בשעה שהגיליון הזה של "העין השביעית" נחתם ויורד לדפוס (27 בדצמבר), עדיין לא ברור אם רפי גינת יתמנה לעורך "ידיעות אחרונות". מה שברור הוא שב–31 בדצמבר יפנה משה ורדי את לשכת העורך הראשי של העיתון, ובראשית ינואר צפוי יואל אסתרון, עד לאחרונה עורך המשנה של עיתון "הארץ", להיכנס ללשכה החדשה והמרווחת שנבנתה לאחרונה בקומת ההנהלה של "ידיעות אחרונות", ולמלא את תפקיד עורך המשנה. לפי החלטת מועצת המנהלים של "ידיעות אחרונות", שנרשמה ביום חמישי, 23 בדצמבר, הוצע תפקיד העורך הראשי לגינת, והוא כרגע המועמד היחיד למשרה. גינת, שחתם בחודש אוגוסט האחרון על חוזה לעוד ארבע שנים עם הזכיינית "רשת", המתמודדת על המכרז החדש לערוץ 2, אמור להחליט אם הוא מסוגל לעשות את הבלתי ייאמן - לערוך את העיתון הנפוץ במדינה ולהגיש, בד בבד, את "כלבוטק" ואת "בשידור חוקר". רבים מעריכים כי עד שגינת יודיע על החלטתו, ירכז בידיו המו"ל של "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, את סמכויות העורך לתקופה בלתי ידועה.
רפי גינת: חיים טובים (צילום: יונתן בלום)
הודעת מועצת המנהלים אמורה היתה לפזר את הערפל האופף את בית "ידיעות אחרונות" בשבועות האחרונים ולשים קץ לחרושת השמועות סביב מועמדותו של גינת. אבל ספק אם היא תניח את דעתם של הסוברים שיש תמיהות רבות בסיפור הזה, ונראה שהיא לא תסיר את סימני השאלה המרחפים מעל דרכו של העיתון.
פרשת מינוי העורך החדש ל"ידיעות אחרונות" היא קודם כל סיפור יחסיהם המורכבים של העורך היוצא, משה ורדי, והמו"ל ארנון מוזס. ורדי, שחנך את מוזס הצעיר בדסק החדשות, הסתובב בשנה האחרונה כשמטרה מסומנת על גבו. בכירים ב"ידיעות אחרונות" מפצירים במוזס כבר שנים לסלק את ורדי מכיסא העורך, בטענות שהוא עייף ושחוק, מקבל החלטות שגויות, מזניח בעיות שדורשות פתרון, ומטפח יחסי עבודה עכורים (ורדי, כמובן, סבור שאין שחר לטענות האלה). בשנתיים האחרונות התגברה חרושת השמועות על עזיבתו המתקרבת, אבל הוא לא גילה כוונה להיפרד מהמשרה. לפי אחת מהגרסאות שנשמעו בבית "ידיעות אחרונות" ביקש המו"ל מעורכו לפני כמה חודשים לעזוב עד סוף השנה, אבל ורדי לא פירש את הדברים כסיכום מחייב על סיום כהונתו.
מקורבים לגינת טענו כי מוזס הציע לו כבר לפני קרוב לשנה להחליף את ורדי. גינת נמנה עם החוג החברתי של ארנון מוזס, והוא מקורב לאחיות תמי מוזס–בורוביץ' וג'ודי ניר–מוזס–שלום, שתמכו במינויו. לפי גרסת מקורבי גינת, בשיחותיו עם ארנון מוזס הושגה הסכמה עקרונית על המינוי המיועד, אבל לא סוכמו הפרטים, ובראשם השאלה כיצד יוכל גינת לשלב את התחייבותו ל"רשת" עם עריכת "ידיעות אחרונות". שמועות על המינוי המיועד דלפו לראשונה בספטמבר ופורסמו באתר "נענע". בראיון ל"מעריב" ב–12 בנובמבר הכחיש גינת את השמועות "הכחשה טוטלית", אבל אנשים ששוחחו איתו בחודשים האחרונים התרשמו שהוא משוכנע כי משרת עורך "ידיעות אחרונות" מונחת בכיסו.
המהלכים פרצו אל פני השטח והפכו למערבולת של ממש בשלושת השבועות האחרונים. ב–10 בדצמבר פורסמה ידיעה באתר האינטרנט "nrg מעריב" ובה נטען כי מוזס מתכוון להביא לסיום כהונתו של ורדי, להחזיק בסמכויות העורך הראשי לתקופה מסוימת, ובמקביל להעמיד לצדו עורך מקצועי שיובא מבחוץ. הידיעה טענה שהמועמד המוביל לתפקיד הוא יון פדר, העורך הראשי של אתר "Ynet".
משה ורדי: צדק פואטי (צילום: יונתן בלום)
ביום ראשון, 12 בדצמבר, התהפך הגלגל. אתר "וואלה!" הודיע כי גינת יערוך את "ידיעות". בעקבותיו פרסם גם אתר "nrg מעריב" ידיעה דומה, ומאוחר יותר הביא ציטוטים מפי "מקורבים לארנון מוזס", שטענו כי המו"ל החליט למנות את גינת משום שהוא "זקוק לקילר" ומשום שגינת "אוכל עם המשפחה צהריים כל שבת, ולכן זה אדם שאפשר לבטוח בו בעיניים עצומות". עיתונאים חדי אוזן דימו לשמוע בניסוחים האלה את הדי קולותיהן של האחיות מוזס. גם אתר האינטרנט של "הארץ" הודיע על המינוי כעובדה מוגמרת, וכך גם עיתון "גלובס" בעמוד הראשון. גינת לא אישר ולא הכחיש, אבל עיתונאים ששוחחו איתו התרשמו שיש דברים בגו.
ידיעה מסויגת יותר התפרסמה באותו יום באתר "חדשות מחלקה ראשונה", ובה כתב העיתונאי יואב יצחק כי המרוץ לא הסתיים, וכי יואל אסתרון ויון פדר עדיין מועמדים לתפקיד. למחרת ב"הארץ" הופיע סיקור נרחב של מינוי גינת, וכעבור יום נוסף ידע "הארץ" לספר כי גינת ייכנס לתפקיד בתוך ימים ספורים ויביא עמו סבב של שינויים אישיים במערכת "ידיעות אחרונות".
בימים שלאחר מכן התערפלה התמונה. רסיסי אמירות שהגיעו מכיוונו של מוזס הבהירו כי "שום דבר עוד לא סגור". ב–16 בדצמבר פרסמו עיתון "הארץ" ואתר "nrg מעריב" ידיעות המסייגות את הפרסומים הקודמים ומטילות ספק במינויו של גינת. מאליה עלתה התהייה אם הפרסומים הנחרצים על המינוי לא היו נמהרים.
ארנון מוזס: אפוף מסתורין (צילום: יונתן בלום)
הכתבת לענייני תקשורת של "הארץ", ענת באלינט, אומרת כי "ההחלטה על הפרסום היתה נכונה על סמך מקורות המידע שעמדו לרשותנו באותו רגע", ומדגישה כי הידיעה הסתמכה על "מקורות ראשוניים". אבל בימי המבוכה שבין 12 בדצמבר ל–23 בו הודו רבים מהמעורבים בפרשה, בשיחות שלא לציטוט, כי גם הם ניזונים משמועות ומהערכות. רבים מהם הדגישו כי רק אדם אחד יודע בוודאות מה מתכנן המו"ל רב העוצמה של "ידיעות אחרונות" - וזהו מוזס עצמו.
מוזס עומד בראש עיתון שטען פעמים רבות לזכות הציבור לדעת, אבל הוא אינו מהחסידים המובהקים של שקיפות ופתיחות. מי שמאזין לעיתונאים שהוא מעסיק כאשר הם מנסים לפענח את מהלכיו, עשוי להתרשם שכמוהו כאל קדמון, שמאמיניו בבית "ידיעות אחרונות" מייחלים שימטיר עליהם גשמי ברכה ולא יכה בהם בברקיו.
"אם מישהו ב'ידיעות' יגיד לך שהוא יודע מה קורה, מה עומד בבסיס השיקולים, אז תגיד לעצמך שהוא שקרן", אמר עיתונאי בכיר בעיתון באותם ימים של מבוכה. "נוני לא מדבר עם אף אחד ב'ידיעות', והסיפור עם רפי גינת הוא כמו בצל שצריך לקלף אותו מכל קליפותיו: הדמעות כבר החלו, אבל הסיפור עדיין לא מפוענח". בתוך מערבולת השמועות ואווירת אי הוודאות התנחמו רבים בהומור. עורכים בדסק החדשות שעשעו את עצמם בקריאות רועמות כגון "עמווווד תשעעעעע" בסגנון הכרוז של משחקי מכבי תל–אביב בכדורסל - רפי גינת.
למרבה האבסורד, אפילו העורך ורדי לא ידע יותר מעיתונאיו. על כך שגינת מיועד להחליף אותו הוא למד ב–12 בדצמבר מאנשים שקראו זאת באינטרנט. הוא ביקש לדבר עם מוזס, אבל מזכירתו של המו"ל דחתה אותו בלך ושוב. לבסוף הרים ידיים והשיב למתעניינים בשלומו שאין לו מושג מי יהיה מחליפו. באוזני מקורבים הוא הימר שגינת אכן ימונה. ב"ידיעות אחרונות" היו שראו בדרך האכזרית שבה הודח צדק פואטי על הדחות בלתי נעימות שהיה אחראי להן בעצמו. ובכל זאת, ההשוואה עם גינת העניקה לוורדי גם רגעי חסד אחרונים, שבהם הובלטו כישוריו כעורך מקצועי, ולרגע הואצלה עליו הילה של אדם שקשה להיכנס לנעליו.
מעטים בעולם התקשורת סבורים שרפי גינת מתאים להיכנס לנעלי עורך "ידיעות אחרונות". גינת, המזוהה עם בידור טלוויזיוני, ואין לו כמעט ניסיון בעיתונות מודפסת (למעט שנתיים כעורך הצהובון "העולם הזה"), נתפס כמועמד לא טבעי, ובעיני רבים בלתי סביר. זו דעה שניתן לשמוע גם מלא מעט עיתונאים שמכירים את גינת, מיודדים איתו ואף עבדו איתו בטלוויזיה, בגלי–צה"ל או ב"העולם הזה" - אף שלא יעזו להביע אותה לציטוט, מחמת אי נעימות או משום שאינם רוצים להסתבך עם מי שעשוי להפוך לעורך "ידיעות אחרונות".
מקורביו של גינת סבורים שהברנז'ה העיתונאית, הרואה בו נטע זר, שבויה בקונספציה מוטעית ומתעלמת מהישגיו העיתונאיים בתחום התחקירים הצרכניים ומכשרונו המוכח "לשים את האצבע על הדופק של הרייטינג". כפי שמסביר חברו, העיתונאי גדעון רייכר, אחד מיחידי הסגולה שהסכימו להתראיין בשמם לכתבה זו: "ב'כלבוטק' הייתי בא לרפי עם אייטם צרכני שיש אולי מעטים שמבינים בו כמוני, והוא היה בתוך שניות אומר לי אם יש עניין או אין עניין. היכולת שלו לנתח אייטם תקשורתי ולהבין אם יש בו עניין ציבורי היא בעצם לב לבו של המקצוע... טלוויזיה זה ג'ונגל שבו שורדים רק בעלי החושים המחודדים. רייטינג זה כמו מולך שאתה משליך לו קורבנות, והוא כל הזמן בולע, מגרגר, משמיע המיה של נחת, ואומר: עוד ועוד. רפי בא משדה הקרב הזה".
וכמי שמלמד תקשורת, אתה סבור שהיכולת לזהות מה מעניין את הציבור ומה יביא רייטינג היא התכונה המרכזית שנדרשת מעורך?
אוהו, אתה מאלה.
עיתונאים רבים תהו בתקופה האחרונה מה באמת נדרש מעורך של עיתון גדול. לפי דעה רווחת, כשם שהיועץ המשפטי לממשלה צריך להיות "משפטאי מובהק", כך גם עורך של עיתון גדול נדרש להיות "עורך מובהק" - אדם שצבר ניסיון רב בעיתונות המודפסת, ונתפס כסמכות מקצועית בעיני הכפופים לו. שנית, עורך הוא גם מנהל, וארגון שמעסיק מאות עובדים כמו "ידיעות אחרונות" זקוק למנהל מוכשר. שלישית, עורך ראשי מוכרח להיות, מטבע הדברים, מישהו שהמו"ל יכול לסמוך עליו. יש הטוענים שעורך ראשי צריך להיות בעל תכונות נוספות, למשל להיות אדם נקי מרבב או איש ספר וחזון, אבל ודאי לא כל העורכים המכהנים יצליחו לעמוד בתנאים המחמירים הללו.
רפי גינת הוא אמנם, בניגוד לדברי חלק מהמקטרגים עליו, עיתונאי בעל הישגים; אבל הוא איננו עורך מובהק, והוא לא רכש מוניטין מובהקים כמנהל מוכשר (אף שהיה, לתקופות קצרות, מנהל מחלקת הבידור בערוץ 1 ועורך "העולם הזה"). הוא איש אמונה של משפחת מוזס, אבל זה ודאי אינו יכול להיות ההסבר היחיד לכך שארנון מוזס רוצה בו לתפקיד עורך "ידיעות אחרונות".
יש אנשי תקשורת בכירים שטענו בלהט כי מועמדות גינת אינה אלא קונספירציה. "זו הרי בדיחה", אמר עיתונאי בכיר ב"ידיעות אחרונות". "רפי גינת לא יכול להיות עורך עיתון ולא יהיה עורך עיתון. איך הוא יכול להיות עורך עיתון שיש בו מדורים שהם לא חומוסים וקוליפורמים? הוא משתף פעולה עם נוני באיזו קומבינה, ומה הקומבינה - אף אחד עוד לא יודע". היו שטענו שה"קומבינה" נועדה להראות לוורדי את הדלת וליצור "ספין" שיכשיר את מינויו של מוזס עצמו לעורך; גינת, לפי התיאוריה הזו, יוצא נשכר מהצגתו כמועמד לתפקיד הרם, וגם מקדם את סיכוייה של "רשת" לזכות במכרז. חסידי התיאוריה הזו אומרים, בין היתר, כי האפשרות שגינת "יחלטר כעורך 'ידיעות אחרונות' בשעה שהוא ממשיך לעבוד בטלוויזיה" היא אבסורד גלוי, שלא ייתכן כי נשקל ברצינות.
רבים אחרים מחייכים בסלחנות כלפי טענות הקונספירציה ומנסים להבין את שיקולי המינוי והשלכותיו. "ידיעות אחרונות" נחשב בתעשיית התקשורת לעיתון במשבר, הסובל מירידה בתפוצה וברווחיות, מכשלים ניהוליים, מיחסי אנוש גרועים, מניצול לא יעיל של כוח אדם ומיצירתיות דועכת; יש הסבורים שמוזס פשוט ביקש ומצא בגינת דמות של מנהל סמכותי ופופולרי, שיזריק דם חדש לעורקיו המסתיידים של העיתון.
יש עיתונאים הטוענים שמתחולל שינוי בתפיסת תפקיד העורך, והוא נופל קורבן לתרבות הסגידה לטלוויזיה שפשתה בחברה הישראלית. אם "עד היום היה מקובל שהעורך הוא מפעיל מריונטות בלתי נראה", כדבריו של איש תקשורת בכיר, הרי מעתה יופיעו עורכים שהם "טאלנטים" טלוויזיוניים, המבינים את תרבות הרייטינג ומשמשים כפנים הפומביות של העיתון.
שאלה מרכזית בהקשר זה היא כיצד יכול וצריך "ידיעות אחרונות" להתמודד עם הירידה הכלל–עולמית בקריאת עיתונים ועליית השימוש באינטרנט. בעידן ורדי הלך והשתלט סגנון הדימויים על תרבות הדפוס: "ידיעות אחרונות" חיקה את הטלוויזיה עם כותרות סנסציוניות, תמונות דומיננטיות, טקסטים קצרים ופנייה לרגש. המציאות הישראלית, שמספקת הרבה חדשות "קשות", אפשרה ליצור מודל ייחודי של צהובון–חדשות, שמגיש תכנים חדשותיים בסגנון צהוב ומשתמש בחומרי המציאות הקשה כדי לייצר דרמה וסנסציה. בשנתיים האחרונות, בעידודם של עורכים צעירים יותר, אפשר היה להבחין בהעמקת הקו הצהובוני: כעת לא רק הסגנון, אלא גם חלק מהתכנים של עמודי החדשות עוסקים בחומרים של צהובון קלאסי, כלומר ברכילות מעולם הבידור הישראלי. השאלה שעומדת בפני "ידיעות אחרונות", ובפני עולם העיתונות הישראלי, היא אם צריך יותר מזה או פחות מזה.
יש ב"ידיעות אחרונות" בכירים הסבורים כי הסגידה לעולם הטלוויזיה והבידור פשטה את הרגל, והעיתון צריך לחזור לערכים העיתונאיים הישנים ולהבדיל את עצמו מכלי התקשורת האלקטרוניים. בהקשר זה יש המציעים יותר תחקירים, פרשנות ועומק. בעלי דעה אחרים סבורים שהעיתון צריך להציע יותר מוספים של תרבות, בריאות, איכות סביבה וחיים, ושאר תחומים שנוגעים לחיי היומיום והופכים את הקוראים לחלק מקהילה של בעלי עניין. מבין שלושת העיתונים הגדולים, "ידיעות אחרונות" היה בשנים האחרונות המפגר ביותר בהתפתחות לעבר כיוונים כאלה.
כמה אנשי תקשורת בכירים למדים מהצעת תפקיד העורך לגינת כי התשובה של מוזס לדילמות הללו היא להפוך את "ידיעות אחרונות" לעיתון פשטני, צעקני ופופוליסטי עוד יותר מכפי שהוא כיום. מינויו של יואל אסתרון, המזוהה עם האליטיזם של "הארץ", לעורך המשנה של העיתון, עשוי לסייג את הפרשנות הזו.
מה שברור הוא שאיש המפתח בסיפור היה וימשיך להיות ארנון מוזס. אחרי שסיים ביולי את הליך הבוררות המפרך עם גרושתו מיכל, סביר להניח שיגביר את רמת המעורבות בעיתון - שלא היתה מבוטלת גם בימי ורדי. בין שימנה עורך, ובין שישאיר את לשכתו של ורדי ריקה ויחזיק בסמכויותיו, רבים מעריכים שמעתה ייצוק מוזס תוכן רב יותר לתואר "העורך האחראי" שהוא נושא בו.
קשה לדעת לאן יוביל מוזס את "ידיעות אחרונות", משום שהוא אינו נוהג לחלוק את מחשבותיו ותוכניותיו. מעניין ואף ראוי להבין מהי השקפת עולמו, משום שנודעת, ועוד תיוודע לה, השפעה רבה על עיצוב דמותו של עולם העיתונות הישראלי. אפשר להעריך בזהירות שמי שפעל בעקביות לסכל את פרסומם של תחקירים רגישים במוסף "7 ימים", לא יטפח את העיתונות החוקרת. מעבר לזה לא נותר אלא לחכות ולראות מה מתכנן העורך האחראי המתנהג כאיש מסתורין. בעת הורדת גיליון זה לדפוס, עדיין המתינו להתפזרות הערפל בממלכת "ידיעות אחרונות".
גיליון 54, ינואר 2005