בשנות החמישים ליגלגו עיתונאים אמריקאים צעירים, שגדלו על ברכי האתיקה של האובייקטיביות, על מה שנתפס בעיניהם כיומרה הגדולה שעלתה מהלוגו של קולונל רוברט ר' מקורמיק ב"טריביון" של שיקגו באמצע שעות העשרים: "העיתון הגדול ביותר בעולם". היום בפתח המאה ה-21, מעטרת סיסמה צנועה במעט, אך עדיין שאפתנית מאוד, "טריביון" שונה מאוד מקודמו.
ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון", הנושא את הסיסמה "היומון של העולם", אינו נח על זרי הדפנה שלו מלפני 1997, כאשר הגיע לחצי מיליון קוראים עם תפוצה של מאתיים אלף גליונות ב-180 ארצות. בשנתיים האחרונות הוא הרחיב במידה ניכרת את תפוצתו על-ידי יצירת שותפויות עם עיתונים ברחבי העולם. ה"אינטרנשונל הראלד טריביון", שבבעלות משותפת של ה"ניו-יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט", מופץ יחד עם מהדורות מקומיות בישראל, יוון, איטליה ולבנון (לאחרונה נמסר על חתימת חוזה לצרפו למהדורה המקומית של ה"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" בגרמניה; המערכת).
השותפים האחרים של ה"אינטרנשונל הראלד טריביון" הם "איטלי דיילי" במילאנו (13 אלף גליונות) עם קבוצת ריצולי-קוריירה דלה-סרה; "קתימריני אינגליש" עם קבוצת קתימריני-ס"א באתונה (5,000 גליונות), ולא מכבר נוסף ה"דיילי סטאר" של ביירות, בשיתוף המו"ל והעורך ג'מיל ק' מרו.
ה"איטרנשיונל הראלד טריביון" וה"סטאר" עתידים להקים גם אתר באזור המפרץ להדפסת מוסף חדשות חדש של שני העיתונים, "לתפוצה בכל רחבי המזרח התיכון". לדברי פיטר גולדמרק, יושב-ראש הנהלת ה"טריביון" בפריז: "המזרח התיכון הוא נקודת מוצא לרבות מן המגמות הפוליטיות והכלכליות שעיצבו את פני העולם. הקשר ההדוק בין ההתפתחויות הגלובליות והאזוריות יבוא לידי ביטוי בשותפות החדשה הזאת, כממזגת עיתון בינלאומי עם עיתון אזורי, בחלק רגיש כל-כך של העולם".
השותפויות הללו לא זכו עד כה לשימת לב רבה בעולם התקשורת. אך עכשיו מתרשם ג'רולד קסל, איש מערכת הסי.אן.אן בירושלים, מבכירי הכתבים במזרח התיכון, כי "זה משהו חדש. זה אחד החידושים היחידים בעיתונות (הבינלאומית). ה'טריביון', כ'עיתון של העולם', חובר לעיתונות המקומית. זה רעיון פנטסטי".
קהל היעד העיקרי של עיתוני ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון" במישור הגלובלי ובמישור המקומי הוא גולים למיניהם, דוברי וקוראי אנגלית, דיפלומטים, אנשי עסקים בכירים ובעלי מקצועות חופשיים השוהים מחוץ לארצם, ותיירים. ולא פחות, גם הכתבים הזרים, בייחוד אלה מהם שאינם קוראים עברית, יוונית, איטלקית, ערבית או גרמנית.
בישראל, שבה כמחצית הכתבים הזרים אינם קוראים עברית, עקבו מקרוב קסל וראש המשרד בירושלים של הסי.אן.אן, וולטר רוג'רס, אחר יישום הרעיון. "הארץ" היה היחיד שיצר שותפות עם ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון", באחד בספטמבר 1997. על "הארץ" אומר רוג'רס: "כאשר ה'ג'רוזלם פוסט' היה העיתון היחיד בשפה האנגלית, הייתי תלוי בו הרבה יותר מאשר היום. אך עכשיו, עם 'הארץ' החדש, הוא תופס את הבכורה. זה המקור הטוב ביותר בשבילי לגלות מה חושבים האינטלקטואלים הישראלים". על קהל הצרכנים מוסיף קסל: "יש אנשים שקונים את העיתון הזה רק בשביל ה('אינטרנשיונל הראלד) טריביון', ויש מי שקונים אותו בשביל המהדורה האנגלית של 'הארץ'. אין עולם טוב מזה".
החדשנות אינה הגורם היחיד בעיתונות דוברת האנגלית בישראל. ההיסטוריה, שיקולים מסחריים, תחרות מקצועית, דת ואידיאולוגיה – כולם משפיעים גם הם. בשנת 1989 רכש תאגיד "הולינג'ר אינטרנשיונל" של קונרד בלאק את ה"ג'רוזלם פוסט", שהיה עד אז בעל אוריינטציה מקורבת למפלגת העבודה, והיטה את העיתון בזווית חדה ימינה – במאמרי המערכת, כמו גם בכמה מדרכי סיקור החדשות.
כשלושים מאנשי המערכת המוכשרים ביותר של העיתון נטשו אותו במחאה. אחד מהם, דייוויד לנדאו, שבעבר היה העורך האחראי של ה"פוסט", מונה לימים לעורך-המייסד של המהדורה האנגלית של "הארץ". רבים מוותיקי ה"ג'רוזלם פוסט", היו הגרעין של השבועון "ג'רוזלם ריפורט", שנוסד ב-1990 בידי חמישה אנשי עסקים יהודים עשירים, ובהם היזם הקנדי בעלי חברת סיגרם, צ'רלס ר' ברונפמן. הכתבות, הטורים ומאמרי הפרשנות של ה"ג'רוזלם ריפורט" מגיעים עתה לכ-10,000 ישראלים ולכ-51 אלף בני-אדם ב-74 ארצות אחרות.
לימים התעוררו שאלות באשר לטיב התוצאות העסקיות של ה"ג'רוזלם ריפורט". ברונפמן ועמיתיו היססו במשך חודשים, אך לבסוף ביוני 1998, מכרו 49% מן השבועון ל"הולינגר". העורך המייסד של העיתון, הירש גודמן, מונה לחבר ההנהלה ולעורך מאמרי המערכת של ה"ג'רוזלם פוסט" בן ה-66. קודם לכן שירת ככתבו הצבאי של ה"פוסט" במשך 16 שנה, אחר-כך שהה שנתיים במכון וושינגטון לחקר המדיניות במזרח התיכון.
התזוזה בעמדה הפוליטית של ה"ג'רוזלם פוסט" מימין כלפי המרכז ניכרה כבר בשנת 1997, והיא הואצה תחת הנהגתו של גודמן. הוא מתאר את "הארץ" כעיתון ליברלי חילוני, המשרת את הקהילה הישראלית הכללית, בניגוד ל"פוסט", שהוא עיתון המתמקד בקורא דוברי האנגלית, ואשר הקהל שלו כולל ישראלים שמרנים רבים. כדברי גודמן: "במונחים של פרשנות, 'הארץ' הוא עיתון שמאלני מאוד. זה עיתון ליברלי, כמוני אישית; אני מסכים לעמדות שלו. אך העיתון שלנו ייתן ביטוי לכל העמדות. אנחנו איננו שייכים למשבצת הזאת. אנחנו רוצים להשכיל את הקהל שלנו, ורבים מהקוראים שלנו הם דתיים ואנשי ימין. אנחנו, מטבע הדברים, נותנים ביטוי לעמדות ימניות הרבה יותר ממנו".
גודמן מציין שתפוצת ה"ג'רוזלם פוסט" מגיעה לכ-20 אלף גליונות ביום חול ולכ-50 אלף בסוף השבוע. לנדאו, עורך המהדורה האנגלית של "הארץ", אומר שעיתונו מוכר עשרת אלפים גליונות ביום חול וכ-16 אלף בסופי שבוע.
הגיליון הממוצע של ה"ג'רוזלם פוסט" עומד על 24 עמודים ביום חול, ובסוף השבוע שתי יחידות של 16 עמודים כל אחת, בתוספת 48 עמודי המגזין ו-16 עמודי לוח בידור. "הארץ" עומד על שמונה עמודים ביום חול, 16 עמודים בסוף השבוע, בתוספת מגזין ובו 48 עמודים.
מחיר המנוי על "הארץ", לדברי גודמן, פגע במידה ניכרת בהכנסת ה"ג'רוזלם פוסט" ממכירות, ולנדאו אומר כי אף אחד משני העיתונים אינו מצליח די הצורך בפרסומות. אך ראוי לציין שגודמן ולנדאו מסכימים שיש להניח שהשוק בישראל ובתפוצות מסוגל לקיים את שני העיתונים.
סקר שנערך בדואר בקרב מאתיים חברי איגוד עיתונאי החוץ בישראל ב-1998 העלה 64 תשובות שקבעו את מעמדם של שלושת העיתונים דוברי האנגלית. בחמש קטיגוריות – רעיונות לסיפורים, מידת העדכון בסוגיות הפוליטיות, המעקב אחר דעת הקהל בישראל, בחינת צורות החשיבה של האליטות וגילוי מקורות חדשים – העניקו הכתבים הזרים ל"הארץ" את המקום הראשון, ה"ג'רוזלם ריפורט" תפס את המקום השני, וה"ג'רוזלם פוסט" את השלישי. ואילו בשאלות הנוגעות לידע מעמיק תפס ה"ג'רוזלם ריפורט" את המקום הראשון, "הארץ" את השני וה"ג'רוזלם פוסט" את השלישי. מעמדם של השלושה על-פי החשיבות הסטטיסטית עולה על-פי הגראפים הנלווים (הסקר נעשה לפני שינויי הבעלות וההנהלה שנעשו ב"ג'רוזלם ריפורט" וב"ג'רוזלם פוסט" בשנת 1998).
אדמונד ב' לאמברת הוא פרופסור לעיתונאות באוניברסיטה של מיזורי. הוא היה חוקר אורח בישראל בשנת 97'/98' בחסות קרן פולברייט. שלי רוג'רס היא דוקטורנטית באוניברסיטת מיזורי
גיליון 24, ינואר 2000
סקר הכתבים הזרים על העיתונות דוברת האנגלית בישראל
