הבמה המרכזית
חיסולו של העבריין פרנסואה אבוטבול נדחק בקושי לתחתית שער "מעריב". על האפשרות התקדימית ששופט בית-המשפט העליון יורם דנציגר ייחקר באזהרה מדווח באמצע החלק התחתון של שער "הארץ". כותרת על אודות רצח הרב אלעזר אבוחצירא מתפרסמת בתחתית השער האחורי של "ידיעות אחרונות". אפילו ב"ישראל היום" מצטמצמות הכותרות על נושאים שאינם קשורים להתעוררות החברתית לרצועה הרוחבית שמודפסת קבע תחת לוגו העיתון.
כל הכותרות הראשיות, השערים של הטבלואדים והחלק העליון ("מעל הקפל") בשער "הארץ" מוקדשים להפגנות שהיו אתמול ברחבי המדינה.
"150 אלף בהפגנות ענק ברחבי הארץ", לשון הכותרת של "הארץ". "הפגנת ה-150 אלף", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ששערו הקדמי מתאחד הבוקר עם האחורי כדי לאפשר הדפסת תצלום של המוני המפגינים בכיכר מוזיאון תל-אביב. "קול העם", לשון הכותרת המתוחכמת יותר של "מעריב" (כותרת הגג קוראת, "150 אלף במחאה החברתית הגדולה בתולדות המדינה"). ב"ישראל היום" ספרו 100 אלף בלבד ובחרו לכותרת את המלים "רבבות ברחובות", ללמדנו שגם כשהמצב קשה – ויש מי שיאמר במיוחד בזמנים כאלה – אין מפסיקים לייצר כותרות מחורזות.
הרגש שולט בסיקור: פסיפסים של תצלומים מההפגנות בכפולות הפותחות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ידיעות צבע בכפולות המרכזיות של שני הטבלואידים, ובכל העיתונים – שפע של מאמרי דעה.
אילן ליאור מדווח ב"הארץ" על בחירות שנערכו במאהל התל-אביבי למציאת נציגי המאהל. 17 מתמודדים, ארבע מהן נשים. בסופו של דבר נבחרו שתיים מהן: איה שושן ונועה סביר.
"מהמאבקים ברחבי הארץ, דרך מאבק העגלות ועד לשביתת הרופאים: בראש המחאות ששוטפות את ישראל עומדות נשים. כינסנו שמונה מהן בשדרות רוטשילד", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מאת אתי אברמוב ותלם יהב במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "'גברים רגילים לתת פקודות', הן מסבירות, 'הפעם החלטנו לקחת לעצמנו את הבמה'".
בשערי העיתונים מתפרסמים הבוקר עיקרי הטענות של 16 מאמרי דעה על אודות ההתעוררות החברתית. 15 מכותבי המאמרים הם גברים (בשער "הארץ" נמצא מקום גם לטקסט מאת אבירמה גולן).
הם נחמדים
את הבמה המרכזית של "ידיעות אחרונות", כאמור, נשים עדיין לא לקחו לעצמן. בתחתית השער הפניה לשלוש רשימות מאת נחום ברנע, יאיר לפיד וסבר פלוצקר.
"ההישג הגדול של תנועת המחאה הוא התמדתה", פותח ברנע את רשימתו, המתפרסמת במלואה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", מוקפת תצלומים מהפגנות שהתקיימו אתמול ברחבי המדינה. בהמשך כותב ברנע: "המבחן שלה [של תנועת המחאה] איננו בהישגים החומריים שתקבל, אם תקבל, מהממשלה. המבחן הוא בהשפעה שלה על זרמי עומק בחברה הישראלית". זמן ממושך, מזכיר ברנע, חלף בין ההפגנות בתום מלחמת יום הכיפורים למהפך בשלטון ובין מחאת המילואימניקים בתום מלחמת לבנון השנייה לקריסת ממשלת אולמרט (עפר שלח עומד על אותה הנקודה ב"מעריב").
כל העיתונים, למעט "ישראל היום", ממשיכים לנשוף בעוצמה בגבה של תנועת המחאה, הן בדיווחים והן בפרשנויות. "המחאה הזו, שהחלה מכמה אוהלים ברוטשילד, היא מהמוצדקות והמפוארות שידעה המדינה הזאת", קובעים ב"ידיעות אחרונות" גדעון שלום ועודד מרון בדיווחם הדעתני על ההפגנה בתל-אביב.
ב"מעריב" כותב בן כספית על "רוח מיוחדת באוויר" בהפגנה התל-אביבית ומזכיר אישה אחת שנשאה שלט עם הכתובת "ביבי, 'ישראל היום' שלך, מחר היא תהיה שלנו".
בהמשך מאבחן כספית כי "ההמונים ברחובות הם חברי 'השבט הלבן'. אין כיפות, לא סרוגות ולא שחורות, להערכתי כמעט ואין מצביעי ימין". על סמך מה מעריך כספית שכמעט ואין מצביעי ימין? התשובה במשפט הקודם – מבחינתו מצביעי ימין הם דתיים ומזרחים.
את אנשי "השבט הלבן" שראה כספית בתל-אביב הוא מכנה "הפנתרים הלבנים" ובפרפרזה לא מודעת לדברי גולדה מאיר על קודמיהם השחורים הוא מציין כי בהפגנה השתתפו "רבבות על גבי רבבות, בלי דחיפות, צעקות או קללות, אנשים דורכים אחד על השני בנימוס". הם נחמדים.
"בדיוק כשנדמה היה לימין המתנחלי שהוא הצליח לחלוטין במסע הדה לגיטימציה של פירורי השמאל, צומחת לפתע פוליטיקה חדשה, המסרבת לשתף פעולה עם הדיכוטומיות הישנות וקוראת לחיבורים לא נדושים", כותבת להבדיל אבירמה גולן בכפולה הפותחת של "הארץ".
מנקודת מבטה "אפשר לראות בה [במחאה] מצביעי ליכוד עם אנשי מרצ וחד"ש, חובשי כיפות עם חילונים, יהודים עם ערבים". ב"ידיעות אחרונות", התומך הנלהב ביותר של תנועת המחאה, מתפרסמת בכפולה השניה ידיעה מאת תלם יהב תחת הכותרת "גם מצביעי נתניהו צעדו בהפגנה". יהב מביא שלוש דוגמאות מייצגות.
מן העבר השני
גם בעיתון של הליכוד, "ישראל היום", דוגמה מייצגת. מהכיוון ההפוך, כמובן. אסי חיים כותב בכפולה הפותחת על תחושותיו בהפגנה אתמול בתל-אביב. "מדובר במחאה של כולם. עשרות אלפים צעדו אתמול בכל רחבי הארץ, ולמרות שיש כאלה שממשיכים במנטרות שמדובר בשמאלנים שרק רוצים את ראשו של נתניהו או שמדובר במחאה של כאלה שרוצים להחזיר אותנו לשלטון בולשביקי, הם כבר לא תמימים. כי מסביב ובכל הארץ הם רואים גם ליכודניקים ואנשי ימין אחרים [...] עכשיו, יותר מתמיד, צריך את כולם – ימין, שמאל, צפון ודרום – כדי לנפץ את תקרת הזכוכית שהשלטון ובעלי ההון בנו לנו מעל הראש בזמן שישנו. הגיע הזמן שנאמר בקול גדול ובלי להתנצל – אנחנו דורשים שינוי".
זו אינה הפעם הראשונה ש"ישראל היום" מפרסם מאמר מייצג מטעם המוחים. ההתנהלות הזו מוסיפה מעט לגיטימיות לעיתון, שעשה כמעט הכל בשבועיים האחרונים כדי לחסל את תנועת המחאה (ביום רביעי האחרון, למשל, התפרסם מאמר מאת יהודה שלזינגר שהמליץ למפגינים לפרוש "בשיא").
הלגיטימיות הנגזרת מפרסום מאמר התומך במחאה הכרחית לכלי תקשורת שמבקש להשפיע על דעת קוראיו הבלתי משוכנעים מראש. ביתר העיתונים, שתומכים במחאה, אין הבוקר בעמודים הראשונים מאמרים המתנגדים לה.
נוסף על המאמר הלעומתי, בידיעה המרכזית שמתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון מוזכר בהקשר שלילי השם המפורש ("נתניהו"). יתר הטקסטים פחות מפתיעים.
דן מרגלית, שבזמן האחרון מוציא תחת ידיו טורים מבולבלים ומהוהים במיוחד, מסביר הבוקר את המחאה בכך ש"מעמד הביניים שמע בהתמדה מפי דוברי הממשלה כי המשק הישראלי איתן ומצליח", ועל כן הוא דורש כעת את חלקו בהצלחה. בהמשך מפנה מרגלית אצבע מאשימה לעבר הטייקונים ומציין: "היידישע מאמע שוב אינה חולמת על בן רופא. ממדורי הרכילות בעיתונות הבינה כי היא רוצה בן שהוא איש עסקים, ולא סתם, אלא טייקון".
חזי שטרנליכט כותב על הצורך ב"ניו-דיל", באיחור של כמה ימים מעמיתיו בעיתונים אחרים. יהודה שלזינגר מדווח בקצרה כי אגודת הסטודנטים בקריית-אונו פרשה מתנועת המחאה. בעוד שבעיתונים אחרים מדווח גם הבוקר על היוזמה לצאת לשביתה עצמאית ב-1 באוגוסט, ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "יוצאים לשביתה מחר? אתם עלולים לקבל מכתב פיטורים".
העקרב שוב רוצה להטביע את עצמו יחד עם כולנו
בעיתוני הבוקר רמזים ראשונים לתגובת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להתעצמות המחאה החברתית. "מקדמים הקלות למעמד הביניים", נכתב ב"ישראל היום". "בימים הקרובים", כך מדווח, "צפוי נתניהו להודיע על הקמת צוות מומחים שיציע חבילת פתרונות למצוקות החברתיות, כולל הטבות לנשים ולאמהות עובדות. הצוות יכלול נציגים ממשרדי האוצר, התמ"ת, השיכון, הרווחה והפנים, וצפוי להציג המלצות בתוך שלושה שבועות". ח"כ אופיר אקוניס מצוטט כמי שאמר, "כרגע נבחנים צעדים להפחתת מחירי הדלק והחשמל, וייתכן שתיבחן גם הפחתת מסים משמעותית". כיצד יממנו את ההטבות? לא נכתב.
"התשובה של נתניהו למחאה: בחינת נטל המס על מעמד הביניים", לשון כותרת בשער "הארץ". בינה ובין הקרדיט למחבר נחמיה שטרסלר מופיעה באדום הכותרת "פאניקה אוחזת בשלטון". לפי שטרסלר, נתניהו ינסה למנוע את עליית מחירי הדלק שצפויה היום ולהגיע לסיכום זריז עם הרופאים השובתים. הצוות המיוחד שימנה למציאת פתרונות לבעיות האחרות יבקש להפחית את המסים העקיפים. כיצד תמומן הרפורמה במסים? לא נכתב. גם ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מדווח על התוכנית של נתניהו בלי לציין את מקור מימונה.
אמש פורסם באתר "כלכליסט" כי הצעד המיידי של נתניהו, ביטול עליית מחירי הדלק, יתבצע באמצעות "קיצוץ רוחבי" במשרדי הממשלה. המשמעות: פחות תקציב לחינוך, רווחה, בריאות וכדומה. כמו במשל הצפרדע והעקרב, נראה שנתניהו פשוט לא יכול אחרת.
בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מציע פרופ' יוסי זעירא דרך משלו: "שינוי של 180 מעלות". על-פי דברי זעירא לכתב תומר זלצר, יש להגדיל את הוצאות הממשלה על שירותים חברתיים ולממן זאת בעזרת העלאת שיעור המס על העשירון והמאיון העליון.
בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מדווחים מוטי בסוק וצבי זרחיה בהרחבה על המתרחש מאחורי הקלעים בצמרת המדינית והכלכלית. השניים כותבים על מצוקתו של נתניהו, על הטקטיקה שבחר בימים האחרונים ועל זו שצפויה בימים הקרובים. "שר האוצר ובכירי האוצר התחילו להפנים בשבוע שעבר כי בסופו של יום, הם אלה שיצטרכו לספק את התשובות לתסיסה הציבורית הגוברת של מעמד הביניים המקופח, [ול]השתלטות התסיסה על סדר היום" מדווח. כמו כן מוצגת ההערכה כי שר האוצר ייאלץ להתפטר (בינתיים מנכ"ל משרדו התפטר).
השקעה נוספת בתחומי הרווחה, מדווחים בסוק וזרחיה, תחייב שינוי בתקציב שכבר הוכן לשנת 2012. מהיכן תמומן התוספת? "ההערכה כי הגדלת התקציב תוכל לצאת לפועל רק אם ראש הממשלה יצליח לשכנע את שר הביטחון לקיצוץ בתקציב משרד הביטחון", נכתב. "אלא שבינתיים, המגמה הפוכה; שר הביטחון אהוד ברק לוחץ לתוספת תקציב של 7-5 מיליארד שקל, בטענה שהכספים הובטחו לו על-ידי ראש הממשלה".
טייקוניזציה
"ישראל היום" ו"דה-מרקר" ממשיכים לנסות לנתב את הזעם האזרחי האדיר שהתפרץ בשבועיים האחרונים אל עבר הטייקונים. נתניהו, שללא מעורבותו הטייקוניזציה לא היתה יכולה להגיע לממדיה הנוכחיים, מבקש כעת לפרק את כוחם של בעלי ההון. זאב קליין, חזי שטרנליכט ושלמה צזנה מדווחים ב"ישראל היום" כי חברי ועדת הריכוזיות יציגו היום את המלצותיהם להפרדת הבעלות הצולבת במשק. שטנרליכט, דן מרגלית ודרור אידר מזכירים במאמריהם את הטייקונים לרעה. זה הניסיון האחרון מצד הממשלה להסיט הצדה את הביקורת שמופנית אליה.
באופן עקרוני, ציבור המוחים עשוי להרוויח מחלוקת הכוחות הזו – "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" יפעילו לחץ על הממשלה לשנות את סדרי העדיפויות בחלוקה התקציבית ובנטל המס, "ישראל היום" ו"דה-מרקר" יפעילו לחץ על הממשלה לפרק את עוצמתם המוגזמת של הטייקונים. תופעת לוואי לחלוקת הכוחות היא הזהות הברורה שמתגלה בין "ישראל היום" ל"דה-מרקר". זה האחרון, ששירת בלהט את האג'נדה הזו בשנה האחרונה, ממשיך בה גם כעת, תוך התעלמות מהשינוי התודעתי שעבר על הקוראים הכועסים שלו. הם כבר לא כועסים על הטייקונים, או לפחות לא רק על הטייקונים. הם בפירוש כועסים בעיקר על הממשלה.
בכל זאת, לסקירה המקיפה של בסוק וזרחיה בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" נבחרה דווקא הכותרת "ללא שבירת הריכוזיות – כל הצעדים הם רק איפור", ציטוט מפי "מקורבי ראש הממשלה"; בכל זאת, מכל מה שאמרה מחוללת המחאה דפני ליף לכתבת הילה רז בראיון המתפרסם בכפולה השנייה של "דה-מרקר", לכותרת המשנה הגיעה דווקא ההתבטאות "מי אמר שהטייקונים יותר חזקים? המסר של האומה חזק מהם"; בכל זאת, בכותרת המשנה לראשית בעיתון נכתב: "פעילי המחאה מסמנים מטרה נוספת למאבק: העדר התחרות בענפים חשובים במשק וריכוז הכוח בידי משפחות מעטות".
"פעילי המחאה מסמנים"? טוב שלא נכתב שפעילי המחאה ממרקרים מטרה נוספת למאבק. אלה קודם כל הממשלה, "ישראל היום" ו"דה-מרקר" שמסמנים על נוחי דנקנר וחבריו עיגולי מטרה. פעילי המחאה לכל היותר שומעים ומפנימים. על פני שלושה עמודים (10-8) של "דה-מרקר" מדווח ערן אזרן על המגמה החדשה בקרב הפעילים להאשים את הטייקונים במצב. הכותרת בגיליון המודפס היא ציטוט: "מילא שאין מדינת רווחה. לפחות שתהיה תחרות אמיתית".
150-100 אלף איש זעקו אתמול במוקדים שונים ברחבי המדינה "העם דורש צדק חברתי", ו"דה-מרקר" מעלה לכותרת ציטוט שמעדיף תחרות על פני מדינת רווחה? זו יריקה בפניהם של עשרות אלפי המוחים ועדות לקיבעון הטוטלי של בעלי הדעה בעיתון. הסנטימנט האנטי-טייקוני נמצא בשולי המחאה, וכל ניסיון להציג את ההפך מלמד על עוורונו של המתבונן. אם ימשיך כך, יאבד העיתון ציבור רחב שחשב עד לאחרונה כי הוא פועל לרווחתו.
בינתיים, בעיתון של הטייקון ("מעריב") כותב יהודה שרוני בזכות הטייקונים. שרוני מזכיר את השלטים והאמירות בגנות הטייקונים שעליהם מדווח אזרן ב"דה-מרקר", אך נחרד מההשלכות האפשריות.
העורך הכלכלי של "מעריב" נזכר ב"חוויות מעוררי צמרמורות מארגנטינה" וכותב: "אסור להתאהב במחאה, להתלהם ולהתפתות לקולות ההסתה. למחאה אסור להתקדם לכיווני הרס הכלכלה, המשק ובעלי עסקים. זה יוביל לאנרכיה ולאובדן שליטה מוחלט". שרוני מפנה את המוחים חזרה לממשלה, לא לבעלי העסקים, ומוסיף: "מוצדק להפגין ולמחות, אבל לא למחוק. לא למחוק את הטייקונים, את הבנקים או שום מוסד לגיטימי המתנהל בדיוק לפי החוק".
מנפחים
"דווקא ניפוחה התקשורתי של המחאה הוא טוב, כי הוא מעצים את נושא המחאה לממדים הראויים לו", טוען איל מגד ב"מעריב". "[...] ההתעוררות הזו, גם אם מתוך שלא לשמה, היא מפוארת ונהדרת. ככל שהיא תנופח יותר כן ייטב, משום שרק ההתנפחות תוליך אותה ממחאה למהפכה".
"אתמול בערב ראינו את יונית לוי הופכת לרוזה לוקסמבורג ומתחרה בדפני ליף על עידוד וגיוס המפגינים", כותב דרור אידר ב"ישראל היום". "לוי כמשל: ערוץ 2 כמו רוב התקשורת פסק (מזמן) להיות גורם מתווך והפך לגורם חתרני פעיל נגד ממשלה נבחרת. ובאולפן יושב זחוח מחבר התשחצים אמנון אברמוביץ', שעולמו שחור ולבן. בתפקיד הרעים: נתניהו, המתנחלים, הדתיים, המדינה היהודית. בתפקיד הטובים: השבט הלבן שהוא אחד מדובריו הנאמנים".
המקסימום שאנחנו מסוגלים לו
"קראו לו רופס, רדום, זעיר, בטל בשישים, מחוק ומת. אבל אללי: הסמול מתעורר!", כותב שי גולדן הבוקר ב"מעריב". "[לעומת אזרחים המוחים במצרים, סוריה ומרוקו] נותר האזרח הישראלי הרחק מאחור. מפונק, בלתי מחויב, רופס מבחינה אידיאולוגית ושקוע בזוטות, סיכוייו לעורר את הצמרת הישראלית משאננותה ומזחיחותה – הן בתחום המדיני ובעיקר בזה החברתי – נושקים לאפס", כתב גולדן לפני שבועיים בדיוק, עם תחילת המחאה.
"הוא נעור מרבצו", כותב גולדן הבוקר, "[...] אם יצליח הציבור הזה להמשיך ולצעוק גם בשאון מחריש האוזניים של מטוסי הקרב, אולי תהיה תקומה של ממש למהלך הזה". לפני שבועיים כתב: "לעת עתה המסר שעובר לירושלים מכל רחבי ישראל ברור ופשוט: תמשיכו לצפצף עלינו, המקסימום שאנחנו מסוגלים לו הוא קומזיץ בתל-אביב וכמה לחיצות 'לייק' בפייסבוק".
חוץ מזה
ב"הארץ" מדווח [DPA] כי במאי הקולנוע לארס פון-טרייר הביע חרטה על סרטו "דוגוויל", "שייתכן כי נתן השראה להתקפות הטרור בנורבגיה בשבוע שעבר".
ענייני תקשורת
רועי צ'יקי ארד מדווח ב"הארץ" על הנעשה במאהל בשדרות רוטשילד בתל-אביב ומציין בין היתר כי בועז כהן, שדר תחנת 88FM, דיווח בטוויטר כי לאחר שהביע תמיכה ב"מהפכה חברתית", התערבה לשכת ראש הממשלה, התלוננה אצל מנהל קול-ישראל, והוא ננזף.
תמי רווה, שנבחרה בשבוע שעבר לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת החדשות בערוץ 2, מתראיינת למוסף "עסקים" של "מעריב" [חגית ברונסקי] תחת הכותרת "אני מקורבת לנתניהו, אך אי-אפשר ללחוץ עלי".
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי בג"ץ דחה את בקשת אגודת העיתונאים לעכב את מינויו של יוני בן-מנחם למנכ"ל רשות השידור.
ב"דה-מרקר" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי בין יעדי הציתות של כתבי ה"ניוז אוף דה-וורלד" היו שני עורכיו לשעבר, רבקה ברוקס ואנדי קולסון.
באף עיתון לא התפרסמה הידיעה על כך שכוחות נאט"ו הפציצו בסוף-השבוע שלוש תחנות שידור של הטלוויזיה הממלכתית בלוב והרגו שלושה עיתונאים.