אנטישמיות

"ניוזוויק" דיווח כי "בכירים בקהילת המודיעין האמריקאית אמרו לחברי קונגרס בשבועות האחרונים כי ישראל 'הלכה רחוק מדי' בניסיונות הריגול שלה בארצות-הברית", כותב ברק רביד ב"הארץ". הידיעה הקצרה נדפסת בעמ' 4 ללא הפניה מהשער. ב"ידיעות אחרונות", הקרוב יותר לממשל האמריקאי, ידיעה בעניין תופסת מקום נרחב יותר – אך מופיעה רק בעמ' 6, וגם כאן ללא הפניה מהשער.

מי שמעלים על ראש שמחתם את הדיווח, שהתגובה הישראלית מכתירה כ"שקרי ומקומם", הם העיתונים החרדיים. "גורמי ביון אמריקניים: 'ישראל מנצלת את הקשרים הבטחוניים עם ארה"ב לצורך ריגול'", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". "גורמים אמריקאיים: 'הריגול הישראלי בארצות-הברית חצה גבולות אדומים'", נכתב בכותרת הראשית של "המבשר". הדיווח בעיתון האמריקאי מופיע גם ככותרת בולטת על שער "הפלס".

מדוע מעניקים עורכי העיתונים החרדיים חשיבות רבה כל-כך לדיווח? אולי מפני שענייני ריגול מציתים את דמיונם, אולי מפני שהם מייחסים חשיבות מיוחדת לדיווחים בעיתונות הזרה, אולי מפני שמדובר בידיעה קלה להפקה (לפחות בכמה מהעיתונים החרדיים לא טורחים אפילו לבקש את תגובתו של גורם רשמי ישראלי להאשמות). אבל יש גם גורם שאינו חרדי המוצא את הדיווח ב"ניוזוויק" מסעיר: "כתבה זו עוררה כעס רב בירושלים", מציין רביד ב"הארץ" – ואכן, על שער "ישראל היום" מופיעה הכותרת "ישראל זועמת: אנחנו לא מרגלים בארה"ב; שקר עם ניחוח אנטישמי".

הנה לכם, על רגל של כותרת אחת, תורת הדיווח העיתונאי ב"ישראל היום" על נושאים שאינם נוחים לאנ"ש ובני ביתו: 1. התמקדו בתגובה לידיעה ולא בידיעה עצמה, 2. האשימו באנטישמיות/בגידה/שמאלנות/קריאת "ידיעות אחרונות".

הקוזאקים בוכים בלילה

ההטיה היום ב"ישראל היום" מגיעה – ואין מדובר באירוע נדיר – גם לכותרת הראשית עצמה, המופקעת לצורך קמפיין תדמית עצמי שמנהל העיתון בשבועות האחרונים. הרקע לקמפיין: הצעת חוק להגבלת הפצתו בחינם של "ישראל היום", הצעה שכנראה תמצא את מקומה בפח המחזור לצד הצעות חוק קודמות שניזומו כדי להגביל את החינמון הנפוץ.

"'ידיעות' והח"כים: כך עובדת השיטה", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "באחרונה זוכה ח"כ איתן כבל, מיוזמי הצעת החוק נגד 'ישראל היום', לסיקור נרחב וחיובי ב'ידיעות'", נכתב בכותרת המשנה, "אבל לא תמיד פירגנו שם לח"כ הוותיק, שבעבר הודה בעצמו: 'ב'ידיעות' האינטרסים הרבה יותר גדולים מהמערכת'", המסתיימת כך: "כבל: 'מכבד את העיתונאים אצלכם'".

על ה"כתבה", הנפרשת על פני כפולת עמודים (10–11), חתומה כתבת בשם מירי עדן, שלא זכור לי שקראתי קודם מפרי עטה בעיתון. עדן מגישה תחקיר עיתונאי לעילא: היא סופרת כמה פעמים הופיע כבל ב"ידיעות" ומסיקה שכבל חבר בקנוניה שלפיה הוא חתם על הצעת החוק תמורת הסיקור ב"ידיעות" (ומה עם כל חברי-הכנסת האחרים שחתמו על ההצעה, כמה מהם ממפלגות ימין מובהקות?). העיתון, שהבטיח "לומר את האמת, ישר ולעניין", מורח את הכותרת השמנה "כך עובדת השיטה" בלי שהוא מוכיח צל צלה של שיטה.

לתחקיר הנוקב מצורף מדור "משאל עם" מורחב. כתבי "ישראל היום" האמיצים תישאלו לא פחות מ-13 (במלים: שלושה-עשר) עוברי אורח – כולם, ללא יוצא מהכלל, תומכים בלהט בעמדת החינמון. אם כך, אין ספק, נראה שעם ישראל כולו סבור כך. ב"ישראל היום" לא מסתפקים בתחקיר ובסקר המקיף, ומספקים גם טור דעה נקוב ודולף מאת הכתב איציק סבן. הקולגה לשעבר של סבן, הדס שטייף, שסיקרה איתו את משטרת ישראל, סיפרה לאחרונה ל"הארץ" כי בחינמון ביקשו ממנה שלא לסקר באופן ביקורתי את המשטרה. לסבן, כנראה, זה לא הפריע. היום הוא מתלונן על כך ש"עמיתיו העיתונאים" אינם מוחים נגד הצעת החוק כשם שהתגייסו למען ערוץ 10 (אגב, כאן באתר כתב עוזי בנזימן נגד הצעת החוק). סבן אינו טורח להשוות בין העבודה העיתונאית שנעשית בחדשות 10 לבין זו שמפגין העיתון שמשלם לו משכורת.

סבן מגויס לא בפעם הראשונה על-ידי העורכים כדי לייחצן את העיתון, זאת בשל יתרון בולט: סבן עבד בעבר ב"ידיעות", ולכן יכול להעיד עדות אישית על המתחרה השנוא. "כמי שעבד ב'ידיעות אחרונות' וב'מעריב' וראה בו עיניו כיצד משחיתים שם את החוק, שומרים על מושחתים ומנסים להפיל את מי שאינו עושה דברם – 'ישראל היום' הוא כלי התקשורת שהכי מאפשר לי ולחברי לתפקד כעיתונאים", מעיד סבן, בחוסר מודעות עצמית הגורם לכרסום אצבעות ממש. אבל אפילו על צד הנאיביות – הרי אם סבן התפרנס במשך שנים ארוכות מכתיבה בעיתונים מושחתים, מדוע שנאמין לו עכשיו?

מעבר לעיסוק בגיחוך ובצביעות הבוטים של הקמפיין, חשוב להצביע על הסיבה שבשלה מעדיפים ב"ישראל היום" להבליט אותו על פני העיסוק בנושאים חדשותיים כמו ההתקדמות בחקירת רצח על רקע לאומני או "פיצוץ מסתורי באיראן", וזאת על אף שכאמור, להצעת החוק סיכויים קלושים להתגשם. הקמפיין נועד למטרה כפולה, תדמיתית: הכפשתו של "ידיעות אחרונות" מחד, ומיצובו של "ישראל היום" מאידך. החינמון הפופולרי נהנה מגב כלכלי המאפשר לו להציף את הרחובות בעותקי חינם כדי למכור לאזרחים אשליית לה-לה-לנד ורודה, שלטונית, כלכלית וחברתית. התבלין החסר הוא תחושת הנרדפות, המאבק, משהו רזה ושרירי שיעזור לסכרין להחליק בגרון ("מי שמכיר אותנו יודע: 'ישראל היום' חי, נושם – ובועט", כותב סבן על העיתון המרדים שהוא כותב בו). במובן זה, הח"כים שהגישו את ההצעה – לא רק בשליחותו של מוזס – מספקים לחינמון דחליל חינמי להפיק ממנו את הקמפיין שלהם.

החברה האזרחית

"בור של 17 מיליארד שקל מההתחייבויות של לפיד" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט". "עלות ההבטחות שפיזר שר האוצר, מדירות ללא מע"מ עד תוספת לניצולי השואה, מסתכמת ב-7 מיליארד שקל. בנק ישראל כבר הודיע כי כדי לעמוד בהתחייבויות הקודמות של הממשלה יהיה עליה לקצץ 10 מיליארד שקל מתקציב 2015. משמעות החריגה המצטברת, בהיקף 17 מיליארד שקל, היא פגיעה בשירותים הציבוריים – או הפרת ההבטחות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לניתוח של עמרי מילמן, ואינה מזכירה אפשרות שלישית: העלאת מסים.

מי שמדגיש את אפשרות העלאת המסים ("שר האוצר הבטיח לפני שנה שהעלאת המסים שהכריז עליה לא תימשך יותר מדי. אז הבטיח") הוא אמנון אטד, שגם כותב בטור הפרשנות שלו כי לפיד מסתמך על גבייה עודפת של מסים בחודשים הראשונים של 2014, שתכסה את הבור שאמור להיפער בתקציב. "אלא שהמקור העיקרי של גביית המסים העודפת שעליה מדבר לפיד הוא גביית מסים חד-פעמית. והכנסות חד-פעמיות, כשמן כן הן, זורמות לקופה רק פעם אחת", כותב אטד.

"המחלוקות הפוליטיות תוקעות את החקיקה הכלכלית-חברתית", נכתב בכותרת סקירה על פני כפולת עמודים של צבי זרחיה ב"דה-מרקר". "מושב הקיץ של הכנסת, שייפתח ביום ראשון, מסתמן כרווי מחלוקות בתוך הקואליציה", נכתב בכותרת המשנה. "המתחים אינם מסמנים אמנם התפרקות קרובה של הקואליציה, אבל צפויים לעכב את יוזמות החקיקה להורדת יוקר המחיה ומחירי הדירות ולביצוע רפורמות במשק".

לפי זרחיה, בוועדת הכלכלה "לא ברורים" סיכוייהן של הצעות החוק לרפורמות בחברת החשמל, ברשות השידור, ביבוא כלי רכב ובהטלת פיקוח על מחירי הגז; בוועדת הכספים "העברות תקציביות" (שלא ברור מדוע הן נכללות בעיתון תחת הכותרת "חקיקה כלכלית-חברתית") יעברו "רק אחרי הסדר בין הבית-היהודי, יש-עתיד והתנועה"); בוועדת העבודה "לא ברורים" סיכוייהן של המלצות ועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית וועדת אלאלוף למלחמה בעוני; ובוועדת החוקה "רק אחד מהמרכיבים" בהצעה להגברת הסנקציות והענישה במלחמה בהון השחור עשוי להיות מאושר.

"יש מי שדואג שתשלמו יותר על אותה רפואה" היא כותרת כתבה של שאול אמסטרדמסקי בכפולה הפותחת של "כלכליסט". "קופות-החולים, הרופאים ואפילו בתי-החולים הציבוריים – לכולם שווה להפנות את הציבור למערכת הבריאות הפרטית", טוענת כותרת המשנה.

"ועדת ששינסקי בוחנת: מס רווחי יתר של 40%-50% על חברות המנצלות משאבי טבע", נכתב בכותרת דיווח של אורה קורן ב"דה-מרקר". "המלצות הוועדה יוגשו בשבוע הבא לשר האוצר, ולאחר מכן לציבור". ציטוט היועץ החיצוני לוועדה מגיע לכותרת המשנה: "רווחי כיל גבוהים בהרבה מהמקובל בעולם".

סבר פלוצקר כותב במוסף "ממון" על דו"ח של מרכז טאוב ולפיו בישראל בעיה חמורה של אי-שוויון. פלוצקר חוזר על טענתו כי "המסר שעולה מהנתונים חד-משמעי: ישראל במצוקה כלכלית-חברתית חריפה בגלל העניים ולא בגלל העשירים". הכותרת הראשית של המוסף עוסקת ב"נתק במשפחת לבייב", בין שני אחים מיליארדרים.

פינת הטוקבק

מתוך דף הפייסבוק של "הארץ", היום

יד לפנים

"בזק שילמה 200 מיליון שקל על יד2 – ומוכרת אותו ב-800 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "האתר יד2 מוביל בתחרות על מודעות הלוח, שהניבו בעבר לעיתונים הכנסות במיליארד שקל בשנה – ועברו לאינטרנט", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של מיכאל רוכוורגר ונתי טוקר. "הבעלים של יד2, 'וואלה' מקבוצת בזק, מוכרת אותו כעת לתאגיד המדיה הגרמני אקסל שפרינגר בעסקה שתניב לבזק רווח בסך כ-560 מיליון שקל". כותרת המשנה חותמת בציטוט של אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה": "יד2 היא דוגמה מצוינת לחברת אינטרנט מקומית שערכה הושבח עם השנים".

"יד2 אכל לעיתונים את הארוחה" היא כותרת טור הפרשנות של אמיר טייג, התוהה אם מחיר הרכישה הגבוה (שיא מחיר של חברת תוכן מקוון ישראלית) אינו משקף "בועה" דיגיטלית. "גם כאשר קניתי את יד2 ב-2010 אמרו ששילמתי מחיר מופקע המייצג בועה", משיב לו ישועה. "בתשע השנים החולפות הצליחה יד2 להכפיל את הכנסותיה כל שלוש שנים. אני מאמין שמגמה זו תימשך לפחות עוד 9 שנים נוספות, כלומר יד2 עוד צפויה להכפיל את הכנסותיה שלוש פעמים לפחות. אני מסתכל על פוטנציאל השוק שלה, וברור לי כי היא עדיין לא נגסה בחלק הארי שלו. בעבר המשתמשים שילמו לעיתונים הגדולים מיליארד שקל בשנה עבור הזכות לפרסם בלוחות שלהם. יד 2 'שתתה' לעיתונים רק חלק קטן משוק זה. הפוטנציאל שלה עוד גדול", מוסיף ישועה.

לפני כשנה ריאיין ב"העין השביעית" אסף אוני בכירים בקבוצת אקסל שפרינגר, שסיפרו לו על חשיבותם של לוחות מקוונים באסטרטגיה של קבוצת העיתונות שלהם. אקסל שפרינגר, חוזה טייג, "תתקשה להוציא את פעילות יד2 מישראל [...]. עבור הקבוצה הגרמנית, יד2 אינה נכס פיננסי, כפי שראתה בו בזק. סיכוי גבוה שאקסל שפרינגר תכוון את יד2 ליעדים ארוכי טווח, ותשחרר אותה לפחות בטווח הקצר מהצורך לייצר מזומנים והרבה, כפי שעשתה תחת 'וואלה'. הדבר יגדיל את הגמישות של יד2 ואת כוחה לשמור על נתח שוק או לנגוס בנתח נוסף.

"גם 'וואלה' עשויה להפוך בעקבות העסקה לגוף אגרסיבי יותר, המסוגל לקחת סיכונים בזירה בה מתחריו הולכים ונחלשים והיכולת שלהם לקחת סיכונים הולכת וגוועת. אמנם רק חלק קטן מהרווח הענק שתניב העסקה יישאר בקופת 'וואלה', אך גם חלק מהסכום יאפשר לה להרחיב את פעילות התוכן שלה, להיכנס בצורה חזקה יותר לתחום הווידיאו ולהתחרות חזק יותר ב-mako של קשת וב-ynet".

על שער "דה-מרקר" מופיע גם תרשים המציג "כמה מעסקאות המדיה הבולטות בישראל בשנים האחרונות", כשהמדד הוא כנראה שוויה הגבוה של העסקה. שתיים משבע העסקאות הן כאלו של רכישת חלקים של "הארץ" ממשפחת שוקן על-ידי המו"ל הגרמני דומונט-שאוברג (25% מהקבוצה תמורת 560 מיליון שקל ב-2006) והאוליגרך ליאוניד נבזלין (20% מהקבוצה תמורת 700 מיליון שקל ב-2011). טייג מזכיר בטורו כי לפני כארבע שנים מכר עמוס שוקן את מניותיו ב"וואלה" לפי שווי חברה של כ-280 מיליון שקל. לשוקן ולארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", מזכיר עוד טייג, היתה בעבר האפשרות להיכנס כשותפים באתר הלוחות, אך הם החליטו שלא לעשות כן. "שוקן ומוזס משלמים עכשיו את המחיר על כך שחששו לקחת סיכונים עסקיים בימים שעוד היה להם כסף", מסכם טייג את הטור, המתפרסם בעיתונו של שוקן.

עושים לביתם

דני ספקטור, מי שערך בערב יום העצמאות מוסף תוכן שיווקי של איגוד תעשיות המזון, חתום היום על ידיעת יחצנות לאותו איגוד בעמ' 27 של קונטרס החדשות ("סיורי חינם במפעלי המזון"). במוסף הכלכלי של העיתון, "ממון", בסופה של כתבה יחצנית של איריס ליפשיץ-קליגר למכונה אוטומטית לממכר מוצרי מכולת, מצורפים פרטי ההתקשרות עם החברה המייצרת את המכונות. שר החינוך שי פירון זוכה לשני תצלומים מחמיאים עמוד אחרי עמוד.

מנגד, למרות שיתוף הפעולה המסחרי השווה מיליונים, ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים גם היום בביקורתיות ובהבלטה יחסית את הקרן הקיימת לישראל ("דו"ח: נטיעות של קק"ל גורמות לפגיעה אקולוגית", עמיר בן-דוד).

ובמדור הרכילות היומי: כוכבת התמונה המרכזית היא רעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו (ב"טקס מצטייני הנשיא", יחד עם שתי נשים מ"צוות בית הנשיא" ואשת הרמטכ"ל).

ענייני תקשורת

"המתחרה של בלומברג ורויטרס בדרך לבורסה: מרקיט תגייס 750 מיליון דולר", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת ב"דה-מרקר". "ספקית הנתונים הפיננסיים הבריטית לא מסרה אם ההנפקה תבוצע בבורסת ניו-יורק או בנאסד"ק, וגם לא את מספר המניות שיונפקו או את טווח מחיר היעד של ההנפקה. מכירת 10% ממניותיה בשנה שעברה שיקפה לחברה שווי של 5 מיליארד שקל".

המידע האינפורמטיבי על העמלץ הכחול (שפרט ממנו נראה סמוך לחופי אילת) בעמ' 30 של "ידיעות אחרונות" נראה כאילו נלקח מוויקיפדיה ועבר עריכה מינימלית.