ביום רביעי שעבר, לאחר שבועות ארוכים של משא-ומתן, הגיע יו"ר אגודת העיתונאים ירושלים, דני זקן, לבסיס חיל הים בחיפה, כדי לבחון יחד עם אנשי צוותו את הציוד שהוחרם ממשתתפי המשט הטורקי לעזה.

כשבידיהם עשרות רשימות ציוד מפורטות וייפויי כוח מרחבי העולם, סקרו זקן וחבריו לאגודה את הציוד המוחרם בחיפוש אחר כלי העבודה של עשרות עיתונאים ששהו על ספינות המשט בעת שיורטו בלב ים. לאחר כארבע שעות מאומצות העמיסו אנשי האגודה על רכבם שמונה מצלמות טלוויזיה גדולות ועוד חמישה קרטונים מלאים במצלמות וידיאו, מצלמות סטילס ומיקרופונים.

קצין צה"ל החשוד בגניבת ציוד מהספינה הטורקית מאבי-מרמרה, בבית-הדין הצבאי בקסטינה. 2.9.10 (צילום: צפריר אביוב)

קצין צה"ל החשוד בגניבת ציוד מהספינה הטורקית מאבי-מרמרה, בבית-הדין הצבאי בקסטינה. 2.9.10 (צילום: צפריר אביוב)

"הצבא נתן לנו קטלוג שבו כל מצלמה ממוספרת ומצולמת", מספר זקן. "שלחנו את הקטלוג לעיתונאים, והם מסרו לנו איזו מצלמה בקטלוג שייכת להם. עכשיו אני עוסק במיון הציוד, ואחר-כך יחל שלב ההעברה".

לדברי זקן, כחמישים עיתונאים ייפו את כוחה של האגודה הירושלמית לשאת ולתת עם הרשויות בישראל כדי שיוכלו לקבל חזרה את הציוד שהוחרם מהם. בין היתר הגיעו לזקן רשימות וייפוי כוח מטעם עיתונאים הפועלים במדינות העוינות את ישראל במידות שונות – החל בעיתונאים רבים מטורקיה, עבור בעיתונאים מפקיסטן וכלה בעיתונאים אלג'יראים, שהעבירו את רשימותיהם באופן עקיף באמצעות משרד עורכי-דין לונדוני.

לא כל הציוד העיתונאי המוחרם ישוב לבעליו; חלקו אבד, חלקו נגנב. על-פי דיווחי ynet, חיילים וקצינים חשודים בביזת חלק מהציוד שנותר על סיפון המרמרה ומכירתו. בתחילת החודש הוגשו כתבי אישום נגד כמה מהמעורבים, בעוד שהחשוד בגניבה עצמה הודה בגניבת מחשב נייד ושתי מצלמות.

ככל הנראה, אלה לא היו מקרי הביזה היחידים. במהדורת "מבט" בערוץ הראשון דווח לפני כשבועיים כי גם אזרחים שעבדו בנמל אשדוד היו שותפים למעשי הביזה. הכתבת, פנינה תמר-מושטה, הביאה את עדותו של אדם שאמר אל מול המצלמה: "נכנסנו לאונייה. היא היתה בשליטה של הצבא, היו שמה רק צה"ל ועובדים. רצינו להיכנס לעשות עבודה. מה שקרה זה שהיו שמה כל מיני דברים שמשכו את העין, מוצרי חשמל, כלים, מחשבים ניידים, מצלמות. כל מי שרצה לקחת אז שם עין על כל מוצר שרצה לקחת, שם בצד, יצא איתו, לקח. מי שהצליח הצליח, מי שלא הצליח אז לא קרה כלום, יכל לנסות שוב פעם ושוב פעם. [...] זה היה נראה כאילו בלגן אחד גדול ואף אחד גם לא אמר לא לקחת או משהו כזה".

זקן אומר כי אינו יכול לאמוד כרגע כמה מפרטי הציוד העיתונאי נבזזו וכמה יצאו מכלל שימוש, שכן עדיין לא סיים לערוך השוואה בין הציוד שהתקבל ובין סך הציוד המופיע ברשימות העיתונאים הזרים. "לגבי מצלמות מקצועיות, על פניו נראה שהמספרים דומים. יכול להיות שפה מצלמה, שם מצלמה", הוא מעריך, ומוסיף כי כמה מהמיקרופונים נשלחו לטורקיה יחד עם החזרת המאבי-מרמרה, כך שאינו יכול להעריך כמה מהם חסרים.

לדבריו, בשתי מצלמות וידיאו ובמספר דומה של מצלמות סטילס ניכר נזק חיצוני. זקן מתקשה לקבוע כמה מהמצלמות שקיבל נותרו תקינות, כיוון שבמקרים רבים הסוללה התרוקנה ואנשי האגודה עדיין לא ערכו בדיקה מקיפה. "מה שאני כן יכול לומר", מציין זקן, "זה שאין בהם את הכרטיסים האלקטרוניים". לדבריו, הכרטיסים נלקחו על-ידי הרשויות ולא הוחזרו. כמוהם גם כל קלטות הווידיאו. "אין חומרי גלם בכלל", הוא מדגיש ומוסיף: "לדעתי, הם גם מחקו את ההארד-דיסק למצלמות שיש בהן הארד-דיסק". בשלב הבא מבטיח זקן לנסות לאתר את המחשבים של העיתונאים, אם כי משימה זו תהיה להערכתו מורכבת פי כמה, לאור הקושי להבדיל בין מחשבי עיתונאים למחשבים של משתתפים אחרים המשט.

אולי הם צודקים

המאמץ הרב שהשקיע זקן בליקוט רשימות מעיתונאים ברחבי העולם ובשכנוע הרשויות בישראל להעביר לידיו את הציוד המוחרם הוא חלק מניסיון של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, המאחד את האגודה הירושלמית עם אחותה התל-אביבית, להפשיר את היחסים עם הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים, יחסים שידעו בשנים האחרונות עליות, ובעיקר מורדות.

"אנחנו פה לעזור לגלות את הסולידריות הנדרשת בכל דבר. בין אם זה עיתונאי פלסטיני שתקוע במחסום, ובין אם לעיתונאים זרים שנתקלים במה שנתקלו במרמרה", מבהיר זקן. לדבריו, שחרור הציוד והעברתו חזרה לעיתונאים הזרים זיכו את האגודה בשבחים רבים, גם מהאיגודים הביקורתיים ביותר לישראל.

זקן התגאה בתחילת החודש בפני חברי האגודה בפירות שיפור היחסים עם הפדרציה הבינלאומית, אך בשבוע האחרון נדמה היה כי התמונה מתהפכת. במסגרת הכנות לביקור משלחת של הפדרציה הבינלאומית בשטחי הרשות הפלסטינית התברר לארגון כי יונס משהוד, סגן הנשיא הבכיר של הפדרציה, לא קיבל אישור מהרשויות בישראל להיכנס מירדן לשטחי הרשות הפלסטינית.

הפדרציה ראתה בכך חרם פוליטי, אגודות העיתונאים הישראליות השיבו כי בקשתו של משהוד לאישור כניסה התקבלה ברגע האחרון והצהירו על גינוי תקיף של "הניסיון הזדוני לייצר אווירת משטמה והתלהמות, כאילו ישראל מונעת כניסת עיתונאים". התבטאות זו הביאה מנגד להודעת גינוי חריפה מטעם הפדרציה, שהביעה "הלם" ו"אכזבה" מהודעת האגודות הישראליות.

דני זקן, יו"ר אגודת העיתונאים ירושלים (צילום: "העין השביעית")

דני זקן, יו"ר אגודת העיתונאים ירושלים (צילום: "העין השביעית")

"היום קיבלתי אינפורמציה שאולי הם צודקים", אומר זקן ל"עין השביעית", ומסביר כי נודע לו שהפנייה מטעם הארגון למשרד החוץ אמנם נערכה ברגע האחרון, אך ככל הנראה כבר שלושה שבועות לפני כן נעשתה פנייה למינהל האזרחי בעניינו של משהוד. "הם לא ביקשו את העזרה שלנו", אומר זקן. "אם היו מבקשים, היו מקבלים בתוך יום את האישור".

מתוך תקווה שנותרה בו לשיפור היחסים, זקן ממשיך לתכנן מהלכים בחזית הבינלאומית. המשימה הבאה שעומדת לנגד עיניו היא פרסום דו"ח מיוחד על יחס כוחות הביטחון ונציגי הרשויות הישראלים לעיתונאים ששהו על ספינות המשט, וזאת על בסיס עדויות ששמע מן העיתונאים ושיחות שערך עם הרשויות בישראל. זקן מקווה להצביע בדו"ח זה על טעויות בהתנהלות הכוחות הישראליים, ולצד הביקורת לנסח כללי התנהגות מומלצים כלפי נציגי התקשורת לקראת עימותים עתידיים. "מההתרשמות שלי, הרבה מאוד מהשם הרע שלנו בעולם נגרם מהדברים האלה", הוא אומר.

על בסיס הדו"ח המתוכנן על אירועי המשט, זקן שואף לנסח מדריך מקיף יותר על אודות עיתונאים באזורי עימות, מדריך שיעזור הן לכוחות צבא ושיטור הנתקלים בעיתונאים והן לעיתונאים עצמם ("איך לנהוג כשבא אליך שוטר, שם לך אקדח בראש ואומר לך לתת לו את החומר", בלשונו של זקן). לדבריו, מטרתו היא לפרסם אמנה בינלאומית בנושא עיתונאים באזורי עימות, שתובא לאישור באחד ממוסדות האו"ם. הפדרציה הבינלאומית, הוא מוסר, הביעה נכונות עקרונית לתמוך במיזם.