בשעה טובה יש מאמן לנבחרת ישראל: לואיס פרננדס. בורסת השמות מתפוגגת, התגרנים מקפלים את השלטים, ובשטח נשארים שני ניצים שמתעקשים להכריז שהם הזוכים בכל הקופה. קבלו את "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" בקרב הקלאסי: למי יש ראשון יותר.

מאז החלה עיתונות הספורט בארץ, לפני למעלה מחצי שנה, במסע הבחישות לתפקיד, פורסמו בתקשורת עשרות שמות של מועמדים. רבים מהפרסומים היו תוצאה של ספקולציות של מקורבים ואינטרסנטים. מרגש לראות איך עיתונות הספורט מלבלבת במצבים כאלה. כאן כולם מכירים את כולם, כולם חברים של כולם, וכולם חותרים תחת כולם. בעיתונות תגרנית שנעה בין קונספירציות להפרחת הבטחות מדומות, במצב שבו פיקציות הופכות לניוז בלי שום היסוס, במטווח של ירי אוטומטי שבו גם צלפים עיוורים מרגישים שווים בין שווים, במציאות כזו – להכריז בסופו של יום על ניצחון, כמוהו כהכרזה על נצחון פירוס.

ובכל זאת, "ידיעות אחרונות" בחר לעטות על עצמו משום מה את גלימת המנצחים: ביום שני פורסמו בשער מדור הספורט צילומים גדולים במיוחד של השער ושל הכותרת שבישרו על פרננדס כמועמד הוודאי. כותרת המשנה בשער יום שני טפחה על החזה במקצב עליז: "לפני שבועיים נחשף ב'ידיעות אחרונות' כי לואיס פרננדס יהיה המאמן של נבחרת ישראל. אתמול הוא נחת בארץ והמינוי סוכם".

זר נרקיסים ענק ל"ידיעות אחרונות" על מפגן הנרקיסיזם, עם סקופ שלא באמת הפיל מישהו מהכיסא. יש רק שתי בעיות עם הכרזת הניצחון: 1. "מעריב" הקדים אותם בשבועיים. 2. לאן נעלמו המועמדים האחרים שכתבי "ידיעות" בישרו עליהם לאורך התקופה?

תזכורת: בראשית הדרך המליץ אמיר אפרת, פרשן "ידיעות אחרונות", על אייל ברקוביץ' לתפקיד המאמן. ב"ידיעות" הריצו את השם הנוצץ כמה ימים, מה שלא הפריע השבוע לאפרת לכתוב על פרננדס: "האיש הנכון במקום הנכון". ומה עם ברקוביץ', הוא הפסיק להיות נכון? זה אותו "ידיעות אחרונות" שבספטמבר 2009 שמח לבשר, בלעדית כמובן, כי אברם גרנט סיכם על אימון הנבחרת בתום חוזהו של קשטן. בתור כיסוי תחת פירסמו באותיות הקטנות שזה תלוי בכל מיני דברים, אבל הכותרת נוסחה כך שבבוא היום תוכל להתפרסם תחת החותמת "אנחנו היינו קודם!".

השבוע, יום לאחר מינויו של פרננדס, פירסמו ב"ידיעות" את השמות שהתחרו בבורסת המועמדים בחצי השנה האחרונה. ברקוביץ', משום מה, נפקד. מדוע? הוא לא היה שם בולט בבורסה? הוא לא כינס מסיבת עיתונאים שגרמה לסערה? הוא לא היה המינוי ש"ידיעות אחרונות" ניסה להריץ?

הלאה: בעיצומה של ההתלהבות סביב מועמדותו של ברקוביץ', הגיע ספורט "הארץ" ושפך מים על המדורה לאחר שפירסם ב-12.10.09 כי יו"ר ההתאחדות החליט על מינויו של מאמן זר. באשר לפרננדס, "מעריב" היה למעשה הראשון שפירסם ב-23.2.10 את מועמדותו של המאמן הצרפתי. "ידיעות" צץ שבועיים אחר-כך (7.3.10) בכותרת חד-משמעית על פרננדס. "מעריב", בתגובה, פירסם מיד שהוא היה קודם.

כותרת המשנה של אותה ידיעה ב"מעריב" אמרה: "פרננדס יחליף את קשטן בנבחרת הלאומית, במידה שייענה בחיוב לחוזה שיוצע לו. גלגולו של מינוי: מהפרסום ב'מעריב' ועד להבנות בין חברי ועדת האיתור [...]". שימו לב לניסוח המשונה: התהליך החל קודם ב"מעריב", ורק אז נכנסו בהתאחדות לפעולה. ברור.

השורה התחתונה היא שאין מי שפירסם ראשון את הסקופ הלא באמת מרעיש. מרגע ש"הארץ" הודיעו שיש מאמן זר על הכוונת, ריחף באוויר גם שמו של הצרפתי, שמכיר את הכדורגל הישראלי מהתקופה שבה אימן את בית"ר ירושלים לפני כשלוש שנים. מבחינתי, אחוזי הראשוניות צריכים להתחלק כך: "הארץ" 15, "ידיעות אחרונות" 40, "מעריב" 45. אף אחד לא עובר את אחוז החסימה, ו"ידיעות" מוזמן לפרסם תיקון לשער: "לפני שבועיים נחשף חלקית עד חלקית מאוד ב'ידיעות'". אגב, כדאי לשים לב שרק העיתונים מתחלקים בעוגה. כל אתרי ה"פרסום ראשון" נותרו מאחור וברווזים דלוחים בידיהם.

תשאירו את הבורסה באחד-העם

המירוץ להצלחות מפוקפקות כמו פרסום ראשון בדבר זהותו של מאמן הנבחרת נע בין מגוחך לעצוב. מגוחך, כי לזרוק עשרים שמות לאוויר ואחר-כך להתהדר בשם שעלה בגורל זו חוכמה קטנה. מדוע העיתון שהכתיר את עצמו לא הזכיר את הפלופים שלו עם כל השמות האחרים שפירסם? ועצוב, כי לחגוג עם "כפי שפורסם אצלנו" בגודל השמור לאירוע של הפלת ממשלה זה עניין שמעסיק שני אנשים וחצי במערכת אחת, שמשחקים בגינוני כבוד מול שני אנשים וחצי במערכת מתחרה.

למי מהקוראים באמת אכפת איפה זה פורסם קודם? מי מהקוראים הכי נאמנים זוכר איזה עיתון פירסם בזמנו ראשון את מינויו של דרור קשטן למאמן הלאומי? מי פירסם ראשון את המינוי של אברם גרנט, של ריצ'רד נילסן או של שלמה שרף? למה ענייני אגו של עיתון, שירה באפלה ופגע בטעות אחרי שרשרת החטאות, צריכים להיות חלק מרכזי של האייטם עצמו?

להערכתי, קוראים רבים היו מתרשמים הרבה יותר ממדור ספורט שלצד ההצלחות היה מפרסם גם את הנפילות שלו, למשל צילומי כותרות עם השמות שלא הפכו למאמן הלאומי, תחת לוגו אדום "לא כפי שפורסם בעיתוננו", בתוספת התנצלות על ההטעיה.

תראו למשל את ההתנצלות הזו, שפורסמה על שער העיתון "Star Press" אחרי שנפלה טעות והעיתון התבלבל בין שני מועמדים בעלי אותו שם – טום קולינס – שהתמודדו על תפקיד מנהל האתלטיקה של קולג' ביוטה. ההתנצלות עצמה ארוכה מאוד, הנה תמצית:

"פישלנו. ולטום קולינס – אנחנו מצטערים. מה שדווח אתמול בעיתון ובאתר שלנו היה טעות. [...] יותר משזו התנצלות, זהו הסבר, מאחר שזהו העיתון שלך, ואנו חייבים לך הסבר [כאן בא הסבר ארוך ומפורט על העבודה העיתונאית שנעשתה ושהובילה לבסוף, בכל זאת, לפרסום טעות]. בשורה התחתונה: היינו צריכים להתקשר לטום קולינס מלכתחילה כאשר שמענו את השמועה הראשונה. היינו צריכים להיזהר יותר בדיווח שלנו [...] לא ההתנצלות הזאת ולא ההסבר יכולים למחול על הטעות".

בתקשורת הספורט הישראלית היהירה אין מצב להתנצלות כל-כך גורפת וכנועה. אצלנו זה נגמר ב"הבהרה" צנועה בתחתית עמ' 10, ליד מודעת אבל ומתחת לאייטם על ענף זניח, מיקום שעליו מרבית הקוראים מדלגים ביעף.

ב-14.2.10 הוקדש שער מדור הספורט ב"ידיעות אחרונות" לטור של עמיר פלג, שליגלג על כל שמות המועמדים שהתפרסמו, וסיים בשיר מאת עלי מוהר "ואלה שמות", כשהוא מזכיר שלושים שמות של ברווזים ומלפפונים. והנה בסוף, ברווז אחד נפל וצלף חצי עיוור בעיתון של המדינה מיהר לנפנף בו לעיני כל: "יש, פגעתי!". 

לתגובות: yegerm9@walla.co.il