותר משתי דקות ברציפות. הוא מתעניין בכולם ולא מתעניין באיש. הוא יכול לדבר על הכל ולא לומר כלום. בעיקר, נראה שהוא פשוט רוצה להופיע בטלוויזיה. וזו מעולם לא היתה סיבה לצפות ב'מעגל'".
"'המעגל' חוזרת לפריים-טיים של ימי שישי המשמימים ונטולי ההשקעה אצל הזכייניות דווקא בעיתוי נוח", כותב אביעד פוהורילס ב"מעריב".
"בניגוד לגלגולה הקודם", כותב עינב שיף ב"ידיעות אחרונות", "'המעגל' לא מדברת בשפה של מדורת השבט. מה שפעם היה מיועד לכולם מכוון כיום לאוכלוסייה מסוימת מאוד – בני 50 ומעלה, 70, אלה ששמים את הכסף לדירה שהילדים לא יכולים לקנות. קהל היעד של 'המעגל' מציית לכללים של הטלוויזיה הישנה ונהנה מהשקט ומהסדר שיש בה. עבורו האטיות והשבלוניות הן פיצוי על שישה ימים בשבוע של ריאליטי.
"[...] אפשר לזלזל בה, אבל 'המעגל' מספקת את הסחורה למי שמעוניין לקנות אותה, והביקוש רק הולך וגדל. ב-2013 בני 50 ומעלה הם החיילים הנאמנים ביותר של המסך הקטן, אלו שלא יזנחו אותו לטובת הסמרטפון או הטאבלט, הצפייה הנדחית והגחמה האחרונה של אתרי ההורדות. בתמורה הם רוצים לשמוע אנשים בגילם, ליהנות ממפורסמים נעימים ולהתרשם מסיפור אנושי חזק אבל אופטימי כמובן [...]".
"האמת היא שהמעגל של דן שילון ראוי לגעגוע ולא מטעמים נוסטלגיים", כותב מורן שריר ב"הארץ". "הטלוויזיה הישראלית נמצאת במשבר תוכני עמוק, בתקופת שפל של רדידות, שמרנות, שעמום, הליכה על בטוח והתמסחרות חסרת חן. [...] 'המעגל' לוקחת מהכוח של הסלבריטאים ומחזירה את השליטה לאיש ששואל שאלות. אם זה נחשב מיושן, אתיישן בשמחה".
יחסי-ציבור
א. ב"ידיעות אחרונות" מצאו לנכון לפרסם בעמ' 18 של קונטרס החדשות שתי ידיעות הנוגעות לבטחון המדינה. לפי הידיעה הראשונה, מאת ירון דורון, לאחרונה נערכה תחרות בין יחידות עילית של לוחמים משירותי הביטחון הישראליים. היחידה שזכתה במקום הראשון היא היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (הימ"מ). "אנחנו יחידה לאומית שעושה לילות כימים למען בטחון המדינה ואזרחיה, תרומתנו אינה ניתנת לשיעור", מצוטט מפקד מג"ב, ניצב עמוס יעקב.
ב. לפי הידיעה השנייה, מאת עקיבא נוביק, במושב נוב שבגולן מתגוררת משפחה הכוללת שישה חיילים מחטיבת גולני: השר לשעבר אפי איתם וחמשת בניו.
ג. במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם החל מהבוקר "מדור יומי חדש" בשיתוף עם הקרן לידידות. המדור, שנושא את השם "להזדקן בכבוד", מציג הבוקר את בס ספייזר, אלמנה בת 90, שמתגוררת בקיבוץ יטבתה. "הכי אוהבת במדינה: 'אני אוהבת את האנשים. אני בקושי רואה ואנשים זרים ברחוב תמיד עוזרים לי'".
ד. ב"מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום בלתי חתומה תחת הכותרת "החלילן מתל-אביב". בתצלום [ליאון מיניסטר] נראה ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, מחלל בחליל. בקרוב יעמוד חולדאי לבחירה מחודשת לתפקיד ראש העירייה.
מידע
א. בעוד שיחידת העילית של השב"ס משתתפת בתחרות הירי של כוחות הביטחון הישראליים, ב"הארץ" מדווחת רויטל חובל כי לפי דו"ח חדש של הסניגוריה הציבורית, חלה החרפה בצפיפות בבתי-הכלא ובבתי-המעצר בישראל. "על-פי הדו"ח, ישראל מצויה הרחק ממדינות העולם המערבי בשטח המחיה לאסיר, עם 2.9 מ"ר לאסיר בישראל, לעומת 8.8 מ"ר במערב".
ב. מתי סיבר מדווח כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' חשף אתמול כי חלה התקדמות במציאת "פתרון לבעיית המסתננים". לפי השר, "דרך מדינה אחת או מספר מדינות באפריקה, אנחנו מתחילים לסגור את המעגלים כדי להוציא אנשים ולהעביר אותם למדינה שלישית תמורת השקעה של ישראל בבריאות, בתשתיות וכו'".
בתשובה לשאלה על כמה בני-אדם מדובר השיב השר: "אני מקווה שעל כולם. עשרות אלפים, רכבת אווירית. ברגע שנחתום הם מוכנים לקבל – ואנחנו מוכנים להשקיע באותה מדינה". לפי הדיווח, השר סירב לנקוב בשמות המדינות ובסכום ההשקעה של ישראל בבריאות ובתשתיות (שלהן).
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי "מעריב" בסכנת סגירה. הבוקר, כך נכתב, ייפגש הבעלים והעורך הראשי שלמה בן-צבי עם נציגי העובדים ויעמיד אותם בפני בחירה: סגירה של העיתון ופיטורים של כל העובדים או הסכמה לפיטורים המוניים ואיחוד מלא עם "מקור ראשון". מחוץ לבית המערכת היתה אמורה להתקיים בשעה זו הפגנת תמיכה בהנהלת החברה. לדברי גורמים בוועד העיתונאים, לאחר שעיתונאים לא נענו להזמנה ולא הגיעו להפגנה, הורו להם ראשי מחלקות בעיתון לרדת ולהפגין.
מדור הביקורת היומי של "ישראל היום" העוסק במתחרה שלו "ידיעות אחרונות" מוקדש הבוקר לפרסום השגוי במוסף "7 ימים" האחרון, שבו רואיינה בדרנית ישראלית מרמת-גן, המגלמת בדרנית בדואית מהגליל, כאילו היא אכן בדרנית בדואית. "פרשת פאטמה שוב הבהירה לנו איך זה קורה", כותב גונן גינת על "ידיעות אחרונות". "רשלנות, חפיפניקיות, העדר נורמות עיתונאיות בסיסיות, עד כדי כך שאפילו בדיקת גוגל, שלוקחת כמה שניות, לא טרחו לבצע. במלים אחרות: הם עוד חושבים שמישהו יאמין להם?".
בשולי הטור מוזכר כי "ידיעות אחרונות" סירב להגיב לפניית "ישראל היום", אולם מסר תגובה לאתר "וואלה" ולפיה "יבדוק את הפרטים שהתבררו. אם אכן טעינו, אנו מבטיחים להסיק את המסקנות המתבקשות". לפני כשנתיים התברר כי פרשן הכדורגל של "ישראל היום" שלמה שרף כתב טור פרשנות על משחק שכלל לא צפה בו. ב"ישראל היום" אפילו לא פירסמו התנצלות.