הרשמה לניוזלטר

תסמונת אוחנה-ברקוביץ'

האתרוגים של ערוץ הספורט ו-ONE סיפקו השבוע תזכורת לבצת האינטרסים שתקשורת הספורט טובלת בה דרך קבע | למה אופירה אסייג התחילה את השבוע מוקדם | וסיפורו של קומוניקט

שלמה מן 20.12.2010

אלי אוחנה ואייל ברקוביץ', שניים מגדולי הכדורגלנים של ישראל, עלו בשבוע שעבר לכותרות ואיתם, כרגיל, מפת האינטרסים הסמויה בתקשורת, שכבר מזמן גלויה לכל עין: כל צרכן חובב של תקשורת הספורט מזהה את אוחנה עם ערוץ הספורט ואת ברקוביץ' עם האתר ONE.

בשבוע שעבר זכה ברקוביץ' בעתירה שהגיש נגד ההתאחדות לכדורגל: בית-משפט השלום קיבל את טיעוניו כי השעייתו מקורס המאמנים הבכיר בגין התחצפות וביזוי בית-הדין של ההתאחדות נוגדת את חופש העיסוק, וקבע כי יש להחזירו לעבודתו מיד. מדובר בהחלטה תקדימית, ואפילו מהפכנית, מאחר שבית-המשפט ביטל סעיפים בתקנון ההתאחדות. הידיעה כיכבה באתרים השונים, אבל עברו כשעתיים וחצי עד שאתר ערוץ הספורט פירסם דיווח בעניין, וגם אז מיהר לקבור אותו אי-שם בתוככי האתר. ב-ONE היו כמובן מלאי שבחים והערצה לקוסם מבית מדרשם.

יום קודם הביסה גרמניה את נבחרת הנוער של ישראל, שאותה מאמן אוחנה, 7:0. תבוסות מסדר הגודל הזה, גם אם מדובר במשחק ידידות, מצמיחות בתקשורת בתי-דין שדה הממהרים להוביל את האחראים לבושה אל הגרדום. ב-ONE עטו על המציאה – "עוד תבוסה לנוער: אלי אוחנה ספג 7:0 מגרמניה", נכתב בכותרת באתר. לאופירה אסייג, מנהלת התוכן של ONE, ולברקוביץ' מערכת יחסים קשה וטעונה עם אוחנה. בשנים האחרונות נוטה ONE להדביק כל הפסד של נבחרת הנוער אוטומטית לאוחנה, ואם חלילה ניצחה, יצניעו את חלקו.

באתר ערוץ הספורט לא התעלמו מהתבוסה, הזמינו את הקוראים לצפות בשערים והביאו את תגובת המאמן. אבל בזירה הצבעונית של הערוץ צפו הנגעים המוכרים במלוא עוזם: התוכנית "יציע העיתונות", שבה משמש אוחנה אחד מחברי הפאנל, צולבת מאמנים על הרבה פחות מתבוסות של 7:0, כשקולו של רון קופמן מרעים על כל היתר. טוקבק באחד האתרים ראה את הנולד: "קופמן נראה אותך גבר ומבקר את אוחנה. לכל מאמן אחר היית קורא סמרטוט עלוב".

אלא שהדיון בתבוסה שימש רק חימום בפתיחת התוכנית. קופמן אמנם הביע תמיהה שאוחנה עוד לא התפטר, אבל עשה זאת בחיוך של מי שתיאם קודם עם המבוקר מה הוא הולך לומר לו, וכנראה גם ידע איזו תשובה יקבל ("למה שאתה פעם אחת לא תתפטר מהתוכנית?"). בהמשך סיפק קופמן מטרייה אווירית לעמיתו בשולחן, וקבע כי מדובר בשנתון שחקנים לא מוכשר ו"מתברר שזה לא המאמן". במהלך האייטם הופיעה הכיתובית "העצבים של הקוף – אוחנה תתפטר". אבל שלא כמקובל במקרים דומים, לא נראו צווארים אדומים ואגרופים מתנופפים מזעם.

העסקתו של אוחנה בערוץ הספורט היא בעיה עקרונית. ברגע שאוחנה קנה לעצמו מקום בכלי תקשורת מרכזי, הוא זכה למעשה לאתרוגו באותו מקום. מעבר להיותו עובד ערוץ הספורט, אוחנה הוא גם עובד ההתאחדות לכדורגל, וככזה אינו נוהג לדבר נגדה ואף מגונן עליה. אפשר להבין את ערוץ הספורט, שנמנע מלתקוף את אחד מעובדיו המזוהים איתו, או עושה זאת בצורה מינורית של מראית עין. אך ברגע שאינטרסים פנימיים הופכים למרכיב מרכזי בהחלטה מה לפרסם, איפה, באיזה היקף ובאיזה טון, הקוראים נזכרים בפעם המי יודע כמה שלא הם החשובים ולא הם מי שעומדים לנגד עיניהם של אותם כלי תקשורת.

אינטרסים לא מקצועיים בבסיס ההחלטות הולכים ונהיים שכיחים. גם בעיתונות הוותיקה יותר היו מקרים כאלה, אלא שאז נעשה מאמץ להסתיר אותם. היום אף אתר לא מנסה להסתיר שום דבר, והתוצאה היא שרוב הקוראים יודעים פחות או יותר שהידיעה ב-ONE על אוחנה שייכת לחיסול חשבונות, וידיעה בערוץ הספורט על ברקוביץ' מוצנעת בגלל השתייכותו ליריב.

זו מציאות צינית, שהציניות הפכה בה למובנת מאליה. במציאות הזו אינטגריטי מקצועי הוא מותרות, סיקור חסר פניות הוא חיה בסכנת הכחדה, והמציאות שעליה מדווחים מתיישרת בהתאם לעקומת האינטרסים התורניים. במציאות הזו הקורא הוא האחרון בפירמידה, כשלפניו עומדים בעלי האינטרסים השונים בתוך המערכות. מציאות כזאת מאלפת את הקורא לחשדנות, מסויגות ולמעמד של צופה בתיאטרון שלאו דווקא הוא קהל היעד שלו.

על פניו, קל להבין את האילוצים החברתיים ולעתים העסקיים שמעצבים את המציאות המעוותת הזאת, ועדיין אפשר וצריך לתבוע מהעושים במלאכת הדיווח להרים ראש מעל הבצה החמימה שהם משכשכים בה ופשוט לעשות את מלאכתם נאמנה. אפשר לתבוע מכל הצדדים להניח בצד את ה"רגישויות" השונות והמשונות, ולהניח לתקשורת שמספקת לאדם מן היישוב מידע על העולם סביבו לפעול לטובתו.

2 לפנות בוקר בערוץ הספורט

המשפט השחוק "הפרסום בעיתוננו/אתרנו גרם לסערת רוחות" היה הפעם מדויק כשליווה את הסקופ על העברת בלם הפועל תל-אביב, דגלאס דה-סילבה, לזלצבורג האוסטרית, שהתפרסם באתר ערוץ הספורט. מוטי פשכצקי, הכתב החרוץ של הערוץ, העלה אותה בשבת בשתיים לפנות בוקר. בשעה הבלתי אפשרית הזו היו ערים אולי שני כתבים וחצי מאתרים אחרים, אבל הם נותרו חסרי אונים: אין אל מי לצלצל במערכת כדי ליידע, ובמיוחד אי-אפשר להשיג את המקורות בקבוצה שיאשרו או יכחישו.

התוצאה היתה שרק בשמונה וחצי בבוקר, יותר משש שעות אחרי הפרסום הראשוני, קיבלה הידיעה אישור מאתר נוסף – ONE, ורק בהמשך פירסמו אותו כל היתר. על הידיעה ב-ONE היתה חתומה אופירה אסייג. לא נעים לפספס סקופ כזה ועוד לצאת כל-כך מאוחר אחרי המתחרים, אבל הכוהנת הגדולה של הפרסומים הראשונים חרקה שיניים, עשתה את מלאכתה ולא התביישה לחתום על הידיעה. צל"ש.

החידוש בידיעה שהביאה אסייג היה שהסיכום עם זלצבורג נעשה ללא ידיעת אחד הבעלים של הפועל תל-אביב. בערוץ הספורט ידעו לתפוס על כך טרמפ, עידכנו בידיעה משלהם (ראו צילום מסך), הפכו את עצמם לשחקנים בסיפור וסיכמו בסיפוק שבת גדולה מבחינתם.

5 קטנות

הכה את המומחה. תמוה שבתקשורת הספורט, במיוחד בעיתונים, לא פירסמו פרשנות מומחה לתקדים המשפטי החשוב של אייל ברקוביץ'. היחיד שכן עשה זאת היה ynet.

והדבק. אשת יחסי-הציבור של רמת-השרון בכדורסל נשים שלחה ביום ראשון הודעת דובר על צירופה של קטיה אברמזון. הידיעה נשלחה כקובץ Word של כ-200 מלה. ערוץ הספורט: לא פירסמו מלה. ONE: העתק-הדבק כמעט מושלם מאת הכתבת לי נוף, שלא התביישה להיות חתומה על העבודה העיתונאית הזו. וואלה: ניכר מאמץ לשכתב ולשנות. נחתם על-ידי "מערכת וואלה". ynet: העתק-הדבק עדין, מאת רענן וייס, עם קצת שכתוב ותוספת קטנה שהתפרסמה עם שגיאות ("...נבחרתה לחמישיית הבסומניות של הליגה היוונית"). nrg: העתק-הדבק מושלם. לפחות אף כתב לא התהדר בקרדיט.