הכותרות הראשיות
סיכום כותרות העיתונים היום: אתמול המשיך לרדת גשם ותשתיות המדינה החלו לקרוס. ולכותרות בהרחבה: "מדינה במים" ו"מגה-חורף" ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" בהתאמה. "הערכת נזקי הסערה: כחצי מיליארד שקל"; "עשרות לכודים עקב הצפות חולצו ברחבי הארץ, כוננות שלג בירושלים"; ו"מדינה מוצפת: פצועים, נזק כבד ועשרות מפונים" בעיתונים למבוגרים "מעריב", "מקור ראשון" ו"הארץ" בהתאמה. התמונה המרכזית על שערי העיתונים, ואצל רובם גם היחידה, היא של נתיבי איילון במקטע שבלב תל-אביב, המוצפים בחלקם על-ידי נחל איילון, שעלה על גדותיו המבוטנות.
העיתונים עושים כל שביכולתם לדווח על פגעי מזג האוויר, אולם מגיבים להם כמו כבישי ישראל: התגובה הרגשית העולה על גדותיה מייצרת הגזמות ומציגה את העיתונאים כעדה היסטרית למדי. "פגעי מזג האוויר החמורים ביותר זה 20 שנה", טוענת כותרת המשנה לראשית של "מעריב", וההוכחה הראשונה שהיא מספקת לאותה טענה – "מאות אלפים נתקעו בפקקים" – אינה מגבירה את אמינותה של הקביעה המשונה (ב"הארץ" הנחה: מזג האוויר הוא הסוער ביותר "זה עשור"). הכותרת הראשית עצמה, המציעה "הערכה" של נזקי הסערה, חובבנית כרגיל בתחום הערכות הנזקים החפוזות, ומקריאת הטקסט הקצר עצמו עולה כי עבור עורכי השער, 280 מיליון הם "כחצי מיליארד" (ערן בר-טל, עורך מוסף הכלכלה, כותב למשל, ספק בצחוק, כי צריכת הדלק המוגברת בפקקים שהתארכו דווקא הכניסה כסף עודף לקופת המדינה).
על שער "ישראל היום" נטען כי "תל-אביב הפכה לעיר במצור", זאת חרף העובדה שניתן להגיע אליה בכבישים רבים שאינם נתיבי איילון (וסוד קטן: ניתן להיכנס אל תל-אביב גם לא בנהיגה במכונית). ידיעה בכפולה הפותחת של העיתון, וידיעות בעיתונים המתחרים, מדווחות כי תוכנת הניווט וייז הפנתה נהגים לאיילון החסום (במקרה נסעתי גם אני בתל-אביב אתמול בצהריים בשעות העומס כשווייז הפנה אותי לאיילון, שהתברר כלא חסום וכמעט ריק ממכוניות – תענוג). עמירם ברקת תוהה על שער "גלובס" מדוע לא מנקזים את הנחל, פותרים את בעיית ההצפה ומפנים מקום למסילת רכבת רביעית.
הגשמים והצורך הבלתי מוסבר של עורכי העיתונים ללהג עליהם עד בלי די מנפיקים גם כמה טקסטים חינניים, פה ושם. אייל לוי תובע ב"מעריב" את עלבונו של נחל איילון, עמיר בן-דוד את עלבונם של נחלי ישראל כולם ב"ידיעות אחרונות", דן מרגלית מעלה ב"ישראל היום" קרעי זכרונות. "יש באוויר איזו תחושה חגיגית", כותב מרדכי חיימוביץ' בטור שתמציתו מודפסת על שער "מעריב", "איזה ניקיון שהארץ הזאת חיכתה לו. שטיפה משמים שתנער את כל הגועל נפש של הבחירות האלה, את כל ה'הרפזים' למיניהם, שתחזיר את כולנו לפסים. שתכפה עלינו להתמסר לטבע. לברכה, לפולחן החורף". אבל עם כל הכבוד לטפטופים של הימים האחרונים, הרי אין באמת חורף בישראל.
ובכל זאת, יש מי שעבורם גשם אינו רק מטרד או פקק תנועה. כתבת השער של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", מביאה את רשמיו של עקיבא נוביק, ש"העביר לילה מייאש עם ההומלסים של ירושלים". ב"הארץ" כותב רועי צ'יקי ארד על ביקור בשכונת הארגזים המוצפת.
בחירות 2013
עמרי מניב מדווח ב"מעריב" על כך שמנהל תיכון בתל-אביב, רם כהן, זומן לשימוע לפני פיטורים משום שכתב מאמר פוליטי שפורסם ב"הארץ" וקרא להצביע למפלגות שמאל. לדיווח מצורפים טורים "בעד" ו"נגד". דיווח בעניין מתפרסם ב"הארץ" בהבלטה על השער, ב"ידיעות אחרונות" בידיעה קטנה באחד העמודים האחרונים, וב"ישראל היום" בכלל לא.
כל העיתונים מתעמקים בתשדירי תעמולת הבחירות שהחלו להיות משודרים בטלוויזיה. על שער "הארץ" מודפסת תחילת מאמרו של יאיר אטינגר על אודות תשדיר של ש"ס, שכותרתו "להסתה, הקש כוכבית". כותרת טור הפרשנות של גדעון אלון ב"ישראל היום", "די מתיש, ואיפה השנינות?", צריכה להיות מצורפת כמדבקת אזהרה לכל גיליון של העיתון, לא רק בתקופת בחירות.
ב"ידיעות אחרונות" עושים צימעס משטות: תשדיר של הליכוד המתהדר בהחלת חוק חינוך חינם מגיל 3 הכיל תצלום של מורה המצביעה על לוח ובו טעויות בחשבון. במפלגה מסבירים כי התמונה נלקחה ממאגר תמונות ומראה מורה מתקנת שגיאות על הלוח. הפניה לידיעה בעניין מגיעה עד לשער העיתון. אם עריכת עיתון היתה תרגיל בחשבון, אפשר היה לשלוח למערכת "ידיעות אחרונות" את המורה מהתשדיר.
העיתונים מדווחים כולם על התפטרותו של ראש מועצת-יש"ע דני דיין והודעתו כי יתמוך בליכוד. "מכה לבית-היהודי: ראש מועצת-יש"ע הצהיר שיתמוך בנתניהו", נכתב בכותרת הידיעה ב"מעריב". "דני דיין נימק: 'הממשלה מצוינת להתיישבות'" (עמיחי אתאלי ועמרי מניב). ב"ישראל היום" מדווחים, בליווי תצלום, על ביקור של נתניהו באוניברסיטת אריאל. "מדובר בסיור יוצא דופן, שכן לרוב נמנע רה"מ מלבקר ביו"ש, בשל המסר המדיני ובשל מורכבות האבטחה", מציין ביובש שלמה צזנה, אך נמנע מלהשלים את המשפט. ב"ידיעות אחרונות" הידיעה בעניין מסתכמת בכמה מלים בשולי עמ' 12.
ב"ידיעות אחרונות" זכות הדיבור ללבני. "לבני: 'ההצעה עדיין בתוקף'", נכתב בכותרת דיווח של יובל קרני. "אחרי שהאשימו אותה ב'ספינים ושקרים', קראה אתמול לבני פעם נוספת ליו"ר העבודה וליו"ר יש-עתיד להקים חזית משותפת נגד נתניהו". בקריקטורה של מושיק ב"ידיעות אחרונות" נראים לבני, לפיד ויחימוביץ' זורקים זה על זה כדורי שלג על רקע הכנסת, כשבקדמת התמונה משקיף עליהם בנימין נתניהו, חמוש במטרייה.
"יוזמה בליכוד: להכריז על מינוי כחלון לשר השיכון כדי לבלום את הירידה בסקרים", נכתב ברצועה דקה בתחתית שער "מעריב" (זאב קם). "ליש-עתיד כבר יש עבר", נכתב בכותרת ידיעה של ראובן וייס ב"ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "לפיד חוגג שנה". במאמר המרכזי של "מקור ראשון" קובעת סופיה רון-מוריה כי עצותיו של ארתור פינקלשטיין לנתניהו לעכב את הקדמת הבחירות ואחר-כך להתאחד עם ישראל-ביתנו היו עצות אחיתופל: "טעה, ואולי הטעה", כלשונה.
פרשת הרפז
לעיתונים מצורפים היום דיווחים על פרשת הרפז. גם אלו אינם משנים את התמונה הכללית: זו ללא ספק הפרשה שחשיבותה עומדת ביחס הפוך למספר הדיווחים עליה וביחס ישר לאיכותם.
כלכלה
"עשירי העולם קבעו: אי-שוויון – הסיכון החמור ביותר לכלכלה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "1,000 מומחים ומנכ"לים מרחבי הגלובוס מיפו עבור הפורום הכלכלי העולמי את האיומים על העולם בעשור הקרוב", נכתב בכותרת המשנה. "הם מודאגים במיוחד מכך שהמנהיגים אינם מצליחים לצמצם פערים כלכליים ולפתור בעיות פיננסיות ותקציביות".
"זהו גם סיפור רב-שלבי בעל יסוד ציני כה משונה עד שקשה לא להיות מרותקים אליו", כותבת ב"גלריה" של "הארץ" גליה יהב על דיוקן של עסקן האמנות רוני פורר המוצג לראווה במוזיאון תל-אביב. "יש בו מלאכת תצרף של ארבעה שחברו יחד לצורך פיאור שמו והדרו של פורר, קצתם בונים לו מוניטין, קצתם מתארים את זה הקיים משכבר. ארבעתם מגויסים למטרה כמכורים, לא דופקים חשבון. כל אחד ביצע מהלך עצמאי לכאורה ומנותק ממשנהו והם מתארים, כל אחד בדרכו ולשיטתו, את נסיבות ציור הדיוקן והעברתו למוזיאון כאירועים מגנטיים, כתנופה ספונטנית הלופתת בקסמיה הכריזמטיים המובהקים, כאיכות מפילה בשבי".
לפי כותרת המשנה, הדיוקן והצגתו הם "עדות חזותית בוטה לפעולתם של מנגנוני כוח ודריסת רגל גסה של המגזר העסקי הפרטי, המאדיר את שמו באובססיביות בתוך המרחב הציבורי". הכותרת היא "גלגולו של מעיל" (הגלריסט המצויר לבוש מעיל), ובאתר היא מנוסחת פשוט כך: "האם מספיק להיות עשיר כדי שדיוקן שלך יוצג במוזיאון תל-אביב?".
ענייני תקשורת
העמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מוקדש לארבעה עיבודי תמונה שנלקחו מחשבונות פייסבוק פרטיים, תחת הכותרת האינטליגנטית "העולם רטוב אז צוחקים". לתמונות מצורפים שמות המעבדים, אולם לא מצוין אם העניקו רשות להשתמש בחומרים שיצרו. מתן קרדיט מחסן מפני טענה לפגיעה בקניין המוסרי, אולם אם היוצרים לא נתנו את רשותם, הרי שיש להם עילת תביעה ביחס לזכויות הקניין האחרות שיש להם ביצירה – גם אם מדובר ביצירת פוטושופ דלת קלוריות.
השער האחורי הדלוח של "ידיעות" היום הוא דוגמה לכך שההיצע הגדל והולך של תכנים ברשתות החברתיות הוא פיתוי מתגבר עבור אמצעי התקשורת מתדלדלי האמצעים. ייתכן שבעלי הזכויות על היצירה "ברווז גומי באילון – פוטושופ על תמונה שמצאנו בגוגל" לא יתבעו הפעם את העיתון של המדינה (אולי גם נתנו את רשותם, אם כי הדבר אינו מצוין בעיתון), אולם תביעה גדולה ומתוקשרת כזו בוא תבוא – וכדאי וצריך שתבוא, כדי להגדיר ולחזק את גבולות הקניין הרוחני בעידן הדיגיטלי, ולהסיר מכשלה מדרכם של העורכים.
"מבין כל ההיבטים העקרוניים והמשמעותיים הכרוכים בפרשת מסמך הרפז", כותב אבי שילון במדור הדעות של "הארץ", "ראוי לשים לב לאנקדוטה שמביאה לידי ביטוי עוד פרק עגום בסיפור הזה: העימות ביחס לפרסום צילום של גבי אשכנזי, אשר הצית, לדברי דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו, 'מהומת אלוהים' – לא פחות! – בינו ובין יועצו של שר הביטחון, ברק סרי".
במוסף "ספרים" מתפרסמת רצועה נוספת של הקומיקס של אילנה זפרן על-פי צ'כוב.
רותה קופפר מדווחת ב"גלריה" כי שידורם של שני פרקי הסיום של אופרת סבון פופולרית בתאילנד בוטל, בשל החשש מעבירה על החוק. קופפר אינה מספרת מהו החוק המדובר.
"חורפים כאלה מגיעים אחת לשני עשורים", טוענת כותרת המשנה לראשית על שער "ישראל היום". אם מדובר בחורפים, כיצד הם יכולים להגיע אחת לשני עשורים? ועל אילו חורפים מדובר – זה של השנה וזה שקדם לו, זה של השנה וזה של השנה הבאה? ואולי הכוונה לחורף הנוכחי ולחורף של עוד שני עשורים?
בועז ביסמוט מונה על שער "ישראל היום" את הסממנים האמריקאיים שפשו בחברה הישראלית, ביניהם "צפייה בסרטים תוך כדי אכילה".
אותו ביסמוט מתלונן במאמר בעמ' 9 בעיתון, המוקדש לביקורת על "ידיעות אחרונות" אגב מינויו של צ'אק הייגל כשר ההגנה האמריקאי (כן, כן), כי "כשאיראן מדברת על 'לובי יהודי' זה כמעט טבעי, כשמזכיר הגנה אמריקאי עושה זאת, זה חריג מאוד ומדאיג". וכשב"ישראל היום" מדברים על הלובי היהודי, זה טבעי או חריג? הידיעה המודפסת ממש מתחת למאמר של ביסמוט חמושה בכותרת המשנה "הוא הכריז כי הוא ידיד ישראל, אבל התבטאויותיו והצבעותיו הצליחו להרגיז את הלובי היהודי".
"הארץ" הגיע היום כשהוא עטוף כולו במודעת פרסומת גדולה לבית-אבות.