מסע הרכישות בישראל שערך רוברט מקסוול, איל הון אנגלי ממוצא יהודי, היה יוצא דופן בהיקפו, וכלל גם את "מעריב", העיתון השני בתפוצתו במדינה, שהיה נתון במשבר כלכלי. מ-1988 ועד 1991 רכש מקסוול את עיתון "מעריב", הוצאת הספרים כתר, 26% מחברת המחשבים סאיטקס ו-18.4% ממניות חברת התרופות טבע. כמו כן ניסה לרכוש את תאגיד כלל, את העיתון "ג'רוזלם פוסט" ואת בנק איגוד. היקף הרכישות שביצע מקסוול, אופי החברות שרכש ועובדת היותו אזרח זר הביאו את התקשורת להדביק לו דימוי של גביר כל-יכול, מושיע הבא לעזרתן של חברות ישראליות במצוקה.

מקסוול היה בעליה של קבוצת מירור, המו"לית של ה"דיילי מירור", העיתון השני בגודלו בבריטניה, של העיתון הניו-יורקי "דיילי ניוז", ושל עסקים רבים אחרים, ובהם קבוצת כדורגל אנגלית. בנובמבר 1991 נמצא מקסוול מת על סיפון היאכטה שלו בנסיבות שלא הובררו עד היום. לאחר מותו התברר כי הוא נתון בחובות של מיליארדים, וכי מעל במאות מיליוני לירות-שטרלינג מכספי הפנסיה של עובדים בעיתוניו באנגליה. ב-2005 נאלצו ילדיו של מקסוול למכור את אחוזתו לאחר שלא הצליחו לעמוד בתשלום המשכנתא. משסכום המכירה לא הספיק גם הוא, נאלצו למכור גם את תכולת הבית במכירה פומבית.

בשנים 2005–2006 הועלה מטבע הלשון מן הגנזכים חזרה אל הכותרות ביחס לארקדי גאידמק, איל הון רוסי ממוצא יהודי שפתח במסע של רכישות ומעשי נדבנות שעוררו הד תקשורתי נרחב.

תוספות

"בשנות השמונים הסתובבו בארץ מלא מכוניות עם הסטיקר 'מקסוול תקנה אותי'. באותן שנים הסתובב בארץ העשיר הבריטי רוברט מקסוול, ונדמה היה שבארנקו טמונה הגאולה. הרבה אנשים קיוו שאולי ירכוש את העסק הקטן או את התאגיד שלהם, וישלח אותם באופן סופי לנירוואנה. משהו בהתנהלותו של אותו מקסוול גרם לאילוזיה להיראות אפשרית. כעבור שנתיים, למרבה הצער, הוא קפץ לאוקיאנוס כשעל צווארו כל קרנות הפנסיה של עובדיו. אם עולם האמנות היה מואיל לנקוט אותה ישירות מבורכת, היו מסתובבות פה מכוניות סוסיתא עם המדבקה 'תקנה אותי סבג'". ("הפעם תור החמור להיות למעלה", "מארב", ש. גלנדון, 4.7.2004)

קישורים

"מכירת חיסול בבית משפחת מקסוול", nrg, שרה ליבוביץ-דר, 14.10.2005

ביבליוגרפיה

"לא יעלה על הדעת", רפי מן. הד-ארצי הוצאה-לאור, 1998