בעקבות עדותו האישית של אבנר הופשטיין על הוראות החרם נגד זכיינית ערוץ 2 קשת ב"ידיעות אחרונות", הגיעו למערכת "העין השביעית" עדויות נוספות על ההתנהלות בקבוצת התקשורת.
"בתכלס, ההוראות האלה לגבי קשת נמשכו שנים, והמאבקים סביב פרסומים של כתבות התישו אותנו לחלוטין בשלב מסוים", מעיד עיתונאי בקבוצת "ידיעות אחרונות". "זה הגיע למצב שכדי לפרסם כתבה על תוכנית של קשת היינו צריכים לנהל מאבק ממושך מול עורכים בעיתון כאילו שמדובר באיזה תחקיר עיתונאי מורכב ורגיש".
עיתונאי לשעבר בקבוצה מספק עדות דומה: "כשנכנסתי לעבודה קיבלתי הוראה מאוד דומה להוראה שקיבל הופשטיין – לא נוגעים בקשת. זה אפילו לא נאמר כאיום, פשוט כעובדה שאין להתווכח עליה, וצריך לקבל אותה כמובן מאליו".
שני העיתונאים ביקשו בשלב זה לשמור על זהותם חסויה במערכת "העין השביעית".
בתגובה לפרסום ב"העין השביעית" פורסמו באתר "וואלה" דוגמאות שהועברו מארכיון "ידיעות אחרונות" ובהן התייחסויות לקשת, המוכיחות כביכול כי החרם לא היה ולא נברא (בינתיים נעלמו הדוגמאות מהידיעה ב"וואלה", אולי בשל תקלה באתר). אלא שאותו עיתונאי מסביר: "מי שיעשה פעם בדיקה רצינית יגלה שיותר כתבות לא פורסמו מאשר פורסמו". נוסף לכך, "כמה מהכתבות שבסוף כן פורסמו פשוט שינו מיקום וגודל או סולקו ממוסף מרכזי למוסף משני, ואף פעם לא מסיבות ענייניות".
קשת היא חברת הטלוויזיה הבולטת בישראל, המשדרת את המספר הגדול ביותר של תוכניות פופולריות. "במדורי התרבות זה הפך את העבודה למאוד קשה, כיוון שהיו תקופות שקשת סיפקה את רוב הסיפורים הטלוויזיוניים המשמעותיים ביותר, בעיקר כשרשת היתה בירידה", אומר העיתונאי. "האנשים שעבדנו מולם בקשת הכירו את המצב ואפילו לא כעסו יותר. הם הבינו שיש הוראות מלמעלה".
בטור שפורסם כאן השבוע סיפר הופשטיין על שיחה בינו לעורך בכיר מאוד ב"ידיעות אחרונות", אחרי שפירסם טור ביקורת טלוויזיה על "האח הגדול", מתוכניות הדגל של קשת, בזמן שהיה מבקר טלוויזיה ב"ידיעות אחרונות": "'אבנר, תגיד, אתה תמים או רק עושה את עצמך?', הוא פתח ללא ברכת שלום. במקרים כאלה אני נוהג להודות באשמה, מה כבר יכול לקרות? 'כן', עניתי. 'כידוע לכולכם, אני תמים וגם קצת ילדותי. זה מגן עלי מאנשים רעים'. הוא לא חייך למשמע ההלצה, ובמקום זה ירה: 'אתה באמת לא יודע שלא כותבים אצלנו על הזכיינית קשת?'.
"'אני לא מבין', עניתי לו. 'אסור לכתוב בביקורת הטלוויזיה של 'ידיעות אחרונות' על תוכניות של קשת? אף פעם?? נבר-אבר??? זה נשמע לך סביר?'. באותם ימים קשת היתה ה-טלוויזיה של ישראל. כל פיסת דרעק שהיא זרקה על המסך זכתה לרייטינג מטורף, רשת היתה במשבר מובהק, וקשת תפסה לעתים את כל חמשת המקומות הראשונים בטבלאות השבועיות.
"אבל את העורך הבכיר הזה לא עיניינו הטיעונים המקצועיים הקשקשניים שלי. 'לא מתייחסים לקשת אצלנו. נ-ק-ו-ד-ה. לא לחיוב ולא לשלילה. לא מזכירים את התוכניות שלהם, לא כותבים עליהן, לא מבקרים אותן ולא מקדמים אותן. אנחנו בחרם מוחלט. אנחנו במלחמה'.
"המשך השיחה נועד לחירשים בלבד. אני ניסיתי להסביר לו, באופן מנומק, שכמבקר טלוויזיה איני רשאי או אפילו יכול להתעלם ממחצית ערוץ 2 (שתכניו תופסים משהו כמו 90% מהשיח הטלוויזיוני בישראל). בטיפשותי ובתמימותי המוצהרות גם סיפקתי לו דוגמאות קודמות למקרים שבהם כתבתי על תוכניות של קשת, בלי להבין שאני תופר לעצמי קיטבג ענק במו שפתי. הוא, מצדו, סיים בהמלצה ידידותית: 'אם עד עכשיו לא ידעת, אז בסדר. אבל להבא, אם אינך יודע, פשוט תשאל'. אני סיימתי במחשבה ידידותית לקפוץ ראש ישר לאיילון. אם לא בגלל העלבון המקצועי, לפחות כדי שיהיה לי משהו מעניין לכתוב עליו אחר-כך".
מ"ידיעות אחרונות" מסרו בתגובה את הדברים הבאים: "מדיניות בקשת התגובות של 'העין השביעית' מזכירה לנו את אותם שלטים שהיו פעם תלויים במשרדים צבאיים: 'אצלנו מעשנים יום כן, יום לא – היום לא'. אם לא טרחתם לבקש מ'ידיעות אחרונות' תגובה על הפרסום השקרי שפירסמתם השבוע בנדון, מוזר שבחרתם לבקש תגובה דווקא על סיפור ישן וממוחזר, שכל מטרת פרסומו כעת לנסות להסביר שהמאמר הראשון היה נכון (אחרי שהוכח חד-משמעית שלא היו דברים מעולם). לפיכך, נאמץ גם אנחנו את אותה מדיניות: אצלנו מגיבים ל'עין השביעית' יום כן ויום לא. היום לא".