עיקרי הפסיקה

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
ברע 002857/06
בפני: כב' השופטת שרה דותן
תאריך: 11/10/2007

בעניין: רון קופמן
מבקש
- נ ג ד -
וואלה תקשורת בע"מ
משיבה

המבקש הועסק ע"י עיתון "הארץ" כעיתונאי שכיר. העיתון העביר עותקים של מאמריו למשיבה העוסקת בהפעלת אתר אינטרנט המפרסם מדי יום חדשות. המבקש הגיש תביעה בה טען כי בהעתקת מאמריו ופרסומם באתר המשיבה ו/או שמירתם בארכיון האתר, מפרה המשיבה את זכויות היוצרים הכלכליות שלו, בהתאם לחוק זכויות יוצרים 1911, (להלן: החוק). עוד נטען כי המעשים מהווים עילה של עשיית עושר ולא במשפט ועוולה של הפרת חובה חקוקה לפי ס' 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. במסגרת הליכים מקדמיים, ביקש המבקש גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים. בימ"ש השלום קבע כי בהעדר עילת תביעה דין הבקשה להידחות. מכאן הבר"ע.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבר"ע ואת הערעור ופסק כי:

מס' 5(1)(ב) לחוק עולה כי למחבר המאמר שמורה הזכות למנוע פרסום היצירה שלא כחלק מעיתון, מגזין או כתב עת, ולפיכך נשאלת השאלה האם פרסום באתר אינטרנט הינו בגדר פרסום במסגרת המוגדרת לעיל, המותר ללא קבלת הסכמת המחבר. לפי המלומד גרינמן, המרת יצירה מדפוס או מדיה אנלוגית למדיה דיגיטלית כרוכה בהפיכת היצירה לקובץ דיגיטלי שבמובנים רבים אינו זהה ליצירה המקורית, שכן קבצים דיגיטליים ניתנים למניפולציה.

המסקנה לפיה פרסום באתר אינטרנט זהה לפרסום בעיתון, אליה הגיע בימ"ש קמא עוד בטרם נבחנו העובדות הרלוונטיות, היתה מוקדמת מדי, כמו גם הקביעה כי אין למבקש עילת תביעה, תוך הסתמכות על הגדרת זכותו של כותב המאמר כ"זכות וטו" בלבד. ס' 5(1)(ב) לחוק מעניק למבקש את האפשרות למנוע פרסום של יצירתו שלא במסגרת עליה הוסכם. חזקה על המחוקק כי לא השחית מילותיו לשווא ולא ביקש להעניק לכותב "זכות הצהרתית גרידא", ונוכח המסקנה לפיה מדובר בפרסום במדיה שונה, נראה, לכאורה, כי פרסום מאמריו של המבקש באתר המשיבה ללא קבלת הסכמתו מנוגד לחוק. משנקבע כי נתונה למבקש זכות למנוע פרסום יצירתו מחוץ למדיה לה נועדה מלכתחילה, יש לפרש הוראה זו כציווי אופרטיבי שזכות תביעה בצדו. מכל מקום ראויה השאלה לבירור לגופה.

ס' 63 לפקודת הנזיקין יחד עם ס' 5(1)(ב) לחוק, מקנה למבקש עילת תביעה הראויה להתברר. עוולה זו יוצרת עילת תביעה בנזיקין לחובות, הנשאבים מחיקוקים אחרים, שאינם מקנים זכות תביעה בנזיקין על פגיעה הנובעת מהפרת החובה הקבועה בהם. מספיק שהחיקוק מטיל חובה כלשהי, העונה על כל דרישות ס' 63, כדי שלנפגע תהיה זכות תביעה אזרחית על הפרתה. לפיכך, המבקש זכאי לסעדים שהתבקשו על ידו, בכפוף לשאלת הרלבנטיות של המסמכים והשאלות, למחלוקות, שתידון לגופה בבימ"ש השלום.

מתוך פסק הדין

פסק דין

[...]

הרקע העובדתי:

המבקש, עיתונאי במקצועו, הועסק על ידי עיתון "הארץ" כשכיר בין השנים 2000-2005. במסגרת עבודתו פרסם המבקש מאות מאמרים.

החל משנת 2000 העביר עיתון הארץ עותקים של מאמריו של המבקש למשיבה, שעיקר עיסוקה בהפעלת אתר אינטרנט המפרסם מדי יום חדשות.

בכתב התביעה שהגיש המבקש בתאריך 01.03.06 נטען על ידו כי בהעתקתם השיטתית של מאמריו ופרסומם באתר המשיבה ו/או שמירתם בארכיון האתר, מפרה המשיבה את זכויות היוצרים הכלכליות שלו, בהתאם לחוק זכויות יוצרים 1911 (להלן: "חוק זכויות יוצרים" או "החוק").

עוד נטען כי המעשים המתוארים לעיל מהווים עילה של עשיית עושר ולא במשפט ועוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

במסגרת ההליכים המקדמיים שבין הצדדים, הוגשה על ידי המבקש בקשה לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים. בהחלטה נשוא הבקשה שבפני הגדירה כב' השופטת מארק הורנצ'יק את המחלוקת בין הצדדים כדלקמן:

"השאלה המשפטית העומדת להכרעה בהחלטה זו היא האם 'זכות הוטו' המוקנית לעיתונאי/פובליציסט לפרסום מאמרים שלו, שלא כחלק מעיתון, היא זכות בעלת מעמד של זכות קניינית אשר הפרתה הפרת זכות יוצרים, המעניקה לתובע זכות לפיצוי כספי".

בהסתמך על הוראת סעיף 5(1)(ב) לחוק זכויות יוצרים, הגיעה כב' השופטת למסקנה לפיה:

"זכויות היוצרים שמורות למעביד – העיתון. העיתונאי השכיר מקבל רק 'זכות וטו' שאיננה זכות קניינית, המאפשרת לו אך למנוע את הפרסום מחוץ לעיתון של המעביד.

אין בכך, כדי להעלות את זכות 'הווטו' לדרגה של 'זכות יוצרים'. שכן - זכות הוטו אינה נושאת בחובה את 'הזכות החיובית' של העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון. זכות הוטו היא 'זכות שלילית' במהותה ועל כן איננה במעמד של זכות יוצרים".

ובהמשך נקבע כי למעביד, הוצאת עיתון הארץ, יש זכויות יוצרים במאמריו של המבקש "ובמציאות חיינו במאה ה-21 במסגרתה תכנים עיתונאיים מתפרסמים, במסגרת שיתוף פעולה עסקי, בעיתונות הכתובה והדיגיטאלית, אין הפרה של זכויות יוצרים".

לפיכך, נדחתה טענת המבקש כי שמורה לו הזכות למנוע את פרסום יצירתו שלא כחלק מעיתון, מגזין, כתב עת וכיו"ב. בהעדר עילת תביעה נקבע כי דין הבקשה לגילוי מסמכים להידחות.

עוד נקבע כי בהעדר זכות קניינית במאמרים, אין המבקש יכול להסתמך על הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

בית המשפט לא בחן את השאלה האם העובדות המפורטות בכתב התביעה מקימות, ולו לכאורה, עילה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין והסתפק באמירה כי בנפול עילת התביעה, על פי חוק זכויות יוצרים וחוק עשיית עושר ולא במשפט, ממילא נופלת עילת התביעה בגין הפרת חובה חקוקה.

דיון:

למרות חשיבותה העיונית של השאלה האם זכות המבקש על פי סעיף 5(1)(ב) הנ"ל הינה זכות קניינית, אין אני סבורה שזהו השלב להכריע בה, מאחר שבגדרה של בקשה לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון ניתן להסתפק בדיון בקיומה או העדרה של עילת תביעה, ללא צורך בהגדרת טיבה של הזכות.

[...]

למחבר המאמר שמורה הזכות למנוע פרסום היצירה שלא כחלק מעיתון, מגזין או כתב עת, ולפיכך נשאלת השאלה האם פרסום באתר אינטרנט הינו בגדר פרסום במסגרת המוגדרת לעיל, המותר ללא קבלת הסכמת המחבר.

[...]

המסקנה לפיה פרסום באתר אינטרנט זהה לפרסום בעיתון, אליה הגיע בית המשפט קמא עוד בטרם נבחנו העובדות הרלוונטיות, אשר חלקן נדונו בפסקי הדין שצוטטו לעיל, היתה מוקדמת מדי, ולא היה מקום להכריע בשלב זה של הדיון, כי אין למבקש עילת תביעה, תוך הסתמכות על הגדרת זכותו של כותב המאמר כ"זכות וטו" בלבד. יודגש, כי סעיף 5(1)(ב) לחוק מעניק למבקש את האפשרות למנוע פרסום של יצירתו שלא במסגרת עליה הוסכם. חזקה על המחוקק כי לא השחית מילותיו לשווא ולא ביקש להעניק לכותב "זכות הצהרתית גרידא", ולנוכח מסקנתי לפיה מדובר בפרסום במדיה שונה, נראה, לכאורה, כי פרסום מאמריו של המבקש באתר המשיבה ללא קבלת הסכמתו מנוגד לחוק זכויות יוצרים.

[...]

למבקש עילת תביעה, הנסמכת על שילובן של הוראות סעיף 5(1)(ב) לחוק זכויות יוצרים ו-63 לפקודת הנזיקין. משכך, זכאי הוא לסעדים שהתבקשו על ידו, בכפוף לשאלת הרלבנטיות של המסמכים והשאלות, למחלוקות שהתגבשו בין הצדדים.

אשר על כן, החלטתי לקבל הבקשה ולהחזיר הדיון לבית משפט השלום, על מנת שידון בבקשה לגופה.

המשיבה תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

לקריאת פסק הדין המלא