הראיון ששרון גל ערך עם שר הביטחון אביגדור ליברמן בערוץ 20 היה מעניין למדי. לא מכיוון שהיה אינפורמטיבי במיוחד (הוא לא; היה בו רק מעט חדש), אלא בשל מה שהוא מספר על ראיונות עם בכירים באופן כללי. בתמצית: הראיון הזה היה נראה כמעט אותו הדבר גם אם היה מתקיים בערוץ 2, או אפילו בערוץ 10. ההבדלים היו קוסמטיים.

ובהרחבה: דומה שכל מראיין או מראיינים מהערוצים המסחריים שהיו מגיעים לראיין בימים אלה את שר הביטחון ליברמן היו נאלצים, לשיטתם, לאזן בין הכבוד שנפל בחלקם שלהם דווקא לראיין אותו לבין ההכרח לשאול את "השאלות הקשות". אלא שגם "השאלות הקשות" הן כמעט תמיד רק מופע של שאלות קשות – הן לא באמת נועדו להקשות (בדיוק כמו השאלות ששאל שרון גל: על ההבטחה לחסל את הנייה בתוך 48 שעות, ההתערבות במשפט אלאור אזריה ועוד).

קשה בכלל לדמיין את כתבי החדשות בערוצים המסחריים שואלים למשל את ליברמן על התיק הפלילי בעניינו, ועל העובדות שלא ייאמנו שעולות ממנו: מדוע בתו והנהג שלו קיבלו משכורות עתק, מה בדבר העדים שנעלמו ועוד ועוד. שלא לדבר על תסריט שבו הם דוחקים אותו לפינה בסוגיות הללו, שאלה אחר שאלה, כמו מתאגרפים נחושים, קצת כמו בסדרת הראיונות המפורסמת של העיתונאי האנגלי דייוויד פרוסט עם הנשיא ניקסון (שגם הפכה לסרט). מדוע? משום שהתיק הזה הרי כבר נסגר. זהו נון-אייטם. וזו רק דוגמה קטנה ללוגיקה העקומה, המסורסת, של החדשות בערוצים המסחריים.

העובדה ששרון גל – שעד לפני מספר חודשים שימש כחבר-כנסת בסיעת ישראל-ביתנו של ליברמן, לאחר שהאחרון מינה אותו באופן אישי לרשימה לכנסת – מגיע בנסיבות המופרכות והקיצוניות האלה במונחים של אתיקה עיתונאית, לראיין אותו, והראיון נראה זהה לכל מה שאנחנו רגילים לראות בראיונות כאלה – פיזית, ממש נראה אותו דבר, תחשבו על זה במונחים פלסטיים, של פיקסלים שנעים על המסך – עוזרת להמחיש עד כמה מראש המוסד הזה ריק מתוכן. עד כמה כשזה מגיע לבכירים, ישנו רק מופע של ראיון, לא ראיון.

אגב, לשאלת ההמשך המתבקשת, "אז למה בכל זאת ליברמן העדיף את שרון גל על פני מדורת השבט?", עשויות להיות כמה תשובות מעניינות. אחת מהן היא שיותר מאשר שלליברמן חשוב לרשום הופעה טובה בערוץ 2, חשוב לו לחזק את הימין הפופוליסטי האנטי-ממלכתי שהולך ונהפך לכוח הפוליטי הכי משמעותי בישראל בימים אלה – אותו ימין שהמייצג המובהק ביותר שלו הוא ערוץ 20, ושמגדיר את עצמו, בין השאר, דרך האיבה לערוץ 2. זו כנראה המשימה היותר חשובה בעיניו שעומדת כעת על הפרק.