צביעות
העיתונים מדווחים היום על תקרית בטיסת ישראייר מישראל לבולגריה שבמהלכה התפרעו נוסעים ותקפו מילולית דייל. התקרית זכתה לסיקור תקשורתי מקיף בשל העובדה המקרית שהיה מי שצילם אותה. ב"ידיעות אחרונות", העיתון שמציג לישראלים מראה מעוותת, רדודה ומתבהמת, נכתב בכותרת על השער "ביזיון בטיסה: לראות ולהתבייש" ("מה עושים איתם?", נושף רענן שקד). ב"ישראל היום", העיתון האלים שמשתלח במבקריו באופן כמעט חסר תקדים בעיתונות הישראלית, נכתב בכותרת על שער העיתון "'טיסת השוקולד': חוצפה עד השמים". כותרת טור הפרשנות (אריאל שמידברג) היא "תפסיקו לצעוק".
הכותרות הראשיות
צירוף מקרים ומסע יחסי-ציבור מגיעים היום לכותרת הראשית של שני הנמוכונים הישראליים, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום": ראש עיריית ירושלים נכח במקרה באירוע דקירה לאומני בעיר ("ראש העיר ומאבטחו זינקו על המחבל" ו"ברקת: מול מחבל – אסור להסס", בהתאמה). "הארץ" ו"מעריב" מקדישים את הכותרת הראשית לשתי סוגיות ליבה אקטואליות של החברה הישראלית: מבנה צה"ל ומחירי הדיור ("התוכנית להצעיר את צה"ל: גיל הפרישה יוקדם לרוב הקצינים" ו"הקרב על הבית", בהתאמה).
הנאום
גם היום מקדישים העיתונים מקום לפרשנויות ומאמרים בנוגע לנאומו הצפוי של בנימין נתניהו בקונגרס בתחילת החודש הבא, נאום שהפך לאחת הסוגיות המרכזיות בסיקור המערכת הפוליטית ומערכת הבחירות בעיתונות הישראלית. כמו בנוגע לסוגיות אחרות הקשורות בנתניהו שכבשו את סדר היום העיתונאי, כמו הוצאות משפחת נתניהו והתנהלותם במעונותיהם השונים, גם ביחס לנאום בקונגרס חלוקות הדעות הפרשניות בשאלה אם העיסוק התקשורתי "טוב לנתניהו" או "רע לנתניהו", כשנראה שהבון-טון בתקשורת המרכזית הוא כי העיסוק "טוב לנתניהו" מאחר שהוא מסיט את הדיון מן הסוגיות החשובות באמת, משרת את ההתקרבנות האופיינית לנתניהו ומשחק לידי טקטיקת התקיפה שלו את התקשורת.
אלא שבשבוע שעבר העיר כאן עוזי בנזימן שהטענה שהעיסוק התקשורתי המוגבר בפרשות בתי נתניהו משרת למעשה את הליכוד יכולה להיות בעצמה ספין מכיוונו של נתניהו. כך גם באשר לעיסוק התקשורתי בנאום הצפוי בקונגרס, שכזכור בא כדי להציג את עמדתו השלילית של נתניהו כלפי ההסכם המתגבש בין איראן למעצמות. גם כאן הצליח נתניהו, המציג עצמו תדיר כפוליטיקאי רדוף תקשורתית, לעצב את הההנחות העיתונאיות בנושא לפי צרכיו. כך הפכה מקובלת, גם על המצדדים בנתניהו וגם על מבקריו החריפים, המשוואה שלפיה מצד אחד עומדים יחסי ארה"ב-ישראל, ומן הצד האחר האיום שבהסכם עם איראן. כלומר, הנזק שיגרום הנאום ליחסים עם ארה"ב התקבל כהנחת יסוד, וכך גם התובנה שלפיה הסכם עם איראן הוא רע ויתר על כך: כי הנאום עתיד לשנות את ההחלטה על ההסכם.
זו הצלחה אדירה של דף המסרים הנתניהותי, משום שבעיסוק התקשורתי הנרחב כל-כך בסוגיית הנאום קשה למצוא מי שיזכיר וידגיש כי מדובר אחרי הכל בנאום, הצהרת דברים ותו לא, ושל דובר שאין לו שום סמכות והשפעה רשמית על מושא נאומו, כלומר, המשא-ומתן של המעצמות עם איראן. הנה כך למשל נכתב היום בתוך מאמרו של אורי סביר, אחד משניים בעמודי הדעות של "מעריב" העוסקים בנאום: "יתר על כן, זהו נאום סרק. אין לנתניהו שמץ של סיכוי לשנות ולא באות אחת את תוכן ההסכם המתגבש בין ארה"ב ואיראן בדרך זו. האלטרנטיבה היתה בהידברות אסטרטגית עם הנשיא והליכה לקראתו בנושאים מדיניים אחרים. ההסכם כנראה לא יגובש בסוף מרץ, אך גם בחודשים עד סיכומו, אין איש בעל השפעה בנושא שיסכים להקשיב לנתניהו. כבר עתה האמריקאים ממעטים לתדרך אותו בנידון".
הקביעה הזו של סביר אינה מרחיקת לכת, נשענת על מידע נסתר או מייצגת אג'נדה פוליטית. היא ניתוח סביר של עובדות גלויות הנשען על קומון-סנס. ובכל זאת הוא אינו מוביל את העיסוק התקשורתי בנאום.
בחירות 2015
המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מקדיש את כתבת השער שלו לגימיק: חמש חברות-כנסת מתראיינות יחד עם אמותיהן ("ומספרות על ההשראה ששאבו מהן"). לכתבה נבחרו חברות-כנסת מהליכוד, הבית-היהודי, מרצ, יש-עתיד והמחנה-הציוני. בעוד שהעדרן של חברות-כנסת ערביות (על חרדיות אין הרי מה לדבר) יכול להיות מוסבר בצירוף מקרים או חוסר מקום, את הבחירות המערכתיות בעמודי החדשות המוקדשים לבחירות אי-אפשר לתרץ כך:
עמ' 4 של העיתון, הראשון המוקדש לסיקור הפוליטי השוטף, עוסק כולו בגלי ההדף של דו"ח המבקר על מעונות ראש הממשלה ("דו"ח הבזבוזים"), שהיו כאמור לנושא מרכזי (אולי הנושא המרכזי בה"א הידיעה) של סיקור מערכת הבחירות בימים האחרונים. הידיעות כולן שליליות מבחינתו של נתניהו (לעזרא סיידוף, סמנכ"ל נכסים במשרד ראש הממשלה ודמות מפתח בפרשה, לא היה אישור לעסוק בענייני כספים והוא אף הורשע בעבר בקבלת שוחד; מפכ"ל המשטרה מוסר כי יש מקום לבדיקה משטרתית – שאין הפרש בינה לבין חקירה – בפרשות הבית השונות; מני נפתלי, אב-הבית לשעבר במעון ראש הממשלה, טוען כי הוא מקבל איומים על חייו בעקבות עדותו במשטרה נגד משפחת נתניהו ו"דורש מהמשטרה אבטחה צמודה").
הגם שב"ידיעות אחרונות" יכולים לטעון בצדק כי אין לנתניהו להלין אלא על עצמו בכל הקשור לשליליות זו, הרי שכלפי "ידיעות אחרונות" אפשר וצריך לטעון באותה מידה של צדק שכשראש הממשלה היה אהוד אולמרט והחשדות היו כבדים בהרבה – הסיקור של העיתון היה נוח פי כמה.
שלושת עמודי החדשות הבאים ממותגים כולם בלוגו "בחירות 2015", וזה הרכבם: שני אייטמים מרכזיים שליליים לליכוד ("כוננות ספיגה בליכוד" על דו"ח המבקר בעניין מחירי הדיור ו"העתירה והסטירה" על דחיית עתירת הליכוד נגד ארגון V15), ואייטם מרכזי נוסף המעניק בימה חופשית ליו"ר ש"ס ויקיר העיתון אריה דרעי ("מדור חדש: 'ידיעות אחרונות' מפגיש את הקולות הצפים עם הפוליטיקאים בבתיהם. והפעם: 12 מתלבטים מתארחים אצל יו"ר ש"ס על בורקס ותה עם נענע").
שלושת האייטמים הקטנים יותר מתחלקים כך: ידיעה אחת שלילית כלפי הבית-היהודי ("בצלאל סמוטריץ' מהבית-היהודי: 'אני הומופוב גאה'"), ידיעה חיובית אחת ביחס למחנה-הציוני ("שוב מנבאים מהפך? בליך בחר במחנה-הציוני"), וידיעה שלילית אחת הנוגעת לש"ס ("המנהיג הרוחני של ש"ס: 'התקווה' שיר מטומטם'"). הידיעה הזו היא האייטם היחיד מבין כל אלו שהוזכרו לעיל שאינו משתבץ באופן הרמטי במפת האינטרסים והמקורבים הפוליטית של "ידיעות אחרונות".
אריה דרעי יכול להתנחם בדיווח שהוזכר לעיל על חוג הבית שערך, שנכתב על-ידי מירב בטיטו, אבל היה יכול להיכתב באותה המידה על-ידי יועצי התקשורת של ש"ס (ומסתיים כך: "בתום שעתיים בדיוק קם דרעי מכסאו ומתנצל שיש לפניו שני ניחומי אבלים ושלושה אירועים. 'אני מקווה ששיכנעתי את המתלבטים', הוא אומר להם ונפרד לשלום מ-12 אורחים די מאוהבים, שהיו נשארים לעוד כוס תה אחת עם נענע").
עזרים חזותיים ב"ישראל היום": הרצוג = צ'מברליין
ב"ישראל היום", כמובן, תמונת ראי של סיקור מוטה (הקטנוניות מגיעה עד כדי כך ש"קרב כושל במלחמה צודקת" שכותב דן מרגלית על נאום נתניהו הופך ל"קרב בעייתי במלחמה צודקת" בכותרת שנתן העורך). הכותרת הבולטת על השער, מעל לכותרת הראשית, קוראת "להטיל על לבני אחריות אישית לחוב של קדימה – 19 מיליון ש'". הכותרת מוקפת מרכאות ולפי כותרת המשנה, "כך דורשים גורמים בקדימה לשעבר".
הכפולה הפותחת מוקדשת לסיקור חיובי של נאומו הצפוי של נתניהו בקונגרס והשלמת המשוואה החוזרת בחינמון, ולפיה נתניהו הוא צ'רצ'יל של דורנו: הרצוג, מסתבר, הוא צ'מברליין. אגב, בידיעה הראשית של "ישראל היום" מצטטים כרגיל את הודעת הליכוד ובה מתייחסים ליצחק הרצוג כאל "בוז'י". זו טקטיקה אינפנטילית שבליכוד מקפידים להשתמש בה (גם נתניהו עצמו), שימוש בשמות חיבה ככינויים מקטינים ומבזים. חבל שכלי התקשורת משתפים פעולה עם השטות הזאת – הרי גם נתניהו יכול להיות "ביבי".
שיא ההטיה מופיע בידיעה הקטנה בתחתית עמ' 15: "נדחתה עתירת הליכוד נגד V15" (גדעון אלון ושלמה צזנה). כזכור לקוראי החינמון, העתירה הקונספירטיבית הזו, שנדחתה תוך שהליכוד מחויב בהוצאות משפט, פירנסה כותרות ראשיות ועמודים פותחים לא מעטים לפני שנקברה קבורת חמור בתוככי הגיליון.
עתירת הליכוד נגד V15 ב"ישראל היום" (מדף הפייסבוק של אמיר שיבי)
גז
"סגן נשיא נובל-אנרג'י הודיע לממשלה: לא נסכים לתחרות פנימית בלווייתן", נכתב בידיעה הפותחת של "דה-מרקר" (אבי בר-אלי). "גילה שוקל להגביל את אחזקות נובל ודלק בחברות גז אחרות", נכתב בכותרת ידיעה של ליאור גוטמן ב"כלכליסט".
גילוי לב
"היה נחמד אילו אפשר היה להשליך על אלבומו החדש של עמיר בניון, 'סופה', את כל הכעס על הזמר השונא והמשניא. אבל אי-אפשר. זה אלבום טוב", נכתב בכותרת המשנה לביקורת של בן שלו, הנדפסת היום ככתבה הפותחת של "גלריה", מוסף "הארץ".
עושים לביתם
גם היום מתפרסם במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" טקסט במסגרת המיזם המערכתי-שיווקי "שולחן משפחתי" שבמימון חברת המזון אוסם. הפעם לא חתם על הטקסט איש מבין המועסקים במוסף כעיתונאים. במקומם חתום על הטקסט טל ברודי, "חבר בצוות 'חיים בריאים' של הפרויקט 'שולחן משפחתי'", מי שמוגדר בכותרת המשנה כ"ספורטאי ענק שיודע דבר או שניים על מצוינות".
ענייני תקשורת
שרה נתניהו, מתוך דף הפייסבוק של המגזין "את"
"בסביבת נתניהו ניסו לגנוז כתבה עם אשת רה"מ במגזין 'את'", נכתב בכותרת ידיעה של שחר אטואן ב"גלריה". "המגזין התבקש לדחות לאחר הבחירות את הכתבה המצולמת עם שרה נתניהו, שכללה את תמונתה בשער, אך היא תפורסם השבוע כמתוכנן", נכתב בכותרת המשנה. עוזי בנזימן כתב על כך היום כאן באתר וקשר בין הפקת האופנה של נתניהו, הסרטון שלה עם מושיק גלאמין ומסע היחצנות של מני נפתלי: בשלושת העניינים הללו "המידע הרלבנטי אינו נצור בכספת סודית. בשלוש ההתרחשויות מעורבים לא מעט אנשים, ובהם פטפטנים לא קטנים, שלתקשורת יש גישה אליהם. מדוע לא קם עיתונאי ומגיש לציבור תחקיר בעניינן?".
עוד באותו עניין ב"גלריה": "בעקבות הסרטון של משפחת נתניהו על מצב בית ראש הממשלה, שני סטודנטים העלו לרשת שבלונה לשימוש חופשי של הציבור" של שרה נתניהו "מסמנת מפגעים ברחובות תל-אביב", מדווחת שני ליטמן.
ועוד ב"גלריה": "יונה יהב סירב לממן, ופסטיבל סרטי הנכבה לא יתקיים בחיפה", נכתב בכותרת ידיעה של נירית אנדרמן. "ראש העיר הסכים שהסינמטק החיפאי יושכר לצורך האירוע, אך עמותת 'זוכרות' דרשה שכמו בתל-אביב – הסינמטק הוא שיממן", נכתב בכותרת המשנה.
חן מענית מראיין ב"גלובס" את עו"ד יעקב וינרוט, פרקליטו הנוכחי של נתניהו בפרשות הבית השונות ומי שייצג אותו בפרשות בר-און-חברון והקבלן עמדי ("בפרשת בר-און-חברון עלו טענות כי נתניהו היה שותף בקנוניה למינוי יועץ משפטי לממשלה; ובפרשת עמדי טען קבלן ההובלות יגאל עמדי שבני הזוג נתניהו לא שילמו לו על עבודות שביצע עבורם"). מענית קובע כי שתי פרשות-עבר אלו הסתיימו "בלא כלום". ברם, נתניהו אמנם לא הועמד לדין בפרשות הללו, אבל פרקליטת המדינה דווקא המליצה על כך בפרשת עמדי, ואילו בפרשת בר-און-חברון ניצל נתניהו מהעמדה לדין בשל חוסר בראיות.
בהמשך לציוץ של @A_shariv , בעייתית משהו עמדת הליכוד שתוקף את המבקר על פרסום דו''חות לפני הבחירות בשל 'השפעה פוליטית' pic.twitter.com/uOwPz9DFdE
— Chico Menashe צ'יקו מנשה (@chicomenashe) February 23, 2015
צביקה עמית כותב בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות" על הקול הערבי, קובע כי "ההפתעה הגדולה של הבחירות תגיע ממקום מפתיע במיוחד: המגזר הערבי", ומציע: "בואו נשחק קצת במספרים". המשחק מוביל למספרים הבאים: "20% מאזרחי המדינה הם ערבים, אילו היו מקבלים בבחירות את החלק היחסי המגיע להם, היו לנו בכנסת כיום 24 חברי-כנסת ערבים". עמית לא לוקח בחשבון ששיעור הערבים באוכלוסייה הוא אכן כ-20%, אבל שיעור בעלי זכות ההצבעה הוא כ-15% בלבד.
איור מוחמד ככלב על שער "מעריב", 15.2.15
"הבהרה", נכתב במדור ה"תגובות" (לשעבר, "מכתבים למערכת") שבשולי עמ' 3 של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "ביום שישי 20.2 פירסמנו כאן ראיון עם המאייר לארס וילקס ב'מוסף לשבת', לכתבה צורף איור 'מוחמד ככלב בכיכר'. הרינו להבהיר כי לא היתה לנו כוונה לפגוע ברגשות מי מקוראינו ואנחנו מתנצלים אם מישהו אכן נפגע מהפרסום". על החתום: "מערכת 'ידיעות אחרונות'".
האיור האמור פורסם בפורמט קטן בדף פנימי, בעוד ש"מעריב" פירסם אותו איור באותו יום בגדול בעמוד השער (ולמאייר קוראים לארס, לא לאס). העילה, אגב, היתה ירי של מחבל מוסלמי לעבר בית-קפה בקופנהגן שבו התארח המאייר שאייר בעבר את הקריקטורה המדוברת. מן הירי נהרג אדם אחד.