כל הכבוד לאנשי מדור הספורט של וואלה ששוב יוצרים עניין עבור קוראיהם. מאמר אישי של דוד פרנקל נגד שגיא כהן, פרשן ערוץ הספורט, תחת הכותרת המשובחת "שגיא נאור", גרף קרוב לאלף תגובות. במאמר המצוין, המנומק והמשעשע ניתח פרנקל את מודל הפרשנות המוזרה של שגיא כהן ובאופן כללי קרא לגופי התקשורת לעשות טובה ולפטור את הצופים מהמטרד.
"הוא שילוב בין פסיכואנליזה לבין פרודיה על ביקורת ספרות [...]", כתב בין היתר פרנקל על כהן. "מול הבורות המחפירה של עמיתיו, הוא מציב מארג אדיר ממדים של הקשרים תרבותיים. מול האקראיות המשתוללת, הוא הופך את הסיבתיות לערך [...] בסוף היום, אחרי עוד ערב של סיפורי בדים באולפן ליגת האלופות, הוא חש כמו גלילאו גליליי בשעתו, ענק המבוסס במדמנה של צרות מוחין. הוא קורא עוד טוקבק נזעם של צופה שנשבע לעבור לערוץ הספורט של רמאללה, מניד בראשו ומפטיר: 'ואף על פי כן, נוע תנוע'".
הטור במדור הספורט של וואלה (צילום מסך מאתר וואלה)
שגיא כהן הוא עוף מוזר בין פרשני הכדורגל. אוהבים להזכיר לו שהוא לא כדורגלן או מאמן עבר, ולכן מלהג דברים תלושים מהמציאות. צופי כדורגל לא אוהבים שמבלבלים להם את המוח עם התפלספות עמוקה, והפרשנות של שגיא כהן היא מעין ניסיון להשליט ריח של בית-מרקחת על זיעת הטריבונות. בספורט שנחשב לפשוט עד פרימיטיבי, שגיא כהן לוקח את המשחק אל הקצה השני. הוא אינו מדבר בשפתם של רוב הצופים, ולכן פרשנותו נתפסת כיהירה ומדברת מעל ראשו של האוהד הממוצע. שיבוש חוויית הצפייה גורם לאנשים התפרצויות זעם בלתי נשלטות גם באמצע עונג מתוצרת ברצלונה ומסי.
השאלה היא מה מצפה הצופה העכשווי מהפרשן, ואם קיים באמת פרשן שמקובל ואהוד על כולם. התשובה היא שאין פרשן כזה. עידן האינטרנט וגודש שידורי המשחקים כירסמו קשות במעמד פרשן הכדורגל ואיתגרו את התפקיד. כל אוהד ראה ושמע הכל, מבין בשיטות משחק ומתנסח באתרים על כל פיפס. זה מחייב עליית מדרגה של הפרשנים. הם צריכים להיות יותר מקצועיים, יותר רהוטים והרבה יותר שנונים ומשעשעים. הבעיה היא שיש כאן מספרים נכבדים של פרשנים דווקא מהזן האחר: רדודים, עילגים, משעממים, חסרי הומור.
שגיא כהן מרגיז ומעצבן, אבל הוא מעניין ומספק תובנות שנונות שאין לאף איש כדורגל. לעומת צפייה במשחק בליגת-העל עם העונש שנקרא דני נוימן, ונוסף אליו גלריית פרשנים שאינם מחדשים הרבה, שגיא כהן הוא לא באמת הבעיה.
וכיוון שרוב הצופים רואים בפרשנים הפרעה קשה לחוויית הצפייה, אפשר לאמץ את הצעתו של אחד המגיבים: נטרול קולם של השדר והפרשן לטובת סאונד נטו מהמגרש. אחרי ה-HD זה יכול להיות הפטנט הבא להרוויח עוד כמה שקלים מהלקוחות. נראה שהפעם תהיה הסכמה גורפת שהכסף באמת הולך למטרה טובה.
4 קטנות
קרליבך > מוזס. עימותים ישירים לא רק בגזרת וואלה-ערוץ הספורט: פרשן "מעריב" נכנס חזיתית בפרשן "ידיעות אחרונות". וכך כתב אביעד פוהורילס לפני שבוע בטור ב"מעריב", בלי לכתוב במפורש שהוא מכוון לפרשן "ידיעות" אמיר אפרת: "גם אם גוטמן הפריז ברגשנות שלו במהלך משחק הגביע ההוא, הוא נגזר על-ידי התקשורת. יש ביקורת ויש ביקורת. הבעיה שאחת המדיות המודפסות והמרכזיות בישראל מחזיקה אצלה על משבצת הפובליציסט גרזנאי, אדם מבוגר ומלומד, אבל ילדותי, חסר מעצורים ונטול פרופורציות, שקרא לפטר את גוטמן [...] מתי תתבגר כבר?".
אהרלה במקום רפאל. שינוי היסטורי בקרוב בספורט "ידיעות אחרונות": כתב הכדורסל המיתולוגי רפאל נאה, שסיקר כ-45 שנה את מכבי תל-אביב, אמור לפרוש לפנסיה בשנה הבאה, ובמדור כבר מכינים את היורש. מדובר באהרלה ויסברג ("שאראס"), ראש דסק הכדורסל של ynet (ולשעבר עורך בספורט "מעריב"). בשנה הקרובה ירכז ויסברג את תחום הכדורסל בעיתון, יעסוק בכתיבה ויבנה את העתיד החדש של סיקור הענף.
שעת רצון. ביום חמישי, ב-1.4.10, דיווח אבי רצון ב"מעריב" על מתח בין שני הבעלים של הפועל תל-אביב, אלי טביב ומוני הראל. רצון כתב: "טביב והראל יכולים לפרגן מבוקר עד ערב זה לזה, כאילו מדובר בזוג יונים או בתאומים סיאמים שאי-אפשר להפריד ביניהם. אז עם כל הכבוד לאיחוד הלאומי הזה, האמת היא שטביב לא רוצה ואינו זקוק להראל כדי לנהל את הפועל תל-אביב". "מעריב" המשיך ללבות את האש גם למחרת. מה עשו הראל וטביב, או אנשי "ידיעות", שביניהם שוררים יחסים מצוינים, כדי להזים את הסיפור? ערכו ראיון ענק משותף עם השניים. ומה אומר טביב למראייניו? "ברור לי שיש מישהו אינטרסנטי שמנסה לפגוע במועדון ובחיבור המצוין ביני לבין מוני". נשאר לתהות מיהו הגורם האינטרסנטי ואם הם אכן זוג יונים, או שמדובר בעקרב שרוצה להעביר את היונה לצדו השני של הנהר.
ישחקו הנערות לפנינו. והנה הדיווח השנתי על אודות סיקור כדורסל נערות ב"ידיעות אחרונות". ב-18.3.10 נערכו שני גמרי הגביע לנערים, שקיבלו ב"ידיעות" דיווחים צנועים. ב-6.4.10 נערכו משחקי גמר הבנות, שזכו בעיתון של המדינה להבלטה יוצאת דופן יחסית לענף, המין והגיל. האם ההעדפה הזו היא משום שבספורט "ידיעות" מעריכים יותר את הספורט הנשי ורוצים לקדם אותו? האם מפני שבמדור הספורט השוביניסטי בדרך כלל דואגים לאפליה מתקנת? או שזה משום שבתו של בעל הבית משחקת באחת הקבוצות שהעפילו לגמר הגביע?
לתגובות: yegerm9@walla.co.il