תעמולת בחירות, היום בשכנות רוממה בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)
קרב חם ב-25 מלה
"אל תהיו סוציומטים!", קורא הבוקר אורי אורבך ב"ידיעות אחרונות", ומכוון בכך לחשיבות ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות, שמתקיימות היום. "סוציומט", מסביר אורבך, "הוא אדם אשר לא משתלב בקבוצה, מתעלם מסביבתו, מנוכר, בודד, ויחסיו עם הזולת מתאפיינים באדישות הדדית". לפי אופי הסיקור של "ידיעות אחרונות" את המירוץ לבחירות המקומיות, עיתון זה יכול לשמש דוגמה ומופת לסוציומטים. פרט להתעסקות מעטה בשתי הערים הגדולות בישראל, התעלם העיתון ממרבית סביבתו לאורך השבועות האחרונים. האדישות במקרה הזה, הן של מרבית הבוחרים בישראל והן של מרבית כלי התקשורת במדינה, אכן הדדית.
שוטר וכרזת בחירות, היום בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)
בכפולה הפותחת של העיתון, לצד המאמר המדרבן של אורבך, מוצגים יותר מעשרים "קרבות חמים של הבחירות המקומיות". איך מרכזים עשרים קרבות של בחירות, ועוד קרבות חמים, בפחות משני עמודים? מחליטים שכל קרב מתואר ב-25 מלה. המאבקים היחידים על ראשות העירייה שזוכים הבוקר לסיקורים נרחבים יותר ב"ידיעות אחרונות" (ו"בסיקורים נרחבים יותר" הכוונה כמובן למאמרי דעה, לא לידיעות חדשותיות או כתבות תחקיר) מתנהלים בירושלים ובתל-אביב. כל היתר יסתפקו במה שיש. מבקר הטלוויזיה היוצא של העיתון, ירון טן ברינק, כותב הבוקר כי "התקשורת מסקרת את מערכת הבחירות הזאת כאילו היא מתרחשת בזימבבווה", והוא בכלל מתייחס למערכת הבחירות בירושלים, שעוד זוכה פה ושם לאיזה אזכור בתקשורת.
ב"מעריב", שאמצעיו צנועים יותר, המצב לא טוב בהרבה, אבל שם לפחות טורחים לצאת מירושלים ומתל-אביב ולהרחיב על עוד שלושה מאבקים. למען האמת, בשבועות האחרונים הסתיים כמעט כל גיליון "מעריב" בעמוד או שניים שהוקדשו לבחירות המקומיות. הבוקר, נוסף לדיווח החדשותי, עושה העיתון שימוש מקורי יחסית בכתבי רשת המקומונים שלו, שמכינים פרויקט מיוחד למוסף "המגזין" ומנסים למצוא בין המתמודדים על הרשויות המקומיות את מנהיגי העתיד של ישראל.
ובינתיים, קרוב לבית
למה, אם כן, מקדישים העיתונאים ב"ידיעות אחרונות" את מרצם? כרגיל – סנסציות פליליות המתובלות ברכילות. ואם אפשר, שיתרחשו קרוב לבית. עמוד שלם וצבעוני מוקדש הבוקר לידיעה על השכרת משרד חדש לנשיא המדינה לשעבר, משה קצב, במגדל יוקרתי במיוחד. נורית פלתר וניר גונטז' מביאים את הסיפור בהרחבה ובסגנון צהבהב המתאים לחינמון הצעקני של "ידיעות אחרונות", "24 דקות".
התצלום של המשרד הריק, הממתין לקצב, מקבל את הכותרת "כבר יש עמדת מזכירה", ופקידה באחד המשרדים במגדל מצוטטת בידיעה כך: "שמעתי שקצב אמור להגיע לכאן, אבל איתי אין לו שום סיכוי. חוץ מזה, המזכיר של החברה ילווה אותנו מחוץ למשרד אם יהיה צורך". העיתונאים ועורכיהם לא הסתפקו בציטוט זה, וכללו בידיעה ציטוט נוסף, מפי פקידה אחרת, האומרת "בחיוך": "מעכשיו נקפיד לעלות בזוגות למעלית ולא נשאיר את דלת הכניסה למשרד פתוחה". משפט זה מופיע כפסקה נפרדת בידיעה, כדי שאף קורא לא יפספס אותה. השוו ידיעה זו לידיעה שמתפרסמת הבוקר ב"כלכליסט" באותו נושא ממש, ותבינו את ההבדל בין צהובון לעיתון.
ביצה שלא נולדה
אתמול כתב יוסי דהאן בבלוג שלו, "העוקץ", כיצד לקח חלק, שלא ברצונו, בספין קטן שהגיע לכותרת הראשית של עיתון "הארץ" [עקיבא אלדר]. לפי תיאורו, הפרסום אתמול על התארגנות פוליטית חדשה שתתמוך במפלגת מרצ בבחירות הקרובות הקדים את המאוחר ביותר ממובן אחד, או כפי שמנסח זאת הבוקר עוזי ברעם ב"ישראל היום" – "מדובר בביצה שלא נולדה". בין היתר ציין אתמול דהאן כי בניגוד לכתוב בידיעה, הוא אינו פרופסור.
הבוקר, בידיעת המשך שמפרסם אלדר ב"הארץ", הוא שוב מזכיר את דהאן כחלק מההתארגנות החדשה, ושוב מעניק לו את התואר פרופסור. ללמדך על כוחם המוגבל של בלוגים.
שפה נקייה
ב"מעריב" מוקדש היום עמוד שלם "למען הכדור", וזה יפה. עיתונות ירוקה, אומרים, הולכת היום לא רע. אבל אם כבר עיתונות ירוקה, למה להעניק לידיעה בתחתית העמוד, המוקדשת לזיהום חמור שאירע בנחל הירקון, שגרם לו להתכסות קצף סבון, את הכותרת הפסטורלית "הירקון בלבן"?
ב"הארץ", למשל, הסיפור מופיע בתחתית עמוד השער תחת הכותרת "זיהום חמור בירקון עקב זרימת חומרי ניקוי", והידיעה עצמה מקבלת את הכותרת "קצף לבן, דגים מתים וסירחון במקום מים בירקון". קצת פחות נעים לקריאה בבוקר, אבל הרבה יותר מדויק ואפקטיבי.
ענייני תקשורת
איציק סבן מדווח הבוקר ב"ישראל היום" כי כל דוברי משטרת ישראל יתכנסו ביום חמישי הקרוב ליום עיון שבו יידרשו לחתום על אמנה הכוללת "הנחיות קשוחות בכל הנוגע למערכת היחסים של הדוברים עם עיתונאים". לפי הדיווח של סבן, ייאסר על דוברים לשתף פעולה עם עיתונאים המבקרים את המשטרה, וזאת בעקבות "מקרה של כתב שבחר להתעמת עם פיקוד המרכז ודובריו, אך זכה לשיתוף פעולה מלא מדוברים במחוזות אחרים".
שוטר מביט במופע רחוב בירושלים (צילום: מתניה טאוסיג / פלאש 90)
סבן אינו מזכיר את שמו של כתב הפלילים המפוטר של "ידיעות אחרונות" בוקי נאה, שעליו דיווח השבוע כי בפגישה שקיים עם מפכ"ל המשטרה, הוצע לו להיות יועץ לענייני תקשורת, אך נראה כי במקרה שנאה אכן ייענה להצעה, צפויה לו עבודה רבה. סבן מוסיף מנסיונו האישי דוגמה לקשיים שבהם נתקל כתב משטרה: "לאחרונה נאלצתי לסרב בתוקף לדרישת דובר באחד האגפים שבמטה הארצי לעדכנו מראש על כתבות שאני מכין, 'גם אם הן כתבות שמפרגנות למשטרה', לשון הדובר. הוא הגדיל לעשות ואיים שאם לא אעשה כדבריו, הוא ישנה את היחס אלי ולא ימסור לי אינפורמציה שאותה הוא מחויב למסור".
יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" כי מחוות הדעת שהעביר עו"ד דרור שטורם למועצת הרשות השנייה, שעניינן ההסכם שנחתם בין היוצרים לזכיינים, עולה כי ניתן יהיה לאשר את ההסכמים כפוף לכמה שינויים. נפתלי גליקסברג, נציג ארגוני היוצרים, אומר בתגובה כי "לצערנו, את הנזק שאנו רואים ערב-ערב על המסך עקב אי-האימוץ המיידי של ההבנות שהושגו בין הזכיינים ליוצרים – לא ניתן להשיב".
בן-דרור ימיני יוצא בעמודי הדעות של "מעריב" נגד הפרסום שהביאה השבוע עמירה הס ל"הארץ" בדבר הנכונות של חמאס לפשרה מול מדינת ישראל. "אפשר גם להניח שאם הס תלווה אותה משלחת לאחמדינג'אד, נקבל כותרת על תמיכת טהרן בירושלים המאוחדת. למה לא", כותב ימיני, וטוען כי "כאשר בודקים למי בחר הנייה להשמיע את הדברים, אין מנוס ממחשבה שמדובר בעוד פרק בתעמולת הזדון".
רז שכניק מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי רשות השידור לא תוכל למנות מנהלים עד לאחר הבחירות ומינוי הממשלה הקרובה, וזאת בעקבות החלטה שקיבל אתמול בית-הדין לעבודה בירושלים.
עודד ירון מדווח במוסף "גלריה" של "הארץ" על Spinspotter, תוסף לדפדפן פיירפוקס המזהה עבור הגולשים את ההטיות של התקשורת באמצעות אבחנותיהם של גולשים אחרים.