העולם השתגע: שבועיים לאחר שמדינת ישראל נרעשה מפרסום פרוטוקולים ורשימות שתיעדו את התנהלות הנהגתה לפני 37 שנה, מוצאת הקהילה הבינלאומית לנכון להתרגש מפרסום תיעוד מסווג המשקף את התנהלותו של הממשל בארצות-הברית וצבאה בימים אלה ממש. כאילו אין לאומות העולם פרשות היסטוריות להתגעש מהן.
הפרסום היום של אתר ויקיליקס על התנהלות צבאות ארצות-הברית ובריטניה במלחמת עיראק המחיש פעם נוספת את עוצמתה, לטוב ולרע, של הרשת כאמצעי תקשורת חושפני וחסר מעצורים. הנהגות מדינות בעולם הדמוקרטי חוות פעם אחר פעם את חוסר האונים שלהן מול כלי תקשורת מקוונים – אתרים, בלוגים או אפילו טוקבקיסטים מהשורה – המסוגלים להפיץ מידע מביך, כמוס, ולהביאו במהירות עצומה לידיעת העולם כולו.
מעשים שבשנים עברו הוסתרו תחת שכבות הגנה של צנזורה או מוסכמות חברתיות ("ביטחון לאומי"), החלטות שנגנזו ביומנים פרטיים של פוליטיקאים ומדינאים כדי להתפרסם כעבור שנים בספרי הזכרונות שלהם, פרוטוקולים שנקברו במגירות של ארכיונים רשמיים בהמתנה להארתם של היסטוריונים – הופכים בעידן הנוכחי לחדשות לוהטות של כאן ועכשיו.
גליונות עיתונים מהעולם שפירסמו את מסמכי ויקיליקס על המלחמה באפגניסטן. 24.7.10 (צילום: אלכס "באקביט" קוביק, רשיון cc-by)
הרשת, מטבעה, פרוצה ליוזמות תקשורתיות גם של אנשים חסרי רסן. לא ניתן להחיל עליה מגבלות יעילות משום שהיא אינסופית וחובקת כל. העיתונות המסורתית מתנהלת עד כה בהתאם לכללי משחק שנגזרים גם מהזיקה שהיא מקיימת אל השלטון ואל מקורותיה. התלות ההדדית הזו יצרה מסורת של התנהלות מקצועית שיש לה כללים, ובהם כללי אתיקה, וגם תחושה של מחויבות ושל אחריות. המסורת הזו אינה תקפה ברשת, מכל מקום לא בכולה.
הרשת חוללה דמוקרטיזציה מוחלטת בתחום העברת המידע וחופש הביטוי, ולשלטון, במדינות דמוקרטיות, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתערב בפעילותה. לכן מסוגל ג'וליאן אסאנג', אוסטרלי תמהוני משהו, המצטייר כמי שמורד בקבלת סמכות כלשהי, להקים את אתר ויקיליקס ולהעלות בו רבבות מסמכים סודיים, עכשוויים, של הממשל האמריקאי.
גם בעבר הובכו ממשלים במדינות דמוקרטיות מפרסומים של פרוטוקולים מסווגים. כך היה, למשל, עם חשיפת מסמכי הפנטגון על מלחמת וייטנם על-ידי דניאל אלסברג ב"ניו-יורק טיימס", תחקירים וספרים על עבודת מנגנוני הביון הבריטיים ופרסומים בגרמניה על תשלומי שוחד למנהיגים זרים. החידוש שבפרסומי הרשת הוא במיידיות ובהיקף.
ההדלפות המגיעות לאתר ויקיליקס, על מלחמת עיראק ועל המלחמה באפגניסטן, הן בזמן אמת. המידע העיתונאי מופץ זמן קצר לאחר ההתרחשויות שהוא מתאר, ולכן יכולתו להשפיע על המציאות גדולה לאין שיעור מאשר בעבר. זאת ועוד, המידע הוא עשיר ומקיף בממדים שלא היו כמותם. התמלילים נראים כאילו נשאבו ישירות מהמחשבים של הפנטגון וזרועות אחרות של הממשל האמריקאי. לפירוט ולמהימנות של המסמכים האלה תהיה, מן הסתם, השפעה רבה על השיח הציבורי בארצות-הברית.
לא במקרה אפוא הגיע המידע הרגיש לאתר מקוון ולא לכלי תקשורת מסורתי; האתרים האלה נתפסים עדיין כגורם חתרני והם מנקזים אליהם הדלפות נפיצות ומדליפים מרדנים.
מהצד האחר, לא במקרה נזקק אתר ויקיליקס לעיתונות המסורתית כדי להפיץ את בשורתו בהיקף מרבי. לכן מסר אסאנג' במקביל את המידע המסעיר לשלושה מהעיתונים החשובים בעולם (ה"ניו-יורק טיימס" האמריקאי, ה"גרדיאן" הבריטי ו"דר שפיגל" הגרמני) ותיאם איתם את עיתוי הפרסום. הרשת, ככל שהיא חדשנית, צעירה ונועזת, עדיין זקוקה לשירותיהם – שלא לומר לגושפנקה – של כלי התקשורת הוותיקים כדי להגיע לקהל היעד.
במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת-יצוקה חוותה הממשלה הישראלית את הקשיים העומדים בפני הנהגת מדינה דמוקרטית המסובכת במלחמה בעידן התקשורת המקוונת. בלבנון, המהלכים הצבאיים ותחושת החיילים הובאו לידיעת הציבור בזמן אמת, כתוצאה מהחלטה מחושבת; ובעזה, כעבור שנתיים, הוסתרה האמת מהציבור, אך ביצבצה זמן קצר לאחר מכן והתפוצצה ברעש גדול בדו"ח גולדסטון, שהשלכותיו צורבות גם היום.
אפשר להניח שבעימות הצבאי הבא תחוש הנהגת המדינה את נוכחותה המטרידה של התקשורת המקוונת, ומותר לייעץ לה לכלכל את צעדיה בהתאם. אמנם עד כה לא ניכרה ברשת הישראלית פעלתנות ועוצמה מהסוג שמפגין אתר ויקיליקס, אבל לא מיותר להזכיר את תרומתה לחשיפת פרשת ענת קם ולהמליץ לקברניטי המדינה לקחת בחשבון שהתנהלותם מועדת להיחשף מוקדם יותר ובממדים גדולים יותר מאלה שהורגלו אליהם בעבר.