רשות השידור, הנמצאת בפירוק, תפתח ללא דיחוי בהליכים לפרסום כתוביות בערבית שילוו את כל השידורים החיים שלה בשפה הערבית, כך הוסכם לאחרונה במסגרת פשרה שקיבלה תוקף של פסק-דין על-ידי בית-המשפט העליון.
בחודש נובמבר האחרון הגיש נזאר זהראוי, הנדסאי מכונות תושב מג'ד אל-כרום, בקשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים שיתיר לו להגיש תובענה ייצוגית נגד כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק רשות השידור. במרכז התביעה עמדה הטענה כי הרשות אינה מוסיפה כתוביות בערבית לשידורים החיים בערבית וזאת בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ולחוק שידורי הטלוויזיה.
זהראוי, אדם עם מוגבלות שמיעה הנעזר בין היתר בכתוביות כדי להבין את הנאמר בתוכניות הטלוויזיה טען בבקשתו כי רשות השידור מפלה לרעה את לקויי השמיעה בני החברה הערבית בישראל, ולמעשה מפלה אותם פעמיים. הן כלפי דוברי ערבית שאינם לקויי שמיעה והן לעומת לקויי שמיעה שאינם דוברי ערבית, אשר נהנים מכתוביות בעברית המלוות את השידורים החיים של רשות השידור בשפה זו.
"למרות שאני יודע עברית", הצהיר זהראוי בבקשה שהוגשה על-ידי עורכי-הדין שלומי אבני וערן פלסר, "אני צופה לפעמים בתכניות שהרשות משדרת בשפה הערבית (שפת אמי) בשידור-חי, למשל חדשות או משחק כדורגל בערוץ 33. [...] לא ראיתי מעולם כתוביות בערבית בשידור חי של הרשות בערבית. [...] לדוגמה, במקרים רבים הרשות משדרת משחק כדורגל בשידור חי בערוץ 1 בעברית עם כתוביות סמויות בעברית, המנגישות לאנשים לקויי שמיעה את דברי השדרנים, הפרשנים וכדומה. ובמקביל הרשות משדרת את אותו המשחק בשידור חי בערבית בערוץ 33 ללא כתוביות בערבית".
זהראוי דרש פיצוי כולל בסך למעלה מ-15 מיליון שקל לנפגעים מהתנהלות הרשות בגין התקופה שבמהלכה לא שידרה רשות השידור כתוביות בערבית ללקויי שמיעה, וזאת בניגוד לחוק המחייב אותה לעשות כן.
הכונס הרשמי דוד האן (צילום: משרד המשפטים)
הכונס הרשמי פרופ' דוד האן, באמצעות עו"ד דרור ויגדור, ביקש מבית המשפט המחוזי שלא לאשר לזהראוי את הגשת התביעה הייצוגית, וזאת ראשית לכל משום שהרשות נמצאת בפירוק ועל כן לא ניתן לנקוט בהליכים נגדה מבלי קבלת היתר מיוחד מהמפרק, היתר שלא ניתן.
לגופן של טענות זהראוי השיב המפרק כי הן אינן נכונות. על פי המידע שנמסר לו מהגורמים המקצועיים ברשות השידור, בשנים האחרונות דווקא לוו המשדרים החיים של רשות השידור בשפה הערבית בכתוביות בשפה הערבית, אם כי בשנים 2013-2014 היקף שידורי הכתוביות היה פחות מזה שהחוק מחייב, למעט בשעות השיא.
"הנה כי כן, הטענה בבקשה כי רשות השידור 'מעולם' לא כללה כתוביות בשידורים חיים בטלוויזיה בערבית נסתרת לחלוטין על פי הנתונים הרשמיים", נכתב בתגובת המפרק. עוד טען המפרק כי בשל המצוקה התקציבית ומצוקת כוח האדם שבה נמצאת הרשות בחודשים האחרונים, "המצב הנוכחי הוא הטוב ביותר שניתן להשיג בפירוק, והרע במיעוטו".
השופט דוד מינץ מבית-המשפט המחוזי קיבל את עמדת המפרק ודחה את בקשתו של זהראוי. "אין מקום לאפשר את הגשת התובענה הייצוגית, לא מההיבט המהותי ולא מההיבט הדיוני", קבע מינץ. "רשות השידור מתעתדת לחדול מפעילותה בחודשים הקרובים. לפיכך, גם אם מלוא טענות המבקש היו נכונות – ולא השתכנעתי לכאורה כי כך הם פני הדברים – אין מקום לחייב את הרשות לספק שירות ממין חדש".
אולם זהראוי הגיש ערעור לבית-המשפט העליון ובדיון שנערך בפני השופטים אליקים רובינשטיין, אורי שהם ודפנה ברק-ארז הביע בית-המשפט התנגדות לפסיקת המחוזי. "אנו סברנו כי כיוון שהמדובר בחובה סטטוטורית לפי חוק שידורי טלויזיה (כתוביות ושפת סימנים), תשס"ה-2005, יש מקום לטפל בנושא גם במצב של פירוק, לרווחת כבדי השמיעה במגזר הערבי ולשם הנגשת השידורים להם", נכתב בהחלטה שניתנה בסוף הדיון בעליון.
לפי ההחלטה, לאחר שיג ושיח באולם בית-המשפט הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה "רשות השידור תפתח ללא דיחוי בהליכים שמטרתם הגשמת הכיתוביות בערבית בשידורים החיים בערבית". בית-המשפט העליון הוסיף כך: "איננו נוטעים מסמרות קשיחים באשר ללוח הזמנים, אך אנו יוצאים מן ההנחה כי הביצוע יהא בהקדם האפשרי ובזריזות הראויה, מתוך פתיחות ובנפש חפצה, ואנו מקדימים תודה למנהל הטלויזיה בערבית ולמפרקים".
באשר לפיצויים שדרש זהראוי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בשל הפשרה תשלם רשות השידור 40 אלף שקלים שיועברו לטובת כבדי השמיעה במגזר הערבי, 20 אלף שקלים תעביר לזהראוי עצמו ו-85 אלף שקלים (בתוספת מע"מ) לעורכי-דינו. בשבוע שעבר, לאחר שהתקבלו האישורים הנדרשים, נתן בית-המשפט העליון תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה.
ע"א 554/16
11446-08-14