הכל, כולל הכל

ערב פרסום דו"ח מבקר המדינה, כך כותבת סימה קדמון בטורה שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", התכנסו היועצים והמקורבים בבית ראש הממשלה כדי להחליט כיצד יש להגיב. לצד יועצים ועוזרים אחרים השתתפו במפגש ניר חפץ, לשעבר עורך "מעריב" ובכיר ב"ידיעות אחרונות", ויעקב בורובסקי, לשעבר חבר בוועד המנהל של רשות השידור. גם בנימין ושרה נתניהו נכחו. "ההצעה הכי פופולרית שהועלתה שם היתה לרכך את התגובה. להגיד: היינו לא בסדר, טעינו, תיקנו את הטעויות ונמשיך לשפר", כותבת קדמון, "אבל שרה נתניהו דחפה לעימות. היא היתה נסערת. עד שנכנסה, ראש הממשלה היה ענייני ושקול. מרגע שהגיעה, היא זו שניהלה את הישיבה".

לפי קדמון, אחרי שנכנסה שרה נתניהו לישיבה הועלתה ההצעה להאשים את אב-הבית לשעבר, מני נפתלי, בעליית ההוצאות של החזקת המעון. "יועצי נתניהו טענו שלא נכון לעשות את זה, וכך חשבו גם יתר הנוכחים. אבל שרה לא נכנעה ועמדתה היא זו שהתקבלה".

בכותרת הראשית של "מעריב" אפשר לראות את אחת ההשלכות של ההחלטה. "אני לא מפחד, אספר את הכל", מצוטט בה נפתלי, שהגיע אמש למשטרת ישראל כדי למסור בהרחבה את עדותו על הנעשה בבית ראש הממשלה.

"באיחור כבד ולאחר גרירת רגליים מחפירה, מתחילה מערכת אכיפת החוק לבצע את תפקידה", כותב בן כספית בטור פרשנות קצר הצמוד לידיעה על עדות נפתלי. "על-פי כמה הערכות, שמר נפתלי חשבוניות ומסמכים רבים שמעידים על שיטת פברוק תשלומים שהיתה נהוגה במעון ראש הממשלה בזמן שגרו בו בני הזוג נתניהו".

בתחתית עמוד השער של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של צביקה טישלר, שתיעד את נפתלי בדרכו לעדות במשטרה. "אני הולך להגיד הכל, כולל הכל", מצוטט נפתלי בפתח ידיעה מאת טובה צימוקי, ירון דורון ואיתמר אייכנר.

"נפתלי צפוי היה למקד את העדות שלו בהוראות שקיבל מהסמנכ"ל לנכסים ולמבצעים בבית ראש הממשלה עזרא סיידוף, מקורבם של בני הזוג נתניהו", נכתב בידיעה. "לאחר שהמשטרה תעבד את החומרים הם יועברו לבחינתו של וינשטיין, אך מקור משפטי בכיר העריך אמש כי 'ברגע שהמשטרה הוכנסה לתמונה, רכבת החקירה יצאה כבר לדרך – ולמעשה לא יהיה מנוס מחקירה פלילית'". חמש המלים האחרונות הן הכותרת לידיעה. חיזוק לכך מוצא העיתון בעובדה שבני הזוג נתניהו שכרו אמש את שירותיו של עו"ד יעקב וינרוט. "נתניהו שכר עו"ד פלילי", מדגישה הכותרת בשער "ידיעות אחרונות".

"וינשטיין תמך בעמדה שלפיה אין לספק חסינות לנפתלי מהעמדה לדין פלילי", כותב גידי וייץ בשער "הארץ", "אלא שאמש, כשהתחוור לו שייתכן שמנהרת הזמן מובילה אותו בחזרה לאותם חשדות שבהם טיפל כסניגורם של בני הזוג נתניהו – הובלות וגניבת מתנות – הוא הודיע למשטרה שעליה לגבות את עדותו באופן מיידי, תוך הבטחה שכל דבר שימסור לא ישמש נגדו. מה ששיכנע את היועץ הם, בין השאר, חומרי גלם שהגיעו ממשרד המבקר, שהם בבחינת קצות חוט לחשדות חדשים, דומים לאלה שבהם נחשדו בני הזוג בעבר".

גם בשער "ישראל היום" מופיעות כותרת והפניה בנוגע לעדות נפתלי. בתיבה הקטנה נמצא מקום להדגיש כי נפתלי אינו זוכה לחסינות מלאה בעדותו. עם זאת, חסרים בה כמה פרטים. תמצית טענותיו, למשל. או השם המפורש "נתניהו". אפילו התואר "ראש הממשלה" נעדר מהכותרת. לפי שער "ישראל היום", נפתלי העיד במשטרה, והמבין יבין.

הידיעה המלאה, המתפרסמת בראש עמ' 7 של העיתון, אינה שונה. הכותרת וכותרת המשנה עוסקות בנפתלי, לא במושא עדותו. גם הפסקה הראשונה מתעלמת לחלוטין מטענותיו ומתוכן עדותו המשוער. רק בפסקה השנייה מוזכר לראשונה כי חקירתו "מתבצעת במסגרת בדיקה במשרד המשפטים שנעשית בכמה נושאים הקשורים למעונות ראש הממשלה בירושלים ובקיסריה".

ביקורת מימין

"מותר לבקר את נתניהו, ואף רצוי לעשות זאת", כותב אראל סג"ל ב"מקור ראשון". "מותר להתנגד, מותר לתקוף את עמדותיו. אבל ראבאק, אכלתם לנו את הראש [...] דפדפו".

מהפך בטבלת החמאה על הראש

לראשונה זה זמן, מדיח הבוקר "ידיעות אחרונות" את "ישראל היום" מראש טבלת החמאה על הראש.

בשבועות האחרונים, כשהעיתון שנוסד במימון איל ההימורים היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון הטיף מוסר לאנשי המחנה-הציוני וטען נגדם כי הם נהנים באופן עקיף מתעמולה אסורה באמצעות תרומות של בעלי הון זרים, נראה היה כי מעמדו בראש הטבלה בטוח. ולפתע, מהפך.

הנה כך טען עו"ד דוד שמרון, בא-כוחה של מפלגת הליכוד, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בדיון שנערך שלשום בתביעה בעניין הקשר בין V15 וארגונים אחרים לבין המחנה-הציוני ומרצ:

אם פלוני מגייס תרומה מאלמוני בחו"ל מיליון דולר למשל, אלמוני מותר לו לתת תרומות, השאלה מה תכלית התרומה. אם תכלית התרומה לצורך הקמת בית-חולים, אין בעיה עם זה. [...] כשהוא עושה תעמולת בחירות כהגדרתה בחוק או כהגדרתה בחוק כפי שפורשה על-ידי כבוד השופט גולדברג, אז המימון הופך להיות בלתי כשר".

אולם בית-המשפט לא השתכנע. בסיום הדיון אמר השופט צבי סגל לשמרון: "אם בית-המשפט היה מרגיש שלפניו יותר מחשד כזה או אחר של משהו שמתקרב ל'אקדח המעשן', בית-המשפט היה יותר רך עם אדוני. [...] אולי אדוני יפטור את בית-המשפט מזה". בעקבות ההערה, הליכוד ביקש למחוק את התביעה.

"ידיעות אחרונות" מקדיש לכך ידיעה בולטת בעמ' 6. יובל קרני ותלם יהב מדווחים כי "מה שהחל בתרועה רמה של הליכוד ובטענות מצד המפלגה לפרשה פלילית חמורה, שמסכנת את טוהר הבחירות, הגיע אתמול ככל הנראה לסיומו בקול ענות חלושה". בהמשך הידיעה מצוטטת בקשת המחיקה שהגיש עו"ד דוד שמרון. "בשים לב להערות בית-המשפט בדבר הקושי הראייתי להוכחת מידת הזיקה הארגונית בעניינו לשם מתן צו מניעה כמבוקש, עמדת הליכוד היא כי יש למחוק את העתירה".

ב"ישראל היום" דיווחו בשבועות האחרונים בהרחבה יתרה על הקשרים הפסולים לכאורה בין V15 וארגונים אחרים למחנה-הציוני. כותרות ראשיות הוקדשו לנושא, כפולות עמודים הרחיבו על הפרשה, מאמרי פרשנות תהו מדוע רק "ישראל היום" מסקר כך את הקשרים בין העמותות למפלגות.

הבוקר, לעומת זאת, מדווח העיתון בידיעה קצרה, כמאה מלים אורכה, על משיכת התביעה. מתי טוכפלד ושלמה צזנה מציינים כי "לפני משיכת העתירה מבית-המשפט המחוזי בירושלים אמר השופט צבי סגל כי לפחות אחד הממצאים שהוצגו בפניו ראוי להתייחסות מיוחדת אם תתפתח חקירה בעניין". אם וכאשר תיפתח חקירה, אם וכאשר יועמדו בכירים לדין, אם וכאשר יורשעו, יהיה מקום לכותרות ענק בכל העיתונים, לא רק בזה שמשרת את ראש הממשלה.

ובכל זאת, למרות הסיקור הצבוע האופייני של "פרשת העמותות", ב"ישראל היום" נמצא היום מקום לפרסום דעות שליליות על נתניהו (כפי שיתואר כאן בהמשך). הסיבה למהפך בטבלת החמאה על הראש טמונה בהחלטות העריכתיות של "ידיעות אחרונות", לא "ישראל היום".

בעמ' 12 של "המוסף לשבת" מתפרסם הבוקר טור מאת גלעד שרון המדגיש את הצניעות שאיפיינה את אביו, ראש הממשלה אריאל שרון, כאשר אירח אישים רמי דרג בביתו שבחוות השקמים. מלבד הוצאות האבטחה, כותב שרון, שילמה משפחתו על הכל – קניות, מים, ניקיון וכדומה. על הבישולים לארוחות ערב שאליהם הוזמנו מנהיגים בכירים, מציין גלעד, היתה אחראית בת זוגו ענבל. "אם הוא [ראש הממשלה] מעדיף לשהות בביתו הפרטי, כמו שאבי העדיף לרוב, אין שום סיבה שהציבור יממן זאת", כותב שרון.

זהו אותו גלעד שרון שהועסק בעבר על-ידי איש העסקים דוד אפל בשכר גבוה מאוד, 20 אלף דולר בחודש, ועוד בונוס אפשרי של שלושה מיליון דולר, במסגרת ההכנות להקמת מיזם נופש באי יווני. בסופו של דבר, קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, קיבל שרון סכום מצטבר של 640 אלף דולר עבור מעט יותר משנתיים עבודה. שכרו היה כה גבוה עד שעלה החשד כי לא היתה זו אלא דרך למתן שוחד לאביו, אריאל. גלעד שרון שמר בחקירתו על זכות השתיקה, ובסופו של דבר החליט מזוז שלא להעמיד אותו או את אביו לדין (ו"ידיעות אחרונות" פתח בחגיגה).

זהו אותו גלעד שרון שנחשד במעורבות גם בפרשת סיריל קרן, עסקה כספית סיבובית שנועדה לאפשר לשרון האב, על-פי החשד, להשיב הלוואות שנטל כדי להחזיר תרומות לא-חוקיות לכאורה שקיבל לקראת קמפיין בחירות של הליכוד. חשבון הבנק של שרון הבן היה אחד החשבונות שאליהם ומהם זרמו הכספים. לפני כשנתיים הוחלט לסגור גם התיק הזה.

לנוכח חוסר הבושה של "ידיעות אחרונות" לפרסם את הטור של גלעד שרון במוסף הפוליטי; בשל התעוזה של העיתון לאפשר לגלעד שרון להציג את שגרת ימיו של אביו אריאל שרון בחוות השקמים כדוגמה לחיי בית צנועים; ועל רקע הנאמנות של העיתון לאריאל שרון (ובהמשך אהוד אולמרט) שעה שהיו חשודים בפרשות שחיתות כבירות, לעומת הדחיפה הנוכחית של "ידיעות אחרונות" לחקירה פלילית בחשדות השוליים יחסית המיוחסים לנתניהו, מועברת בזאת חבילת החמאה הממלכתית מראשו של עורך "ישראל היום" עמוס רגב לראשו של העורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. בתיאבון.

הכותרות הראשיות

הכותרת של "מעריב", כאמור לעיל, מוקדשת לעדות מני נפתלי. הכותרות הראשיות של שני הטבלואידים האחרים מוקדשות למזג האוויר.

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לממצאי סקר דעת קהל שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית בישראל: "רוב הציבור הערבי בעד הצטרפות לממשלה".

הכותרת הראשית של "מקור ראשון" (שקונטרס החדשות שלו הולך ומצטמצם לאחרונה בקצב מבהיל) מוקדשת לאמירה של יאיר לפיד, בראיון לעיתון. בתשובה לשאלה על מי ימליץ לנשיא להרכבת הממשלה השיב לפיד: "אני מפלגת מרכז. לא תמצאי אותי ממליץ על השמאל". "ובוז'י הוא שמאל?", שאלה המראיינת הודיה כריש-חזוני. "כן, בטח".

שיעור באזרחות

קרולין גליק, עיתונאית בכירה ב"ג'רוזלם פוסט" והעורכת הראשית של תוכנית הסאטירה "הכל שפיט", מתראיינת אצל אמנון לורד ב"מקור ראשון" לרגל הוצאת ספרה "סיפוח עכשיו".

"השאלה המתבקשת היא מה את עושה עם הפלשתינים. מדובר באזרוח המוני", טוען לורד. "המצב שלהם יהיה כמו של הערבים בירושלים והדרוזים ברמת הגולן. הם יקבלו תושבות קבע", משיבה גליק. לורד מזכיר לה כי לתושבי מזרח ירושלים שמורה הזכות לקבל אזרחות מלאה (מאות אחדות מקבלים מדי שנה). "אם מיליון ערבים ירצו להתאזרח – אני לא מפחדת מזה", משיבה גליק.

"אדם שזורק אבנים ובקבוקי תבערה ודוקר, צריך לשלול לו את האזרחות", אומר שר הפנים לשעבר אלי ישי בראיון לחן שליטא המתפרסם במוסף "G" של "גלובס". "מספיק לזרוק אבן כדי לשלול אזרחות?", תוהה שליטא. "כל מי שזורק אבן ומצטרף לארגון טרור, צריך לפעול נגדו בסנקציות", משיב ישי. "[...] מבחינתי, אין הבדל בין יורה לבין זורק אבן".

בלוף

"קיבלנו פרסום חינם ועבדנו על הציבור: מונופול הגז לא יפורק", קוראת כותרת בלב שער "גלובס", המפנה לטורו של סגן העורך אלי ציפורי. כותרת הגג לטור בוטה עוד יותר: "המתווה לפירוק מונופול הגז הוא לא פחות מבלוף".

ציפורי מתאר בטורו כיצד שלשום, בשעה שש בערב, "עלו על קו הטלפון כמה רגולטורים בכירים כדי לתדרך את כתבי האנרגיה" על מתווה הפשרה עם חברות הגז. "אחרי שיחת הוועידה הוצפו אתרי האינטרנט והעיתונים בכותרות מהדהדות על 'פירוק מונופול הגז'", כותב ציפורי. "הציבור [...] חושב לו לתומו שהנה, קמה חבורה של רגולטורים אמיצים ויכלה למונופול הגז הכוחני, שתימחר מחירי גז מנופחים. הנה, ניצחנו את המונופול, דוד ניצח את גוליית, ומחירי החשמל שלנו בדרך לרצפה! ובכן, הכותרת הנכונה לכל מה שקרה אמש היא: עבדנו עליכם, המונופול לא התפרק ומחירי הגז לא יירדו".

לדברי ציפורי, "כל אלה שזעקו וזועקים עם תופי הטם-טם שלהם בעיתונות ['דה-מרקר], בתוכניות הרדיו [קרן נויבך] ובתוכניות הטלוויזיה [?] כאילו הם פועלים 'למען האינטרס הציבורי' ומשרבבים את מלת הקסם 'מונופול' ואת צירופי המלים 'לשבור את המונופול' או 'לפרק את המונופול', צריכים לעשות את חשבון הנפש שלהם עתה, אחרי הפרסום אמש של מתווה הפשרה בשוק הגז. אכן, פירקנו את המונופול, ממש ניפצנו אותו, אבל הבעיה שעשינו את זה רק בכותרות ענק מגוחכות".

ציפורי מפרט בטורו מדוע הכותרות הענקיות שבישרו על פירוק המונופול מגוחכות. כפי שניתן להבין גם מעיון בעומק כמה מהידיעות שפורסמו אתמול בעיתונים, כמו גם מתוכניתה של נויבך אתמול ברשת ב' (ומהראיון שערכה עם כתב "דה-מרקר" המכסה את תחום הגז, אבי בר-אלי), התחרות אינה ממש תחרות, הפשרה אינה ממש פשרה והפיקוח אינו ממש פיקוח. כתוצאה מכך הצרכן אינו צפוי להרוויח.

התיאור של ציפורי פוקח עיניים, במיוחד עבור מי שהתמקד בימים האחרונים רק בכותרות ולא טרח לעיין בגוף הידיעות, אולם הוא מעט בעייתי. ראשית, מפני שגם "גלובס" חטא בכותרות ענק מגוחכות, בדיוק כמו יתר כלי התקשורת. "פירוק מונופול הגז", הכריזה הכותרת הראשית ב"גלובס" זמן קצר לאחר השיחה שקיימו הרגולטורים עם כתבי האנרגיה בעיתון (יחד עם הסטמפה "לפני כולם", כמובן). "פירוק המונופול – ייקבעו מחירי תקרה לגז", נכתב בכותרת ידיעה מאת כתבי "גלובס" שפורסמה ב"מעריב" במסגרת שיתוף הפעולה בין העיתונים.

שנית, היה זה "גלובס" שרק לפני שבועות אחדים נרתם בעוז לעמדת חברות הגז והתריע מפני השלכות נסיונו של הרגולטור לפרק את המונופול. מה שמעלה את השאלה, האם הביקורת של העיתון כעת על מתווה הפשרה שהוצג נובעת מכך שההסכם אינו תקיף ומקיף דיו, או שאולי היא נובעת מסיבות אחרות, שתואמות יותר את עמדת העיתון בסוגיה מהשבועות האחרונים?

תקשורת עוינת

שני פרשנים בכירים ב"ישראל היום", דן מרגלית ומרדכי גילת, מבקרים גם היום את התנהלותו של בנימין נתניהו בתקיפות יחסית.

מרגלית שב למקרים שבהם, על-פי הנטען, ביקש נתניהו מעובדיו לרכוש עבורו מוצרים ונמנע מלהשיב להם את כספם. "אין בכך עבירה פלילית. רק עניין של רגישות אנושית בתחום שבין אני ואתה. אריאל שרון טבל בחשד למעשים פליליים חמורים מאין כמותם. אבל 'פאול' קטן כזה עם עובד הנתון למרותו לא יכול היה לקרות לו", כותב מרגלית. בטורו טוען מרגלית כי כש"מנהל משק הבית" שלו התבקש במרוצת השנים לקנות בכספו מוצרי ניקוי, תמיד השיב לו את כספו בתוך יממה (הגילוי העיקרי כאן הוא שלדן מרגלית יש מנהל משק בית).

בהמשך הטור מוסיף מרגלית: "הדברים שכתב מבקר המדינה יוסף שפירא על התנהלות משפחת נתניהו בבית ראש הממשלה קשים, וקו ההגנה שננקט על-ידי נתניהו שגוי".

גילת תקיף עוד יותר. "שלושה שערים עצמיים הבקיע בנימין נתניהו בחודשיים האחרונים בפרשת הדו"ח על אורח החיים הבזבזני במעונו הציבורי והפרטי", הוא כותב (בפתח טורו, תחת הכותרת "שלושה גולים עצמיים" ולצד תצלום בולט של נתניהו).

לפי גילת, "עם כל הכבוד, מישהו אצל ראש הממשלה פשוט טעה והתבלבל. עכשיו אלה כבר לא עובדים מפוטרים, תקשורת עוינת, אנשים ממורמרים, בצדק או שלא; אנשים המחפשים כביכול מתחת לאדמה את ראשו של נתניהו. תשכחו מזה. אנחנו לא שם, אפילו לא לכאורה. עכשיו זה מבקר המדינה, יוסף שפירא, איש כלבבו של נתניהו, שגם אחרי שעשה הכל כדי להוריד את רף החומרה בדו"ח; גם אחרי שדילג על בדיקת פרשת המיטה המעופפת; גם אחרי שהסכים לומר כמה שורות על המצב הפיזי של מעון ראש הממשלה – אף שאין לכך שום קשר עם הדו"ח – נאלץ להציג עובדות חמורות מהבחינה הציבורית".

הביקורת הבוטה של השניים מצטרפת לסיקור המאוזן יחסית של ממצאי דו"ח המבקר בגליון יום רביעי של "ישראל היום". נראה כי מה שלא עשו מאות סקירות עיתונות יומיות באתר זה, הצליחה לבצע בן-לילה בקשה אחת שהגיש עו"ד שחר בן-מאיר ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית בטענה כי יש לפסול את העיתון "ישראל היום" משום היותו "פלטפורמה לתעמולה אסורה" עבור בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.

ענייני תקשורת

כתבת השער של "דה-מרקר" היא פרופיל שהכין שוקי שדה על איש העסקים אודי אנג'ל. בין היתר מתוארים בכתבה יחסיו של אנג'ל עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. "מי שעובד בקבוצה יודע שיש שפת קוד בלתי רשמית שמגיעה מלמעלה המחלקת את העולם לטובים ורעים. אנג'ל היה מהטובים, מאלה שברור לך שלא תצא נגדם", אומר לשדה "עיתונאי לשעבר בקבוצת 'ידיעות'".

העיתונאי ירון טן-ברינק, שכמו הגורם עלום השם המצוטט בכתבה של שדה עבד גם הוא בעבר ב"ידיעות אחרונות", מספר כי טור שכתב והיה אמור להתפרסם במוסף "7 ימים" (הכוונה כנראה ל"7 לילות") נפסל משום שכלל ביקורת עקיפה על אנג'ל. "כנראה שכאן נגעתי בעצב רגיש במיוחד", אומר טן-ברינק ומוסיף: "אני יודע שב'7 לילות' היה מופעל לפעמים לחץ כבד מלמעלה לתת שערים לכוכבי רשת, כדי להילחם בקשת, גם כשהמוסף היה פחות מעוניין בזה". עדויות דומות פורסמו לאחרונה באתר זה, בעקבות טור מאת אבנר הופשטיין שתיאר כיצד קיבל גם הוא הוראה דומה.

כתבת השער במוסף "גלריה" של "הארץ", מאת שני ליטמן, מוקדשת למוזיאון חיפה לאמנות, על רקע רצף של פרישות מעמדת האוצרות. בין היתר מוזכר בכתבה חלקו של יעקב שחם, יו"ר המוזיאון, שמוכר לקוראי אתר זה בשל תפקידיו בעיתונות המקומית של חיפה וברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. אחת האוצרות לשעבר, תמי כץ-פרימן, מספרת:

אני זוכרת שבאחת מישיבות ההנהלה, כשהצגתי את תוכנית התערוכות השנתית, אמר לי יעקב שחם, 'נו, מתי כבר תפסיקי לעשות את התערוכות האלה בשביל החברים שלך משינקין?', ועוד המשיך ופרש את חזונו: 'הייתי רוצה שאב ובנו ייכנסו למוזיאון בשבת, יתבוננו בתמונה שעל הקיר, והאב יוכל לומר לבנו – אתה רואה, בני, כאן רואים בית, עץ ושמים...' זה היה השלב שבו הבנתי שהפער גדול מדי ואין טעם להמשיך ולהתאמץ".

שליח "ישראל היום" בועז ביסמוט מדווח למוסף הפוליטי של העיתון מדנמרק ושבדיה. כרגיל, תצלום של ביסמוט מעטר את השער, ותצלום נוסף שלו מתפרסם בעמודי הפנים. במוסף "הארץ" מתפרסמת כתבה מאת דייוויד סטברו על ההגירה המוסלמית לשבדיה. ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם ראיון שערך לירן לוטקר בשטוקהולם עם המאייר השבדי לארס וילקס. בשני המקרים לא נלווה לכתבות תצלום של העיתונאים.

לי-אור אברבך תהה אתמול ב"גלובס" מדוע תוכניתו הפוליטית של נסים משעל אינה משודרת, והעלה את האפשרות כי יש לכך קשר עם הסכסוך בין הזכיינית רשת למפיק חיים סלוצקי ולעמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"בשבע" מקדם השבוע את הכנס שהוא עורך, בין היתר באמצעות ראיון קצר עם יו"ר קבוצת "בשבע", דודו סעדה. בין היתר נשאל סעדה על הדיון בנושא טיפולי המרה להומוסקסואלים, שעורר פולמוס בשבועות האחרונים. ממודעה המקדמת את הכנס ניתן ללמוד כי הפולמוס לא הסתיים. שמו של בני ציפר, שהיה אמור להופיע בדיון, נעדר מהמודעה העדכנית.

יהודה שרוני מדווח ב"מעריב" כי אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", ימכור החזקות בברזיל במסגרת מאמציו לצמצם את חובותיו למערכת הבנקאית.

בן כספית פונה במסגרת מדורו ב"מעריב" ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט סלים ג'ובראן ומבקש ממנו, כחלק מהדיון בבקשת עו"ד שחר בן-מאיר לפסול את "ישראל היום", לבקש מהחינמון לפתוח את ספרי החשבונות כדי להיווכח האם באמת יש לו מודל כלכלי מוצק כפי שטוענים בכיריו.

עמודים רבים מגליון "מקור ראשון" מוקדשים לעיתונאי לשעבר אורי אורבך, שמת השבוע. רבים מעמיתיו ומכריו סופדים לו, ביניהם העורך הראשי של העיתון, חגי סגל, שכותב:

בישיבות המערכת ב'נקודה', אדן  הזינוק שלו לתקשורת הכללית, היו הרבה התלוצצויות על שני האל"ף אל"פים שנכחו בהן – אורי אורבך ואורי אליצור. בתוך פחות משנה איבדה הציונות האמונית את שניהם, אובדן כבד מאוד בהתחשב בצורכי הדברור השוטפים שלה. היא צעדה כברת דרך גדולה מאז עשו שניהם את ראשית פעמיהם בעיתונות, אך עדיין מתקשה לתפקד תקשורתית בלעדיהם. שירותי עיצוב הדעה והניסוח שהושיטו לה במשך שנים רבות – חסרי תחליף".

בשולי עמ' 3 של "המודיע", תחת הכותרת "השמטה", נכתב:

מהכתבה על מעמד 'אהבת קדומים' למען כולל 'חיבת ירושלים' שפורסמה ביום שישי שעבר הושמט הקטע הבא:

המנחה הביע הוקרה והערכה רבה להר"ר אפרים זילברברג מחברת 'אפקט', שהשקיע לבו ונפשו למען הצלחת המעמד לשם ולתפארת, והלר"ר חיים מאיר ולצר, שרב חלקו בהצלחת המעמד ובהכנת המצגת ההיסטורית המרגשת".