בנימין נתניהו
כותרותיהם הראשיות של העיתונים שאינם "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מוקדשות למידע הנמצא בידי העיתונאים, שעד מועד הירידה לדפוס (ועד היום בשעה 16:00) אינם מורשים לחלוק אותו עם הציבור. המידע, דו"ח מבקר המדינה בדבר הוצאות והתנהלות מעון ראש הממשלה בנימין נתניהו, אסור לפרסום על-פי חוק. בגבולות היריעה הנתונה להם מנסים העיתונים, כל אחד בדרכו, לשכנע את הקוראים מה טיבו של המידע שייחשף.
"היום: הדו"ח על מעונות רה"מ; בליכוד מכינים מתקפת נגד", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ". הכתב החתום על הידיעה הקצרה, יהונתן ליס, מסביר לקוראים כי הדו"ח עוסק ב"הוצאות מעונות ראש הממשלה מכספי משלם המסים בשנים 2009–2013". ליס אינו מפרט באילו הוצאות מדובר, אך מרשה לעצמו לומר באילו הוצאות אין מדובר. "הדו"ח לא מתייחס לפרשת הבקבוקים ולפרשת רהיטי הגן", הוא כותב.
ראוי לציין כי קביעה זו, החוזרת גם בדיווחים המתפרסמים הבוקר בעיתונים אחרים, אינה מדויקת; אף שהדו"ח הרשמי אינו עוסק בשתי הפרשות, המבקר אינו נמנע לחלוטין מלהביע את דעתו בעניינן ולמסור לציבור עובדות שהגיעו לידיו במסגרת בדיקתו, כמו גם למסור כי הטיפול בכמה מהן יועבר לטיפול הפרקליטות.
ב"מעריב" הוציאו כבר את התופים. "ממצאים קשים על הוצאות משפחת נתניהו", נכתב בציטוט מפי "גורמים פוליטיים" אנונימיים, התופס את הכותרת הראשית של יומון זה, כמו גם את הכותרת המרכזית בכפולת העמודים הפותחת. הדו"ח, מציין עורך עמוד השער, "עוסק בהתנהלות הכספית במעונות ראש הממשלה".
הכתב החתום על הדיווח החדשותי בעניין, אבירם זינו, מסכם את תחומי העיסוק של הדו"ח באמצעים מופשטים. "במרכז הדו"חות יעמדו היבטים ונורמות של מוסר, טוהר מידות, חיסכון ובזבוז של כספי ציבור", הוא כותב, ובהמשך מאמץ את הערכת ה"גורמים הפוליטיים" ומוסר לקוראים כי הדו"ח המוקדש למעון הרשמי "מוגדר כדרמטי".
בנימין נתניהו בישיבת ממשלה, שלשום (צילום: עמית שאבי)
בכיר עיתונאי "מעריב", בן כספית, מעדיף להתמקד במחצית הריקה של הכוס. "דו"ח מבקר המדינה שיפורסם היום מגלה טפח קטן מהנעשה ב'קן הקוקייה' הממלכתי", הוא כותב. "אי-אפשר להגיד שהוא מכסה טפחיים, כי הוא מכסה הרבה יותר מזה. המבקר מגרד את השכבה החיצונית בלבד. גם זה בקושי, ואחרי שנענה להפצרות פרקליטיו של בנימין נתניהו והחליט לעכב את הפרסום עד אחרי הבחירות".
התחומים הספציפיים שבהם עוסק הדו"ח אינם נמסרים לקוראי "מעריב" ישירות, כי אם בעקיפין, באמצעות הבלטת התוצר האחרון של בני משפחת נתניהו במסגרת השיח הער על בית ראש הממשלה ועל התנהלותם שלהם: סרטון תעמולה שצילם עבורם סטייליסט, שבו הוצג המעון הרשמי כבניין מתפורר, סגפני ואכול עובש. המסר המבוקש ברור: אם כך נראה בית ראש הממשלה, לא משנה כמה הושקע בו – ראוי להשקיע יותר.
בן כספית מקדיש מלים רבות להפרכת מסרי הסרטון, להעלאת שאלות בנוגע לאופן מימונו ולהדהוד טענתו של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין שלפיה "הצילום בבית ראש הממשלה הוא פרצה אבטחתית חמורה". בידיעה קצרה מאת כספית מצוטט אדם המוגדר כ"גורם נוסף שעסק בעבר באבטחת בית ראש הממשלה", שאמר כך: "אנחנו משקיעים הרבה מאוד אנרגיה, כסף ומאמץ לשמור על מה שקורה בתוך המבנה הזה בסוד, עורכים חיפושים מדוקדקים על כל מי שנכנס לשם, אוסרים הכנסת טלפונים סלולריים חכמים לשם, ובסוף בא הסרטון הזה ומסגיר את כל הסודות". בידיעה מאת אריק בנדר, הכתב בכנסת, מובלטות טענות ביקורתיות נוספות מטעם חברות-כנסת מסיעת מרצ.
ב"דה-מרקר", היומון הכלכלי של קבוצת "הארץ", בוחרים בדרך עקיפה אחרת: לרגל פרסום הדו"ח מפרסמים שם מחדש ובהבלטה נתונים על הוצאות בית ראש הממשלה בשנת 2012, שנמסרו בעבר לתנועה לחופש המידע. "מעון נתניהו מתקלף? תחזוקתו עלתה לציבור 1.2 מיליון שקל רק ב-2012", נכתב בכותרת המתפרסמת בשער.
ב"ידיעות אחרונות", המקפיד להעניק לנתניהו סיקור עוין, מרשים לעצמם העורכים להיות יותר ספציפיים מעמיתיהם כשהם ניגשים לתיאור הביקורת. "מבקר המדינה יפרסם את ממצאיו על הוצאות המזון, האירוח והניקיון במעונות נתניהו בירושלים ובקיסריה", נכתב בכותרת המשנה של דיווח מאת טובה צימוקי ואיתמר אייכנר, המתפרסם בעמ' 6. בגוף הידיעה מוסיפים כתבי "ידיעות אחרונות" פרטים על התחומים הספציפיים שבהם עוסק הדו"ח, ובכלל זה "הגבול שבין ההוצאות הפרטיות להוצאות הציבוריות".
כמו ב"דה-מרקר", גם ב"ידיעות אחרונות" מזכירים נתונים שנמסרו מכורח חוק חופש המידע. "עד הפרסום הרשמי של הדו"ח אסור לפרסם את תוכנו", מוסבר בידיעה, "אולם די להזכיר כי לפני כשנה פירסמה התנועה לחופש המידע כי בארבע שנות כהונת נתניהו גדל תקציב ההוצאות של מעון ראש הממשלה ב-73%. הפרסומים כללו גם נתונים על הוצאות מופרזות במעונות ראש הממשלה, בין היתר על שירותי קייטרינג, גינון, ניקיון ואחזקה, ובכלל זה הוצאות של עשרות אלפי שקלים על סידורי פרחים, אלפי שקלים על נרות ריחניים וסכומים גדולים על הנעלה ועל טיפוח השיער".
את ההערכות הכלליות לגבי "ממצאים קשים" מפי גורמים אנונימיים מחליפה ב"ידיעות אחרונות" קביעה המיוחסת למבקר עצמו, יוסף שפירא, ולפיה "יש חשש לפלילים" ("נתניהו: הוא טעה"). "נודע כי פרקליט המדינה, שי ניצן, כבר מינה צוות בראשות המשנה שלו, עו"ד אלי אברבנאל, כדי לבדוק את המידע", כותבים צימוקי ואייכנר. "לאחר שתושלם הבדיקה יחליט פרקליט המדינה אם להמליץ ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לפתוח בחקירה פלילית בפרשה או לא".
"ישראל היום", עמ' 9 (לחצו להגדלה)
ב"ישראל היום", העיתון המשמש בימה לקידום צרכיו התדמיתיים של נתניהו, מתפרסמת הבוקר כצפוי הפניית השער הקטנה והאפרורית ביותר בנושא, ללא כל זכר לחשש לפלילים או אפילו לטענות על מעשים שניתן למצוא בהם, אם מתעקשים, פגם. "היום: דו"ח מבקר המדינה על הוצאות מעונות רה"מ", נכתב בה, באותיות לבנות על רקע אדום, מעל הפניה לעמ' 9.
כמו בהפניה, כך גם בדיווח עצמו לא מופיעה כלל תמונה של ראש הממשלה. במקומה מופיעים שלושה תצלומי מסך מתוך הסרטון התעמולתי, ופורטרט קטן של המבקר שפירא. רוב הדיווח, שעליו חתומים הכתבים מתי טוכפלד וצבי הראל, מוקדש לסרטון. פחות ממאה מלים מוקדשות לדו"ח, ואלו אינן כוללות מונחים כמו "ממצאים קשים", "דרמטי" ו"חשש לפלילים", או מידע שנאסף באופן עצמאי.
שתי הפסקאות המוקדשות לנושא שעל סדר היום מנוסחות ביובש ובקמצנות, כאילו חוברו על-ידי עורכי-הדין והיחצנים של משפחת נתניהו, ולא על-ידי עיתונאים חופשיים במדינה דמוקרטית. הנה הן במלואן: "מבקר המדינה, השופט יוסף שפירא, יפרסם היום בשעה 16:00 שלושה דו"חות מיוחדים: הוצאות מעונות רה"מ בנימין נתניהו, סוגיות במינהל הכנסת ומינהל הכספים בבית-הנשיא. הדו"ח הראשון עוסק בהוצאות מעונות רה"מ: המעון הרשמי של רה"מ בירושלים, המשמש מעון ייצוגי שבו מתארחים ראשי מדינות, וכן מקום עבודה עבורו ומקום מגורים לו ולבני משפחתו; והמעון הפרטי של רה"מ בקיסריה, המשמש גם הוא לצורכי עבודתו מדי פעם בפעם".
למעשה, קרוב לחצי מהמלל החדשותי בנושא שמוגש לקוראי "ישראל היום" אכן לא נכתב על-ידי עיתונאים, אלא הועתק מהודעה רשמית מטעם המבקר. מידע חריף הרבה יותר שנכלל בהודעה זו, לצד קביעות בנוגע לאופיים של הממצאים, נותר על רצפת חדר העריכה.
בחירות 2015
"גם בימין וגם בשמאל העריכו שפרסום הדו"ח עשוי דווקא לחזק את נתניהו", כותב יהונתן ליס בדיווח המתפרסם בשער "הארץ", ומצטט מקור בליכוד: "נתניהו נהנה מכל דיון שאיננו מהותי ומכל עיסוק בנושאים שאינם קשורים לתפקודו כראש ממשלה".
אורי אורבך
כל העיתונים מבליטים בשעריהם את סיקור מותו של השר אורי אורבך. ב"מעריב" נדפס הספד מאת ח"כ אילן גילאון ממרצ, המספר כי ביקר את אורבך כמה דקות לפני שנקבע מותו. "הרומן בינינו היה מבוסס על דיאלקטיקה. אני טענתי שהפרשנות המדינית שלו היתה מנותקת מתפיסותיו את האדם והחברה, שכן הוא היה בעיני סוציאליסט של הפועל-המזרחי", כותב גילאון.
"הסכמנו על דברים רבים. על הרבה דברים לא. לא הצלחנו לשכנע איש את רעהו. המשותף בינינו היה בתרבות הפוליטית. אני מבכר אנשים שדעותיהם הפוכות משלי. אני מיטיב להתחבר איתם, לעומת אנשים חלולים המאמצים עמדות באופן אופורטוניסטי ומציגים עצמם כבעלי דעות. אורי היה בעל דעה (נחרצת), ולכן הרגשתי איתו כנשמה תאומה".
ב"ידיעות אחרונות", שבו פירסם אורבך טור במשך 13 שנה, עד שהודיע על ריצתו לכנסת, מקדישים לו את אחת משתי הכותרות הראשיות בשער (הכותרת הראשית האחרת מוקדשת, שוב, לסיקור חילופי הגברי בקודקוד הצבא). בכפולה הפותחת של העיתון, לצד הדיווח מהלווייתו, נדפסים שני טורים: האחד מאת השר נפתלי בנט, האחר מאת בעל הטור והמגיש חנוך דאום. בשניהם משובצים תצלומים של המחברים לצד המנוח.
"לא התנפחת. לא השתנית. השררה לא עשתה לך דבר", כותב דאום לאורבך בטור ההספד שלו. "פעם רצית לעשות קמפיין תחת הכותרת 'דתיים נורמליים'. כמה חסרים לנו דתיים כמוך, אורי, נורמליים. נבונים. מאופקים", מוסיף דאום בהמשך. "לפני יותר מ-20 שנה כתבת מאמר מכונן. 'הטובים לתקשורת', קראת לו. אני וחברי למגזר הצטרפנו לתקשורת בעקבות קריאתך. הדרכת אותנו בצעדים הראשונים. היית נדיב וחכם".
אורי אורבך (צילום: יוסי זמיר)
קלמן ליבסקינד, בטור הספד המתפרסם ב"מעריב", מזכיר גם הוא את חלקו של אורבך בעידוד צעירים מהציונות הדתית להיכנס לזירת התקשורת. "לאורבך, כמו לרבים אחרים, היתה ביקורת קשה על התקשורת, על חוסר האיזון שלה, על חד-הממדיות שלה, על חוסר הגיוון שבה", כותב ליבסקינד. "אבל ביקורת קשה לא פחות היתה לו על המקטרים והמייללים. הוא דרש מהם, מכל מי שיש לו מה להעיר, לשנס מותניים ולהצטרף. לציבור שהיה רגיל לבוז לעיתונות ולעיתונאים זה היה קול חדש, מרענן, אחר. קול שאת תוצאותיו אפשר לראות היום מעל כל מסך".
"רוב הבדיחות של המנוח, כמו שקראנו לו לפעמים עוד בחייו, היו מקאבריות להפליא", כותב ג'קי לוי בטור הספד המתפרסם בכפולה הפותחת של "ישראל היום", המוקדשת כולה לאורבך. "לא היה דבר בעולם שאורבך אהב כמו לבצע פרודיות מטורפות על 'אל מלא רחמים'. זמר גדול הוא לא היה, אבל הבוז הטהור והעמוק שהוא רחש כלפי כל סוג של פתוס מזויף הוביל אותו לפרוץ מדי פעם בחיקויים מרהיבים של חזנים שונים ומשונים, הלוא הם המייצגים הנאמנים ביותר של הפתוס הדתי הישן. זה שאורי שלנו טרק עליו את הדלת אחת ולתמיד".
"אורי היה גנרל, מגדולי הגנרלים שלנו, גנרל של חיוכים", נכתב בהספד מאת השר בנט המתפרסם ב"ידיעות אחרונות". "בעיקשות ובנחישות אורי חתר ונלחם, חפר שוחות, טיפס גבעות כדי לייצר חיבורים בעם השסוע הזה. והנשק הסודי שלו היה החיוך. בלב קרב על ימין ושמאל, אוסלו, מדינה פלסטינית, סטטוס-קוו ומה לא, אורי היה מטיל את פצצת האטום הסמיילית שלו, משנה את תמונת המערכה ופשוט מחייך. חיוך שעשה את האיש הצנום הזה יותר חזק מכולנו. חיוך של חיבור".
"כשיתפנה שר ההיסטוריה לכתוב את תולדותיה של הציונות הדתית בעת החדשה, לא ברור כמה שורות יוקדשו שם לנפתלי בנט, אבל אין ספק באשר לגודל הנתח שיתפוס אורי אורבך", כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ישראל וולמן, חברו של אורבך ובעבר עמיתו לכתיבה. "לא בזכות עיסוקיו האחרונים כפוליטיקאי או כשר, אלא בשל כשרונו הטבעי, רגישותו וחוש ההומור שלו – מתנות אל שבזכותן הצליח לצייר את קווי המתאר של הציוני-הדתי החדש, גם בעיני עצמו וגם בעיני הציבור הכללי", הוא מסביר.
"הזינוק לתקשורת הכללית לא בא לו בקלות", מוסיף וולמן בהמשך המאמר. "אורי היה גמלוני, משופם וממושקף, הסתובב בסנדלים, בחולצות משובצות ובתיק צד מרוט, שירך דרכו באוטובוסים, והכי גרוע – נראה כמו חנון ביישן וטוב לב. אבל החיוך הגדול, העיניים הממזריות והיצירתיות פורצת הגבולות עשו את העבודה.
"בעולמו הטבעי, בחברה שהחרד"ליות הנוקשה והדוגמטית כבר נגסה בה בכל פה, הוא פיצח מוקש אחר מוקש בזכות חוש הומור אינטליגנטי ועין שרואה הכל. ידען, חריף, חד כתער, אבל לא מרושע. מלא ביקורת עצמית, אבל בלי שמץ של מרירות וטינה. [...] אורי ידע שבבית רואים בו ובחבריו את חלון הראווה המגזרי, אבל לא נרתע מלהתמודד גם עם תפוח האדמה הלוהט הזה. אף אחד בבית-הכנסת השכונתי לא יכול היה להורות לו מה לכתוב כאן ב'ידיעות', על מה להסכים עם עירית לינור ברדיו ואילו תוכניות לקדם בקשת [הכוונה כנראה לרשת]: אורי לא היה שליח של איש, אבל בהחלט קדח מתחושת שליחות".
כאן, באתר "העין השביעית", כותב על אורבך רפי מן.
עושים לביתם
כותבים אחרים ב"ידיעות אחרונות", הבוקר כמו ברוב הבקרים בשנים האחרונות, דווקא כן מפרסמים תכנים שגורם חוץ-עיתונאי חפץ בקידומם. במוסף הכלכלי, "ממון", נדפס היום עוד ראיון פרסומי בחתימת כתבת התוכן השיווקי והתוכן העיתונאי איריס ליפשיץ-קליגר, חלק מעסקת הפרסום הסמוי של "ידיעות אחרונות" וחברת אוסם. המרואיין הפעם הוא מנכ"ל של חברת הייטק, המנפק ציטוטים דוגמת "הנאה משותפת של כל בני הבית" ו"ליהנות מהערך המוסף המשפחתי", סיסמאות שייתכן כי לא היו מתפרסמות כלשונן אם מאחורי הפרסום היו עומדים שיקולי עריכה שגורים.
יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, בטקס "המורה של המדינה" לשנת 2014 (צילום מסך מתוך שידור הטקס ב-ynet)
בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה ממותגת נוספת, בחתימת כתבת החינוך תמר טרבלסי-חדד, המקדמת את מיזם "המורה של המדינה", שיתוף פעולה מסחרי-תוכני של העיתון עם מפעל הפיס והסתדרות המורים. אגב, אחד ממובילי הפרויקט, מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי וסרמן, טען בשנה שעברה בנאום שנשא בטקס הסיום של המיזם כי מי שהגה אותו הוא הפרסומאי מושיק תאומים.
בעיתון הכלכלי של "ידיעות אחרונות", מנגד, עוסקים הבוקר בסיקור ביקורתי של הפרקטיקה המכניסה כפי שהיא מיושמת מחוץ לקבוצת התקשורת. כתב המדיה של "כלכליסט", אופיר דור, חושף כי מומחית הרשתות החברתיות טל נברו נוהגת להציע ללקוחותיה לפרסם תחת שמה פוסטים שישרתו את מטרותיהם המסחריות בתמורה לכמה אלפי שקלים. "כאשת מדיה דיגיטלית ויחסי-ציבור אני מציעה סל נרחב של שירותים", מסרה נברו בתגובה ל"כלכליסט".
מלה מדן מרגלית
המאגר הביומטרי
תחת הכותרת "משבר הזהות של המאגר הביומטרי" מביא ב"גלובס" גור מגידו את תוכנם של שני דו"חות שחיברה עו"ד נירה לאמעי-רכלבסקי עבור ועדת הכנסת. מאגר הנתונים הממשלתי פועל במסגרת פיילוט המחייב את הגוף המפעיל אותו, הרשות לניהול המאגר הביומטרי, למסור דו"חות על פעילותו כבסיס לפיקוח ולהערכת תפקודו. לפי "גלובס", בדו"חות שמסרה הרשות לחברי-הכנסת לא כללו את המידע שחייב להיכלל בהם על-פי חוק, ובכלל זה פירוט בנוגע להיקף מקרי הזיוף.
"חלק אחר בביקורת נוגע להעדר הפירוט לגבי עלויות הפעלת המאגר", כותב מגידו. "'בנקודת הזמן הנוכחית', סיכמה היועצת המשפטית לוועדה, 'כארבעה חודשים לפני תום תקופת הפיילוט בסוף יוני 2015 – לא נראה כי בפני חברי-הכנסת נמצאים כל הנתונים המאפשרים הכרעה בנושא נחיצותו של מאגר נתונים ביומטרי בתמיכה למערכת הנפקה של תעודות זהות אלקטרוניות'". ברשות לניהול המאגר הביומטרי שוללים את הטענות.
ענייני תקשורת
אורי רוזן (צילום: עידו קינן, חדר 404, רשיון cc-by-sa)
צנזורה עצמית. "גנזנו וידיאו של חיילים מתעללים בפלסטינים מחשש לתדמית ערוץ 10", קוראת כותרתה של ידיעת קדימון לראיון עם אורי רוזן שיתפרסם מחר במגזין "פירמה" של "גלובס". "בעיצומה של שנת 2011 הגיע לידיו של אורי רוזן, אז העורך הראשי של חדשות 10 וכיום מנכ"ל mako, חומר נפץ של ממש: טלפון סלולרי ובו קטעי וידיאו שמתעדים חיילים מתעללים בפלסטינים עירומים", כותב לי-אור אברבך. "העדויות הקשות היו בידי הערוץ בבלעדיות, ותחקירן וידא את אמינות הצילומים וידע את זהות החיילים המצולמים. האינסטינקט העיתונאי אמר לפרסם, אבל רוזן מצא את עצמו בדילמה".
הסיבה לכך שלא פירסם את התיעוד, אמר רוזן לאברבך, "היתה קשורה לפחד מדעת הקהל. לחכות שיתבהר עתידו של הערוץ. כשאני חושב על הסיפור הזה, אני מתחרט. אבל באותה תקופה היו 350 עובדים תחתי וההחלטה היתה יכולה לסכן אותם. זו לא החלטה פוליטית, היא היתה מתחום התדמית של החברה". את שאר פרטיה של ההכרעה העריכתית הנפסדת ניתן לקרוא בפרק הראשון של ספרו של רוזן, "העורך העירום", הזמין לקריאה באתר ההוצאה.
"האוניברסיטה המשודרת". במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת גילי איזיקוביץ כי התוכנית "האוניברסיטה המשודרת" תשוב ללוח השידורים של גלי-צה"ל בעוד כשבועיים, כשנה וחצי לאחר ששידורה הופסק. "הגרסה החדשה, שתשודר בגלי-צה"ל מ-1 במרץ, לא תתקיים במתכונת הרצאה, כי אם בצורת שיחה בין מגיש לאיש אקדמיה. את התוכנית יגישו לסירוגין ליעד מודריק, בן שני וקובי מידן", מעדכנת איזיקוביץ.
עיפרון הזהב. נירית אנדרמן מדווחת על הענקת פרס "עיפרון הזהב" למאייר ג'קי (יהושע ג'קסון), אבי המדור הוותיק "הציור השבועי לילד" במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". טקס הענקת הפרס, כותבת אנדרמן, ייערך ב-31 במרץ במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון, הגוף שמטעמו הוא מוענק.
ללא תיקון. אתמול, בדיווח שהתפרסם ב"ישראל היום", טען הכתב הפוליטי מתי טוכפלד כי העתירה שביקשה להגדיר את החינמון כתעמולת בחירות בשירות נתניהו הוגשה על-ידי רשימת המחנה-הציוני. בניגוד לקביעה של טוכפלד ו"ישראל היום", את העתירה הגיש דווקא עו"ד שחר בן-מאיר, שבניגוד למחנה-הציוני, אינו מתחרה פוליטי של ראש הממשלה. בעיתון, שאחד מכללי היסוד שלו הוא "לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן", לא מופיעה היום הודעת תיקון בנדון. ב"ישראל היום" הבטיחו אמנם "לבדוק עובדות", אבל לא הבטיחו לבדוק את כולן.