מה יהיה
שעריהם של עיתוני הבוקר מלמדים על חוסר אונים. פעילי חמאס וארגונים עזתיים אחרים שיגרו ביממה האחרונה עשרות רבות של רקטות לעבר שטח מדינת ישראל (צה"ל תקף בעזה), ונכון לעכשיו לא נראה פתרון באופק. את חוסר האונים חשים אזרחים ועורכי עיתונים כאחד. האזרחים באזור הדרום יושבים בחדרי ביטחון ומקלטים, חוששים מפגיעה. לעורכי העיתונים אין גייסות של חיילים, רק כתבים ופרשנים. הם אינם מסוגלים להוביל מבצע צבאי שישנה את המציאות בישראל (וממילא אינם רוצים לדווח על מה שמתרחש בעזה). לכל היותר מסוגלים עורכי העיתונים לפרסם דיווחים ופרשנויות על המתרחש.
אולם הקוראים עלולים שלא להסתפק בכך. עם ישראל דורש תגובה, ועורכי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מספקים לו אותה. במקום להתמקד בדיווחים עובדתיים, פרשנויות והערכות, שני הטבלואידים הללו מעניקים את זכות הדיבור לשלל מומחים ופוליטיקאים שמחלקים עצות מעשיות לפתרון. שער "ידיעות אחרונות" מתהדר בשישה מאמרים עם הפניה ל"פרויקט מיוחד: איך מפסיקים את האש לשטח ישראל?".
"מעריב", שאתמול דיווח על הלחימה בדרום בלי טור פרשנות אחד בעמודי החדשות, מקדם הבוקר בעמוד השער שלו ארבעה טורי פרשנות. לאלוף (במיל') יום-טוב סמיה יש הצעה קונקרטית. סמיה קורא לממשלת ישראל להחליט אם ממשלת חמאס היא לגיטימית או שהארגון עודנו ארגון טרור. אם ממשלת חמאס היא ממשלת טרור, ונראה שסמיה מחזיק בדעה זו, אזי יש להכות בארגון "בראש, בבטן ובזנב" באמצעות התנקשות תדירה במנהיגיו, פעילות מתמדת נגד פעיליו וחסימה מוחלטת של המעברים בין עזה למצרים.
כמו ב"מעריב", גם לאיש הצבא לשעבר של "ידיעות אחרונות" יש הפתרון המפורט ביותר למצב. תא"ל (מיל') רן פקר ממליץ על "מכה חזקה ומתוכננת היטב – מהאוויר, מהים ומהיבשה – על מטרות איכותיות שנבחרו בקפידה וכוללות את מקבלי ההחלטות הבכירים, המפקדות, מרכזי הקשר, מחסני החימוש ובתי-המלאכה שמרכיבים, מייצרים ומתחזקים נשק ותחמושת". לדבריו, "רק פעולה כירורגית, תוקפנית, נועזת ונחושה (תוך הקפדה אמיתית שלא לפגוע בחפים מפשע) תהווה פתרון למצבנו".
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם טור מאת אורי אליצור, השאוב מ"מקור ראשון". אליצור מזכיר כי לישראל היכולת למנוע אספקה חיונית לרצועת עזה כמו גם יכולת להפגיז "הפגזה לא כירורגית ולא ג'נטלמנית של עין תחת עין". אליצור קורא לממשלה לבצע צעדים שכאלה גם במחיר של הוקעה בינלאומית. במלים אחרות, אליצור קורא לצה"ל לצאת למתקפה נרחבת בלי להימנע מפגיעה באזרחים ובעצם ("עין תחת עין") תוך ניסיון מכוון לפגוע באזרחים, כשם שחמאס מנסה בכוונה תחילה לפגוע באזרחי ישראל. קשה לקרוא את המאמר של אליצור בלי להגיע למסקנה כי הוא קורא למדינת ישראל להפר את דיני הלחימה ולבצע פשעי מלחמה. ב"מקור ראשון" מתפרסמת הקריאה הזו כ"מאמר המערכת". ב"מעריב" הקריאה מתפרסמת בראש מדור הדעות של העיתון.
לשם האיזון, ב"ידיעות אחרונות" ניתן פתחון פה גם לאריאלה רינגל-הופמן, שטוענת כי "לצד הרדיפה המתבקשת אחרי היורים, אפשר להקל על העוצר". לדברי רינגל-הופמן, "צריך לנסות שוב ושוב למצוא דרך להידברות עם בעל הבית שם", גם אם זה כולל את ראשי חמאס.
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מציע תא"ל (מיל') שמואל זכאי לצאת ל"מבצע מוגבל בעזה שיחזיר את ההתרעה" ומיד לאחר מכן לבצע הקלות כלכליות על הרצועה. הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, חתום על טור פרשנות שממנו עולה כי לפחות החלק הראשון בהמלצות של זכאי התקבל בממשלה.
"לו אני תושב רצועת עזה הייתי נושא עיני לשמים ומתפלל את תפילת הגשם", כותב פישמן. "ולו אני תושב עזה נבון – לא הייתי שולח את הילדים לבית-הספר בימים הקרובים, ואם אפשר הייתי עובר עם המשפחה לשפת הים, עד יעבור זעם". לפי פישמן, ישראל תנסה להוציא אל הפועל "מבצע צבאי מוגבל", בתקווה שלא יהפוך למערכה מקיפה. פישמן עצמו ממליץ על פגיעה ב"מטרות שלטון ותשתית, בדגש על מטרות צבאיות של חמאס ושל הג'יהאד-האסלאמי" תוך "פגיעה מינימלית באוכלוסייה האזרחית".
מה שפישמן מזכיר, ונעדר מהטורים של תומכי המבצע האחרים, הוא התגובה הצפויה של חמאס. לדבריו, "פעולה צבאית נרחבת" של צה"ל בעזה תביא את חמאס והג'יהאד לשגר טילי פאג'ר-5, שיכולים להגיע עד להרצליה.
לצד העצות מן המומחים, פונים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" לשמוע את עמדת הפוליטיקאים. ב"מעריב" נותנים פתחון פה גם למפלגה לא ציונית אחת, חד"ש, הקוראת להימנע מהסלמה ודורשת נקיטת צעדים דיפלומטיים. ב"ידיעות אחרונות" מצמידים את תצלומיהם של פרצופי הפוליטיקאים לעמדות שלהם, כך שניתן לראות את הקריאה ל"מדיניות ענישה עקבית ולא פרופורציונלית" מודפסת מתחת לתצלום של יאיר לפיד מחייך חיוך רחב.
אגב, מאמר הפרשנות המרכזי ב"מעריב" נכתב על-ידי עמיר רפפורט, שכיהן עד לפני כארבע שנים כפרשן הצבאי של העיתון. רפפורט מדווח על הכנות לפעולה נרחבת של צה"ל בעזה, אך מעריך כי "עדיין יש סיכוי סביר שעם התבהרות מזג האוויר, גם סבב האלימות הזה יגווע".
"ישראל היום" ו"הארץ" אינם עוסקים בחלוקת עצות. יואב לימור, הפרשן הצבאי של "ישראל היום", מעריך כי צפויה "עליית מדרגה בתגובה הישראלית". לפי לימור, ממשלת ישראל תטפס בימים הקרובים ב"מדרגות של אלימות". כל אחת מהן תכלול תקיפה משמעותית יותר על עזה. "אם האש (הישראלית) תיתקל באש (פלסטינית), יעלה צה"ל למדרגה הבאה", כותב לימור. "אם האש (הישראלית) תיתקל בהבלגה (פלסטינית), תושג רגיעה".
המדור הקבוע ב"ישראל היום", "משאל עם", מוקדש הבוקר לשאלה "האם צריך לתקוף בעזה?". בעוד רבקה קרני-שניידר ומשה מושקטל קוראים לתקיפה בעזה כדי להחזיר את כוח ההרתעה, חיים יעקבי משיב כך: "לא צריך למהר לתקוף. צריך לחסל את כל ההנהגה שלהם ולא לספק להם תשתיות".
מתחת לכותרת הראשית של "הארץ" ("בישראל דנים בחידוש חיסול ראשי חמאס") כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף כי גובר הלחץ על נתניהו להגיב ביתר תקיפות. "נראה שהאפשרות העיקרית שעל הפרק היא חידוש מדיניות ההתנקשויות", הם מציינים. "קשה לדעת איך יגיב החמאס על צעד כזה", נכתב בטור, שאינו מפרט את אפשרויות התגובה שבידי חמאס.
עוד כותרות ראשיות
"מלכוד עזה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום [חיים הורנשטיין] של אשה מחזיקה בבנה הפעוט. "צה"ל נערך להחרפת התגובה בעזה ובסוריה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", מעל תצלום [אדי ישראל] של גבר מתבונן בנזקי פגיעת קסאם בתקרת דירה בשדרות.
"איומים ומגעים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", ואילו בכותרת הראשית של "מקור ראשון" מצוטט שר הביטחון אהוד ברק, שאמר כי "אם ניאלץ להיכנס שוב לרצועת עזה, לא נהסס".
מה היה
לצד טורי הפרשנות והעצות, מדווחים העיתונים על מה שהתרחש ביממה האחרונה. בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם "יומן מלחמה" – רשימה כרונולוגית של האזעקות והנפילות שאירעו אתמול בשטח ישראל, מהשעה 07:57 ועד ל-22:31. למעלה מ-40 אירועים, בזה אחר זה, משרטטים טוב יותר מכל ציטוט של תושב האזור את השגרה הבלתי נסבלת של חיי האזרחים בדרום. כל יתר הכפולה הפותחת מוקדשת לסיפורים "אנושיים" פרטיים.
בכפולה השנייה מדווחים יוסי יהושוע, איתמר אייכנר ורוני שקד כי ביומיים האחרונים נורו לעבר ישראל למעלה מ-100 רקטות. "בלשכת ראש הממשלה אמרו אמש כי נתניהו החל להכין את דעת הקהל הבינלאומית לאפשרות של פעולה ישראלית ברצועת עזה". בינתיים, כך מצוין בידיעה, "היתה התגובה הישראלית לירי מדודה", וזאת "בהנחיית הדרג המדיני". בידיעה אין אף מלה על התגובה הזו. אפילו לא מצוין שצה"ל ירה אתמול לעבר מטרות בעזה, שלא לדבר על תוצאות הירי.
ב"ישראל היום" הסדר הפוך – קודם ידיעה על הפגיעות של הרקטות בישראל, אחר-כך עמוד עם "סיפורים אנושיים". בידיעה החדשותית, מאת גדי גולן, שלמה צזנה, דניאל סריוטי ולילך שובל, מוזכר כי צה"ל תקף בעזה בלילה שבין שלשום לאתמול. מעבר לכך לא נכתב דבר על פעולות צה"ל ביממות האחרונות בעזה ותוצאותיהן.
ב"מעריב" מדווחים אחיקם משה דוד, אורי בינדר, אלי ברדנשטיין ועדי חשמונאי כי "ישראל צפויה להסלים בימים הקרובים את תגובתה בעזה בעקבות האירועים האחרונים, אם כי לא צפויה יציאה למבצע קרקעי נרחב דוגמת עופרת-יצוקה". בעומק הידיעה מוזכר כי בתקיפות צה"ל "נהרגו שבעה פעילי טרור".
ב"הארץ" מדווחים גילי כהן, יניר יגנה, ברק רביד ואבי יששכרוף כי אתמול נחתו 75 רקטות ביישובי הדרום, וכי ביומיים האחרונים נפצעו שבעה ישראלים, ארבעת החיילים שנסעו בג'יפ שנורה ושלושה אזרחים. כמו כן מדווח כי חיל האוויר תקף אתמול כמה פעמים ברצועה, הפציץ מחסני נשק ואתרי שיגור רקטות וחיסל שני פעילים של הג'יהאד-האסלאמי, "שלפי מקור צבאי עמדו לשגר רקטות לשטח ישראל". בעומק טור הפרשנות של הראל ויששכרוף, בסיום הפסקה השמינית של הטקסט, נכתב כי "לפי הפלסטינים, חמישה משבעת ההרוגים בפעולות צה"ל ברצועה מאז שבת הם אזרחים, מתוכם שני ילדים".
לפי דיווח של סוכנות AP, אתמול נהרג אדם אחד בעזה מירי צה"ל ולמעלה מ-30 נפצעו.
אפסייד
הידיעה הכלכלית המרכזית של היממה האחרונה נוגעת לאיש העסקים יוסי מימן, שהודיע כי יעביר את השליטה באמפל לבעלי אגרות החוב של החברה.
בכותרת המשנה לידיעה על כך ב"ממון" [גולן חזני] נכתב: "לדברי מקורבים למימן, הצעד בא בעקבות ההבנה כי מיעוט קיצוני בקרב מחזיקי האג"ח פועל בכל דרך לא להגיע להסדר שיאפשר את החזר החוב למחזיקים". בליד של הידיעה נכתב: "המקורבים למימן הזכירו כי נציגויות בעלי האג"ח כבר חתמו עם אמפל על שני מתווים להסדר חוב, ואלה טורפדו, דבר שאילץ את החברה להגיש בקשה להגנה מנושים". למעשה כל הידיעה של חזני מוקדשת לעמדת ה"מקורבים", אין בה אפילו רמז לעמדת הצד האחר.
אותו חזני הוא אחד משלושה כתבים [לצד רחלי בינדמן ושניר הנדלר] שחתומים על הידיעה המרכזית של "כלכליסט" הבוקר. הידיעה כוללת לא רק את עמדת ה"מקורבים" לטייקון, ולמעשה מביאה בעיקר את עמדת ה"מרוחקים" ממנו. "יוסי מימן הבין שנכשל ולכן הוא מוותר על אמפל", נכתב בכותרת הידיעה, ציטוט ממסר שהעבירו אתמול שני הגופים המוסדיים פסגות ומיטב.
בטור פרשנות נלווה מסמן גולן פרידנפלד את המקרה של מימן ואמפל כקו פרשת מים. "בעלי בית אחרים שיחליטו שהם רוצים להעביר את החוסכים דרך המספרה שלהם יחשבו פעמיים. פתאום הסיכון ייראה להם מוחשי. [...] אם יש חברה שהמשקיעים המוסדיים היו צריכים לקחת אותה מבעליה הנוכחיים הרי שזוהי אמפל", הוא כותב. "[...] אם המוסדיים ייאבקו על הסדרי החוב וינקטו את הצעדים החריפים ביותר העומדים לרשותם, יש סיכוי שמשהו ישתנה בדפוס הפעולה שאיפיין את שלוש השנים האחרונות בגל הסדרי החוב".
בשער "דה-מרקר" מתפרסם הבוקר מאמר מאת אסא ששון, הפונה לבעלי האג"ח של החברה ודורש מהם לתבוע ממימן להחזיר את הכספים. "בשנים האחרונות הסבה אמפל למשקיעים בה רק כאב לב", כותב ששון. "שווי מניותיה נמחק כמעט לגמרי, והיא גם מעולם לא חילקה דיבידנד לבעלי המניות. באותו זמן, אמפל שילמה משכורות עתק לעובדיה (סמנכ"ל הכספים אירית אילוז השתכרה בשבע שנותיה באמפל יותר מ‑10 מיליון דולר במזומן, לא כולל אופציות), והחזיקה משרדים ריקים ומפוארים.
"עכשיו על הגופים המוסדיים לאמץ חשיבה שונה, כמו זו שראינו בקרן יורק ובקרנות זרות אחרות, ולא לפחד לקחת לידיהם את השליטה בחברה. על ההפסדים של אמפל הגופים המוסדיים כבר שילמו; אם יקבלו לידיהם את השליטה, יוכלו לפחות ליהנות מעלייה עתידית בשווי החברה (אפסייד). לא די בכך: יש לערוך חקירה מקיפה על עסקות בעלי העניין שאיפשרו למימן לגרוף כ‑300 מיליון דולר, ולהאריך את ההלוואה בסך 22 מיליון דולר שהעניקה לו אמפל בדצמבר 2011, כשמצבה הקשה כבר היה ידוע. אם צריך, יש גם לתבוע את בעל השליטה. מימן אינו בעל השליטה הישראלי הראשון שמאבד את החברה לטובת בעלי האג"ח – דפי-זהב קדמה לו בכך. אסור שהוא יהיה האחרון".
מוסף "עסקים" של "מעריב" מתמודד עם הידיעה הכלכלית המשמעותית הראשונה בתקופת בן-צבי בדרך של התעלמות. בטור "סקירת מסחר" מוזכר כי מימן הודיע על מסירת השליטה בחברה לבעלי האג"ח, בלי כל פירוט.
מהנעשה ב"מעריב"
במוסף "הערב" של "גלובס" התפרסם אתמול תצלום [אמוץ טוקטלי, מפיק "סופשבוע"] של דסק החדשות ב"מעריב". בתצלום נראו שלושה עובדים – שתי נשים וגבר. לנשים כיסוי ראש, לגבר כיפה סרוגה. "שלמה בן-צבי העביר את התשלום הראשון על עיתון 'מעריב'", נכתב בכותרת הידיעה של לי-אור אברבך. לפי אברבך, בן-צבי מחפש כעת שותף חדש ל"מעריב".
"המגזין", מוסף "מעריב", עדיין נושא את כותרת המשנה "כולל 'ז'ורנל'", על אף שאין עוד זכר למוסף התרבות, שהושק אך לפני שנה וחודש. כמו אתמול, "המגזין" תופס שמונה עמודים בלבד וכולל שני טקסטים מערכתיים (כתבה אחת, מתורגמת מה"אובזרבר", עוסקת בלגליזציה של מריחואנה בארה"ב. אחריה מתפרסם המדור "אלכוהול" מאת מני פאר).
מוסף "עסקים" צומח הבוקר לתריסר עמודים, שלושה מהם מוקדשים לחדשות. הידיעה המרכזית שהובילה את המוסף אתמול פורסמה במקביל ב"מקור ראשון" כ"מאמר המערכת". הבוקר הידיעה המרכזית של המוסף חדשותית למהדרין (הלבנת הון ב-HSBC), וכמו אתמול היא חתומה על-ידי עורך המוסף, ערן בר-טל.
עוד ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי בעקבות סיכום עם החשב הכללי במשרד האוצר, מאות עובדי מדינה יוכלו לקבל לביתם את "ישראל היום" חינם. עוד מדווח טוקר כי קשת, זכיינית ערוץ 2, ביקשה מבעלי המניות הזרמה של 50 מיליון שקל.
ב"הארץ" מדווח אנשיל פפר על המשבר ב-BBC, בעקבות התפטרות המנכ"ל. "כיצד ארגון עם סטנדרטים עיתונאיים מחמירים כמו ה-BBC נכשל באופן כל-כך קולוסלי בהאשמות חמורות כאלה באחת מתוכניות הדגל שלו?", שואל פפר. "ברשת הסבירו עובדים רבים שכבר חודשיים הם מצויים בהלם".
ב"גלובס" התפרסם אמש ראיון שערכה גתית פנקס עם בתו של רוברט מקסוול, ג'יסליין. בין היתר מתייחסת בתו של איל העיתונות למצבו של "מעריב". "אני בטוחה שאבא שלי היה עצוב לראות מה שקרה לעיתון לו היה חי", היא אומרת. "הוא אהב אותו מאוד ואני מאמינה שהיה מחזיק היום ב-100% מהמניות. הוא לא היה נותן לו למות. בכלל, הוא לא היה נותן לעולם לאף עיתון למות".
הילה רז מספקת ב"דה-מרקר" סקירה של "הסכנות המשפטיות שאורבות לכם ברשתות חברתיות".
ל"מעריב" צורף היום אינסרט קטן שהודיע כי העיתון מחפש מחלקי עיתונים למנויים (רכב/קטנוע – חובה). לפרטים: 03-5632215.