אין צורך בעין חדה במיוחד כדי להבחין שמשהו משתנה בבית הלבן. ביום שני השבוע, כאשר שמונה רשתות טלוויזיה העבירו בשידור ישיר את מסיבת העיתונאים הראשונה של ברק אובמה מן הבית הלבן, התברר שחל לא פחות ממהפך. לא, הכוונה איננה לצבע עורו של האיש שניצב על הבמה והשיב לשאלות, גם לא לעמדותיו הפוליטיות, אלא לזהותם של העיתונאים שישבו בקדמת האולם, בשורה הראשונה.
בימים שבהם הדרך לחילוץ אמריקה מהמשבר הכלכלי עוד ארוכה, וול-סטריט ממשיך לצלול והקונגרס מאשר חבילת סיוע בהיקף 789 מיליארד דולר – העיסוק במושבי העיתונאים נראה קטנוני, אפילו מגוחך. אבל עובדה: הנושא עלה לדיון בתוכניתו של ביל אוריילי ברשת פוקס, זכה לידיעה מפורטת ביומון "וושינגטון טיימס", לאזכור בעשרות עיתונים ברחבי ארצות-הברית, וכמובן באינסוף בלוגים פוליטיים.
מסיבת העיתונאים הראשונה של הנשיא אובמה בבית הלבן (צילום: פיט סוזה, דוברות הבית הלבן)
העובדה הראשונה שהציתה את גל התגובות, בעיקר מכיוון הימין השמרני, היתה נוכחותו בשורה הראשונה של שדרן הרדיו אד שולץ. הוא לא זכה להציג שאלה לנשיא, אבל מיקומו הבולט, ליד הכתבת הוותיקה הלן תומס, בת 88, שמסקרת את הבית הלבן כבר חמישים שנה, ניכר לעין. "מה הוא עושה שם? הוא בכלל עיתונאי?", שאל בלוגר ימני, ואחרים מיהרו להזכיר את התבטאויותיו השנויות במחלוקת מן העבר.
לא פלא שהימין רותח. שולץ הוא השדרן הליברלי (תרגום לעברית: שמאלני) הבולט ביותר בשנים האחרונות ברדיו האמריקאי, ותומך נלהב של אובמה. בעת מערכת הבחירות, כשהגיע המועמד הדמוקרטי לאירוע איסוף תרומות בעיר פרגו שבצפון דקוטה, העיר שממנה משדר בדרך כלל שולץ את תוכניתו לכמאה תחנות רדיו ברחבי ארצות-הברית, שימש השדר להקת החימום של אובמה. את המתחרה הרפובליקאי ג'ון מקיין כינה "מחרחר מלחמה".
שולץ, בן 55, הוא זן נדיר בעולם הרדיו האמריקאי, שתחנותיו מוצפות בדרך כלל בשדרנים שמרנים חדי לשון. המפורסם שבהם הוא ראש לימבו, שמצליף כבר שנים בלשון ארסית בכל מי שמעז לסטות כמלוא הנימה מן הקצה הימני של הסקאלה. "תארו לכם", זעק אחד מפרשני רשת פוקס, "מה היה קורה אילו ג'ורג' בוש היה מעז להושיב את רש לימבו בשורה הראשונה". בוש, הזכיר הפרשן, מעולם לא העלה על דעתו לפנות מקום בשורה הראשונה לשדר כלימבו. אבל אובמה, כך זעקה מקהלת המבקרים, מקדם ללא בושה כתבים ושדרים ליברליים.
49.5 מיליון צופי טלוויזיה, לפי נתוני חברת הרייטינג נילסן, יכלו לראות את שולץ מחייך מאוזן לאוזן מול פני האומה כאשר שכנתו הלן תומס לא החמיצה הזדמנות להציג גם הפעם שאלה ביקורתית על ישראל: "האם ידוע לך על מדינה נוספת במזרח התיכון [ככל הנראה פרט לאיראן] שיש לה נשק גרעיני?". תומס שבה לשורה הראשונה לאחר שהודחה משם בימי בוש, עם סיום עבודתה ככתבת סוכנות הידיעות UPI בבית הלבן, כשהפכה לבעלת טור ברשת עיתוני "הרסט" ולא היססה למתוח ביקורת על הממשל הרפובליקאי.
סידור הישיבה במסיבות עיתונאים בבית הלבן איננו עניין אקראי. הוא מטופל באותה קפדנות שבה נהגו למקם את בכירי הקרמלין על במת הכבוד במסדרי האחד במאי בכיכר האדומה במוסקבה, בימים שבהם כל תזוזה של חבר פוליטביורו מכיסא לכיסא עוררה מיד גל פרשנויות מפי בכירי הסובייטולוגים בעולם. גם בבית הלבן לא מדובר בכיבודים בלבד: מיקומם של העיתונאים הוא ביטוי למעמדו של הארגון שהם מייצגים, מעין מפה מעודכנת של יחסי פוליטיקה-תקשורת באמריקה. מי שהבית הלבן חפץ ביקרו משודרג קדימה. מי שנדחק לאחור אמור להבין את הרמז.
משחק הכסאות (צילום: ג'ו וו, רשיון CC)
איך נראה אפוא מערך הכוחות במופע הראשון של אובמה ומה ניתן ללמוד מכך על העדפותיו של הנשיא השחור הראשון? הנה ניתוח שערך, למשל, העיתון השמרני "וושינגטון טיימס" למחרת מסיבת העיתונאים: בשורה הראשונה ישבו כרגיל כתבי סוכנויות הידיעות AP ורויטרס, אך הסוכנות השלישית, בלומברג, שנציגה ישב שם בעבר, הוגלה לשורה השנייה. מרשתות הטלוויזיה זכתה רק CBS במקום בשורה הראשונה, בעוד יתר הרשתות נאלצו להסתפק במקום בשורה השלישית. כתב רשת פוקס השמרנית נשלח למקום צדדי בשורה הרביעית, מה שלא מנע ממנו להציג שאלה לנשיא.
בשורה הראשונה מצאו את עצמם יקירי השלטון החדש: השדרן שולץ, ועימו גם שתי עיתונאיות המייצגות ארגוני תקשורת שחורים. אחת מהן, הייזל אדני, לא התרשמה מהמחווה הנשיאותית, לאחר שהתברר לה כי למרות המיקום האסטרטגי, לא הצליחה להציג שאלה לאובמה. "שימשנו רק תפאורה", טענה אדני. עיתונאי שחור אחר, שביקש שלא להזדהות בשמו, אמר לכתבים כי אובמה נוהג בדיוק כמו רונלד רייגן, שהושיב אמנם את העיתונאים השחורים בקדמת האולם כדי שייראו בשידור הטלוויזיה, אבל לא התייחס אליהם.
אסטרטגיית הישיבה היא עניין קבוע בבית הלבן, לא רק במסיבות עיתונאים נשיאותיות. בחדר העיתונות, שבו עורך הדובר הנשיאותי לפחות תדרוך אחד ביום, כל המקומות שמורים. השורות הראשונות מיועדות לכתבי סוכנויות הידיעות, רשתות הטלוויזיה והעיתונים הגדולים, ואחר-כך, בסדר חשיבות יורד, עיתונים ורשתות רדיו מרחבי ארצות-הברית. כתבים זרים שמגיעים לבית הלבן בעת ביקורי מנהיגים זרים מסתפקים במקום עמידה בשולי האולם. הם הרי אינם מעבירים שום מסר לקהל הבוחרים האמריקאי.
לצד שולץ, היתה בשורה הראשונה עוד עדות לעידן החדש: במקום שבו ישבו בדרך כלל נציגי עיתונים גדולים כ"ניו-יורק טיימס" או ה"וושינגטון פוסט", נחת לראשונה בלוגר מעיתון האינטרנט השמאלני "הפינגטון פוסט". היה זה סם סטיין, בן 26, שגם קיבל את זכות השאלה – אחת מ-13 שנשאלו במהלך מסיבת העיתונאים. ברוח העיתון שבו מתפרסם הבלוג שלו, ביקש סטיין לדעת אם אובמה ישקול להעמיד לדין בכירים בממשל בוש על מעשים בלתי חוקיים שנעשו בתקופת ממשלו. "איש אינו מעל החוק", השיב אובמה, "ואם יתברר שנעשו עבירות, יש להעמיד לדין כמו לגבי כל אזרח אחר".
אגב, השואלים נבחרו מראש על-ידי יועציו של אובמה, בלי קשר למקומות הישיבה שלהם.