את הכתבה הזאת אין דרך פשוטה לכתוב. היא עוסקת בחוק ישראלי האוסר על פרסום מידע עובדתי מסוג מסוים – הגם שעל נכונותו אין כל עוררין. החוק ישן, אבל העילה לדיון בהשלכותיו עכשווית: החלטתה של מערכת עיתונאית לגנוז כתבה על בעל הון, בעקבות דרישה חד-משמעית מצדו. על אף שאין עוררין על כך שהמידע שנכלל באותה כתבה מאומת ונכון, מתברר שעל-פי פרשנות אפשרית לחוק הכלול בספר החוקים הישראלי, לעיתונאים – ולמעשה, גם לכל אחד אחר – אסור להזכיר את המעשים שביצע אותו בעל הון.

האופנים השונים שבהם ניתן לפרש את החוק הובילו להחלטה של "העין השביעית" לוותר על אזכור שמו של האיש העומד במרכז הפרשה, וזאת על אף שכל אדם בעל חיבור לרשת יוכל לזהותו בקלות

מורכבות החוק והאופנים השונים שבהם ניתן לפרשו הובילו להחלטה של "העין השביעית" לוותר על אזכור שמו של האיש העומד במרכז הפרשה, וזאת אף שכל אדם בעל חיבור לרשת יכול למצוא בקלות את הפרטים שבעל ההון מבקש להסתיר מהציבור.

התקרית שהציפה את הסוגיה המורכבת הזאת אירעה בפברואר האחרון. אחראי לה בעל הון מוכר, שבאמצעות עורך-דינו שלח לכלי תקשורת מרכזי מכתב איום בתביעה, ובו דרש באופן יוצא דופן לגנוז טור שבו אוזכר מעשה אלים שביצע בעברו. האיש הורשע ב-1979 באינוס, וריצה בגין המעשה תקופת מאסר. לטענתו ולטענת נציגיו, החוק הישראלי קובע כי בשל פרק הזמן שחלף מאז קביעת בית-המשפט בעניינו, אסור לכלי התקשורת לציין את עובדת הרשעתו.

לטענה הזאת יש השלכה ישירה בעייתית עד כדי אבסורד: על אף שהמעשה בוצע, וביצועו אף הוכח בבית-המשפט – כלי תקשורת או אדם שיציינו עובדה זו יהיו חשופים לתביעה. מבחינת החוק, טוען האיש, כלל לא ניתן לטעון כי אכן ביצע את העבירה שבה הורשע.

החוק אינו הרמטי. כך קבע בעבר בית-המשפט, וכך העידו גם משפטנים ששוחחו עם "העין השביעית" והצביעו על מצבים ונסיבות שבהם ניתן לכופף את האיסור. לאימוץ גורף של ההוראה המשתמעת מלשון החוק עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת – ויש שיאמרו בלתי ישימות – על עיתונות ועל כל תחום עיסוק אחר הכולל איסוף ופרסום של מידע עובדתי. "ספק גדול אם פרשנות נוקשה שכזו מתיישבת עם כוונת המחוקק ועם השכל הישר", כתבו בהקשר זה עורכי-הדין גיורא ארדינסט ונועה גבע ממשרד ארדינסט–בן-נתן, בסקירה המתפרסמת לצד כתבה זו.

נושא שלא כדאי לגעת בו

הרשעתו של בעל ההון מלפני שלושה עשורים וחצי סוקרה בזמן אמת בתקשורת, ובשנים האחרונות היא עולה מעת לעת בדיווחים על התנהלותו הכלכלית והאישית. כך קרה, בין היתר, בכתבת פרופיל שפורסמה עליו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ב-2005. כתב המוסף דאז, אסף לוי, הביא את פרטי המקרה שבו הורשע מושא הכתבה, ואף הביא מפיו התייחסות לדברים. "[בעל ההון] הורשע, מה שלא מונע ממנו להמשיך לטעון שהוא לא היה אשם", כתב לוי ב"7 ימים". עם זאת, מעיון בכתבה עולה הרושם שהאיש לא הכחיש את קיומו של ההליך המשפטי נגדו ולא את תוצאותיו של אותו הליך.

שמונה שנים אחר-כך, בינואר 2014, שב מוסף הדגל של העיתון הנפוץ לעסוק בהבלטה באותו בעל הון, אגב ראיון עם בת-זוגו בשנים האחרונות. זו התראיינה באריכות לכתבת המוסף, ועד כמה שניתן לשפוט לפי התוצר הסופי, לא נשאלה או התבטאה על עברו הפלילי של בן-זוגה.

אביב הורביץ, במדור "מי נגד מי" המתפרסם באתר mako, כתב בהרחבה על ההחלטה העריכתית הזו של "7 ימים" בטור שעלה לרשת ביום פרסום הראיון ("היה אונס?", 31.1.14). הורביץ הזכיר את כתבתו של לוי מ-2005, ותהה: "האם מישהו בצמרת 'ידיעות' נכנע ללחצים, הסכים לתנאים מוקדמים ומחק מהראיון כל זכר לפרשה פלילית חמורה מהעבר? למרבה הצער, התשובה היא כן".

הורביץ פנה למראיינת ושאל אותה אם אינה סבורה שההרשעה הישנה של האיש חיונית להבנת הקשר בין המרואיינת לבינו. "שאלתי אותה על זה, התגובה היתה מאוד לקונית והובהר לי שזה נושא שלא כדאי לגעת בו. לא באיום", צוטטה המראיינת ב"מי נגד מי", אך ביקשה שלא לפרט מי הבהיר לה את הדבר (מ"ידיעות אחרונות" לא מסרו להורביץ תגובה, וגם לא ל"העין השביעית"). ל"העין השביעית" מסרה המראיינת כי בחרה מיוזמתה שלא לעסוק בעבר הפלילי של האיש בראיון. לדבריה, לא הופעל עליה כל לחץ בנושא.

כעבור שבועות אחדים, גם באתר mako לא נותר זכר לעובדה הלא נעימה מעברו של איש העסקים.

מכתב האיום עבד

שבוע וחצי לאחר פרסום הטור ב-mako התקבל במערכת האתר מכתב איום בחתימתו של עו"ד גיא פן, המייצג את בעל ההון. באמצעות עו"ד פן דרש האיש מהאתר ומהחתומים על הטור, הורביץ ושותפתו דאז אסתי אהרונוביץ', להסיר את אזכור עברו הפלילי, להתנצל על הפרסום המקורי ולהחליפו ב"פרסום מתקן" שתוכנו לא פורט.

אביב הורביץ: "אני לא משפטן, אבל אני חושב שאסור היה לי לכתוב על כך, אלא אם כן הייתי מקבל את הסכמתו"

לטענת עורך-הדין, "חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א-1981" קובע כי הרשעה שהתיישנה ונמחקה מהמרשם הפלילי – ובכלל זה הרשעתו של איש העסקים – אסורה בפרסום. על כן, טען עו"ד פן, המידע שהובא בטור של הורביץ הוא בגדר לשון הרע שלא ניתן להגן עליו בטענת "אמת דיברתי" – אף שכאמור, אין מחלוקת בנוגע למהימנותו.

מבחינת החוק הישראלי, טען עורך-הדין גם בהסבר מפורט ששלח ל"העין השביעית", החל משנת 2000 מעמדו של איש העסקים הוא כזה של אדם שמעולם לא הורשע בביצוע אונס. על-פי עורך-הדין, מערכת mako אינה יכולה להוכיח אף טענה הקשורה לעבירת האינוס, משום שבית-המשפט לא יקבל כל מידע כזה כראיה. לדברים צורף ציטוט מפסק דין מפורסם מ-1992 שזכה לכינוי "פלוני נגד הכתב אלמוני", שלשיטתו של פן תומך בעמדה זו.

הפרסום באתר mako, טוען עורך-הדין, נעשה בזדון ומתוך כוונה לפגוע בבעל ההון, במשלח ידו ובשמו הטוב, ואף גרם לו לפגיעה תדמיתית קשה. את היקף הנזקים הישירים והעקיפים, איים עורך-הדין, טרם סיים הלקוח העשיר לאמוד – והוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע מהאתר פיצויים.

המכתב פעל את פעולתו. "אחרי הפנייה מעורך-הדין פניתי ליועצים המשפטיים שלנו, והם אמרו לי אותו הדבר", אומר הורביץ בשיחה עם "העין השביעית". "אני לא משפטן, אבל אני חושב שאסור היה לי לכתוב על כך, אלא אם כן הייתי מקבל את הסכמתו [של בעל ההון]. בכל אופן, זה היה שבועיים אחרי פרסום הטור, ממילא רבים כבר קראו אותו, וכיוון שהוא צודק בעניין הזה, הטור הוסר". שאר הסיפורים שנכללו בטור נמחקו גם הם מהאתר. חרף בקשת בעל ההון, התנצלות לא פורסמה.

בניגוד להחלטת העריכה של "7 ימים", זו שעמדה במרכז הטור שנמחק, ובניגוד להחלטתם של היועצים המשפטיים של זכיינית ערוץ 2 קשת, מפעילת mako, ולהחלטת מערכת "העין השביעית" בכתבה זו, היו כלי תקשורת שבחרו אחרת. בשנים האחרונות סוקרו עסקיו וחייו הפרטיים של בעל ההון על-ידי כלי תקשורת רבים, ומי שיזין את שמו במנוע חיפוש יגלה כי לעתים קרובות מוזכרת גם עובדת הרשעתו, כמו גם ניסיון קודם שלו למנוע את פרסומה של עובדה זו. במקרים ההם, אם טרח לפנות לכלי תקשורת ולדרוש את הסרת המידע, הבקשה לא נענתה (עו"ד פן נשאל אם בעל ההון פנה לאותם אתרים בדרישה להסיר את המידע, אך לא השיב לשאלה).

כפי שמבקש הורביץ להדגיש בשיחה עימו, גם הכתבה האחרת שהוזכרה בטורו, זו של אסף לוי מ-2005, פורסמה כמה שנים לאחר המועד שהחל ממנו – לטענת בעל ההון – אסור עוד להזכיר את הרשעתו. כתבתו של לוי אינה מוזכרת במכתבו של עו"ד פן, וכך גם נסיונו הקודם של בעל ההון להתנקות מעברו, שנחל הצלחה חלקית בלבד (ועל כך בהמשך).

השלכות מרחיקות לכת

דרישתו של בעל ההון מהורביץ ו-mako להסיר את אזכור עברו הפלילי נסמכת על סעיף בחוק שנועד לאפשר לעבריינים להשתקם, בלי שהרשעתם תרדוף אותם עד תום חייהם. עו"ד אורי שנהר, מחבר הספר "דיני לשון הרע", מסביר כי מדובר בהסדר בעל יסודות ראויים, שנועד לאזן בין שני עקרונות העלולים לסתור זה את זה. "מצד אחד יש את העיקרון של פומביות הדיון – שלפיו כולנו רשאים לדעת מה מתנהל בבתי-משפט, כולל בהליכים פליליים, ולרבות זהות הנאשמים והמורשעים, ומצד שני יש עיקרון נגדי, שעל-פיו, בחלוף השנים, יש לאדם זכות שחטאיו ופשעיו יישכחו ושהדיווח עליהם לא יופץ ברבים", הוא אומר.

לדרישה כמו זו של בעל ההון יש, כאמור, השלכות מרחיקות לכת. אם אכן חל איסור על אזכור הרשעה כלשהי של אדם בחלוף פרק זמן מסוים ממועד הרשעתו, הדבר פוגם באופן קשה ביכולת למסור מידע מפורט על פשעים שבוצעו לפני דור או יותר. על-פי ההיגיון הזה, לשם ההדגמה, בעוד שנים לא רבות ייאסר על אתר זה לציין כי מו"ל ועורך "מעריב" לשעבר, עופר נמרודי, הורשע בפלילים בגין המעשים שביצע במסגרת פרשת האזנות הסתר.

על-פי אותו היגיון, כותב בן-ימינו שיתבקש לחבר רשימה ביוגרפית על איש ציבור שהורשע בפלילים לפני כמה עשורים – למשל אשר ידלין, איש מפא"י שהורשע בשנות ה-70 בלקיחת שוחד – יידרש להשמיט מהחיבור ההיסטורי את רוב פרטי הפרשה הפלילית, שלה משמעות מרכזית בחייו של מושא התיעוד (ובהיסטוריה של מדינת ישראל).

הדרישה מעלה גם שאלות עקרוניות בנוגע למידע שהתפרסם כחוק באתרי אינטרנט (יימחק לאחר מועד ההתיישנות?), כזה הנשמר בארכיונים ובספריות (יושמד? יצונזר? יישמר למטרות מחקר?) ועוד. עו"ד שנהר, המייצג כלי תקשורת ותובעים בענייני לשון הרע, מעביר קורס בנושא לשון הרע בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. על-פי החוק היבש, ייתכן שלו ולעמיתיו אסור לדון עם התלמידים בפרטיהם של פסקי דין מרשיעים שהתיישנו – חומר לימוד שגור ובסיסי בכל מסלול של לימודי משפטים.

תוצאה אורווליאנית

ובכל זאת, ההיסטוריונים, הארכיונאים והמרצים למשפטים – ועל-פי רוב גם העיתונאים – ממשיכים בשלהם. כדי להבין כיצד הדבר ייתכן יש להתעמק בלשון החוק, הכוללת כמה פרצות אפשריות. "מה כל הסיפור עם ההרשעה והמחיקה? הקבילות של השימוש בהרשעה כהוכחה לנכונות הפרסום. ברגע שלוקחים לך את הכלי הטכני הזה, אתה לא יכול לטעון באמצעותו 'אמת דיברתי' כחלק מהגנה בתביעת לשון הרע. זה עניין טכני לחלוטין", אומר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ופרשן משפטי באתר זה.

מן מסביר כי ניתן להוכיח את דבר העבירה באמצעים אחרים. "אתה יכול להביא למשל את קורבן העבירה, או עדי ראייה אחרים שיתארו את המעשים, או להוכיח בכל דרך אחרת את טענת ה'אמת דיברתי'. גם באמצעות מידע שנכלל בהליך אזרחי". על-פי ההיגיון שמתווה מן, אולי אסור לומר על אותו בעל הון שהוא הורשע בעבירה פלילית – אבל היפותטית, אם הוא במקרה הפסיד בתביעה אזרחית וחויב לשלם פיצויים, ניתן לציין את המעשה שבגינו חויב לפצות את הקורבן. "זה מין על-העוקם כזה. יוצא שמבחינה זו מי שהפסיד בתביעה אזרחית – מצבו פחות טוב ממצבו של עבריין פלילי. זה עיוות בתוך הדין. אתה לא יכול לכתוב שהוא הורשע, אבל יכול לכתוב שהוא אנס. בהחלט אבסורד".

עו"ד שנהר מצביע על פרשנות אפשרית אחרת, מחמירה יותר. "האם ניתן לעקוף את הוראת החוק באמצעות ניסיון להוכיח מחדש אותה עבירה, שבוצעה לפני זמן רב? זו שאלה לא פשוטה", הוא אומר. "באופן מעשי, זה לרוב בלתי אפשרי – לך תמצא היום את העדים שיכולים להעיד על אותה עבירה שבוצעה לפני זמן רב. בנוסף, כאשר העבירות נמחקות לא ניתן להסתמך על פסק הדין המרשיע, ויכול גם להיות שעל-פי רוחו של חוק המרשם הפלילי, לא ניתן לעקוף אותו באמצעות זה שיוכיחו את הדברים בדרך אחרת".

עו"ד שנהר מוסיף: "הקושי הוא בממשק בין החוק הזה לחוק איסור לשון הרע. לפני הרבה שנים השופט צבי טל, כשישב בבית-המשפט המחוזי בירושלים, קבע בפרשה המפורסמת 'פלוני נגד הכתב אלמוני' [כאמור, אחת האסמכתאות שמביא עורך-דינו של בעל ההון במכתבו] – שחוק המרשם הפלילי חל גם בנוגע ללשון הרע. ובהתקיים התנאים הטכניים של החוק למחיקת הרשעות, יש לראות בהרשעה דבר שלא אירע – ולפיכך העיתון לא יוכל להתגונן בהגנת 'אמת דיברתי' אם דיווח על כך".

הכרעתו של השופט במקרה ההוא, שניתנה לפני יותר מ-20 שנה בעקבות כתבה שפורסמה ב"7 ימים" בסוף שנות ה-80, יצרה מציאות מאתגרת. "להבדיל מהתוצאה הסופית שאליה הגיע השופט טל, עם הנימוק שלו אני חש לא בנוח", אומר עו"ד שנהר. "העמדה בפסק הדין בעייתית כיוון שהיא מביאה לתוצאה אורווליאנית, שלפיה גם מה שאין ספק שהוא אמת – יוגדר בהכרח כלא-אמת".

וגם בלא להכריע בכך

מכתב האיום ששלח ל-mako לא היה הפעם הראשונה שבעל ההון ביקש למנוע מכלי תקשורת לאזכר את עברו הפלילי. בשנת 2005 פורסמה בשבועון המנוח "אנשים" כתבה שבה הוזכר כי בעל ההון הורשע באונס – לצד פרטים לא נכונים על עבירות אחרות שכביכול ביצע (מתן שירם, "הדרך אל העושר", 15.11.05).

זמן קצר לאחר פרסום הכתבה המכפישה הגיש בעל ההון תביעת דיבה בסך 10 מיליון שקל נגד העיתון ונגד האחראים לפרסום. התביעה הסתיימה בהסדר פשרה יוצא דופן: ב"אנשים" הודו בפרסום מידע לא נכון, ובעל ההון קיבל לידיו כפיצוי את הזכויות לתוכני העיתון, שעוד לפני כן נסגר בשל קשיים כלכליים (ת"א 2547/05).

במהלך התביעה, שהתנהלה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ביקשו ב"אנשים" לטעון כי לא ייתכן שפגעו בשמו הטוב של בעל ההון, שכן כלל אין לו שם טוב; הם נימקו זאת, בין היתר, בהרשעתו באונס מ-1979. בעל ההון, בתגובה, ביקש מבית-המשפט למחוק מכתב ההגנה את אזכור ההרשעה באונס, ובקשתו התקבלה. אלא שהנתבעים הגישו ערעור על ההחלטה – וערעורם התקבל. אזכור ההרשעה באונס הושב לכתב ההגנה.

בפסק הדין בערעור כתב השופט, קובי ורדי, את הדברים הבאים: "לכאורה, וגם בלא להכריע בכך, ספק אם החוק בא למנוע לחלוטין אזכור ופרסום של הרישום הפלילי" (ההדגשה במקור). ורדי, כיום סגן נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, העלה תרחיש שבו איש ציבור מועמד למשרה בכירה, ועיתונאים מגלים כי בעברו הורשע בסדרת מעשי רצח ונדון למאסר ממושך, "שכיום הם נמחקו לפי החוק".

השופט קובי ורדי: "לא ניתן להתעלם מעקרונות-על חשובים ומנחים כמו עקרון זכות הטיעון, פומביות הדיון וזכות הציבור למידע, עקרונות שלפיהם ניתן לכאורה לפרסם במקרים מסוימים לגבי הרשעות שנמחקו על-פי החוק"

על-פי תפיסה זו, כתב השופט, נאסר על העיתונאים לפרסם את המידע, ודינם של פסקי הדין להימחק מהארכיונים. "אני סבור שלכאורה אין לפגוע בצורה זו בעקרון הפומביות וזכות הציבור לדעת", כתב השופט ורדי בהקשר זה, והוסיף: "לא ניתן להתעלם מעקרונות-על חשובים ומנחים כמו עקרון זכות הטיעון, פומביות הדיון וזכות הציבור למידע, עקרונות שלפיהם ניתן לכאורה לפרסם במקרים מסוימים לגבי הרשעות שנמחקו על-פי החוק".

לחיזוק הקביעה ציין מקרים קודמים שבהם אושר להציג בהליכים משפטיים הרשעות שנמחקו. טענתם של הנתבעים שלפיה בעל ההון לא הכחיש את מעשיו בראיונות עיתונאיים קודמים צוינה גם היא כנתון העשוי לתמוך בגישתם בנוגע לאזכור ההרשעה באונס – אם יוכח שאכן אישר בעצמו וביודעין את דבר הרשעתו.

מיהו איש ציבור

עו"ד שנהר סבור כי במקרה שבו חלה התנגשות בין זכותו החוקית של אדם למחיקת עברו הפלילי לזכות הציבור לדעת – ראוי לאמץ גישה מהסוג שניסח השופט ורדי. "על-פי החוק, פרסום אמת יהיה מוגן אם יהיה בו 'עניין ציבורי' – והפסיקה מסבירה שיש בפרסום 'עניין ציבורי' אם התועלת שתצמח ממנו תעלה על הפגיעה שיגרום. את המבחן הכללי והגמיש הזה צריך לדעתי ליישם גם במקרה של פרסומים החושפים הרשעות ישנות", אומר עו"ד שנהר.

עו"ד אורי שנהר: "מבחן 'העניין הציבורי' יכול להסדיר את הבעיה הזו בדרך מאוזנת, כזו שלוקחת בחשבון את מכלול השיקולים ולא מכריעה בעניין על-פי פרמטרים טכניים הקבועים בחוק המרשם הפלילי"

"מבחן 'העניין הציבורי' יכול להסדיר את הבעיה הזו בדרך מאוזנת, כזו שלוקחת בחשבון את מכלול השיקולים ולא מכריעה בעניין על-פי פרמטרים טכניים הקבועים בחוק המרשם הפלילי, כמו חלוף הזמן, סוג ההרשעה ותקופת המאסר שהוטלה. הכלי של 'עניין ציבורי', שהוא כלי גמיש ולא טכני, מאפשר לבית-משפט לקבוע במקרים הראויים כיצד לנהוג", הוא מוסיף.

"ההכרעה בעניין הזה צריכה לאזן בין שני ערכים חשובים – מצד אחד לציבור יש זכות לדעת, ובמיוחד לגבי דמויות ציבוריות, ועוד יותר מכך אנשי ציבור, מידע רלבנטי על פעילותם. מאידך, גם לאנשים שביצעו עבירה פלילית חמורה יש זכות שבחלוף השנים לא יזקפו לחובתם את העבירה שביצעו כאנשים מאוד צעירים, ושלא יטיחו בפניהם שוב ושוב את חטאי נעוריהם.

"לטעמי, יש הבדל גדול מאוד אם אדם הורשע בעבירה חמורה שמאז ביצועה חלפו הרבה מאוד שנים, והוא היום אדם פרטי לחלוטין, לבין המקרה הקיצוני ההפוך, שבו אותו אדם הוא מועמד למשרה ציבורית בכירה. חוק המרשם הפלילי לא מבחין בין המקרים הללו – אבל מבחן 'העניין הציבורי' כן מבחין ביניהם, ובעזרתו ניתן לקבוע שאסור לפרסם מידע על הרשעה ישנה של אדם, למרות שטרם נמחקה, ומאידך מותר לפרסם מידע על הרשעה ישנה של אדם שלגביו יש עניין ציבורי מיוחד, למרות שהרשעתו נמחקה לפי הכללים הטכניים של חוק המרשם הפלילי".

מי קובע מתי יש "עניין ציבורי"? בית-המשפט?

"כמו בכל מקרה, כשכלי תקשורת מעלה טענה שעומדת לו הגנה של 'אמת דיברתי', בית-המשפט הוא זה שצריך להכריע גם בשאלה אם כלי התקשורת הצליח להוכיח את אמיתות הפרסום, וגם בשאלה אם בדברים היה או לא היה עניין ציבורי. וזה לא חריג. זה שקשה לדעת מראש כיצד בית-המשפט יחליט – זה נכון. אבל זה נכון תמיד".

כשעו"ד שנהר נשאל כיצד קובעים מיהו איש ציבור, הוא נדרש לגישה שאומצה מעבר לים. "הפסיקה האמריקאית, ובעקבותיה גם הפסיקה הישראלית, הרחיבו את המקרה המיוחד של איש הציבור שלגביו חלים כללים מיוחדים למה שנקרא 'public figure' – הדמות הציבורית", הוא אומר. "ולכן לא רק עובד ציבור או נושא משרה ציבורית נכלל בקטיגוריה הזו, אלא גם אדם שהוא דמות ציבורית, שאינו מקבל משכורת מהציבור ולא נבחר לתפקיד מסוים.

"יחד עם זאת, ככל שאתה מתרחק מהגרעין הקשה של האישיות הציבורית, נניח ראש ממשלה או שופט בית-משפט עליון, או נשיא המדינה – כך המשקל שצריך להעניק לחופש הביטוי פוחת, גם אם מדובר ב'דמות ציבורית'. זו אינה הכרעה בינארית פשוטה שלפיה ניתן לפרסם כל דבר על 'דמות ציבורית' ואסור לפרסם מידע פוגע על 'אדם פרטי'. יש נסיבות שבהן מותר לפרסם מידע על אדם פרטי, ויש נסיבות שבהן אסור לפרסם מידע פוגע על דמות ציבורית. הכל תלוי בנסיבות".

האופציה האגרסיבית

בית-משפט עשוי לקבוע שבעל ההון העומד במרכזה של כתבה זו עונה להגדרה "איש ציבור", אך הוא גם עשוי לקבוע אחרת. שופט שיידרש לעניין עשוי גם להכריע באפשרות שיש בחוק פרצה – ובעל ההון, במו ידיו, חשף אותה באמצעות התביעה האזרחית שהגיש והתבטאויותיו בתקשורת. כך או כך, בית-המשפט הישראלי אינו יכול, נכון להיום, להתמודד עם תפוצתו של המידע שבמחלוקת במרחב המקוון.

הכתבה על בעל ההון שפורסמה לפני שמונה שנים ב"7 ימים" זמינה לגולשים בפלטפורמה מקוונת פופולרית, ובפלטפורמות מקוונות אחרות ניתן לעיין בטורו המחוק של הורביץ. ידיעות שבהן אוזכר עברו הפלילי של בעל ההון מופיעות עדיין באתרי חדשות ישראליים שונים, וגם אם יימחקו מהם – שרידיהן והעתקיהן יישארו ברשת עוד זמן רב.

זאת ועוד: פסק הדין בערעור "אנשים" נגד בעל ההון הוא מסמך פתוח שעליו מעולם לא הוטל חיסיון – וכך גם הרשעתו מ-1979. כל אדם יכול להיכנס לכל מאגר מידע משפטי, מקוון או מודפס, לעיין במסמכים וללמוד על הצדדים המוזכרים בהם. בספריות עוד שמורים גליונות העיתונים שבהם דווח בזמן אמת על העבירה שביצע האיש ועל המשפט שנפתח בעקבותיה. חרף הפרשנות המחמירה לחוק הישראלי, הפרטים על המעשה האלים שהוביל להרשעה ולמאסר בפועל הם עדיין בגדר נחלת הכלל.

אף על פי כן, בעל ההון המתוקשר, הזקוק לשמו הטוב לשם קידום עסקיו, העדיף לאיים על כלי תקשורת שהציף מחדש עובדה לא נעימה מעברו – וזאת על אף שבכל רגע נתון היה יכול לקבוע ראיון, להתייצב מול מכשיר הקלטה ולהסביר כי מאז ביצע את המעשה האלים שבו הורשע חלפו שנים ארוכות, וכי מאז הצליח להתרחק מאלימות ולשקם את עצמו. במקום לעשות את זה, בחר האיש באופציה האגרסיבית, והשתיק עיתונאי.

תגובות

איתי ולדמן, עורך אתר mako של קשת, מסר בתגובה: "הטור נמחק מסיבות משפטיות".

עו"ד גיא פן, המייצג את איש העסקים, מסר ל"העין השביעית" הסבר בנוגע לאופן שבו הוא מפרש את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, ובנוגע לפנייה למחיקת הכתבה באתר mako מסר את הדברים הבאים:

"בעמוד 'מי נגד מי' באתר mako פורסמה בשנת 2014 כתבה אשר בה הובלט בכותרת עברו הפלילי של לקוח של משרדנו, אשר הרשעתו התיישנה ואף נמחקה (להלן: 'הכתבה'). בהתאם לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א-1981 (להלן: 'חוק המרשם הפלילי') התיישנה הרשעתו של הלקוח מלפני כ-40 שנה, ואף נמחקה מהמרשם הפלילי, כך שהסעיפים הנ"ל בכתבה באתר mako, אשר כללו ראיה שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה, אינם קבילים בהליך משפטי ואף אין להביאם לדעתנו בגוף כתבה עיתונאית.

"כאמור, בהתאם לחוק המרשם הפלילי, התיישנה הרשעתו של הלקוח ואף נמחקה מהמרשם הפלילי. התוצאה הנובעת מהתיישנות ומחיקת העבירות הינה כי כתבה שיש בה גילוי הרשעתו של הלקוח (אשר נמחקה כאמור) מהווה פרסום לשון הרע. לאור האמור לעיל, נדרש האתר למחוק מתוך הכתבה את כל הסעיפים הנוגעים להרשעתו של הלקוח.

"חוק המרשם הפלילי עוסק בכמה עניינים, וביניהם הסדר מרחיק לכת – מחיקת הרשעה (סעיף 16 לחוק). משמעות מחיקת הרשעתו של אדם היא כי 'מי שנמחקה הרשעתו ייחשב לעניין כל דין כאילו לא הורשע' (סעיף 20 לחוק). בכך מתבטא העיקרון הבסיסי שביסוד החוק, כפי שהובא בדברי ההסבר להצעת חוק תקנת השבים (ה"ח תשמ"א 216), והוא, כי אין לזכור לאדם את חטאו כל ימיו ויש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו ולעודד את שיקומו והשתלבותו המלאה בחיי החברה. הזמן שחולף מהרשעתו של אדם פועל תחילה להתיישנות ההרשעה, ואחר-כך למחיקתה.

"חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, אף הוא בגדר 'דין', ולכן גם לעניין חוק איסור לשון הרע לא ניתן להביא בחשבון כל המידע הנוגע להרשעה אשר נמחקה. בהתאם, מבחינת החוק, במקרה הספציפי החל משנת 2000 מוחזק היה הלקוח כמי שמעולם לא הורשע בעבירה, ועל כן ציון הרשעתו של הלקוח ואופן הפרסום בכתבה עיתונאית קרוב ל-15 שנים לאחר מחיקת ההרשעה הינו אסור. למותר לציין כי אין המפרסם יכול להוכיח כל טענה הקשורה לעבירה, מפני שבית-המשפט לא יקבל כל מידע כזה כראיה.

"הלקוח לא היה מוכן להשלים עם כך שהתקשורת תעשה שימוש בשמו ובהרשעתו לצרכיה המסחריים, יהיו אשר יהיו, תוך ניצול לרעה של דפי אתר mako לפגיעה נוספת בלקוח, כאשר פרסום זה פגע ופוגע במאמץ השיקום העיקש של הלקוח, פגע בחייו ובחיי משפחתו ומשפיל אותו בעיני מכריו והבריות. בהתאם נדרש האתר להסיר לאלתר את הכתבה, וזאת כדי לצמצם את הפגיעה בלקוח ובשמו הטוב".