דו-שבועון שהוציאה לאור הפעולה-השמית, קבוצה רעיונית-פוליטית ברוח התנועה הכנענית שהקימו אורי אבנרי, נתן ילין-מור, בועז עברון ועמוס קינן ב-1958. בשנתו הראשונה יצא העיתון לאור אחת לחודשיים.
העיתון, שערך נתן ילין-מור, שימש בימה לקידום רעיונותיה של הקבוצה, שעיקרם קריאה להשתלבותה של ישראל באזור ("המרחב השמי"), הקמת מדינה פלסטינית, מדיניות פרו-סובייטית וזיקה למדינות העולם השלישי. העורכים והכותבים בעיתון היו פעילים גם בעיתונים אחרים, ו"אתגר" היה עבורם במה עצמאית לביטוי עמדותיהם הלא-קונסנזואליות. חברי המערכת כתבו בעיתון גם בשמות בדויים.
העיתון כלל שמונה עמודים עם חדשות היום, ראיונות עם אישי ציבור יהודים וערבים, מאמרים מתורגמים מהעיתונות הערבית ומדורי תרבות וביקורת נרחבים. בין השאר היה העיתון במה לשיריהם של יונתן רטוש ודוד אבידן בתחילת דרכו. העיתון הגדיר עצמו כנון-קונפורמיסטי, ואילו אחרים ("הג'רוזלם פוסט" למשל) טענו כי הוא "עושה כל שביכולתו כדי לחתור תחת סמכותה של ממשלת ישראל".
אף שהכותבים עבדו חינם אין כסף, לא הצליח "אתגר" לממן את עצמו. המימון העיקרי לפעילותו הגיע מהעיתון "העולם הזה", שנערך על-ידי אחד מחברי הקבוצה, אורי אבנרי. ב-1965, לאחר שהועבר חוק לשון הרע בכנסת כדי לפגוע ב"העולם הזה", החליט אורי אבנרי להריץ רשימה לכנסת כך שייהנה מחסינות. הוא פנה לחבריו לפעולה-השמית, אך הללו סירבו להיות חברי מפלגתו, ובכך למעשה הביאו את תחילת הקץ על תנועתם ועיתונם. שנתיים מאוחר יותר הכריז העיתון כי לא יופץ עוד על-ידי חברת הפצה, ופנה לקוראיו שיסייעו בהפצה עצמאית. מעט אחר-כך נסגר.
עורכים ראשיים
נתן ילין-מור
כותבים
אורי אבנרי
עמוס קינן
בועז עברון
נתן ילין-מור
מאמרי המערכת של "אתגר"
מאמרי המערכת ב"אתגר" שימשו לטיפוח הקשר האישי עם ציבור הקוראים הנאמן. פעמים רבות הוקדשו להילול עצמי. כך למשל מגולל העיתון את הסיפור הבא:
"אם אהדת הקוראים נמדדת בגילויים של תמיכה ממשית בעיתון, יכול 'אתגר' להיות גאה על חוג קוראיו […] יש מקרים שביטוי האהדה הוא כה ספונטני ובלתי אמצעי, שהוא מביא אותנו לידי התרגשות. כזאת קרה לפני שבועיים, כאשר העורך הגיע לדפוס לשם עימוד הגיליון מס' 56. בעקבותיו נכנס בחור רם-קומה, שחזותו ענתה בו כי הוא איש-עבודה בעל-הכרה. הוא שלף את ארנקו מכיסו, הוציא ממנו שלוש לירות בודדות והושיטן לעורך. בארנק נותרו לירות בודדות מעטות. לשאלת העורך הנדהם 'מה זה?', ענה הבחור האלמוני: 'זו תרומה ל'אתגר'. אני רוצה שהעיתון ימשיך להופיע. אני מעריך אותו מאוד. וכן חברי. יותר מזה אינני יכול לתרום. אבקש לקבל את הסכום הזה כאות אהדה והוקרה'. ביקשנו להיכנס עימו בשיחה, אף כי השעה בדפוס דוחקת. אך האלמוני החליט להישאר באלמוניותו. הוא לא גילה את שמו".
כאשר הגיע "אתגר" לגיליון ה-100 הוקדש מאמר המערכת למאורע החגיגי:
"נכון, טפיחה על השכם לא תדחוף אותנו קדימה. אף-על-פי-כן אין ברצוננו לכלוא בלבנו את הרגשת השמחה האופפת אותנו. כאשר החלטנו בשנת 1960 להוציא דו-ירחון להפצת רעיונות הפעולה-השמית, ידענו כי יהיה בו קודם כל אתגר כלפי הציבור, השקוע כולו בדפוסי המחשבה – או חוסר המחשבה – של השגרה. על-כן גם קראנו את כתב-העת בשם 'אתגר'. כל רעיון מן הרעיונות שקיבלנו על עצמנו להטיף להם ולרווחם בציבור היה התגרות במקובל וקריאה למהפכה במחשבה. […] קהל הקוראים של 'אתגר' מהווה את רשימת הכבוד של קוראי עברית החושבים מחשבה פוליטית. את הדי הכתוב בו אנו קולטים לא רק בדברי אהדה המכוונים אלינו בכתב ובכל-פה. הם עולים לא פעם בעקיפין מדברי עיתונאים שעורכיהם גזרו על 'אתגר' השתקה, ואף מפיהם של יריבים במאבקיהם".
קישורים
"עיתוננו אינו מכיר בשום אידיאלים צדדיים" – על עיתונות אלטרנטיבית בארץ-ישראל במאה השנים האחרונות, אורן פרסיקו, "פירמה"
ביבליוגרפיה
"הכל פוליטי", עמוס כרמל. דביר, 2001