נוצרייה אוונגליסטית בצעדת ירושלים, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

הניצחון של אדלסון

העיתונות הישראלית מקדישה הבוקר תשומת לב ניכרת לתוצאות העימות הטלוויזיוני הראשון במירוץ לנשיאות ארה"ב בין המועמד הרפובליקאי מיט רומני לנשיא ומועמד הדמוקרטים ברק אובמה. היחס של לפחות כמה מכלי התקשורת למירוץ הנוכחי אישי, כמעט יצרי. גם משום שבדורות האחרונים ישראל היא מדינת חסות של המעצמה האמריקאית, ועל כן זהותו של היושב בבית-הלבן עשויה להשפיע על גורלה; גם משום שראש ממשלת ישראל הנוכחי, בנימין נתניהו, נראה כמי שמשתף פעולה באופן מלא עם מסע הבחירות של רומני; גם משום שהמממן הגדול ביותר של המועמד הרפובליקאי, המממן הגדול ביותר בתולדות הקמפיינים הנשיאותיים בארה"ב, הוא בה בעת המממן של העיתון של לשכת נתניהו, העיתון ששינה מהיסוד את יחסי הכוחות בענף הפרינט בישראל. שלדון אדלסון, איש עסקים ופילנתרופ.

אדלסון, אגב, נכח באופן אישי, יחד עם רעייתו ד"ר מרים, באולם בקולורדו שבו נערך העימות הטלוויזיוני. הוא יכול היה להתרשם במו עיניו ממה שלדעת כל הפרשנים היה ניצחון מוחץ של רומני על אובמה.

"הניצחון של רומני", נכתב בשער "ישראל היום", עיתונו של אדלסון (ונתניהו ורומני). "ההפסד והתירוצים", נכתב מנגד בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המסקר את המירוץ מנקודת המבט של אובמה (לאו דווקא מאהבת מרדכי). "הכל פתוח", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", שאף היא מתייחסת להשפעת העימות על הבחירות לנשיאות. "רומני ניצח בעימות וצימצם את הפער בסקרים", מכריזה הבוקר הכותרת הראשית של "מקור ראשון". "רומני הביס את אובמה בעימות, אך עדיין מפגר מאחוריו במירוץ", מנחמת כותרת בתחתית שער "הארץ".

גם הבוקר לא מדווח "ישראל היום" על הקשר הפיננסי חסר התקדים שבין מממנו למפלגה הרפובליקאית בארה"ב ומועמדה לנשיאות. בשבוע שעבר, באיחור שערורייתי של כמה חודשים, הזכיר זאת בועז ביסמוט במסגרת ידיעה חדשותית על ראיון שהעניק אדלסון לאתר "פוליטיקו" ("שלדון אדלסון תרם עד עתה 70 מיליון דולר למערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות, והוא מתכנן להגדיל את תרומתו לסכום שיגיע ל-100 מיליון דולר"). מצער להיווכח כי ב"ישראל היום" הגיעו למסקנה שבכך הם פטורים להבא מגילוי נאות נוסף על הקשר הגלוי בין מייסד העיתון ומממנו לבין רומני.

"רומני, בנוק-אאוט", מכריזה כותרת ידיעה חדשותית בעיתון "ישראל היום", אף כי בטור פרשנות נלווה מסייג ביסמוט ומבהיר כי "למרות הנוק-אאוט שספג אובמה, הוא לא צנח לקרשים". ביסמוט, עורך חדשות החוץ בעיתון, מתאר את העימות כקרב אגרוף שבו "מצד אחד ראינו מועמד רפובליקאי אנרגטי, אפקטיבי ונחוש, ומצד אחר נשיא כבוי, שספג מהלומות כמו מתאגרף מתחיל (ולהבדיל, מתאגרף מעבר לשיאו) שלא מבין בדיוק מה הוא עושה בזירה".

שער המוסף "ישראל השבוע" מוקדש אף הוא לעימות בין אובמה לרומני. "נקודת מפנה?", תוהה הכותרת על רקע תצלום גדול של השניים. במאמר המוקדש לניתוח העימות משיב פרופ' אברהם בן-צבי בסימן שאלה משלו. כן, הניצחון היה חד-משמעי. לא, לא בטוח שתהיה לזה השפעה שתכריע את הנשיאות. כן, האפשרות למהפך נראית היום מציאותית יותר מאשר לפני יומיים.

"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, שמנהל מלחמת הישרדות אכזרית מול העיתון של אדלסון, אינו מפגין חיבה יתרה למועמדו של איל ההימורים. בגיליון שירד לדפוס שלשום בלילה, בשעה שבה העימות האמריקאי התנהל, התנוססה בשער "ידיעות אחרונות" הכותרת "אובמה ניצחה את רומני". כל כפולת האמצע של העיתון הוקדשה לידיעה מטופשת, על תחרות שאירגן העיתון בין מתכוני עוגיות של נשות המועמדים לנשיאות, תחרות שבה זכה המתכון של אשת הנשיא המכהן. כאמור לעיל, משאלת הלב הקונדיטורית לא היתרגמה למציאות.

אולי בשל תוצאות העימות, סיקורו בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" לוקה בחסר. הידיעה בכפולה הפותחת, מאת אורלי אזולאי, קצרצרה, ועיקרה מוקדש לתירוצי המפסיד. היא נפתחת לא בתיאור העימות, אלא בנאום תגובה שנשא אובמה כמה שעות לאחר מכן, ובו השיב לכמה מן הטיעונים שהעלה רומני. תיאור נרחב של העימות, אף הוא מאת אזולאי, מתפרסם (אך לא מובלט) ב"מוסף לשבת". שער "ידיעות אחרונות" מכיל תמצית של שני מאמרי פרשנות על העימות, מאת סבר פלוצקר ונחום ברנע. המאמרים המלאים אינם ארוכים בהרבה מהתמצית, ומשולבים בטורים הקבועים של שני הפרשנים במוסף "ממון" ו"המוסף לשבת". שניהם מסכימים שרומני ניצח ניצחון מוחץ. הראשון מדגיש את חשיבות הכלכלה, האחר את חוסר ההשפעה של עימותים על תוצאות הבחירות.

כדי להבין מעט טוב יותר את הכוחות המניעים את "ידיעות אחרונות", בהתייחסו לעימות אובמה-רומני ובכלל, כדאי לקרוא משבצת קטנה בעמ' 11 של "המוסף לשבת" המוקדשת לנח מוזס ז"ל, העורך האחראי הראשון של "ידיעות אחרונות", שנהרג בתאונת דרכים לפני 27 שנה. "אנו מאמינים", נכתב בטקסט שחתום עליו "בית 'ידיעות אחרונות'", "שלמרות הדאגה התמידית שלך, מתנגב לשפתותיך, לשנייה קלה בלבד, חיוך קטנטן. אבל רק לשנייה. כי כמו בעבר ובהווה, כך גם בעתיד – אנחנו איננו מרוצים ורגועים. תמיד נהיה מוכנים לעשות כל שנדרש, במטרה לשמור על מפעל החיים שלך".

הדגש כאן הוא על הביטוי "כל שנדרש". זו תפיסת העולם הדורסנית של "בית 'ידיעות אחרונות'", שהגיעה לשיאיה בשנות המונופולין. זו גם תפיסת העולם של היריב הנוכחי, "ישראל היום". באותו ראיון שהעניק אדלסון לאתר "פוליטיקו" אמר המיליארדר: "אני חי לפי האמרה כי הניצחון הוא לא הכל – הוא הדבר היחיד. על כן אני עושה את כל מה שאפשר, כל עוד זה מוסרי, אתי, עקרוני וחוקי". כל שנדרש לעומת כל מה שאפשר. הבדל מכריע בין נח מוזס וממשיך דרכו ארנון (נוני) מוזס לבין שלדון אדלסון הוא שלאדלסון יש יותר כסף.

דובר קבוצת אי.די.בי

"בשנים האחרונות הובאו בטור הזה לא מעט נבואות באשר לעתיד מפעלותיו של אדלסון, איל קזינו והימורים אמריקאי-יהודי", כותב בן כספית בעמ' 7 של "מעריב". "כולן מתגשמות כעת לנגד עינינו. רבותי, מה שאנחנו חווים עכשיו זו 'השתלטות עוינת'. כוח עצום, בלתי נשלט, בלתי עציר, מגיע מבחוץ ומחסל את הכוחות המקומיים בזה אחר זה. כמו בסרט חייזרים עתידני. הכוחות המקומיים הם אנחנו. 'מעריב', 'הארץ', ערוץ 10, 'גלובס', אחר-כך יגיע תורו של ערוץ 2. בסוף יבוא גם 'ידיעות'. לאף אחד מאלה אין די עוצמה כדי לדגדג את ברון ההימורים מלאס-וגאס ומקאו. המחזורים השנתיים של כולנו ביחד נכנסים לו לקופה הקטנה. מה שהוא יחליט, זה מה שיהיה. והוא רוצה שרק 'ישראל היום' יהיה כאן. בחינם, לכל דורש, ובלי מלה רעה על ביבי ושרה".

טורו של כספית תופס את כל התוכן המערכתי בעמ' 7. את כל התוכן המערכתי בעמ' 6 תופסת ידיעה מאת "כתב 'מעריב'", המביאה את עיקרי החלטתה של נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ורדה אלשיך, לאשר לנאמני "מעריב" לקחת מבנק דיסקונט הלוואה של 16 מיליוני שקלים. ידיעה זו ממוסגרת כביקורת על עופר נמרודי מחד ושיר הלל לנוחי דנקנר מאידך.

"השופטת אלשיך על מחויבותו המוסרית של נמרודי כלפי עובדי 'מעריב'", נכתב בכותרת הגג, המובילה היישר לציטוט שמשמש כותרת לידיעה: "ראוי שכל בעלי המניות ייתנו סיוע כספי לעיתון, לא רק אחד שדואג לעשות". בכותרת המשנה מובהר כי אמש החליטה חברת דסק"ש שבשליטת נוחי דנקנר להלוות לעיתון 8 מיליון שקלים נוספים. "בכך הובטח תשלום משכורות ספטמבר לעובדים", מודגש.

בסיום הידיעה מובאת בהרחבה תגובת דובר קבוצת אי.די.בי, הנושאת אותו המסר של הידיעה – דנקנר מזרים כספים ודואג לעובדים, נמרודי לא ("נוחי דנקנר הבטיח לעובדי 'מעריב' מלכתחילה, כלומר עוד לפני שהחלו ההפגנות, כי משכורות ספטמבר ישולמו במועדן וכי הוא יפעל יחד עם העובדים לכל אורך הדרך על מנת שיישמרו זכויותיהם ובכלל זה הפנסיה והפיצויים. אנו מברכים על ההחלטה החשובה של בית-המשפט ונמשיך לסייע. אנו פונים בקריאה לחברת הכשרת-היישוב, שותפתנו ב'מעריב', להשתתף גם היא במתן הסיוע הכספי לעיתון ובהבטחת זכויותיהם של עובדי 'מעריב'"). נוסף לכך מתפרסמת בסיום הידיעה תגובה קצרה של הכשרת-היישוב ותגובת הנאמנים מטעם בית-המשפט. תגובת עיתונאי "מעריב" אינה מוזכרת.

פרסום ידיעה זו, תוך התעלמות מעמדת העובדים, מסתמן כקו פרשת מים נוסף במאבק של עיתונאי "מעריב" על עיתונם וזכויותיהם. בעקבותיה הקים הבוקר הוועד חשבון ברשתות החברתיות טוויטר ופייסבוק ופירסם את ההודעה הבאה:

"הבהרה: במסווה של כתבה עיתונאית, שחתומה על-ידי 'כתב מעריב' ומפורסמת הבוקר בעיתון עם הפניה מהשער, יוצא העורך הראשי שוב להגנתו של בעל השליטה לשעבר, נוחי דנקנר, מבלי להקפיד על סטנדרטים עיתונאיים ראויים כמו קבלת תגובה מגופים רלבנטיים (במקרה זה העובדים), וזאת לאחר שרק בשבוע שעבר התנדב אותו עורך ראשי בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת לייצג את דנקנר ולא את עיתונאיו ועובדיו".

לפי עיתונאי "מעריב", אם כן, מה שמתפרסם על פני כל עמ' 6 של העיתון כלל אינו תוכן מערכתי, אלא תוכן דוברותי. העורך הראשי, ניר חפץ, אינו מתפקד כמי שעומד בראש מערכת החדשות של העיתון ומייצג את כלל העיתונאים שעובדים תחתיו מול ההנהלה, כפי שניתן היה לצפות מעורך ראשי בכלי תקשורת, אלא נותר בתפקידו הקודם – יועץ בכיר לנוחי דנקנר ונאמנו. מתוקף תפקיד זה, תוך ניצול הסמכות שמעניק לו התפקיד הרשמי שלו, הוא ביצע השתלטות עוינת משלו על עמ' 6 בעיתון, כדי לשמש דובר נוסף של קבוצת אי.די.בי, במקביל לדובר הרשמי.

הטענות הללו של עיתונאי "מעריב", ועוד יותר מכך הפומביות החריגה שנתנו לטענותיהם, הן התפתחות בעלת משקל ביחסי ועד העיתון עם חפץ ודנקנר. בתחילת דרכה של מחאת העובדים ב"מעריב" חפץ "נשכב על הגדר למען דנקנר", כפי שהגדיר זאת שלמה מן בכתבתו המקיפה על עידן חפץ ודנקנר ב"מעריב", שהתפרסמה באתר זה. מאז נראה היה כי הרסן משתחרר מעט: גם הפגנות שהתקיימו מול ביתו של דנקנר זכו לסיקור, גם שלטים שנשאו סיסמאות נגדו הופיעו בעיתון.

בכתבה שפורסמה אתמול במוסף "G" של "גלובס" תיארה חן שליטא את מאבק עובדי "מעריב" כפי שהוא משתקף מחדר המערכת, ובין היתר ציטטה את יו"ר הוועד חגי מטר, שאמר לה: "אם בימים הראשונים היה עורך העיתון, ניר חפץ, מתקשר אלי ב-23:30 כי לא היה מרוצה מאיזו תמונה או שהיה מבקש לתקן ניסוח, אפשר לומר שעברנו תהליך. יש לנו היום יותר חופש פעולה, גם בדיווחים כלפי דנקנר".

אתמול, כך נראה, נרשמה נסיגה משמעותית בחופש הפעולה של עיתונאי "מעריב" לבטא את עמדתם מעל דפי העיתון שבו הם עובדים. בכתבתה ב"גלובס" מתארת שליטא את השינוי שחל בבית משפחת דנקנר בין מועד קיומה של הפגנה אחת למועד קיומה של הפגנה אחרת: "מאז ההפגנה הקודמת מול ביתו של דנקנר בשישי האחרון הוסיף דנקנר לגדר שהקיפה את הבית הגבהה נוספת, שתסתיר אותו כמעט לגמרי". עורך "מעריב" ניר חפץ הוסיף אתמול בלילה הגבהה משלו לחומה המגנה על בעל השליטה (היוצא). ועד עיתונאי "מעריב" מצא בה פרצה מקוונת. עד שלא יפיל את החומה כליל ויבטא את עמדתו גם מעל דפי העיתון, על כל קוראי "מעריב" לדעת: "מעריב" עדיין נמנה עם קבוצת אי.די.בי.

עמדת תם

החלק העליון בשער "הארץ" מוקדש לקריקטורה המקדמת את טור הפרשנות הפוליטית של יוסי ורטר, שבאדיבות המשבר בעיתונות הדפוס והיזמות של קברניטי "הארץ", מופיע בשבועות האחרונים בקונטרס מאוחד שמכונה "הארץ שישי" ומרכז בתוכו את כל חומרי האקטואליה וסיכומי השבוע, כדי שלא יחזרו עוד המקרים המצערים מן העבר, בתקופה שבה היה לעיתון מוסף שבועי נפרד לענייני אקטואליה, וקוראי "הארץ" נאלצו, כך מספרים הוותיקים, להניח בצד את עמודי החדשות ולהרים במקומם את מוסף "השבוע".

ורטר מקדיש את טורו לעימות שפרץ השבוע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון אהוד ברק. "צריך היה לראות ולשמוע את שרי הליכוד מתנפלים השבוע בציפורניים שלופות על אהוד ברק כדי להבין כד כמה הבחירות כבר כאן. [...] נתניהו המיר, לפי שעה, את המתקפה המתוכננת באיראן במתקפה על שר הביטחון". בהמשך טורו כותב ורטר: "ברור מה מרוויחים שרי הליכוד מכך שהם עולבים בברק ומציגים אותו כחתרן בלתי נלאה, אבל מה יוצא לנתניהו מהקטטה המכוערת עם שר הביטחון?". שאלה זו עמדה במוקד פרשנות של מתי טוכפלד ב"ישראל היום", שטען כי היא העדות לכך שאין מדובר באיזו תוכנית מתואמת בין השניים.

הבוקר מצטרף אל טוכפלד עמית סגל, שכותב במדורו שב"מקור ראשון" כי "חובבי תיאוריות הקשר שטענו כי מדובר בתרגיל מאורגן לשני החברים מהסיירת כנראה לא הבינו: הצמד-חמד הזה כבר לא יתכנן יותר מבצעים ביחד". מנגד, בן כספית מבקש לטעת ספק בקרב קוראיו. "יש סיכוי שכולנו, כרגיל, הולכים שולל", הוא כותב. "[...] על-פי הערכה של כמה אנשים מנוסים במערכת הפוליטית, הכל מתוכנן. הקרע בין ברק לנתניהו נועד למטרה אחת בלבד: להעמיד את ברק בראש מחנה המרכז-שמאל, כדי שחצי דקה אחרי הבחירות אפשר יהיה להעביר אותם שוב את הכביש לחיקם החם של נתניהו ואדלסון".

אמיתי או לא, הקרע בין ראש הממשלה לשר הביטחון מעמיד במצב לא פשוט את הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, שמחד נחשב למקורבו של ברק, ומנגד כותב בעיתון המחויב קודם כל ומעל לכל לראש הממשלה. שלשום פיקפק מרגלית כי ברק חתר תחת נתניהו. הבוקר הוא ממשיך במגמה. בכפולה הפותחת של עמודי החדשות קובע מרגלית כי פגישתו של ברק עם ציפי לבני אינה "חתירה" תחת ראש הממשלה. במדורו הקבוע במוסף "ישראל השבוע" מבקש מרגלית לשכנע כי המאמר המהלל על אהוד ברק, שפירסם עורך "הארץ" אלוף בן, לא בא בעקבות פגישת תדרוך עם שר הביטחון.

על הפגישה של ברק עם רם עמנואל, מקורבו של ברק אובמה, כותב מרגלית: "לתומי סברתי כי חילקו ביניהם את העבודה". על השלכות הקרע כותב מרגלית כי "אפשר ששני הניצים יוצאים נשכרים". על תחושתו שלו אפשר ללמוד מהמשך טורו: "ניפוצה של מערכת יחסים כה הדוקה – שרסיסים עסיסיים ממנה ידלפו לפני פתיחת הקלפיות – מעורר מבוכה".

ידיעה אחת

ג'קי חורי מדווח ב"הארץ" על פעילות מחאה שהתקיימה אתמול בלוד, מול בניין המתנ"ס בשכונת רמת-אשכול. "התושבים מוחים על כך שהמתנ"ס היחיד בשכונה, בה 70% מהתושבים ערבים, מנוהל על-ידי גרעין תורני ואין בו כל פעילויות לאוכלוסייה הערבית", כותב חורי. "בעיר יש שישה מתנ"סים, אך כולם נמצאים בשכונות יהודיות, ואף אחד מהם לא משרת את התושבים הערבים".

ענייני תקשורת

בעמ' 8 של "מעריב" מתפרסמת מודעה הקוראת לעשות מנוי על העיתון "דווקא עכשיו", ומבטיחה למנויים מנוי לגליונות יום שישי ולמגזין "את" ב-69 שקל לחודש בלבד, בתוספת ספר מתנה.

בעיתון "גלובס" דיווחו אתמול חן מענית ולי-אור אברבך כי נאמני "מעריב" הציעו לעובדים לרכוש את העיתון. "ההצעה הזאת מושכת עד כדי רומנטית", כותב על כך הבוקר גיא רולניק ב"דה-מרקר". "[...] ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט הזה היא כבר סיפור אחר לחלוטין".

נתי טוקר מדווח בתחתית עמ' 11 של "הארץ" כי עובדי העיתון שבתו שלשום ועל כן אתמול הוא לא הודפס.

יובל יועז מרחיב ב"גלובס" על הדיון הנוסף שיתקיים בבית-המשפט העליון בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין.

לרגל טורו ה-500 ב"ידיעות אחרונות" מקדיש יאיר לפיד את מדורו השבועי לעיתונות וחשיבותה. לפי לפיד, "אם מישהו טוען שחיילי השייטת הם פושעי מלחמה, תפקידה של העיתונות לחשוף את רשת התעמולה האנטי-ישראלית העומדת מאחורי הטענה".

במדורו של סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מסביר הפרשן הכלכלי הבכיר מהו בלוג ("מיני-אתר ברשת, אישי או קבוצתי") וכותב כי מיטב ומירב הדיון הכלכלי נערכים בימים אלה בבלוגים. לדבריו, "מספר הבלוגים הכלכליים באנגלית בלבד נאמד במאות". הוא מפנה את הקוראים לשישה מהם.