עימותים בין קבוצות יהודיות לקבוצות ערביות מפרנסים היטב את הרייטינג של אתרי הספורט. משחק בין בית"ר ירושלים מול בני-סכנין בתקופה של משבר בטחוני ישתחל בלי בעיה לראש החדשות הכלליות, הקרקע תבער והטוקבקים יתלהמו כדרכם. לאחרונה התפרסם מחקר חדש – "בין שילוב להדרה" בעריכת ד"ר חן קרצ'ר, בהוצאת מרכז שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל-אביב, שבדק את יחסה של תקשורת הספורט בעברית לקבוצות ערביות ולשחקנים ערבים.
לשם כך בחן קרצ'ר מאות ידיעות וכתבות שפורסמו מאז שנות ה-90 בעיקר בשלושה כלי תקשורת, "ידיעות אחרונות", ynet ו"הארץ" – שני מדורי ספורט גדולים ופופוליסטיים (שני הראשונים) וכלי תקשורת קטן, בעל אופי אינטלקטואלי וקו שמאלי.
בפרק שהוקדש לבית"ר ירושלים ויחסה לכדורגלנים ערבים, מסקנת המחקר היא כי עם פרסומם של גילויי שנאה וגזענות של אוהדי בית"ר כלפי ערבים, תנסה התקשורת העברית לגמד את חומרת האירוע, ואף תבקש, שוב ושוב, לסלוח לאוהדים שסרחו. כך, למשל, בעת מבצע "חומת מגן" ב-2002, לאחר נפילת החייל והאוהד השרוף של הקבוצה ניסן אברהם, בער היציע המזרחי בטדי במשחק מול בני-סכנין. "לצד ההנצחה המרגשת שעשו לו בשלטים ובשירים", נכתב אז ב"ידיעות אחרונות", "באה מחרוזת דוחה של שירים אנטי-ערביים, שהתקבלו בשל המצב בסלחנות. מדכא ולא הכרחי".
הביקורת הרפה של העיתון אינה מקרית. "בית"ר ירושלים מהווה סמל נצי של הלאומיות היהודית-ישראלית", כותב קרצ'ר, "ובשל כך מתקשה העיתונות לדחות ולהוקיע אותה. לכאורה נמצאת בית"ר על סף ההדרה מחזון האינטגרציה של יהודים וערבים, אבל בסופו של דבר היא תמיד מוכלת".
על היחס לספורט במגזר הערבי בתקופות של משברים בטחוניים מעיד המחקר: "תקשורת הספורט נוטה להתגייס למען התמודדות עם האתגר הלאומי הניצב בפני מוסדות המדינה והרוב היהודי, ומתוך כך היא באה לא אחת לידי סילוף ועיוות. היא מדגישה את חששות שחקנים יהודים המשחקים בחו"ל או בקבוצות ערביות או מאמנים אותן, כחלק מהתפיסה של מיעוט הנמצא תחת איום בטחוני. אין כמעט דיון בחששות ובפחדים של שחקנים ערבים המשחקים בקבוצות יהודיות. כאשר ערבים מנסים להתבטא בנושא ולהציג חזון אלטרנטיבי, נוטים לגנות אותם".
"בין שילוב להדרה – הערבים בישראל בראי תקשורת הספורט בעברית", עטיפת הספר
ד"ר קרצ'ר מביא לדוגמה את ההפגנה שנערכה בסכנין בינואר 2009, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", הפגנה שלדבריו עירערה את ההרמוניה שניסו לצייר ב"ידיעות אחרונות", שעורך הספורט שלו אז היה ניר חפץ, המקורב לימין הפוליטי. ספורט "ידיעות אחרונות" הגיב על ההפגנה בתצלום שער גדול ו"מפלג" של יהודים וערבים. מאזן גנאים, ראש עיריית סכנין, הידוע במאבקו לדו-קיום, שיצא אז בקריאת "יחי השהידים", נדרש להסביר את ההפגנה. כן פורסמה קריאה לשחקן בן סהר, ששיחק בחו"ל, לחזור לארץ ולהתגייס לצה"ל. קרצ'ר קבע בעקבות כך כי מדורי הספורט של "ידיעות אחרונות" ו-ynet נטו לאמץ גישות של "עיתונות שלום" פחות מאשר "הארץ", העושה זאת בקביעות כחלק מהקו שלו.
מסקנות נוספות מהמחקר: ככל שמצב היחסים בין יהודים לערבים מחריף, כך מתמעט הגינוי לבית"ר ירושלים ולאוהדיה, המסמלים יותר מכל הקבוצות האחרות את הניכור למגזר הערבי. ועוד: הקשר בין ספורט, פוליטיקה ותקשורת הוא בל יינתק; השילוב של יהודים וערבים בכדורגל הוא דו-כיווני ומעודד התמתנות בהבעת דעות מדירות; התקשורת מעודדת את שילובם של שחקנים ומאמנים יהודים בקבוצות ערביות כחלק ממדיניות המעידה על חיים משותפים ("שילוב זה מוצג כהכרחי מבחינה מקצועית, ולא רק לאומית"); הידע של קוראי הספורט בעברית מוגבל בנוגע לאתגרים ששחקנים ערבים וקבוצות כדורגל ערביות מתמודדים עימם, והם אינם מודעים למצב התשתיות ביישובים הערביים או להזדמנויות הכלכליות בהם.
עוד קובע המחקר כי כיוון שהסיקור מתרכז בקבוצות מהליגה הראשונה, התמונה המתקבלת של עשרות קבוצות ערביות אחרות היא קלושה עד בלתי קיימת. הצלחתה של בני-סכנין בליגת-העל העניקה לה דימוי חיובי בתקשורת העברית, אבל מטשטשת את היותה עיר פריפריאלית קטנה וענייה ואת ההתמודדויות של תושביה. עיתון "הארץ" היה היחיד שפירסם כמה כתבות על הפערים בין הדימוי של העיר והמגזר על-פי הצלחת הקבוצה לבין חיי היומיום של התושבים.
המחקר מפורט ונשען על כ-500 כתבות ופרשנויות, אולם הוא חסר לחלוטין תצלומים של הכותרות והידיעות שעליהן התבסס ומיקומן בעיתונים. תצלומים כאלה היו מסייעים להבין טוב יותר את המבנה ההיררכי של הפרסומים, וכך את החשיבות שייחסו להם העורכים.
קרצ'ר פתח את מחקרו עם הפועל טייבה, הקבוצה הערבית הראשונה ששיחקה בליגה הראשונה. מי שמינף אותה היה ראש העירייה דאז, רפיק חאג' יחיא, שהשקיע בה רבות. הדרך לליגה הראשונה ב-1996 עברה במשחק במכתש מול הפועל רמת-גן, שנפתח בפרחים והסתיים בהתפרעות. רמת-גן הובילה 0:2, ואז הורחק שחקנה יובל נעים לאחר פגיעה בשחקן טייבה. נעים רץ לעבר הקוון בתנועה מאיימת, שלאחריה הודיע הקוון לשופט כי השחקן נגח בו והמשחק הופסק.
במהומה שפרצה רץ חאג' יחיא לעבר יציע אוהדי טייבה וסימן באצבעותיו "וי". בתגובה הסתערו לעברו שחקנים ומקורבים של רמת-גן, ניסו לתקוף אותו ואת שחקני טייבה והשליכו לעברם ספסל. האירוע תועד במצלמת ערוץ 1 והזכיר פוגרום. השדר משה גרטל, שסיקר את המשחק, תיאר את מעשהו של חאג' יחיא: "אני לא רוצה להגיד משלהב את הרוחות, אבל אתם רואים את התנועות לפניכם".
המשחק בין הפועל טייבה לפועל רמת-גן באצטדיון המכתש וההתפרצות של ראש עיריית טייבה אל מול המצלמה, 30.3.96
נכחתי באותו משחק ככתב "ידיעות אחרונות" וכאוהד הפועל רמת-גן, וכמה דקות לאחר שהסתיים בטרם עת נכנסנו העיתונאים לחדר ההלבשה של טייבה. חאג' יחיא נשאל מדוע הגיב בתנועות וי: קבוצתו היתה בפיגור, המשחק הופסק, הרוחות היו סוערות, ובמעשהו, כך נטען כלפיו, הוא גרם לשלהוב הרוחות.
חאג' יחיא רתח על השאלה ופתח במונולוג הבא (צפו בסרטון החל מדקה 5:28): "אתם התקשורת מלהיטים. אני הלכתי לשלוח את הקהל שלי... עשיתי תנועת וי... הנה אני ניצחתי ברמת-גן, זו זכותי האלמנטרית, הנה אני עושה בקלוז-אפ מול המצלמה [מדגים תנועת וי נמרצת]. זה אסור? אנחנו עם של דפוקים? אנחנו עם של מפסידים? אנחנו עם שזכותנו לנצח! הנה, בקלוז-אפ – וי, מה יש? אנחנו יש לנו רובים? יש לנו סכינים? אין לנו סכינים [מפשיל את חולצתו כלפי מעלה], יש לי סכינים? אין סכינים, יש לי כדור ויש לי הנהלה טובה, יש קבוצה, אין לי שום דבר [קורע את חולצתו], מה, אנחנו עם דפוק? סוג זין אנחנו? מה יש? [פושט את הגופייה] יש לי סכינים? יש לי רובים? הלכתי עם תנועת וי, אסור?".
כך הפך משחק שהחל באווירה ספורטיבית לאירוע אלים עם גוון לאומני. המקרה לפרטיו אינו מופיע במחקרו של ד"ר קרצ'ר, שהתרכז בטקסטים עיתונאיים, אבל הסרטון הזה הוא עדות מאלפת ששווה מאה כתבות מודפסות ליחסים הטעונים בין המגזר היהודי לערבי. קרצ'ר כתב כי למעט דיווחים על ההתרחשויות במשחק שפוצץ ובבית-הדין, לא היה דיון בסוגיות מהותיות כמו היחסים בין רוב למיעוט, וההשלכות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות של האירוע לא לובנו בתקשורת.
כיוון שהמחקר החל בהליכי הוצאה לאור ב-2013, החוקר לא הספיק לעסוק בסיקור תקופת מבצע "צוק איתן" ב-2014 ולאחריו, ובשל כך החמיץ את אחד העימותים הגדולים של הממסד הישראלי עם המגזר הערבי – התרומות שקיבלו בני-סכנין ואחי-נצרת מעזמי בשארה ועוררו סערה עצומה במגזר היהודי. ניתוח של ציטוטים עסיסיים מפי אביגדור ליברמן, מירי רגב ואחמד טיבי, וכן פרשנות על הטוקבקים המאלפים שנלווים לדיווחים על אירועים מסוג זה – שווים מחקר נפרד.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il