טמטום ואטימות
כשמדברים על אינפנטיליזציה של העיתונות מתכוונים לכותרות וכותרות משנה, כיתובי תצלומים ופסקאות פותחות, הלוקחים כמובן מאליו את ההנחה שקוראי העיתון הפוטנציאליים הם יצורים רפי שכל, על גבול האנאלפביתים, שאינם מסוגלים לשמור על ריכוז מעבר לחמש שניות רצופות.
כשמדברים על סנסציונליזציה של העיתונות מתכוונים לתפיסה שרואה בקוראים הפוטנציאליים כדור מטקות כה חבוט עד שהפך מזמן לקהה רגש, וכל שאיפתו כיום היא לחטוף מכות יבשות בפרצוף, שיניעו אותו הלוך ושוב בין זעם לרחמים, בין שנאה לגאווה, בין יגון השכול לתאוות נקם, כדי שאיכשהו יוכל להשלות את עצמו שנותרו בו סימני חיים עצמאיים.
כותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" יכולה לשמש דוגמה ייצוגית לרע ולדוחה בעיתונות הישראלית של ימינו. הנה היא במלואה: "צעירה שומרת שבת מנתיבות רק רצתה להגיע לבית של בן-זוגה. היא לא ידעה שצעירים בשנות ה-20 החליטו להפוך את הכביש למשחק – וללחוץ ידיים משתי מכוניות נפרדות. אבל אז משהו השתבש: נהג אחד סטה ימינה ודרס את הצעירה. היא נשארה פצועה קשה בצד הדרך. הם אפילו לא עצרו לעזור לה".
מי שניסח כותרת זו עשה עבודה טובה. מלאכתו היא לסחוט את מירב הרגש והדרמה ממצב עניינים נתון ולהציגם באופן קצר וקולע. ציור דמות הקורבן ("צעירה שומרת שבת מנתיבות"); הדגשת מניעיה הטהורים ("רק רצתה להגיע לבית של בן-זוגה") ותמימותה ("היא לא ידעה"); וכמובן, הביטוי המצמרר, הרגע שמפניו הקורא חושש, הרגע שהוא גם משאת נפשו – "אבל אז משהו השתבש".
הרע והדוחה אינם קשורים למנסח הכותרת, אלא לעיקרון שמוביל אותו. ניתן לראות בכותרות מעין זו את מה שאמנון דנקנר כינה בזמנו "הפואטיקה של הטבלואיד", אך היאחזות במימד האסתטי בכותרות העיתונים, ואין ספק שקיים כזה, מסייעת להסיר מהן את האחריות לטמטום ולאטימות שהן עוזרות ליצור. טמטום ואטימות הם התכונות שהובילו לדריסת הצעירה שומרת השבת מנתיבות, ולנטישתה בצד הדרך.
אם בארזים תיפול שלהבת
"מעריב" מקדיש הבוקר את שערו וכפולותיו הפותחות למדינת לבנון. עיקרי דו"ח סודי שהכין צוות של האו"ם שחקר את רצח רפיק חרירי פורסמו אתמול בשבועון הגרמני "דר שפיגל". מהדו"ח עולה כי חיזבאללה אחראי לרצח ולא סוריה, כפי שהיה מקובל לחשוב עד כה. ידיעה בעניין זה [שי אילן וג'קי חוגי] תופסת את הכפולה הפותחת בעיתון. כותרת המשנה מסתיימת בשאלה: "האם מדובר בהדלפה מכוונת שתשפיע על תוצאות הבחירות?".
"מעריב" אינו מסתפק בדיווח זה; שני עמודי הכפולה השנייה הם חלק ממיזם עיתונאי מיוחד לקראת הבחירות בלבנון, שיתקיימו ב-7 ביוני. פרויקט הבחירות בלבנון מוכתר בכותרת המאיימת "חשש בישראל: לבנון תיפול בידי חיזבאללה", אבל קריאה בו מעלה גם קולות אחרים. ג'קי חוגי תורם טור פרשנות ובו הוא מסביר מדוע "השדון אינו נורא כל-כך", כלומר מדוע נצחון חיזבאללה עשוי דווקא להועיל לאינטרס הישראלי (התנועה עשויה להתמתן). אפילו אם חיזבאללה ישיג ניצחון, אומר חוגי, הארגון אינו עתיד להגיע לעמדת שליטה מלאה במדינה, אלא לניצחון בנקודות, שיחייב אותו להרכיב קואליציה. יואב פרומר מוסיף טור מעניין על מהלכיה של ארצות-הברית, המנסה בכל כוחה להשפיע על תוצאות הבחירות כך שידם של המתונים תהיה על העליונה.
קשה להגזים בחשיבות הדיווח בעמודי החדשות על הזירות הפוליטיות במדינות השכנות. קוראי עיתונים ישראליים (שאינם "הארץ") מקבלים בדרך כלל כל-כך מעט מידע על הדינמיקה הפנימית של מערכות השלטון בירדן, מצרים, סוריה ולבנון, שכל פרסום בעניין זה ראוי לשבח. הבורות הופכת מדינה ערבית שכנה, אויבת רשמית או לא, לגוש אחיד של איום, עד שבסופו של דבר כל המדינות הערביות כולן מצטרפות לכדי גוש אחד גדול ומזרה אימה.
ב"הארץ", אגב, מתייחס צבי בראל לפרסום ב"דר שפיגל" והשפעתו הפוטנציאלית על הבחירות בלבנון. בראל מזהיר כי "ראוי להתייחס לדיווח בזהירות רבה הן משום שלא ברור מה הם מקורות הדיווח והן משום שמי שיכול לאמת את הדיווח נרצח או נעדר [...] עיתוי הפרסום מעלה חשד כי מדובר בניסיון להשפיע על מערכת הבחירות יותר מאשר לגלות את האמת".
הצפוי לבוא
ידיעה קצרצרה בעמ' 2 של "הארץ" עשויה לצמוח במהלך השבועות הקרובים עד שתתפוס את רוב העמודים הראשיים בעיתונים לאורך ימים ארוכים. הידיעה מבשרת כי "מטה המאבק למען שחרור שליט מחדש פעילותו" [ג'קי חורי]. לפי הדיווח, במשפחת שליט ובמטה המאבק נערכים לחידוש הפעילות, תוך שימת דגש על "החזרת הנושא לראש סדר היום הציבורי".
הבנת הנקרא
שער מוסף "עסקים" של "מעריב" מיוחד לפרישתו הצפויה של יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר, מהלך שמקדם את המאבק בין בנק הפועלים לבנק ישראל בעוד צעד אחד לקראת סיום. יהודה שרוני מדווח בהרחבה על הפרישה.
לצד הדיווח מופיע טור מאת ניר ברזילי, עורך מוסף "עסקים", העוסק בזווית התקשורתית של הפרשה. ברזילי משיב למו"ל "הארץ" עמוס שוקן, שפירסם ביום שישי האחרון את עמדתו בנושא.
"האמת כמובן שונה מאוד מהסיפור שמספרים שוקן והעיתון שלו", כותב ברזילי, וטוען כי "כל אותם עיתונים ["גלובס" ו"כלכליסט", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות"] דווקא סיקרו את הפרשה באופן ענייני ורב-ממדי", בעוד שרק עיתון "הארץ" נמנע מלהעלות את השאלה על שום מה מבקשים המפקח על הבנקים ונגיד בנק ישראל להדיח את דנקנר.
זו טענה פגומה. "כלכליסט" בוודאי לא סיקר את הפרשה באופן ענייני ורב-ממדי, אלא היה מוטה באופן ברור לטובת בנק הפועלים ונגד בנק ישראל. גם ב"מעריב" נטו לטובת הפועלים, אם כי במידה פחותה מ"כלכליסט", ומדי פעם חטאו בסיקור לא ענייני. מעבר לכך, הצנעת מניעי ההדחה הם עניין אחד, ההתעקשות של דנקנר ואריסון שלא להיענות לדרישת הרגולטור, ואף להילחם בה, היא עניין אחר, חמור בהרבה, הראוי לסיקור עיתונאי תקיף. רק "הארץ" יכול לזקוף זאת לזכותו.
"מר שוקן", ממשיך ברזילי וכותב, "העיתון היחיד שסיקר את הפרשה בצורה לא הוגנת ולא עניינית היה העיתון שלך". כאסמכתא לקביעה זו מפנה ברזילי את מר שוקן לבדיקה שפורסמה באתר זה על הפן התקשורתי של הפרשה. על כך יש לומר שמדובר באי-הבנה של הנקרא, עד כדי גזירת מסקנות הפוכות בתכלית מאלה המקוריות. יש לקוות שאי-הבנה זו נעשתה בתום לב, ולא כתוצאה מניסיון להוליך שולל את קוראי מוסף "עסקים".
ענייני תקשורת
נדב איל מדווח במדור חדשות החוץ של "מעריב" על חשיפת המדליף בפרשת החזרי ההוצאות של חברי הפרלמנט בבריטניה. לפי דיווחו, ה"דיילי טלגרף" לא היה העיתון הראשון שאליו פנה המדליף, אלא שהעיתון האחר, ששמו אינו מוזכר, בחר שלא לפרסם את הסיפור.
רז שכניק מספק הבוקר לעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" שתי ידיעות המקדמות את מפעלי מוזס. האחת מופיעה בכפולה המרכזית ומקדמת מופע הופעות של כוכבי הסדרה "כמעט מלאכים". מתועד בה מפגש מעריצים שאירגן מגזין הנוער של "ידיעות אחרונות" בשיתוף עם חברת מוצרי הלוואי מבית "ידיעות אחרונות". השנייה מופיעה בעמוד האחורי ומקדמת את סדרת הנוער "החצויה", "שאותה יזמה סוכנות לוק", סוכנות הדוגמנים מבית "ידיעות אחרונות". הסדרה תשודר בהוט, חברת הכבלים שבה יש למו"ל "ידיעות אחרונות" מניות.
"ישראל היום" מציג הבוקר שני שערים: הראשון מכוסה בפרסומת, השני בכותרות חדשותיות.