אלפון: "העיתונות היא אינטרס של הדמוקרטיה"

"גם עשרת אלפים בלוגים לא יכולים להיות תחליף רציני לעבודה של 400 כתבי 'הארץ' שעובדים יום וליל", כך אמר הבוקר (שני) דב אלפון, העורך המיועד של עיתון "הארץ", בכינוס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי. אלפון, שלקח חלק בפאנל שעסק בווב 2.0, הוזמן על תקן עורך ראשי של ההוצאה-לאור כנרת-זמורה-ביתן-דביר, וזה גם התואר שהודפס על התגית השמית שנשא, אך טון דבריו ומסריו השתלבו היטב בתפקידו המיועד כראש הצוות המקצועי של כלי תקשורת ממוסד.

את דבריו פתח בהצהרה כי "גם המבקרים החריפים ביותר של הווב 2.0 אומרים בכנסים האלה, 'כמובן שאף אחד לא טוען שה-ווב 2.0 ייעלם'. שמי הוא אף אחד", ומיד לאחר מכן השווה את ההתלהבות מבלוגים ורשתות חברתיות להתלהבות שאחזה בפריז בתחילת המאה ה-17 מפמפלטים שחולקו ברחובות. כעבור שנים מעטות איבדו הפמפלטים מהרלבנטיות שלהם ונעלמו, אמר, ומי שהמשיך להפיצם נחשב אדם החי בעבר.

גם הבלוגים, לדברי אלפון, גוססים. לפי נתונים שהציג, מספר הבלוגים הפעילים בעולם ירד בעשרות מיליונים בשנה האחרונה, ואילו תחליפי הבלוגים, מפייסבוק ועד טוויטר, אינם בעיניו אלא "סוג של כרטיס נוכחות", שלא מספק כלל תוכן גולשים של ממש. המלצתו לכל מי ששומע נסים ונפלאות על הווב 2.0 היא לפעול בעקבות אמירתו של "גרון עמוק" לצמד הכתבים שחקרו את פרשת ווטרגייט: "לכו בעקבות הכסף".* אז, הסביר אלפון, תמצאו חברות מסחריות שלהן אינטרסים כלכליים בקידום הווב 2.0.

מובן שגם לאלפון עצמו אינטרס גלוי, בתור עורך "הארץ", בביטול הווב 2.0 כאלטרנטיבה לתקשורת הממוסדת, והוא אף התייחס לכך כשציין: "ברור שאני מדבר גם מהרהורי לבי. אתם לא מצפים שאתנתק מהמקצוע שלי, וממה שאני עושה".

החרה החזיק אחריו יון פדר, עורך Ynet, שאמר: "בכנס דומה לפני שנה אמרתי שמרבית התכנים שהווב 2.0 מייצר הם מופרכים במקרה הטוב, ושטות גמורה במקרה היותר נפוץ. ישר זה קיבל כותרות: 'יון פדר, עורך ,Ynet חושב שה-ווב 2.0 הוא איוולת'. עכשיו גם זו כמובן איוולת, אני לא באמת חושב שזה כך, אם כי בואו לא נתעלם מהעובדה הבלתי ניתנת לערעור שמרבית התכנים שהווב 2.0 בתצורותיו השונות מייצר מופרכים לחלוטין, חסרי שחר ולא ראויים למאכל גולש".

פדר העיד על עצמו כמי שעוסק ב-ווב 1.0 קלאסי. לדבריו, בעוד בלוגים ורשתות חברתיות עתידים להיעלם וליהפך ללא רלבנטיים, אתר כמו Ynet יישאר כיוון שהוא עונה על צורך אנושי מהותי – "לקבל מידע אחראי. מידע שמבהיר לך את המציאות, נותן לה פשר ומשמעות. דב ואני מאמינים בערך של יצירת תוכן מושכל", אמר פדר, “ואני חושב שגם העולם והציבור צריך את זה".

משתתף אחר בפאנל, ד"ר אלון הסגל, המתמחה בתחום ה-e-business, הציג בהרצאתו את אתר העיתונות האזרחית הדרום-קוריאני ohmynews, ושאל אם יש עורך שיכול לקבוע שידיעה שדורגה על-ידי 200 מיליון איש כחשובה ביותר באותו יום אינה כזו. כשציין ד"ר הסגל כי אתר זה הוא מאתרי החדשות הנקראים ביותר ברשת, כי העורך נמדד גם במספר הקוראים, וכי הכמות מצביעה על איכות, הניד אלפון את ראשו בתמיהה. בהמשך הפאנל ביטל את הטענה כי עיתונות אזרחית עשויה להחליף מה שהגדיר כ"עיתון אמיתי" ואמר: "המקצוע הזה חייב להמשיך להתקיים, גם זה אינטרס של הדמוקרטיה”.

מירו: "העיתונות משרתת את האדון"

על המידה שבה העיתונות הממוסדת מבצעת את תפקידה בדמוקרטיה הישראלית דיבר במושב מאוחר יותר, שהוקדש לנושא חופש ושקיפות באינטרנט, העיתונאי מיכאל (מיקי) מירו, לשעבר מנהל חטיבת חדשות ברשת ב' של קול-ישראל. אחרי שקבע כי רוב העיתונאים כיום הם "כתבלבים", בין היתר משום שנדחקו למעמד בינוני-נמוך, תקף נחרצות את העיתונות הממוסדת. "העיתונות היום היא עיתונות חפיף", אמר. "העיתונות משרתת את האדון, אם זה האדון הפרטי או הממשלתי. מה שאנחנו למדנו בעיתונות, היום כבר לא מלמדים. גם אין דרישות כאלה. הקומוניקטים מודפסים, וזה קאט אנד פייסט. אפילו לא משנים מלה אחת, רק מוסיפים את השם של הכתב".

מירו אף תיאר תהליך שבו כתב אינו כותב את הכתבה שנושאת את שמו, אלא רק מספר למשכתב על מה שראה וזה "כותב על מה שהבין". מנגד תיאר מירו את האינטרנט ככלי לעקיפת העיתונות המסורתית, אך טען כי גם במהדורות המקוונות של העיתונים הממוסדים הגישה לא השתנתה.

כדוגמה לכשלון התקשורת הממוסדת נתן מירו את סיקור דו"ח וינוגרד: "התקשורת שירתה את השלטון, ברובה", אמר. "תביא לי עיתונאים שקראו את הדו"ח, תאמין לי - לא קראו, אולי מתי מעט קראו את הדו"ח החמור הזה". לדבריו, בעוד החברה האזרחית זועקת ברשת, ממיילים המוניים ועד לבלוגים, לא נוצר החיבור בין הזעקה הזו לתקשורת. "יש נתק מוחלט, וזה הכל מתוך אינטרסים”, סיכם. פתרונות לשינוי אופי העבודה בתקשורת הממוסדת לא הציע.

* בגרסה המקורית של טקסט זה נכתב: "לפעול בעקבות אמירתו של עורך ה'וושינגטון פוסט' לצמד כתביו מפרשת ווטרגייט".