איור: רות גוילי
בימים אלה עומד הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום, להחליט בעניין ההלוואה שניתנה ל"קבוצת שוקן" על-ידי "ידיעות אחרונות". החלטתו תשים קץ לפרשה שהחלה לפני כעשור ובמהלכה התעוררו שאלות על תחרות הוגנת ועל התנהגות אתית ראויה של מו"לים.
תחילת הפרשה בשנת 1990. עמוס שוקן, מו"ל "הארץ", מתאר את השתלשלות העניינים:
"דב יודקובסקי (שהיה קשור באותם ימים ל'מעריב' לאחר שפרש מקבוצת 'ידיעות אחרונות') פנה אלי ואמר: רוברט מקסוול השקיע ב'מעריב', תן לו להשקיע גם ב'הארץ' ונפעל במשותף מול המונופול של 'ידיעות אחרונות'. באותה התקופה הייתי צריך ביטחון כלכלי לגבי המשך פעילות העיתון 'חדשות', אבל נרתעתי מאחר שלא הייתי בטוח שאני מעוניין בכך. גם קודם עלו אפשרויות השקעה בעיתון, שנדחו. בהמשך התקיימו כמה פגישות עם מקסוול בישראל ובאנגליה. ארנון מוזס שמע על הדיבורים הללו ואמר: 'אם אתה מעוניין בהשקעה, בוא קבל כסף בתמורה להנפקת מניות 'הארץ'".
לדברי שוקן, הסיכום בין הצדדים כלל העברה של 10 מיליון דולר מקבוצת "ידיעות אחרונות" לקבוצת "הארץ" בתמורה לקבלת 16.7% ממניות "הארץ".
זמן קצר לאחר מכן דובר על שינוי העסקה מעסקת השקעה בהון מניות - להלוואה. הרקע היה, ככל הנראה, רצונה של קבוצת "ידיעות אחרונות" לגשת למכרזי הערוץ השני. ואכן ב-1992 נחתם הסכם הלוואה, שלפיו הסכום שהועבר ל"הארץ" יוחזר במלואו ל"ידיעות אחרונות" בסוף שנת 2002. בהמשך פורסם ב"הארץ" כי ההלוואה ניתנה ללא בטחונות, צמודה למדד וללא ריבית.
קשרים כלכליים אלה לא פורסמו ברבים במשך שנים. "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" הן חברות פרטיות ואינן מחויבות לדווח לציבור על התקשרויותיהן ותוצאותיהן העסקיות. בנוסף, איש לא יידע את העיתונאים במערכות על הקשר העסקי שנרקם בין העיתונים. "אני חושב שזה היה נכון שלא לדווח על לקיחת ההלוואה מ'ידיעות אחרונות', בדיוק כמו שאני לא צריך לדווח מאיזה בנק אני לוקח את ההלוואה", אומר שוקן.
באוגוסט 1994 נחשפה הפרשה לראשונה בעיצומה של אחת התקופות הסוערות בתולדות התקשורת הישראלית. "מעריב" פרסם בעמודו הראשון ידיעה ולפיה ל"ידיעות אחרונות" יש זיקה עסקית לקבוצת "הארץ", ועל כן דיווחי "הארץ" בכל הקשור לפרשת האזנות הסתר מגמתיים ולא מאוזנים. בידיעה של "מעריב" פורסמה גם תגובתו של עמוס שוקן שהכחיש את העובדות: "לדבריו, ל'ידיעות אחרונות' או לארנון מוזס אין השקעות כספיות ב'הארץ', ומעולם לא הזרימו כסף לקבוצת 'הארץ'. עם זאת הוא אישר כי יש לו 'קשרים חברתיים עם ארנון מוזס'", נאמר שם.
שבוע לאחר מכן התפרסם מאמר תגובה של שוקן ב"הארץ". לטענתו, עיתונאים מ"מעריב" פנו אליו עוד בתחילת יוני אותה שנה וביקשו תגובה לידיעה על ההלוואה. באותם ימים נערכו פגישות בין המו"לים של שלושת העיתונים ובהן נדון האופי שמקבל סיקור פרשת האזנות הסתר. בשיחות אלה סוכם על הפסקה זמנית של הפרסומים בעניין, למעט דיווחים מבית-המשפט. הידיעה על ההלוואה של מוזס לשוקן, שאמורה היתה להתפרסם ב"מעריב", נדחתה על רקע שיחות התיאום על אופי הסיקור של פרשת האזנות הסתר. משפורסמה הידיעה לבסוף הגדיר אותה שוקן במאמרו "מכשיר סחיטה" והוסיף: "המידע שהיה בעיני נמרודי נשק הרתעה, ובמשך כשלושה חודשים נתן לו הרגשה שהצליח בעזרתו לסחוט מ"הארץ" שתיקה - חזר להיות ידיעה עיתונאית". במשך אותו חודש המשיכו שני המו"לים להלום זה בזה ולהאשים איש את רעהו בהאשמות הקשורות בין היתר לשותפות העסקית הקצרה שנדונה ביניהם.
בעקבות הדברים שפורסמו בתקשורת פתח הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, ד"ר יורם טורבוביץ, בבירור הקשרים הכלכליים בין בעלי השליטה ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" ובטיב פגישות התיאום בין בעלי העיתונים בקשר לסיקור פרשת ההאזנות. ב-1997 הודיע הממונה לצדדים כי הוחלט לסגור את התיק בעניין זה מבלי לקבוע אם מדובר בהסדר כובל או לא.
בסוף שנת 2001, חלה תפנית. בתחילת דצמבר חשף הכתב הדר חורש ב"הארץ" כי "ידיעות אחרונות" נעתרה לבקשת "הארץ" ופרשה את פרעון קרן החוב של 10 מיליון דולר על פני חמש שנים נוספות. שוקן ציין כי "זה יצא בתקשורת עוד לפני שסוכמו הדברים". בכתבה הובאה תגובתו של אליעזר פישמן:
"למרות התחרות הישירה בין קבוצת 'הארץ' ובין עסקיו השונים, הוא תמך בעמדתו של בעל השליטה העיקרי ב'ידיעות אחרונות', ארנון מוזס, שצידד בפרישת החוב של קבוצת 'הארץ'".
כעבור יומיים העלה גיא רולניק בטורו ב"הארץ" תהיות על הסכם הפרישה: "מן הראוי היה שהממונה על ההגבלים העסקים, דרור שטרום, יידרש אליה".
ואכן, כעבור ימים ספורים דווח בתקשורת כי הממונה דרש מ"ידיעות אחרונות" ומ"הארץ" פרטים על הסכמי ההלוואה החדשים. עם פתיחת החקירה הגישו הצדדים את טענותיהם בכתב והממונה החל בבדיקה. במקביל, במסגרת ההסכם החדש, העבירה "הארץ" ל"ידיעות אחרונות" תשלום ראשון. שוקן סירב לציין איזה סכום הועבר. עו"ד דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים, אמר ל"העין השביעית": "ההחלטה בנושא צפויה להתקבל בקרוב. אנו רואים בזה נושא חשוב בעל השלכות רוחב לנעשה בתחומים אחרים ובשווקים אחרים, ובהתאם הוא יישקל".
▪ ▪ ▪
תחרות בכל תחום עסקי היא חיונית. היא יוצרת תמריצים כלכליים האמורים לפעול לטובת הצרכן. מצב, שבו מתחרה אחד מהווה מעין "בנק הלוואות" למתחרהו, מעורר תהיות. ראשית יש לשאול מה הם האינטרסים של הלווה והמלווה להתקשרות. שנית, יש לבחון את השפעת קיום ההלוואה על התחרות. פגיעה אפשרית בתחרות עלולה להיווצר הן מצד הנושה והן מצד החייב. כך, למשל, לנושה יש אינטרס שלא לפגוע יתר על המידה בחייב מאחר שהוא מחזיק בכספיו העתידיים. ואילו לגבי הלווה מתעוררת השאלה, עד כמה ביכולתו להתעלם מהיחסים שנוצרו בינו לבין נושהו במסגרת פעילות השוק. דברים אלה רלבנטיים בכל תחום שבו מתקיימת תחרות, על אחת כמה וכמה בעיתונות. זירת התחרות בשוק העיתונות מתמקדת, בין היתר, באחוזי התפוצה של העיתון, במכירת שטחי הפרסום, בהעסקת עיתונאים ובתחרות התוכנית בין העיתונים.
שוק העיתונות היומית בישראל מצומצם וריכוזי. על-פי סקר TGI לשנת 2001, ל"ידיעות אחרונות" נתח של 48.8% מהשוק, ל"מעריב" 26.8%, ל"הארץ" 9.1% ול"גלובס" 3.4% מהשוק. במקרה שלפנינו, העיתון השלישי בגודלו לווה עשרה מיליון דולר מעיתון אשר הוכרז כמונופול. באשר למצבם הכלכלי של "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", בשל היותן חברות פרטיות, המידע אינו נגיש לציבור הרחב. יחד עם זאת, לממונה מוקנית סמכות על-פי דין לדרוש מהחברות שבבדיקה את כל המידע הדרוש לו.
ההלוואה מעוררת שאלות: האם הקשרים שנרקמו הסתכמו בהלוואה בלבד? עיתונאי שעבד בקבוצת "ידיעות אחרונות" באותה תקופה טוען כי ההסכמה בין שני המו"לים כללה גם הסכמה ש"ידיעות אחרונות" לא תציע לעיתונאים מקבוצת "הארץ" משכורות גבוהות יותר כדי למשוך אותם אליה. לדעת אותו מקור, התחושה היתה שמדובר בקרטל של העיתונים נגד העיתונאים. תגובת עמוס שוקן: "העובדות הן הפוכות, במקרים לא מעטים עיתונאים של קבוצת 'הארץ' קיבלו הצעות מעיתונים של 'ידיעות אחרונות' ובמקרים לא מעטים גם עברו אליה. היו כמובן מקרים שבהם שכנענו את העיתונאי שקיבל הצעה להישאר בקבוצת 'הארץ'". ארנון מוזס סירב להגיב לפניות "העין השביעית".
באשר להשפעה אפשרית של ההלוואה על המידע הנוגע לקבוצת "ידיעות אחרונות" המופיע ב"הארץ", קיים קושי בהוכחת קשר כזה. יש שיאמרו שההשפעה התוכנית תלויה בהתערבות או אי התערבות המו"ל. בשיחות עם גורמים שונים ב"הארץ", סיפרו הכתבים כי שוקן מקפיד שלא להתערב בנושאים אלה. רובם נמנעו מלמתוח ביקורת על התנהלותו של שוקן בפרשה כולה. יחד עם זאת, היו שהשמיעו ביקורת דווקא מעל גבי העיתון. גיא רולניק כתב בטורו ב"הארץ" (5.12.2001): "מדוע ארנון מוזס ואליעזר פישמן פורשים לעמוס שוקן את ההלוואה? מדוע לא לדרוש שהכסף ישולם במועד? שאלה טובה, שב'ידיעות אחרונות' וב'הארץ' לא נתנו לה מענה". וכשבוע מאוחר יותר נדרש שוב לנושא (11.12.2001): "עדיין נשאלת השאלה האם ההלוואה הזאת, כאשר ניתנה, תרמה לדמוקרטיה?... רק נעיר שקשה לנו להאמין שההלוואה הזאת תרמה לדמוקרטיה, לכל היותר היא תרמה לתזרים המזומנים של 'הארץ'".
עמוס שוקן חוזר ואומר כי להלוואה לא היתה השפעה על האופן שבו סוקר "ידיעות אחרונות" ב"הארץ". עוד במאמרו מספטמבר 1994 טען: "לא פעם הופיעו בעיתוני הקבוצה פרסומים נגד גורמים שלמנהלי הקבוצה היה אינטרס לטפח יחסים טובים אתם. השגת יחסים טובים כאלה על-ידי תוכן העיתונים נחשבה ב'הארץ' תמיד להיפוכה המוחלט של עיתונות".
בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת הכלכלה של הכנסת על הצעת חוק הגבלת בעלויות צולבות עלה שוב הנושא. בדיון ציין שוקן רשימת כתבות שהופיעו ב"הארץ" בתקופת החוב. בין היתר הזכיר מאמר מערכת אשר דרש מעורך "ידיעות אחרונות" להתפטר בעקבות הגשת כתב-האישום על רקע פרשת ההאזנות, כתבה של אורית שוחט שבדקה את מעורבות חיים רוזנברג וארנון מוזס בפרשה וכמו כן, תלונה שהגיש העיתון לממונה על ההגבלים נגד "ידיעות אחרונות" בעניין מקומוני "ידיעות תקשורת".
הוכחה לבעייתיות הקשר העסקי בין העיתונים סופקה על-ידי שוקן עצמו. לטענתו, ייתכן שפישמן הוא שהדליף את הידיעה הראשונית שהתפרסמה ב"הארץ" על הארכה שניתנה לפרעון ההלוואה. לפי גרסת שוקן, פישמן עשה זאת מאחר ששלושה ימים קודם לכן פורסם ב"הארץ" כי "בנק הפועלים לא נותן אשראי נוסף לקבוצת אליעזר פישמן". וכך אמר שוקן בשיחה לגלי-צה"ל: "בעקבות הידיעה הזו אני חושב שאליעזר פישמן הוא זה שאמר לעיתונאי של 'הארץ': 'תשמע, המנוולים האלה כתבו עלי ככה וככה, שזה לא נכון, והנה בעיצומו של הדבר הזה אני הסכמתי לפרוש להם הלוואה'".
▪ ▪ ▪
בנוסף לסוגיית ההסדר הכובל מעוררת ההלוואה שאלות בתחום האתיקה העיתונאית הראויה. האם ראוי שמו"ל עיתון ייקח הלוואה ממו"ל מתחרה? האם ביכולתך לסקר כנדרש את הנושה שלך? האם קוראי "הארץ" לא ייפגעו מהאופן שבו עיתונם מסקר את "ידיעות אחרונות"? האם עיתונאי אכן יכול לפעול בחופשיות בנסיבות אלו? איזה יתרון צמח ל"ידיעות אחרונות" ממתן הלוואה זו? ושאלת השאלות: אם "הארץ" היה זקוק למזומנים, מדוע לא פנה לקבלת מימון בנקאי? על השאלה האחרונה סירב עמוס שוקן להגיב.
פרופ' דן כספי, מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון: "אפילו אם מדובר בשני מו"לים נאורים וליברלים עדיין קיים מבחן 'מראית עין'. לשם כך עדיף היה אם, למען הפלורליזם התקשורתי, לא היה מתקיים כל קשר עסקי בין שני התאגידים". פרופ' כספי מוסיף: "מה שצריך להדאיג אותנו זה לא מה שאנחנו יודעים על הקשר בין התאגידים, אלא קיום אפשרי של קשרים נוספים הסמויים מן העין. למען הסדר הטוב, רצוי לחזור לעקרון השקיפות שלפיו כל אחד יצהיר מה הם קשריו העסקיים, לרבות עם תאגידים אחרים ובפרט תאגידי תקשורת". פרופ' מרדכי קרמניצר, נשיא מועצת העיתונות: "הנחתי היתה שמדובר בדבר של העבר, שהסתיים או שהוא לקראת סיום, והופתעתי לשמוע שהדברים אינם כך. הנושא הוא בעל חשיבות וכאשר תתקבל תמונה עובדתית מלאה הן מהכתבה והן מהחלטת הממונה, הנושא יובא לדיון בנשיאות מועצת העיתונות".
החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים תתקבל בקרוב. מאחר שקביעת הממונה עשויה להשפיע על היציבות הכלכלית של "הארץ", עליו לאזן בין הפגיעה בתחרות כתוצאה מקיום ההלוואה לבין הפגיעה ב"הארץ" כתוצאה מחיוב הקבוצה לפרוע אותה מיד. יש להניח שבמערכת השיקולים של הממונה יילקח בחשבון שמדובר בהסדר שהחל לפני למעלה מעשור ושממונה קודם בחן את הנושא בעבר (אמנם לפני שחל שינוי בנסיבות). בחודש מרץ השנה הופיעו פרסומים בתקשורת שלפיהם הממונה צפוי להכריז כי מדובר בהסדר כובל ולהורות על פרעון ההלוואה. ככל הידוע, ההחלטה צפויה בשבועות הקרובים.
בריתות מקומיות
בפברואר 1998 החל "מעריב" להוציא לאור מקומון בחיפה. על רקע התחרות העתידית הגיעה קבוצת "ידיעות אחרונות" - אשר לא החזיקה במקומון באזור - להסדר עם קבוצת שוקן על רכישת גליונות של המקומון "כלבו" והפצתם עם גליונות יום שישי של "ידיעות אחרונות". הסדר מקביל נחתם עם "ידיעות חיפה". שנה לאחר מכן קבע הממונה על ההגבלים העסקים דאז, ד"ר דוד תדמור, כי מדובר בהסדר כובל. בין היתר נאמר בקביעה: "ברית חיפאית קמה לה בין קבוצת 'ידיעות' לקבוצת שוקן, והיא ממזגת - שלא כדין ובניגוד לדין - את כוח העיתון 'ידיעות אחרונות' בעיתונות היומית עם כוחו של 'כלבו' בעיתונות המקומית באזור חיפה... כוח משולב זה ממונף נגד המקומון החדש של קבוצת 'מעריב' באזור חיפה ואף נגד העיתון 'מעריב' עצמו". הסדר דומה נחתם גם בשרון; מקומון רשת שוקן הוכנס ל"ידיעות אחרונות" בנוסף למקומון של "ידיעות תקשורת".
הקביעה כי מדובר בהסדר כובל היתה חד-משמעית. לאחריה התנהלו דיונים בעניין בבית-הדין להגבלים עסקיים, כאשר במקביל נמשכה ההפצה המשותפת, עד לסוף חודש מאי 2002, מועד שבו הודיעה "ידיעות אחרונות" לממונה על ההגבלים שהיא מפסיקה את הפצת מקומוני רשת שוקן בעיתונה.
אין זו הפעם הראשונה ש"כלבו" התקשר בהסכם הפצה עם עיתון יומי. "מעריב" הגיש, בשנת 1995, כתב תביעה נגד "כלבו", "ידיעות אחרונות" ו"ידיעות תקשורת". בתביעה נטען כי "כלבו" הפר חוזה שחתם עם "מעריב" ולפיו יופץ המקומון בעיתון במשך שלושה חודשים. הסדר ההפצה נמשך כמה שבועות עד להפסקתו החד-צדדית על-ידי "כלבו". וכך נטען בתביעה: "או אז הפעיל 'ידיעות אחרונות', למיטב ידיעת 'מעריב' וכפי שנמסר לה על-ידי נושאי תפקידים בכירים ב'כלבו', את כוחו כנושה עיקרי או כשותף סמוי ברשת שוקן ואילץ את רשת שוקן לחדול מהתחרות בו באזור חיפה, ובכלל זה הפסקת חוזה ההפצה המשותפת עם 'מעריב'". התביעה הסתיימה בהסכם פשרה.
תגובת עמוס שוקן: "ל'מעריב' היה נוח לטעון את הטענה הזאת בכתב-התביעה, אבל בפועל היו לנו טענות על אי עמידה בהסכם מצדם והדבר גם בא לידי ביטוי בתביעה נגדית שלנו". ארנון מוזס סירב להגיב.
מיה רייזנר-אורן היא משפטנית ועיתונאית
גיליון 39, יולי 2002