לא מיניסטר

"אהוד ברק שוב מסתבך", קראה הכותרת הראשית של העיתון "גלובס" שחולק אמש למנויים. מתחתיה הודפס מחדש התצלום ההוא, של ברק במגבעת פדורה, בשלג, בפולין. תצלום ששמור למקרים שבהם אהוד ברק שוב מסתבך. התצלום הפך לסמל לבזבזנותו של שר הביטחון כשנודעה עלות משלחתו לסלון האווירי בפריז. הוא שב וצץ כעת, על רגע פרשת עוזרת הבית הלא-חוקית שהועסקה בביתו.

אתמול בבוקר שוחחה כתבת קול-ישראל כרמלה מנשה עם העובדת הזרה (שמה, לחלופין, וירג'יניה ודיאנה) והעלתה סימני שאלה בדבר אי-היכולת של הרשויות למצוא אותה כדי למצות את הדין עם בני הזוג ברק. בעקבות הראיון של מנשה עם העובדת הזרה דיווח אמש יובל יועז ב"גלובס" כי "היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, רומז כי יסכים לפתוח מחדש את תיק החקירה נגד ברק ורעייתו נילי פריאל בחשד להעסקה שלא כדין של עובדת זרה בלא היתר".

"זה לא היה מורכב או קשה במיוחד", מספרת ל"מעריב" הכתבת כרמלה מנשה. "לא היה צריך בשביל זה יחידות מיוחדות וגם לא חוקר פרטי. אילו המדינה היתה משקיעה טיפה מאמץ בניסיון לאתר את העוזרת, היא היתה מוצאת אותה". על-פי הידיעה מאת נועם שרביט, יובל גורן, מיכל שפירא, אמיר בוחבוט ומיה בנגל, המופיעה הבוקר בכפולה הפותחת של העיתון, ביום חמישי קיבלה מנשה מידע על מקום הימצאה של העובדת, ובסוף-השבוע איתרה אותה ונפגשה עימה.

"גורמים המסייעים לעובדים זרים ונמצאים בקשר עם דיאנה מעריכים כי היא קיבלה סכום כסף נאה בתום תקופת העסקתה בבית משפחת ברק בעקבות חשיפת הפרשה – פיצויים ובצדם ההבנה כי מוטב שלא תדבר", מדווחת אורלי וילנאי ב"הארץ". "חיזוק לתחושה הזאת התקבל כאשר דחתה דיאנה פניות מפתות מכלי תקשורת עתירי ממון שהציעו לה כסף רב תמורת ראיון".

בכל זאת דיברה העובדת. בראיון למנשה תיארה כיצד לא נבדקה כלל בכניסה וביציאה מבית שר הביטחון, והוסיפה מחמאות על היחס הטוב שקיבלה מהשר ורעייתו: "היא עשתה לי מיץ גזר וגם היא לפעמים נותנת לי גם אוכל, במקרר", סיפרה. "היא טובה מאוד. היא עשתה לי תה ועוגה. כן, תאמיני לי, הוא בן-אדם ממש טוב. כמו רגיל, בן-אדם רגיל, לא זה, מיניסטר".

בטור נפרד שהתפרסם אמש ב"גלובס" הסביר יועז מדוע החליטו רשויות אכיפת החוק שלא לעשות שימוש במידע המצוי בידי השב"כ כדי למצוא את העובדת: "כדי לא לערער את הקשר ההדוק והבלתי אמצעי החייב להתקיים בין האישים המאובטחים לבין אנשי היחידה לאבטחת אישים. כדי שראש הממשלה, הנשיא והשרים לא יחושו מהיום והלאה שאנשי היחידה, היודעים פרטים אינטימיים על כל מהלך בחייהם, עוקבים אחריהם". "לשיטת וינשטיין", הוסיף יועז, "חומרת עבירת האונס הצדיקה שימוש במידע המצוי בידי השב"כ במקרה ההוא [המקרה של נשיא המדינה לשעבר משה קצב], ואילו חומרת העבירה שבה חשודה אשת שר הביטחון כיום – ולא ברק עצמו – אינה מצדיקה זאת".

הטיעונים הללו אינם משכנעים את רוב הפרשנים הכותבים על הפרשה. "הפרשה מחייבת עיון מחודש", קובע הפרשן המשפטי של "הארץ" זאב סגל במאמר התפרסם בחלק ב' של העיתון. "בעקבות הפרסומים האחרונים, טוב יעשה היועץ אם יורה על פתיחת התיק מחדש".

בעיתונו של יועז כותב מתי גולן כך: "לפני ואחרי מינויו של וינשטיין ליועץ המשפטי לממשלה עלתה השאלה אם אדם המורגל בסניגוריה על מיוחסים יוכל להתייחס אליהם כשווים בפני החוק. פרשת העוזרת נותנת כנראה את התשובה". בהמשך כותב גולן על רושם "של רצון, אם לא תשוקה, לטאטא את כל העניין אל אזור הדמדומים", ומזכיר גם אפשרות של עדות שקר מצד נילי פריאל.

"חברים, נתפסתם במלוא מערומיכם", כותב בן כספית על רשויות אכיפת החוק, בכפולה הפותחת של "מעריב". "שלטון החוק בישראל אינו שווה לכל נפש. יש כאלה ששווים יותר". לדבריו, "אם היתה הפיליפינית של בניזרי [..] הייתם מוצאים אותה". כספית מדגיש כי "תיק העובדת הפיליפינית הוא תיק קטן, זניח, מינהלי", אך טוען כי בשוליו נמצא תיק רציני הרבה יותר, התיק שאליו התייחס גם מתי גולן ב"גלובס". "מכיוון שהפיליפינית סיפרה אתמול לכרמלה מנשה שנתנה את מספר הסלולר שלה לנילי פריאל, ונילי פריאל סיפרה לחוקרים שאין לה פרטים שיאפשרו את איתור הפיליפינית, יש כאן מקום לבדוק שיבוש הליכי חקירה", הוא כותב.

"קשה לא להתרשם שמבחן בוזגלו אינו נר לרגליו של היועץ החדש", כותבת רותי סיני, אף היא בכפולה הפותחת של "מעריב". "אין ספק שברק ואשתו חייבים דין לציבור. יותר מאשר מדובר בחשד לעברה פלילית, מדובר ביריקה בפני אזרחי המדינה".

"תשכחו מבוזגלו", מציעה כותרת מאמר מאת בעז אוקון ב"ידיעות אחרונות", אך אוקון אינו מכוון להבדל ביחס בין עני לעשיר, בין דתי לחילוני או בין מזרחי לאשכנזי, אלא בין שני עשירים שונים בעלי דעות שונות בנושא מאוד מסוים. "יש שיגידו ששוב נעשית הבחנה בין מי שהם 'מתחת לכל חשד' ומי שהם 'מעל לכל חשד'", הוא כותב. "מי שיש לו 'דעות נכונות' ויחסים טובים עם הממסד המשפטי יזכה להקלה בבוא יום פקודה, ומי שהוא לעומתי ינהגו כלפיו בכל חומרת הדין".

שמם של אולמרט או רמון לא נאמר במפורש כדוגמה לפוליטיקאים לעומתיים שהוענשו על-ידי "כנופיית שלטון החוק" בשל דעותיהם על מערכת המשפט בישראל, אבל אין צורך בכך. שמות השניים תמיד מרחפים מעל עמודי החדשות של "ידיעות אחרונות". גם מעל אלה של "ישראל היום", כמובן.

"אני לא אדיש ולא אטום לביקורת שנשמעת", אמר השר ברק בראיון לעמוס רגב וחמי שלו שפורסם ביום שישי האחרון ב"ישראל היום". "אני קורא את המאמרים, רואה את הקריקטורות – לפעמים דווקא מהן אני נהנה – ואני לא מרגיש לא חבוט ולא שק חבטות". במהלך הראיון המקיף לא נשאלה מטעם העיתון, שמתחייב ברשימת עקרונותיו "לתמוך בשלטון החוק", ולו שאלה אחת בפרשת העובדת הלא-חוקית שהועסקה, על-פי הודאת רעיית שר הביטחון, בביתם.

הבוקר מקדיש העיתון עמוד לסיקור ההתפתחויות בפרשת העוזרת. בכותרת המשנה לידיעה לא מצוין כי היועץ המשפטי לממשלה שוקל לפתוח מחדש את התיק. תחת זאת נכתב: "עוזר היועץ המשפטי: לא ניתנה כל הקלה לשר הביטחון".

דן מרגלית, שהוכיח כי הוא יודע לבקר אנשי ציבור בכירים על חשדות גדולים כקטנים, מבקר במאמרו את רשויות החוק, לא את בני הזוג ברק באופן ישיר. "רשויות החוק טעו פעמיים", קובע מי שידוע כידיד אישי של שר הביטחון וטוען כי "יש להטיל ללא שהות את הקנס כמקובל, ולקוות כי גם היא [פריאל] מעוניינת בכך". לחלופין מציע מרגלית כי "על פריאל להודיע כי אם לא יוטל עליה קנס, היא תתרום סכום בגובה זהה למטרה חברתית ראויה".

עמדתו של מרגלית מזכירה את מה שמצוטט הבוקר ב"מעריב" מטעם "מקורבים למשפחת ברק", שאמרו כי "נילי הודתה בהעסקת עובדת זרה והיתה מוכנה לשלם את הקנס המחויב על-פי החוק במקרים כאלה [...] נמסר לה כי לא ניתן לשלם קנס כל עוד לא מוצאים את העובדת הזרה".

לגבי עצם העסקת עובד זר שלא כחוק בבית שר הביטחון כותב מרגלית: "עמוק בלבו חש הרובד החברתי העליון שזו לא עבירה של ממש ו'כולם' – בחוגם – נוהגים כך. עבירה שעשה אדם ושנה ועבר, אמרו חכמים, נעשית לו כהיתר [...] החוק בישראל אוסר זאת. המציאות בישראל מתירה זאת". על-פי היגיון זה ראוי לשנות את העיקרון של "ישראל היום" ולקבוע כי מעתה הוא יתמוך לא בשלטון החוק, אלא בשלטון המציאות.

אגב, באותו עיתון שבו משמש מרגלית פרשן בכיר מתפרסם הבוקר מאמר מאת יעקב בורובסקי, היוצא להגנת מרגלית במאבקו מול אנשי החשב הכללי, ואף מעלה את האפשרות להעניק לו את פרס ישראל לעיתונות.

מהנעשה מעבר לקו הירוק

כל עמ' 6 בקונטרס החדשות של "מעריב" מוקדש היום לקידום התיישבות יהודים בהתנחלות כפר-תפוח. "היישוב הקיצוני בשומרון הפך לצעיר, תוסס ומבוקש", נכתב בכותרת הגג לידיעה, ומתחתיה מתארת הכותרת המרכזית את ההתנחלות, בהשראת העיר ניו-יורק, במלים "התפוח הגדול". "תכירו את הטרנד הלוהט בשטחים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה. לא מצוין אם מדובר בשטחים הכבושים, המוחזקים או המשוחררים.

עמיחי אתאלי מדווח לקוראי העיתון (נזכיר: על פני כל עמ' 6 של קונטרס החדשות) כי "היישוב כפר-תפוח בשומרון, שבאופן מסורתי היה מזוהה עם אנשי תנועת כהנא, עובר בשנים האחרונות מתיחת פנים מוחלטת בעקבות החלטת הדור הצעיר להתנער מהתדמית הקיצונית. בשש השנים האחרונות הוכפלה כמות התושבים במקום ורשימת ההמתנה למגורים מתארכת כל הזמן".

העמוד כולו נראה כמודעה מטעם היישוב ומעודדי ההגירה להתנחלויות. אתאלי מדווח כי כיום מתגוררים בהתנחלות "קצינים בקבע, עובדי מדינה, אנשי הייטק ואפילו כמה ילדי סלבס מתנחלים". ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, מצוטט כך: "כפר-תפוח הפך בשנים האחרונות לפנינה ולאבן שואבת לזוגות צעירים איכותיים. האוכלוסייה, המיקום והעשייה החברתית הענפה ביישוב תורמים לכך".

לצד הטקסט הפרסומי מודפסים מפה המדגישה את קרבת ההתנחלות לכביש חוצה שומרון וארבעה תצלומים [מנחם ברודי ומירי צחי] של ההתנחלות עצמה. "הזוגות הצעירים מקיימים חיי קהילה מפותחים. מגרש משחקים בכפר-תפוח", קורא כיתוב התצלומים. "בתמונות הקטנות: כפר-תפוח המתחדש".

"פתאום אנחנו חלק מהשטחים", קוראת כותרת ידיעה קצרה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". עקיבא נוביק מדווח על מצוקתם של "תושבים בשכונות צפון ירושלים" ש"מוחים בתוקף על העובדה שהפכו בעיני הקהילה הבינלאומית לחלק מהשטחים השנויים במחלוקת ביהודה ושומרון". מדובר בשכונות פסגת-זאב, נווה-יעקב ורמות.

נוביק מדווח כי חברת מועצת העירייה של ירושלים ותושבת פסגת-זאב יעל ענתבי מוחה על ההתנגדות הבינלאומית לבנייה בשכונה שכן "ברור לכולם שפסגת-זאב היא חלק בלתי נפרד מירושלים". תושבי השכונות, כנראה, מופתעים מכך שהחוק הבינלאומי אינו מכיר בחוקיות התיישבותם במקום. גם קוראי "ידיעות אחרונות" בוודאי יופתעו, אף כי אין בכך כל חדש. הם לא הפכו עכשיו לחלק מהשטחים. מאז ומעולם היו ההתנחלויות כולן חוקיות רק בעיני מדינת ישראל. התעלמות התקשורת מעובדה זו מאפשרת לה, ולתושבי המדינה, להתפלא כל פעם מחדש.

"בנייה לצורך הרס", קוראת כותרת מאמר המערכת של "הארץ", שבו נטען כי אישורי הבנייה שניתנו ל-240 יחידות דיור בשכונות ירושלמיות מעבר לקו הירוק נובעים מ"ניסיון לחבל במאמץ לחידוש המו"מ הישיר בין ישראל לפלסטינים".

לפי הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות", "ההקפאה של נתניהו", ראש הממשלה דווקא מגלה איפוק בעניין זה. "1,300 יחידות דיור בירושלים, שעברו את כל הליכי התכנון והבנייה, אינן מקבלות את האור הירוק שיהפוך אותן מתוכניות על הנייר לאתרי בנייה פעילים", מדווח עופר פטרסבורג. הסיבה להקפאה – "חשש מעימות עם הממשל האמריקאי". על-פי הדיווח, "התוכנית של משרד השיכון היא לאשר בכל פעם בנייה בהיקף מצומצם בירושלים המזרחית ובשטחים, במסגרת התוכניות להוזלת מחירי הדיור".

כל ישראלי

הכותרת הראשית של "הארץ" קוראת: "פערי השכר בארץ גבוהים מכל מדינות האיחוד-האירופי", וזאת בעקבות דו"ח שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זו כותרת חריגה בעיתון, שבדרך כלל אינו מבליט בעמודי החדשות שלו מידע על עניים החיים בישראל.

מוטי בסוק מדווח כי על-פי הדו"ח, "ההכנסה הממוצעת נטו לנפש בחמישון העליון בישראל גבוהה פי 7.5 מההכנסה בחמישון התחתון. במדינות האיחוד-האירופי הפער הממוצע בהכנסות בין החמישונים הוא פי 4.9". ועוד מדווח בסוק כי "כמעט שליש מהישראלים, 29% מהאוכלוסייה, נמצאים בסיכון לעוני. זאת לעומת 16% בלבד בממוצע ב-27 מדינות האיחוד-האירופי [...] המושג 'סיכון לעוני' מתייחס לאדם שיש לו פוטנציאל להפוך להיות עני. מדובר באדם שעבודתו אינה בטוחה, או שהכנסתו, בחלוקה למספר הנפשות במשפחה, קטנה מדי. כיום, עני נחשב בישראל למי שמרוויח כ-2,000 שקל לנפש".

כל עמ' 4 בעיתון מוקדש לסיקור הדו"ח והשלכותיו. "נתוני ההשוואה שפירסמה הלמ"ס אתמול צריכים לזעזע כל ישראלי", כותב בסוק בידיעה נפרדת ומזהיר כי "בקרוב נראה נתוני השוואה עוד יותר כואבים כשה-OECD יפרסם את הנתונים השנתיים (2010) של 34 חברות הארגון, וישראל תמצא את עצמה ככל הנראה בתחתית הטבלאות בכל נושאי הבריאות, רווחה, חינוך ועוני".

"שר האוצר יובל שטייניץ הבטיח לפני כמה חודשים כי מהצמיחה המחודשת עם היציאה מהמשבר הכלכלי, בניגוד לצמיחה של השנים 2004–2008, ייהנו גם השכבות החלשות באוכלוסייה", כותב בסוק. "בפועל נראה כי הבטחות לחוד ומציאות לחוד". בסוק מתאר כיצד המדיניות הכלכלית של הממשלה עתידה דווקא להקשות על העניים ולהיטיב עם העשירים.

גם "כלכליסט" מקדיש לדו"ח את הכותרת הראשית – "הפערים מתרחבים", כשהכוונה היא קודם כל לפערים בין ישראל לאיחוד-האירופי, ואחר-כך לפערים בתוך ישראל בין עשירים לעניים. כל הכפולה השנייה של העיתון מוקדשת להצגת הדו"ח וניתוחו [מיקי פלד].

בעיתונים אחרים התמונה הפוכה. כך יוצא שדווקא העיתונים הפונים לעשירים מדווחים על העניים (גם אם החשש הוא לאו דווקא לגורל העניים, אלא להמשך חברות המדינה בארגון ה-OECD), בעוד העיתונים בעלי התפוצה הרחבה יותר דוחקים את הנושא הצדה.

בעיתון "מעריב", שעורכו דיבר לאחרונה בזכות הנושאים החברתיים, עיתון שאכן מקדיש שטחים נרחבים יחסית לסיקור נושאי חברה ורווחה, מתעלמים הבוקר מהדו"ח. בעמודי החדשות אין לו זכר. במוסף "עסקים" הוא תופס אמנם את הכפולה הפותחת, אך ההפניה על השער קטנה וצדדית. ב"ידיעות אחרונות" ההתעלמות בוטה עוד יותר. הדו"ח אינו מסוקר כלל. לא בקונטרס החדשות ואף לא במוסף "ממון". ב"ישראל היום" יש דיווח על הדו"ח, אך הוא אינו מוזכר בשער. יחד עם זאת, נמצא מקום בשער העיתון להפניה בולטת לידיעה שלפיה בהגרלת הלוטו האחרונה עלו בגורל אותם המספרים בדיוק שעלו בה לפני פחות מחודש.

1+1

כתב "הארץ" אנשיל פפר מתאמץ שלא לחשוף את זהותו של קצין צבא בכיר שהתבטא בדבר ההשלכות האפשריות הקשות של לקיחה בשבי של חייל צה"ל נוסף.

"קצין במטכ"ל", הוא מוגדר בכותרת הידיעה, המתפרסמת בראש עמ' 5 של העיתון. "קצין בכיר במטה הכללי", הוא מוגדר בגוף הידיעה, ולכל אורכה שמו אינו מוזכר. בפסקה הרביעית נכתב כי "הדברים נאמרו על רקע סיום תפקידו של מפקד פיקוד דרום, האלוף יואב גלנט", משפט המובלט גם בליד של הידיעה.

ב"ידיעות אחרונות" חוסכים העורכים מקוראיהם את הצורך לחבר אחד לאחד. "הרמטכ"ל הבא: 'ניסיון לחטיפת חייל יביא לתגובה חריפה במיוחד'", קוראת כותרת לידיעה מאת יוסי יהושוע בתחתית הכפולה הפותחת. שמו ודמותו של גלנט מתנוססים בה בגאון. הציטוטים של גלנט מיוחסים ל"שיחות שקיים גלנט באחרונה" עם קצינים.

ענייני תקשורת

משה רונן מראיין במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" את אל"מ רון ויסברג, ראש מחלקת בטחון מידע בצה"ל, לרגל פרישתו מהצבא וכניסתו לשוק הפרטי. "לצה"ל יש יותר סודות מכל צבא אחר בעולם", אומר ויסברג ומספר על מקרה דומה לזה של ענת קם, שהתנהל הרחק מעיני התקשורת. "טיפלנו בחיילת ששירתה באוגדת עזה והתנגדה מוסרית לחיסולים ממוקדים", הוא אומר. "היא נפגשה עם עיתונאי ומסרה לו מסמכים צבאיים סודיים. היא עמדה לצאת לקורס קצינות – אבל במקומו היא נכנסה לכלא".

חני יודל מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי זכיינית ערוץ 2 קשת מבקשת להכיר בשידורי האודישנים לתוכנית הריאליטי "מאסטר שף" כסוגה עילית, דוקומנטרית. על-פי הדיווח, התוכנית "מאסטר שף" מופקת תוך שיתוף פעולה מסחרי עם החברות אוסם, שופרסל, ניקול, מטבחי דה-קור ועוד, כאשר "ממוצע כל עסקה נאמד בחצי מיליון שקל".

נטשה מוזגוביה ודנה הרמן מדווחות ב"הארץ" כי אתר ויקיליקס יפרסם היום מאות אלפי מסמכים צבאיים סודיים הקשורים למלחמה בעיראק. הפרסום יראה אור בכמה כלי תקשורת במקביל, בדומה לפרסום עשרות אלפי המסמכים הקשורים למלחמה באפגניסטן.

צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" על הצעת חוק חדשה מטעם חברי-הכנסת מרינה סולודקין ורוברט אילטוב, ולפיה עיתון יומי ארצי, שתפוצתו מגיעה ל-40% מנפח השוק של העיתונות הכתובה, יופץ בתשלום מינימלי שייקבע בחוק.

כתבת השער בגיליון "את" החדש מוקדשת לבנות הזוג של הדמויות המרכזיות בסדרה "מחוברים". הראיון עם עידית שריג, אשתו של רן שריג, נפתח דווקא בדברי הגבר, וזאת בעקבות פרסומים על יחסיו עם העיתונאית דנה ספקטור. "מבחינתי, הפרמטרים לרומן מחוץ לנישואים הם שניים", אומר שריג, "אחד – שיהיה מגע מיני, סקס, והשני – שזה יהיה בהיחבא. שני הגורמים האלה לא התקיימו, ואם עוד פעם אחת יגידו את זה, אנשים יתחילו לשלם".