ביום ראשון, 1 בפברואר 2004, השתתפה אל"מ מירי רגב בתרגיל סימולציה של פינוי מאחזים, גילמה מתנחלת המסרבת להתפנות, ושברה רגל. סגולה למזל טוב. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הקדישו, כל אחד, כותרת בראש עמוד לתיאור התאונה המבצעית. זו חשיפה מכובדת מאוד לאלוף-משנה – אבל חשיפה מתבקשת כאשר מדובר במירי רגב. אין כנראה עוד קצין בדרגה דומה בצה"ל עם קשרים טובים כל-כך בעולם התקשורת. לא רבים הקצינים היכולים להתהדר בכך שעורכי שני העיתונים הגדולים, משה ורדי מ"ידיעות אחרונות" ואמנון דנקנר מ"מעריב", התייצבו בטקס ההעלאה שלה בדרגה מסגן-אלוף לאלוף-משנה.

בחודש מאי – אם השבר המסובך ברגלה יאפשר זאת – תעשה רגב את צעדיה הראשונים כצנזורית צבאית ראשית. לראשונה תופקד משרת הצנזור בידיו של אדם שעיקר הכשרתו בתקשורת; שיודע היטב את כללי המשחק ומכיר מקרוב רבים מהשחקנים; שחי ונושם את עולם העיתונות. לכאורה, זו בשורה טובה לעיתונאים, אבל רבים מטילים בכך ספק. המינוי של רגב סופג הרבה ביקורת: טוענים שאין לה כישורים מתאימים לתפקיד; שקשריה האישיים, האמביציה שלה והנטייה שמייחסים לה לרצות אנשי שררה יפגמו במקצועיות ובעצמאות של החלטותיה; שהיא תהיה בובת-חוטים של שר הביטחון שאול מופז, שרגב מקורבת מאוד אליו ואל אשתו.

הנבואה ניתנה לחזאים ולאסטרולוגים: קשה לחזות מראש איזו צנזורית תהיה רגב. ניתן להעריך בוודאות קרובה שלא יהיה משעמם בתקופת כהונתה. עיון קצר בביוגרפיה שלה ושיחות עם אנשים שעבדו איתה יבהירו מדוע ניתן לומר, ללא חשש הפרזה, כי הנעליים המשופשפות והלוחצות של הצנזור הצבאי עדיין לא נדרשו להכיל דמות צבעונית ושנויה במחלוקת כדמותה.

מירי רגב, נשואה ואם לשלושה, נולדה לפני 38 שנים בקריית-גת. את הקריירה הצבאית שלה החלה כקצינת נוער בחיל החינוך, אבל בתקופת האינתיפאדה הראשונה הפכה לדוברת פיקוד דרום. ב-1993 הגיעה לדובר צה"ל, שם עשתה את עיקר הקריירה שלה. פריצת הדרך שלה היתה כאשר עמוס גלעד, שהיה מפקד היחידה והעריך את כישוריה, קידם אותה לעמוד בראש ענף חדש שהוקם בדובר צה"ל – ענף תכנון וייזום. רגב הקימה את הענף ויצקה לתוכו תוכן. גם מקטרגיה מודים שהיא הובילה מיני-מהפכה ביחסי הצבא והתקשורת.

עיתונאים וקצינים בדובר צה"ל מייחסים לרגב את קידום התפיסה, שתפקיד יחידת הדובר הוא לעסוק ביחסי-ציבור פעילים לצה"ל כולו, ולא רק להגיב לאירועים או לשמש פה לרמטכ"ל. בתפקידה כראש ענף תכנון וייזום דחפה רגב ללא לאות סיפורי צבע שהציגו את צה"ל באור חיובי. "היא בנתה את התפיסה שאומרת שדובר צה"ל צריך להילחם כדי שחייל מהצנחנים, ולא אביב גפן, יופיע בעמוד הראשון של העיתון", אומר בכיר באחד מהעיתונים. "היא הבינה שהיעד העליון של דובר צה"ל הוא לעשות מהחייל ומהקצין גיבורי תרבות".

"היא ניסתה להיות רני רהב של הצבא", אומר קצין ששירת עם רגב בדובר צה"ל, "היא העדיפה להשקיע בספיישל עם דן שילון או לקדם כתבות ל '7 ימים' מאשר לעסוק בחדשות. היא הכניסה הרבה צבע לסיקור של הצבא, והצליחה לשנות תפיסות בצה"ל לגבי התקשורת". בזכות פעילותה היחצנית הנמרצת היו שכינו אותה אז "מירי רגב הפקות".

עיתונאים מייחסים לרגב – בתפקיד שמילאה לאחר מכן, כראש ענף קישור לעיתונות – גם את פתיחת צה"ל לתקשורת. "כשהחלה האינתיפאדה השנייה היא הצליחה לפרוץ את כל הסכרים ולהציף את צה"ל בעיתונאים", אומר כתב צבאי שעבד איתה. "אלה היו זמנים שבהם נערך תדרוך לעיתונאים ערב כל מבצע, והיה שיבוץ קרבי של כתבים ליחידות השונות. לא היתה פעולה לילית בטול-כרם בלי שעיתונאי יהיה שם". כתב צבאי אחר, שמסכים לתיאור הזה, מוסיף: "המדיניות הזו הביאה לצה"ל סיקור חיובי. כשכתב מצטרף לסיור, הוא לא יכתוב משהו שלילי. למרבה הצער, מרגע שרות ירון הפכה לדוברת צה"ל, נפסקו התדרוכים והסיורים עם המח"טים, וצה"ל שוב נסגר".

רוב המרואיינים לכתבה זו הסכימו שרגב קידמה ודחפה נושא אחד ללא לאות: מירי רגב. מראשית הדרך היא התבלטה בשילוב בין אמביציה אדירה לבין יכולת מרשימה, או מרתיעה, לנקוט אמצעים שנויים במחלוקת כדי להשיג את מטרותיה. משיחות עם מכריה היא מצטיירת כמי שנשאה תמיד את העיניים הרחק קדימה, לעמדות הכוח הבאות שתכבוש, וגבוה למעלה, אל האישים הבכירים שיסייעו לה להשיג את יעדיה. בדרך היא דרכה על לא מעט אנשים, במיוחד ביחידת דובר צה"ל, והם מחכים לה מאז בפינה.

"מדובר באשה שתעשה כל דבר, ולא תבחל בשום אמצעי, בשביל להשיג את מטרתה", טוען קצין ששירת בדובר צה"ל. "אפשר לראות את זה לחיוב – היא משיגה מה שהיא רוצה – אבל זה כולל גם דורסנות ושבירת כללים ונורמות".

ביחידה טוענים שהשתמשה בתפקידה כראש ענף תכנון וייזום, ולאחר מכן כראש ענף קישור לעיתונות וכסגנית דובר צה"ל, כדי לטפח קשרים אישיים עם קצינים בכירים בצה"ל מצד אחד, ועם אישים בצמרת התקשורת מצד שני. "בשיחות שלה עם אלופים וקצינים בכירים אחרים אפשר היה לשמוע חנפנות והתרפסות ברמה שקשה לתאר", טוען אדם שעבד איתה. "אין ספק שאף גבר לא היה מעז לדבר כך לקצינים בכירים. אני גם לא מכיר הרבה קצינים בדובר צה"ל שנפגשים עם עורכי העיתונים. מה יש להם לדבר איתה?

"היא ניצלה את העובדה שעמדה בראש ענף חדש, שלא היה ברור מה סמכויותיו, ואנשים קיבלו ממנה את הרושם שהיא המייצגת של דובר צה"ל", מוסיף אותו מקור. "היא התנהלה למעשה כמיני דובר צה"ל: היתה לה לשכה משל עצמה והיא יצרה שבילים עוקפים שנועדו לקדם אותה ואת האינטרסים שלה".

בסרט פנימי שהופק בדובר צה"ל לרגל הפרידה מהדובר עמוס גלעד, תוארה רגב כמי שכובשת לעצמה עוד ועוד משרדים. אבל כאשר החליף עודד בן-עמי את עמוס גלעד, נעצר מסלול הקידום שלה. היא שאפה להיות ראש ענף קישור לעיתונות, אבל בן-עמי, שלא העריך את כישוריה, סירב למנותה לתפקיד. מאותו רגע ואילך, טוען קצין ששירת אז ביחידה, החלה רגב "לחתור" תחת הדובר: "לא פעם היא נראתה מסתובבת בלשכת הרמטכ"ל, ותמיד חתרה להיות בקשר עם הפיקוד העליון, תוך עקיפת הסמכות של דובר צה"ל", אומר הקצין. באחד המקרים נדהם בן-עמי להיתקל ברגב מסתובבת במפגש השנתי של שר הביטחון והרמטכ"ל עם תתי-אלופים. לאחר המפגש הוא זימן אותה לשיחת נזיפה.

מסלול הקידום של רגב נחלץ מהקיפאון ביוני 2000, כאשר רון כתרי החליף את עודד בן-עמי. עיתונאים וקצינים ששירתו בדובר צה"ל טוענים שכתרי לא היה מעורה מספיק בענייני תקשורת, ורגב "נכנסה לוואקום": היא מונתה לתפקיד ראש ענף קישור לעיתונות, ונתפסה בעיני רבים כמי שמנהלת בפועל את היחידה. כתרי מגדיר את הטענה הזו "קשקוש", ומוסיף: "מירי היא בן-אדם רציני, מקצועי מאוד ומפרגן, והיא עזרה לי מאוד כדובר צה"ל. היא ניהלה למופת, בתקופת מלחמה, את ענף תקשורת לעיתונות".

תקופת העדנה הזו הסתיימה עם מינויה של רות ירון לדוברת צה"ל, ביולי 2002. רגב אמנם קודמה ומונתה לסגניתה של ירון, אבל יחסיה עימה עלו עד מהרה על שרטון. עוד לפני שירון נכנסה לתפקיד ידעו עיתונאים ובכירים בדובר צה"ל לנבא באוזני כתבת עיתון "תל-אביב" כי "השילוב של ירון עם סגניתה הדומיננטית יחזיק בדיוק שבועיים". ואכן, לא חלף זמן רב עד שירון הראתה לרגב את הדלת.

בנובמבר 2002 עברה רגב למשרד ראש הממשלה ומונתה למתאמת מערך ההסברה הלאומי, שהוקם לקראת המלחמה בעיראק, בראשות אלוף עמוס גלעד. לקראת המלחמה אירגנה רגב תדריכים לכתבים ובנתה חמ"לים לתקשורת בתל-אביב ובירושלים. גם בתקופה הזו פרצו סכסוכי גבולות בינה לבין דוברת צה"ל, רות ירון.

התקפת הטילים לא באה, ורגב נותרה מחוסרת עבודה, עד ששר הביטחון, שאול מופז, החליט בינואר 2004 למנות אותה לצנזורית הצבאית הבאה. כשהיה מופז רמטכ"ל, ורגב שימשה כראש ענף קישור לעיתונות, היא ליוותה אותו באופן צמוד. היא טיפחה יחסי חברות עם אשתו, אורית, כמו עם נשים רבות אחרות של קצינים בכירים. הלשונות הרעות טוענות כי "מופז מינה את רגב לתפקיד הצנזורית משום שהיא מחליפה עם אשתו מתכונים".

בעולם העיתונות רווחת הטענה שהצנזורה היא גוף אנכרוניסטי וחסר שיניים, ויש הסבורים שצריך לשנות את מתכונת פעולתה או לבטל אותה כליל. אבל כל עוד המוסד הזה קיים, נשאלת השאלה אם מינויה של רגב הוא מינוי ראוי, שנעשה משיקולים ענייניים.

הרגשות העזים שאופפים את המינוי הזה מקשים במקצת על דיון ענייני: מצד אחד, דברי הקטיגוריה שמשמיעים עמיתיה לשעבר של רגב בדובר צה"ל יכולים לפרנס כתבה ארוכה וצהובה יותר מזו; מצד שני, עיתונאים רבים מחבבים את רגב ומעריכים את עבודתה כאשת יחסי-ציבור. עם זאת, בקרב המקטרגים והאוהדים כאחד נשמעות טענות ענייניות נגד מינויה של רגב לצנזורית ראשית. כאן ננסה לבודד כמה טענות כאלה.

ראשית נטען שאין לרגב ידע ושיקול דעת מתאימים כדי להחליט מה ראוי לפרסום. כתב צבאי: "אין לה מושג. היא לא יודעת שום דבר. היא לא מסוגלת לקבל החלטות בעניינים שקשורים לצנזורה. אני מצפה מצנזור שתהיה לו עוצמה, אוטוריטה, הבנה עמוקה ומורכבת של התחום. זה מצחיק אותי שהיא תקבל החלטות. היא יכולה לקבל החלטה אם לשדר או לא לשדר משהו שקשור לגרעין או אם לדווח על אמצעי לחימה חדש? זה מעורר גיחוך". קצין ששירת בדובר צה"ל: "יש לה ליקוי חריף מאוד בשיקול דעת, בהבחנה בין טפל לעיקר, חוסר תבונה וחוסר בשלות".

שנית נטען, שהקשרים ההדוקים שטוותה רגב עם בכירים בצבא ובעולם התקשורת יפגמו ביכולתה לקבל החלטות מקצועיות וחפות מאינטרסים. "צנזור צריך ניקיון מוחלט מכל אינטריגה", אומר כתב צבאי, "והיא יותר מדי חיה בתוך האינטריגות של הצבא ושל התקשורת".

כתבים אחרים מצביעים על הפוטנציאל המדאיג הטמון בשילוב בין העדר הבנה מקצועית, ושאיפה לרצות את המקורבים שטיפחה בצמרת מערכת הביטחון. "היא לא תהיה מסוגלת לעמוד בלחצים מתוך צה"ל", מתנבא עיתונאי שמכיר את רגב היטב, "היא תרצה לרצות את כולם, אבל היא תהיה היסטרית לרצות את האלופים יותר מכפי שתרצה לרצות את התקשורת. אם היא תקבל טלפון מאלוף: 'אל תפרסמי', היא לא תפרסם. היא תתחיל להפעיל לחצים על התקשורת, וזה ייעשה, כדרכה, באגרסיביות – בצעקות ובאיומים". "שר הביטחון מינה אותה כי הוא סחבק שלה", טוען כתב צבאי אחר. "היא תהיה תלויה בשר הביטחון, וההחלטות לא יהיו ענייניות. בעצם מינו את שר הביטחון לצנזור".

לעומת זאת סבור אחד מהפרשנים הצבאיים כי עיקר תפקידו של הצנזור כיום הוא "לשמר את מרקם היחסים העדין ואת הדיאלוג בין מערכת הביטחון לתקשורת". לדבריו, קשריה הטובים של רגב עם צמרת צה"ל מצד אחד, ועם עורכי העיתונים מצד שני, יאפשרו לה לעמוד היטב במשימה הזו.

גם אלוף עמוס גלעד, שהיה ממונה על רגב בדובר צה"ל ובמערך ההסברה הלאומי, טוען כי "משקל היכולת להידבר עם התקשורת גדול יותר כיום מיכולת השיפוט המקצועית". לדבריו, "כל מה שצנזור צריך זה שכל ישר ויכולת הידברות ויכולת להפעיל את הצבא – ויש לה את כל זה. אם הייתי יושב בוועדת מכרזים לתפקיד, הייתי בוחר אותה".

הצנזור הצבאי הראשי לשעבר, יצחק שני, אינו מקבל את הטענה שהידברות ותיאום הם עיקר עבודתו של הצנזור: "הצנזור הוא לא כל-יודע, אבל הוא כל-בודק; ואחרי שהוא בודק, הוא צריך להפעיל את שיקול דעתו. ההחלטה צריכה להיות של הצנזור ורק של הצנזור. צנזור טוב הוא צנזור שמקבל החלטות, ולא קבלן לתיאום קבלת החלטות".

דובר צה"ל לשעבר, רון כתרי, התומך במינויה של רגב לצנזורית, אומר שהיא "יכולה להפתיע לטובה". ובאמת, בסופו של דבר, קשה לדעת איזו צנזורית תהיה. כמאמר המכתם הנושן: טיב הפודינג נמדד באכילתו. בכל זאת, ניתן לומר בבטחה שהיא תהיה הצנזורית "הכי סלבריטאית" שהיתה עד כה; אפשר להמר שעם כניסתה לתפקיד היא תבטיח לעיתונאים להנהיג יתר פתיחות במערכת הביטחון, ותזכה בתמורה לסיקור אוהד בעיתונים הגדולים; מותר להניח שתנסה להשתמש בעמדת הכוח שניתנה בידה כמנוף לכיבוש יעדים נוספים. נותר לראות אם תצליח לנווט בין האינטרסים המנוגדים של מיטיביה בצבא ובתקשורת, או אם תיקלע להתנגשות רבת עוצמה, ותמצא עצמה נשחקת בין הפטיש לסדן.

מופז: המינוי ראוי

מירי רגב סירבה להתראיין או להגיב לכתבה זו, ואמרה כי תתראיין רק לאחר שתיכנס לתפקידה ותלמד אותו.

מלשכת דובר שר הביטחון נמסר בתגובה: "מינויה של אל"מ מירי רגב לתפקיד הצנזורית הצבאית הראשית הוא מינוי ראוי. אל"מ רגב היא קצינה מקצועית, אשר הוכיחה את כישוריה בכל תפקידיה הקודמים, בתפקידי ליבה בדובר צה"ל ובמשרד ראש הממשלה. אל"מ רגב מכירה היטב את צורכי מערכת הביטחון, את צורכי התקשורת, וכן התנסתה בתפקידים ברמה הלאומית, ולכן תוכל לאזן בין צרכים אלה בצורה הטובה ביותר".

בתגובה לטענות הקשורות בשירותה של רגב ביחידת דובר צה"ל, נמסר מדובר צה"ל: "איננו מגיבים על אמירות אנונימיות ודברי רכילות".

יפתח אלעזר הוא עיתונאי וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית. משרת במילואים בדובר צה"ל, אולם אין לו היכרות אישית עם מירי רגב

גיליון 49, מרץ 2004

משכמה ומעלה

ברצוני להגיב על הכתבה "ידוענית בחאקי" ("העין השביעית", מס' 49), שעסקה בכישוריה של אל"מ מירי רגב, שעתידה להתמנות בקרוב לצנזורית הצבאית הראשית. בתקופה שבה נכנסה רגב לתפקידה כראש ענף תקשורת (לשעבר ענף קישור לעיתונות) בחטיבת דובר צה"ל, אני הייתי מש"ק ביחידה, פקוד של רגב. לצורך הגילוי הנאות אני יכול לומר שאני מעריץ את הדמות הנפלאה הזו. גילוי נאות נוסף – דעתי האישית, כעיתונאי, היא שהצנזורה סיימה את הקריירה שלה, צריך לבטלה במתכונתה הנוכחית ולעגן בחוק את מגבלות הפרסום בנושאי ביטחון.

לגופו של עניין אני יכול לומר שכל אותם עלומי שם שצוטטו בכתבה חזרו על טענה שחוקה, ש"לרגב אין כישורים ושיקול דעת לתפקיד; אין לה מושג" ועוד כהנה וכהנה. אלו סיסמאות ריקות מתוכן, שכן כותביהן לא נימקו, לא ביססו ולא תיארו במה מתבטא חוסר ההתאמה של רגב לתפקיד.

רגב שאני מכיר היא קצינה משכמה ומעלה, לויאלית למערכת שבה היא עובדת, יצירתית ונחושה בדעתה להגשים את המטרות שהמערכת מציבה. חוסר התבוסתנות שלה, כשרונה והגישה האמיתית והבלתי מתנשאת שלה הרתיעו רבים מהמשרתים בחטיבת דובר צה"ל. רבים בחטיבה, הנמנים עם הצמרת האליטיסטית האשכנזית של המדינה, חיפשו אותה מן היום הראשון. היא לא היתה אחת משלהם – היא לא אחיינית של שדרן ברדיו או בתו של פובליציסט מפורסם. היא פשוט התקדמה בזכות כישוריה. מה שראיתי במו עיני היה חוסר פרגון לאשה מצליחה, מצליחה בזכות עצמה.

רגב שינתה את פניה של חטיבת דובר צה"ל לטובה, הקימה את מדור תקשורת מקומית ואת ענף תכנון וייזום (שהפך בהמשך למדור בענף תקשורת), שני גופים בחטיבה שסייעו להצגת צה"ל באור אנושי יותר. כולי תקווה שלאחר שהדוברת הנוכחית, רות ירון, תסיים את תפקידה, תמונה רגב לדוברת הבאה, מפני שהיא הדוברת הטובה ביותר שהצבא יכול לקבל.

מי שחושב שרגב, בתור צנזורית, לא תקבל החלטות, פשוט לא מכיר אותה. רגב עד היום הוכיחה בכל מקום כי היא לומדת היטב כל נושא שבו היא בוחרת לעסוק, אפילו אם סתם מדובר בהבעת דעה בנושא. היא אשה החלטית, והיכרותה עם התקשורת ועם מערכת הביטחון לא תגרום לכך שהיא תפקיר את סודות המדינה, אלא לכך שעליה אי-אפשר יהיה לעשות תרגילים. גם בדובר צה"ל היא דחפה לשקיפות מרבית, אז מישהו חושב שהיא באמת ובתמים תפעל בניגוד לחוק, ותמנע פרסום שמציק לאלוף שהיא מיודדת עם אשתו?

דני זאק, אשדוד. הכותב הוא עיתונאי

גיליון 50, מאי 2004