כרמית גיא ורן אדליסט מציגים בגיליון הזה תפישה עיתונאית בעייתית: הם קוראים, למעשה, לנטוש את הגישה הקלאסית המייעדת לעיתונות תפקיד של משקיף ומדווח חסר פניות על המתרחש, ולהמירה במעורבות רגשית ואידיאולוגית שמזמינה מיניה וביה הטיות ומשוא פנים. זה אינו דיון על עיתונות שמרנית מול "ניו-ג'ורנליזם" או מה שבא בעקבותיו; זה גם אינו ויכוח בין עיתונות דעתנית לעיתונות אינפורמטיבית. המשמעות של עמדות גיא ואדליסט היא קריאה לציבור העיתונאים לנקוט עמדות אידיאולוגיות, לצקת את תפיסותיהם האזרחיות לתוך מקצועם.

למעשה מציעים השניים לחזור לעידן העיתונות המגויסת. הקריאה הזו צומחת מתוך תחושתם הסובייקטיבית שהמצב שבו נמצאת עתה המדינה מחייב את העיתונאים לנטוש את כללי המשחק המקצועיים שהיו מקובלים עד כה ולרתום את עצמם ואת עיסוקם למען מטרה אזרחית, או ציבורית, נעלה בעיניהם. גיא אומרת את הדברים בזהירות: אדליסט מפורש ובוטה. גיא ממליצה לתקשורת להתעלם מדבריו של הרב עובדיה יוסף וכך למנוע את הפצתם ואת הפולמוס שהם מעוררים. למעשה היא מציעה להפעיל מסננת שתותיר מחוץ לכלי התקשורת אמירות של איש בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה. העמדה הזו באה משום שנקעה נפשה מהתבטאויותיו של יוסף. דברים ברוח זו פורסמו באחרונה גם בעיתונות היומית.

אדליסט אף מרחיק לכת: הוא טוען ש"כל עיתונאי מן השורה" חייב להתנער מגישתו המקצועית המרוחקת, המדווחת, ולהירתם למאבק על פני המדינה שניטש, בלשונות של אדליסט, בן הנאורות "החילונית-ליברלית-יונית" לבין הנבערות "הדתית-נצית-מזרחית". הכותב סבור שבאופן שבו מסקרת היום התקשורת את המתרחש במדינה היא מועלת בתפקידה, משום שחובתה לגייס את משאביה - למעשה, לשעבד את הכלים העומדים לרשותה - למען נצחון מחנה השלום. אדליסט כמו נענה לפנייתו של אהוד ברק לכמה עיתונאים, בעת מערכת הבחירות הקודמת, להתעלם מכללי המשחק העיתונאיים המקובלים ולסייע לו לסלק את בנימין נתניהו מהשלטון. גם אז נומקה הפנייה במצב הקשה שבו נמצאת המדינה ובגורליות ההכרעות העומדות על הפרק.

זו תפישה מקוממת, משום שהיא מקעקעת את יסודות העיסוק העיתונאי: לדווח ללא פניות, לתת ביטוי לכלל הדעות וההשקפות שיש בהן עניין ציבורי, להימנע משיפוט אידיאולוגי בעת יישום המיומנות המקצועית. העיתונות מבדילה בין דעה לידיעה; גיא ואדליסט, בעוצמות שונות של תוקף, מציעים לחצות את הקווים ולערבב את התחומים. זו גישה שמזמינה דיון.

גיליון 28, ספטמבר 2000